|
תוכן הפרק:
[שכר תלמוד תורה] [תלמוד תורה כנגד כולם] [כל העולם אינו שווה לדבר מן התורה] [אלמלא תורה לא נתקיימו שמים וארץ] [החש כאב יעסוק בתורה] |
|
[שכר תלמוד תורה] מכל מקום אל תטעה לומר, שכשם ששכר מצוות בהאי עלמא ליכא, כמו כן שכר למוד התורה בהאי עלמא ליכא, כי דבר זה אינו. שכן אמרו (פאה פ"א): |
אלו דברים שהאדם אוכל פרותיהם בעולם הזה והקרן קיימת לעולם הבא
גמילות חסדים כיבוד אב ואם והבאת שלום ותלמוד תורה כנגד כולם. |
|
הרי כי שכר התורה הוא שאוכל פירות בעולם הזה. והטעם כמו שמפרש שם (קידושין מ') אמתניתין דאלו דברים שהאדם אוכל פרותיהם וכו'. ומפרש שם הטעם, דכתיב אמרו צדיק כי טוב כי פרי מעלליהם יאכלו. וכי יש צדיק טוב ויש צדיק שאינו טוב? אלא טוב לשמים וטוב לבריות, כמו מצוות גמילות חסדים כיבוד אב ואם והבאת שלום, מצוות אלו יש להם פירות. וזה כי גוף המצווה הוא מה שעושה רצון השם יתברך אשר ציווה אותו לעשותה בעצמה, והפירות הם שהוא טוב לבריות. דבר זה הוא פירות המצווה. כי עיקר המצווה הוא דבר אלוהי, ואינו טוב עולם הזה כמו שהתבאר. רק מה שיש במצווה שהוא טוב לבריאות בעולם הזה. דבר זה פירות המצווה, הוא נמשך מן גוף המצווה, ומפני שהפירות הם מה שהוא טוב לבריות בעולם הזה, לכך אוכל פירותיהם בעולם הזה. והתורה גם כן יש לה פירות, כי התורה בפרט עושה פירות, כי גדול תלמוד תורה שמביא לידי מעשה. ולכך אין דבר שיש לו פירות כמו התורה. ויותר מזה, כי בתורה נברא העולם, וכל העולם פירות התורה כמו שיתבאר. [תלמוד תורה כנגד כולם] |
גמילות חסדים,
כיבוד אב ואם, והבאת שלום, |
|
הם שלושה דברים מחולקים, שאין זה כזה. ודבר זה ביארנו בחיבור גבורת ה', כי אין הטובות שהוא טוב לבריות הם שווים, אבל הם מחולקים:
- כי גמילות חסד הוא שעושה על צד החסד, - אבל כיבוד אב ואם הוא הפך זה, שהדין מחייב דבר זה שיהיה האדם מכבד את הוריו. וכבר הארכנו למעלה, בדיבור כבד את אביך ואת אמך, גודל החיוב שיש בזה, עד שאף הנוכרים שאין להם התורה מקיימין מצווה זאת. -השלישי, הבאת שלום, הוא כמו ממוצע בין שני אלו דברים, שהוא מצד מה דין ומצד מה חסד, עד שאינו חסד גמור ואינו דין גמור. וזה כי אין בדין הגמור שיהיה עושה שלום בין הבריות, אבל מצד מה הוא מוטל עליו וראוי לעשות, במה ששנאוי המחלוקת, וכל אדם ראוי שיהיה שונא דבר שהוא רע ויעשה שלום. הנה הבאת שלום ראוי שיעשה, אבל אינו דין גמור ואינו חסד גמור. הנה אלו כוללים כל החלקים, אם דבר שהוא עושה על צד החסד הגמור, או דבר שהוא עושה על צד הדין הגמור, או כמו דבר שהוא כמו אמצעי בין שני דברים שהם שני הקצוות, ומפני חלוק שלהם הם מחולקים בשכר שלהם כפי מה שהם מחולקים. ואמר שבתלמוד תורה נוטל שכר כנגד כולם. וביאור זה כי התורה יש בה כל שלושה דברים: כי התורה תקרא משפט, מצד שכל דבריה הם במשפט. ואם יעבור דבר אחד מן התורה נקרא עובר משפט. ונקראת גם כן חסד גמור, כדכתיב (משלי ל"א) ותורת חסד על לשונה. והיא גם כן שלום, וכדכתיב כי כל דרכיה דרכי נועם וכל נתיבותיה שלום. ולפיכך התורה כוללת שלשתן, וכאשר תשכיל תבין כי התורה שקולה נגד אלו שלושה דברים ואין להאריך. [כל העולם אינו שווה לדבר מן התורה] |
ותלמוד תורה כנגד כולם.
