|
תוכן הפרק:
[ההשגות שבתגי התורה] [לרבי עקיבא לא היה חלק בעולם המורגש] [מי זוכה לדרוש קוצין שבתורה?] [הסבר במה משה גדול מרבי עקיבא] |
|
[ההשגות שבתגי התורה] |
אמר רב יהודה אמר רב:
בשעה שעלה משה למרום, מצאו להקדוש ברוך הוא שיושב וקושר כתרים לאותיות. אמר: ריבונו של עולם, מי מעכב על ידך? אמר: אדם שעתיד להיות בסוף כמה דורות ועקיבא בן יוסף שמו, עתיד לדרוש על כל קוץ וקוץ תלי תלים של הלכות. אמר לפניו: ריבונו של עולם, הראהו לי. אמר לו: חזור לאחוריך. הלך וישב לסוף שמונה עשר שורות, לא היה יודע מה הם אומרים. תשש כוחו. כיון שהגיעו לדבר אחד אמרו לו תלמידיו: רבי מניין לך? א"ל: הלכה למשה מסיני. נתיישבה דעתו. חזר לפני הקדוש ברוך הוא ואמר לפניו: ריבונו של עולם, יש לך אדם כזה ואתה נותן התורה על ידי? א"ל: שתוק, כך עלה במחשבה לפני. אמר לפניו: ריבונו של עולם, הראיתני תורתו הראני שכרו. א"ל: חזור לאחוריך. חזר לאחריו, ראה ששוקלין בשרו במקולין. אמר לפניו: ריבונו של עולם, זו תורה וזו שכרה? א"ל: שתוק, כך עלה במחשבה לפני. |
|
עד כאן.
בזה המאמר מן התימה מאוד, שאיך יהיה רבי עקיבא יותר גדול במדרגה מן משה רבנו ע"ה ולא יהיה יודע משה רבנו ע"ה להבין מה שאמר רבי עקיבא ותלמידיו, שדבר זה נראה זר מאוד. דע, כי רב יהודה אמר רב, בא לבאר עניין התגין שהם על האותיות שבתורה. ואמר כשעלה משה רבנו ע"ה לרקיע, רצה לומר כאשר היה מתעלה אל מדרגת העליונים לקבל התורה, כי לקבל התורה אי אפשר רק שהיה מתעלה מן הגשמים אל מדרגת העליונים כמו שבארנו למעלה באריכות, וזה שאמר כשעלה משה רבנו ע"ה לרקיע, ואמר שמצא להקדוש ברוך הוא שהיה קושר כתרים לאותיות התורה. דע כי יש כתרים ותגין על אותיות התורה, שכשם שגוף התיבות מורים על דברי תורה עצמם, כך התגין שהם על האותיות שבתורה מורים על השגות דקות מאוד מאוד יוצאים מן התורה עצמה, ולכך מורה עליהם התג שהוא דק כמו חוט השערה. ואמר שהקדוש ברוך הוא היה קושר כתרים לתורה, שכמו שמן השם יתברך התחייב סדר התורה כמו שבארנו פעמים הרבה שמאתו יתברך התחייב סדר התורה ומסודר מחכמתו התורה, כך מתחייב מחכמתו השגות דקות היוצאים מן השגת התורה כמו שיתבאר. וזהו מה שאמרו שהיה הקדוש ברוך הוא קושר כתרים לאותיות התורה. ואמר מי מעכב על ידך, כלומר כי אלו ההשגות הדקים שמורה עליהם התגין לדקות השגתן, רחוקין מן האדם שהוא בעולם הזה המורגש שאין בו דקות השכלי, ומפני שהם פרטיים היוצאים מן התורה, ומשה רבנו ע"ה השגתו היה בכללות התורה. כי משה היה אדם כללי ולא פרטי, כי שקול היה כמו כל ישראל. וכן היה השגתו בכללי לא בפרטי, כי נבדלים התגין שמורים על דברים פרטיים מן התורה הכללית. ובסמוך עוד יתבאר כי משה רבנו ע"ה לא היה ראוי להשגת התגין, והוא עיקר ולפיכך רחוק השגתן מן האדם. שהתג הזה הוא על האות למעלה, גם נקרא כתר ותג, כי הכתר נבדל מבעל כתר, ועם שהכתר מצטרף אל בעל כתר הנה הכתר נבדל ממנו. וכך ההשגות שמורים עליהם הכתרים האלו נבדלים מן השגות התורה לדקותן. ולכך הם כמו כתרים על האותיות. ולכך השם