רבי ברכיה ורבי חייא דכפר תחומין. חד אמר: העולם הזה אינו שווה לדבר אחד מדברי תורה וחד אמר: אפילו כל המצוות אינם שווים לדבר אחד מדברי תורה. |
|
עד כאן.
וביאור זה, כי במה שהתורה היא השכל הגמור והשכל מתעלה על הגשמי ולפיכך כל העולם אינו שווה לדבר אחד מן התורה, שהיא שכלית ואין שייך בשכל חלק כלל, ולכך אמר כי דבר אחד מדברי תורה יותר מכל העולם, שאין לומר שהעולם בכללו יותר נחשב במה שהוא כל העולם, מן דבר אחד בתורה, כי אין ערך לדבר שהוא גשמי אל השכלי, כי הם דברים שאינם מתייחסים. ואף אם הוא דבר אחד, סוף סוף הוא שכלי. ולפיכך כל העולם אינו שווה לדבר אחד מן התורה, שאין ערך לגשמי אל השכלי. וחד אמר אפילו כל המצוות שבתורה אינם שווים לדבר אחד מן התורה, במה שהמצוות הם נעשים על ידי כלים גשמיים, כמו שהארכנו למעלה על פסוק כי נר מצווה ותורה אור. ולפיכך כל המצוות אינם שווים לדבר אחד מן התורה, במה שפועל המצוות על ידי פועל גשמי, שאין ערך לגשמי אל השכל ולכך תלמוד תורה נגד הכל, ודבר זה מבואר. אמנם בגמרא שלנו בפרק קמא דמועד קטן (ט' ב) אמרו: |
כתיב: יקרה היא מפנינים, וכל חפציך לא ישוו בה.
ומשמע אבל חפצי שמים ישוו בה. וכתיב וכל חפצים לא ישוו בה, ואפילו חפצי שמים נמי. ומתרץ: כאן במצווה שאפשר שתעשה על ידי אחרים, כאן במצווה שאי אפשר שתעשה על ידי אחרים. |
|
עד כאן.
וביאור זה, כי אף שהתורה יותר במעלה כמו שהתבאר במה שהתורה היא שכלית, מכל מקום המצווה המעשית יותר ראוי שתעשה, כי המצווה היא מעשה אנושי ויותר קרובה אל האדם שמחויב לעשותה מן התורה השכלית. ולפיכך אם אי אפשר שתעשה המצוות על ידי אחרים, המצווה קודמת, שהיא קרובה אל האדם. אך אם יש כאן מי שמכניס את הכלה לחופה, יותר טוב שילמוד תורה, שהוא יותר במעלה, ותהיה המצווה נעשית על ידי אחר כמו שהתבאר שהתורה היא על הכל. אבל אם אין כאן מי שמכניס את הכלה לחופה, ויהיה כאן חסרון מצווה, שאין כאן מכניס הכלה לחופה, המצווה יותר קודם, כי יהיה כאן חסרון מצווה. כי אף אם התורה מעלתה יותר, אין כל כך חסרון כאשר הוא חסר מעלה השכלית, כמו כאשר הוא חסר המצווה, שהיא קרובה אל האדם וצריך לה יותר יש כאן חסרון. ודבר זה מבואר מכל מקום מצד המעלה: תלמוד תורה הוא על הכל. ועל זה אמר: ותלמוד תורה כנגד כולם, ולכך נוטל שכר נגד הכל. ומכל מקום התבאר, כי מה שנאמר על המצוות שכר מצוות בהאי עלמא ליכא, בזה הכלל לא תיכנס התורה, כי היא מכלל הדברים שיש להם פירות, שראוי שיהיו אוכלים פירות בעולם הזה והקרן קיימת לעולם הבא. ואיך לא יהיה לתורה פירות בעולם הזה, הנה כל עולם הזה הוא פירות התורה. [אלמלא תורה לא נתקיימו שמים וארץ] |
אמר רבי אלעזר: גדולה תורה, שאלמלא תורה לא נתקיימו שמים וארץ,
שנאמר: אם לא בריתי יומם ולילה חוקות שמים וארץ לא שמתי. |
|
וביאור עניין זה, כי התורה היא שכלית, ומדרגתה על עולם הגשמי כמו שהתבאר, ואם אין התורה שהיא מתעלה על עולם הגשמי, אין קיום אל העולם שהוא למטה מן התורה. וזה שאמר אם לא בריתי יומם ולילה חוקות שמים וארץ לא שמתי. ובשביל כך התורה מקיימת ומעמדת העולם הגשמי, כמו כל דבר שהוא עליון מעמיד ומקיים דבר שהוא למטה ממנו במדרגה. ועוד, כי כל סדר עולם נמשך אחר התורה, כמו שאמרו במדרש (ב"ר פ"א), שהיה מביט בתורה וברא העולם. הרי לך כי סדר העולם נמשך אחר התורה, ומתחייב סדר העולם מן התורה, ולכך אם לא בריתי שהיא התורה, חוקות שמים וארץ לא שמתי. ובפרק כיצד מעברין (עירובין נ"ד ב) |
אמר ריב"ל: המהלך בדרך ואין לו לוויה יעסוק בתורה,
שנאמר: כי לווית חן הם. חש בראשו יעסוק בתורה, שנאמר: לראשך. חש בגרונו יעסוק בתורה, שנאמר: וענקים לגרגרותיך. חש במעיו יעסוק בתורה, שנאמר: רפאות תהי לשרך. חש בעצמותיו יעסוק בתורה, שנאמר: ושיקוי לעצמותיך. חש בכל גופו יעסוק בתורה, שנאמר: ולכל בשרו מרפא. אמר רבי יהודה בריה דרב חייא: בוא וראה שלא כמידת הקב"ה מידת בשר ודם, אדם נותן סם לחברו, יפה לזה וקשה לזה, והקדוש ברוך הוא נותן תורה לישראל, סם חיים לכל גופו, שנאמר: ולכל בשרו מרפא. |
|
עד כאן.
ביארו בזה, אם הולך בדרך ואין לו לוויה, יעסוק בתורה, שהתורה במה שהיא סדר המציאות וכאשר יעסוק בתורה יש לו חיבור ודיבוק אל סדר המציאות, והוא השומר אותו מכל רע שלא יבא עליו דבר חוץ מן הסדר. וזה שאמר המהלך בדרך ואין לו לוויה יעסוק בתורה, שיתחבר אל סדר המציאות, ויהיה נשמר מן הרע שהוא חוץ לסדר המציאות. כי ההולך בדרך צריך לוויה, מפני כי הוא פורש מן הישוב שהוא עצם המציאות, כי לא לתוהו בראה רק לשבת יצרה. וההולך בדרך הרי פורש מן הישוב אל אשר הוא בלתי מיושב. ומפני כי אין המציאות שם כלל, יש לו לחוש שיבוא אל העדר מציאות. ולכך אמרו (קה"ר פרשת ג') כל הדרכים בחזקת סכנה מפני שאין שם ישוב, וצריך לוויה שיתחברו אליו אנשים עד שלא יהיה יחידי. ולפיכך אמר שאם אין לו לוויה יעסוק בתורה, שאז בוודאי לא יהיה בסכנה. [החש כאב יעסוק בתורה] ואמר אחר כך חש בגרונו יעסוק בתורה. הגרון הוא כלי הקול, כמו שהראש הוא כלי השכל, וכבר בארנו זה בחיבור גבורת ה' אצל ולא יהגו בגרונם. עניין הגרון שהוא כלי הקול שהוא אחרון לכל הכוחות כמו שנתבאר שם, ורצה בזה, כי לא דבר זה בלבד הראש מפני מעלתו שבו השכל, הוא קרוב אל סדר המציאות היא התורה, וכאשר יש בה יציאה מן