יתברך שהוא נבדל מהכל, חפץ בו לפועל זה בפרט, לקשור כתרים לאותיות שהם תגין מורים על ההשגות הנבדלים מן התורה, והם נבדלים לגמרי. ומפני שהם נבדלים לגמרי, צריך שיהיה המקשר השם יתברך, אשר הוא נבדל מן הכל. ולכך אמר מי מעכב על ידך, אחר שהשגות אלו נבדלים מדברי תורה, אם כן למי משמשין. שאף על גב שידע משה בהשגתו כי מאתו יתברך מתחייב ומסודר הדברים ההם שמורים עליהם התגין, מכל מקום אל ידיעת הדברים ההם, מה שמורים עליהם התגין, לא היה למשה רבנו ע"ה שייכות אליהם בשלמות כמו שיש לו שייכות אל התורה עצמה, מפני שהם השגות דקות. ולפיכך אמר מי מעכב על ידך, אחר שאלו השגות דקות. ואמר כי צדיק אחד יהיה בסוף כמה דורות, ויהיו שייכים אליו אלו ההשגות, ועם שהם רחוקים מן האדם שהוא בעולם המורגש. ובקש להראות הצדיק הזה אליו. רוצה לומר, להראות מדרגתו ומקומו במציאות הזה, כי כל צדיק וצדיק יש לו מדרגה מיוחדת במציאות, ורצה לעמוד על מדרגתו במציאות עולם הזה. והשיב לו הקדוש ברוך הוא, חזור לאחוריך, שישיג בדורות שמסודרים אחריו במציאות, ואז ימצא מדרגתו ומקומו במציאות עולם הזה. ועל רבי עקיבא שייך לומר חזור לאחוריך בהשגתך. וכל הדברים האלו הם בהשגה השכלית, כאשר היה משיג בסדר העולם ובמציאותו. ואמר שהלך וישב לבסוף שמונה עשר שורות. פירוש שמונה עשר שורות שהם לפני תלמיד חכם היושב בישיבה, מורים על המעלה היותר עליונה שיש לאותו חכם. ודבר זה תמצא במס' סוכה (מ"ה ב) שאמר תמני סרי אלפא דרי דקמי קוב"ה. ובא לומר, כי היה רבי עקיבא בעולם הזה בחכמה במדרגה היותר עליונה, ולפיכך היה לפניו שמונה עשר שורות של תלמידים. ודבר זה עניין מופלג בחכמה מספר הזה של י"ח שורות, ואין כאן מקום זה. ואמר שהלך וישב לבסוף י"ח שורות, כי כאשר בא לצרף מדרגת משה רבנו ע"ה למדרגת רבי עקיבא אמר שישב לבסוף י"ח שורות של רבי עקיבא, כי אחר שאמר דלא ידע מאי קאמר, אם כן אין לו צירוף וחיבור אל רבי עקיבא, ולכך ישב לו לאחר י"ח שורות שהם תלמידי רבי עקיבא. ואמר שלא ידע מאי קאמרי, כי לא היה למשה רבנו ע"ה שייכות אל התגין שהם נבדלים מן התורה לדקות השגתן כמו שיש לו אל התורה כמו שבארנו. ועוד כי אל תתמה מה שאמרו כי לא ידע משה רבנו ע"ה מאי קאמרי, ותאמר ח"ו כי מדרגת רבי עקיבא היה יותר מן משה רבנו ע"ה. חס וחלילה לומר כך. אבל הכל נאמר על עניין שלא היה למשה רבנו ע"ה חיבור אל התגין. ואין ספק כי היה למשה רבנו ע"ה גם כן השגה אל התגין, רק שלא היה לו חיבור אליהן לגמרי. כמו שהיה לו ע"ה חיבור אל התורה עצמה. וזה לא היה פחיתות למשה רבנו ע"ה כלל, כי משה רבנו ע"ה היה לו עולם הזה גם כן הוא עולם המורגש. עד שאמרו בפרק חלק (סנהדרין צ"ח ב) לא נברא העולם הזה אלא למשה כדאיתא שם. וכן אמרו במדרש (ויק"ר פרשת ל"ו) בשביל משה נברא העולם. שנאמר: בראשית ברא אלוהים. ואין ראשית אלא משה, שנאמר: וירא ראשית לו. ואיך לא יהיה משה עיקר עולם הזה, שהרי הוא היה משלים את העולם על ידי התורה שנתנה על ידו. וראה איך היה שולט משה בעולם הזה, שהרי כבש סיחון ועוג שני מלכי האמורי הגדולים. ומזה תראה כשם שמדרגת משה רבנו ע"ה בעולם הנבדל, כך היה מדרגתו בעולם הזה, ולשתי שולחנות זכה. ומזה תראה שהיה למשה שהוא בפרט מוכן לקבל התורה שלטון בעולם הזה, ודבר זה מדרגה עליונה למשה, שהיה חלקו בכל כי הוא עיקר המציאות בכלל, כי התורה יש לה שלטון בעולם הזה גם כן. ומפני שהיה משה שולט גם כן בעולם הזה כמו שאמרנו, לא היה למשה רבנו ע"ה חיבור אל התגין. כי במה שהשגות דקות נבדלים מהתורה עצמה, אין למי שהוא בעולם המורגש שייכות בשלמות אל אותם השגות, והם נבדלים מאתו ולא היה מוכן אל התגין. ולא כן היה לרבי עקיבא, שמדרגת ומעלת רבי עקיבא לא היה בעולם הזה המורגש, וכאילו היה מסתלק לגמרי ממציאות עולם הזה כאשר סרקו בשרו במסרקות ברזל. ואם כן אין לו עולם הזה כלל, ולכך היה לרבי עקיבא שייכות לגמרי אל ההשגות ההם, אשר לדקות השגתן נבדלים מעולם המורגש הזה, ודבר זה עיקר הטעם. והיה תשש כוחו של משה כאילו היה מדרגת רבי עקיבא גדול יותר ממדרגת משה רבנו ע"ה, ושהיה משיג משה רבנו ע"ה שכל ההלכות שהם הלכה למשה מסיני, לא היה משיג רבי עקיבא. כי ההשגות ההם לא יושגו על ידי אדם, כי אם משה היה מוכן לזה דווקא. ואל יקשה לך, כיון שהיה משיג ההשגות שהם הלכה למשה מסיני למה לא השיג השגות התגין, שכבר אמרנו כי השגות התגין לדקותן רחוקים מעולם המורגש, ומשה שהיה מוכן אל התורה, דהיינו לעמוד על אמיתת השגות התורה ואליו נגלה התורה בשלמות, רק שלא היה מוכן אל דבר שהוא נבדל מן התורה שמורה עליו התגין, והם ההשגות הדקין כמו שהם ההלכות שהם בתורה, כי יש בהם הבדלים דקים וחלוקים דקים. ואלו ההלכות נדרשים מן התגין הדקין שהם על האותיות, גם היה משיג השגות דקות בסתרי החכמה, ולפיכך נתיישבה דעתו של משה רבנו ע"ה, שהיה משיג דברים אשר לא יושגו לאדם. ואז אמר משה: יש לך אדם כמו זה ואתה נותן תורה על ידי?! כי סוף סוף במה שיש לרבי עקיבא שייכות אל השגות התגין הרי הוא מוכן אל התורה יותר, שהרי אף לתגין שהם על התורה יש לרבי עקיבא שייכות, ולמה לא נתנה על ידו? והשיב לו: שתוק כך עלה במחשבה. כלומר סדר המציאות שסדר השם יתברך במחשבתו ובחכמתו כך חייב, שלא תינתן התורה על ידי רבי עקיבא, כי אם על ידי משה. ודבר זה כמו שבארנו למעלה, כי רבי עקיבא כאילו היה מסולק לגמרי מן עולם הזה, ואין לו חלק בעולם הזה, הוא עולם המורגש, ולכך יש לו שייכות אל התגין אשר הם השגת הנבדלים מעולם המורגש. ולא כן משה רבנו עליו השלום, שהוא היה שולט בעולם הזה, והוא עיקר בעולם המורגש, כמו שהתבאר, ולא על ידי רבי עקיבא שאין חלקו בעולם המורגש, וכאילו היה נבדל ממנו. ועד שאמר לו כך עלה במחשבה, כי הסדר מחייב שכך סדר השם יתברך כי השגת רבי עקיבא הוא יוצא חוץ מן הסדר, כי גודל ההשגה בתגין הוא יוצא חוץ מן הסדר, וזה לא שייך אל התורה שהיא סדר השם יתברך. ולכך לא היה משה רבנו עליו השלום מוכן, כי אם אל השגות אשר הם בסדר העולם. אבל רבי עקיבא אשר אינו מסדר עולם הזה, כאשר סרקו בשרו במסרקות ברזל, אליו ראויים אלו ההשגות היוצאים מן הסדר. וכאשר אמר לו השם יתברך, שתוק