הסדר, שיש שינוי בראש אז התורה שהיא סדר המציאות כאשר יתחבר האדם אליה, ראוי שיהיה מחזיר אותו אל הסדר, אלא אף כאשר יש יציאה בגרון, שהוא יותר רחוק, כאשר בו יציאה מן הסדר כאשר יתחבר בתורה שהוא סדר המציאות חוזר אל הסדר, כי על ידי שהוא מתחבר אל סדר המציאות ימשך הסדר אף אל כוח זה. ואמר חש במעיו יעסוק בתורה, ורצה בזה,לא בגרון בלבד שיש בו מעלה, שהרי הוא כלי להוצאת הקול, שממנו הדיבור לאדם שהוא שכלי, ויש בקול קירוב מה אל השכלי, אלא אף אם חש במעיו, שהם עוד יותר רחוק מן הגרון, ואף אם שינוי בבני ממעיו שהם יוצאים מן הסדר, כאשר יתחבר אל התורה שהיא סדר המציאות, חוזר האדם אל הסדר הראוי. ולא בבני מעיים בלבד, שאף אם רחוקים מן השכלי מכל מקום הם כלי החיות, שהרי החיות תלוי בבני מעיים, ואם נקבו בני מעיים לא יוכל לחיות, ולפיכך אינם כל כך רחוקים. אלא אף אם חש בעצמותיו, שהעצמות אין בהם מה שנמצא בבני מעיים, ואם חש בעצמותיו ויש בהם שינוי מן סדר המציאות, כאשר יתחבר האדם אל התורה שהיא סדר המציאות נמשך הסדר עוד יותר עד העצמות אל סדר הראוי כאשר יתדבק בתורה שהיא סדר המציאות. ואמר חש בכל גופו יעסוק בתורה, רצה בזה לא זה בלבד כאשר חש בעצמותיו, דסוף סוף העצמות הם עיקר בנינו של אדם, שהגוף נסמך על העצמות והם חוזק בנינו של אדם, אלא אף אם חש בכל גופו, שאין כל דבר זה בו, כאשר יתחבר אל התורה שהיא סדר המציאו, יחזור אל הסדר הראוי. ועל זה אמר רב יהודה שלא כמידת הקדוש ברוך הוא מידת בשר ודם. מידת בשר ודם, נותן לחברו סם יפה לזה ורע לזה, מפני שיש באדם חלקים מתחלפים, שאין זה כזה, ולא תמצא דבר אחד שהוא טוב לשני דברים מתחלפים. אבל השם יתברך נתן תורה לישראל והיא סם החיים לכל גופו, שאין התורה רק סדר המציאות, ולכך על ידי התורה הכל הוא עומד בסדר שלו. ואם יש יציאה מן הסדר הראוי, הכל הוא חוזר אל הסדר על ידי התורה שהיא סדר המציאות. והבן הדברים. ויש שואלים כי דבר זה לא נמצא שכמה הם חולים ולא מועיל להם למוד התורה, כי דבר זה לא קשיא. כי לא אמר רק חש, והיינו קודם שחלה. אבל נפל למשכב צריך כאן זכות גדול לשנות הטבע, והוא כמו נס, ואין כל אדם זוכה לנס גמור. וזה פשוט. ומעתה תוכל להבין מה שלא אמר חש בכל גופו יעסוק בתורה בלבד, ויהיה בכלל זה הראש והגרון, שזה אין קשיא, מפני שבא לומר שלפי מעלת האברים הם קודמים אל קבלת הסדר. הנה בארנו לך, כי התורה בפרט מיוחדת במה שהתורה היא קיום וסדר כמו שבארנו. ולא באנו לבאר שכר התורה בעולם הזה ובעולם הבא, כי לדבר זה אין קץ וסוף, רק בשביל שהתבאר כי שכר מצוות אינו בעולם הזה, בארנו שאין משתתף בזה תלמוד תורה. |