כך עלה במחשבה, כי אין ראוי שתינתן התורה על ידי רבי עקיבא. וידע אז משה רבנו עליו השלום כי אין חלק רבי עקיבא במציאות עולם הזה. ולכך אמר הראני שכרו, שוודאי כיון שאין חלקו בעולם הזה היה רוצה לדעת מה יהיה שכרו בעולם הבא. ואמר הקדוש ברוך הוא חזור לאחריך שישיג בסדר המציאות, ומפני כי מתחילה היה מדבר בתורה ובתגין שעליה, ועתה היה רוצה לדעת עניין רבי עקיבא, ולכך אמר לו חזור לאחריך. ואז ראה בסדר השם יתברך שיהיו שוקלין בשרו כמקולין. ואז אמר וכי זו תורה וזו שכרה? והשיב לו השם יתברך, שתוק כך עלה במחשבה. פירוש כי אף על גב שאין ראוי שיהיה זה מצד התורה שכך יהיה לרבי עקיבא, מכל מקום כך גזר הסדר שסדר השם יתברך העולם הזה. כי רבי עקיבא שלא היה חלקו כלל בעולם המורגש, ולכך היה דורש בתגי אותיות אשר השגתם רחוק ונבדל מעולם הזה, לכך היו גוברים עליו בעולם הזה, כי עכו"ם אין חלקם רק בעולם המורגש, ואין להם כלל חלק בעולם הנבדל, והם הפך לרבי עקיבא וחבריו, כי אלו אין להם חלק בעולם הנבדל, ולרבי עקיבא אין לו חלק בעולם המורגש, ולפיכך היו גוברים עליו והיו סורקין את בשרו במסרקות ברזל, כי הם הפכים לרבי עקיבא. [לרבי עקיבא לא היה חלק בעולם המורגש] |
והיה ביום ההוא לא יהיה אור יקרות וקיפאון,
דברים שהם מכוסים בעולם הזה עתידים להיות צפויים לכם, הדא הוא דכתיב: "והולכתי עיוורים בדרך לא ידעו בנתיבות לא ידעו אדריכם, אשים מחשך לפניהם לאור ומעקשים למישור, אלה הדברים עשיתים ולא עזבתים". אעשה אותם לא נאמר, שכבר עשיתים לרבי עקיבא וחבריו. דאמר רבי אחא: דברים שלא נגלו למשה נגלו לרבי עקיבא וחבריו. "וכל יקר ראתה עינו" - זהו רבי עקיבא. |
|
עד כאן.
והדברים האלו כמו שאמרנו לך, שלא היה לרבי עקיבא וחביריו, הם הרוגי מלכות בעולם המורגש, רק שהיו מסולק מאתו, כמו שהיה סופם. ולפיכך היה משיג השגות שאין ראויים לעולם המורגש. אבל משה שהיה חלקו בעולם המורגש גם כן, לא נגלו לו, כי אם לרבי עקיבא וחבריו שהיו מסולקים מן עולם המורגש. כלל הדבר, כי התגין מורים על דבר שנבדל מן עולם הזה, ולכך לא היה למשה רבנו ע"ה חיבור אל השגות התגין, כי אם לרבי עקיבא שהיה מסולק מן עולם הזה. [מי זוכה לדרוש קוצין שבתורה?] |
"קווצותיו תלתלים" -
אמר רב חסדא, אמר מר עוקבא: מלמד שיש לדרוש על כל קוץ וקוץ תלי תלים הלכות. "שחורות כעורב" - במי אתה מוצאם? במי שמשכים ומעריב עליהם בבית המדרש. רבה אמר: במי שמשחיר עליהם כעורב. רבא אמר: במי שנעשה אכזרי על בניו ועל בני ביתו כעורב. |
|
עד כאן.
ביארו בזה, כי אלו תלי הלכות שמורים עליהם הקוצים, והם השגות הנבדלים מן עולם הזה רחוקים מן האדם שהוא גשמי. ולפיכך אמר: במי אתה מוצא? במי שמשכים ומעריב עליהם, כלומר שהוא פונה מעניין העולם הזה ומשכים ומעריב על השגות האלו, בו אתה מוצא אותם. כי אי אפשר שימצא אלו השגות כאשר הוא פונה אל עולם הגשמי. ולרבה עוד יותר דצריך להשחיר עצמו, והיא סילוק הגשמות שלו, ובזה ראוי לקנות ההשגות האלו הנבדלים מן האדם. ולמאן דאמר עד שנעשה אכזרי על בניו, הוא עוד מדרגה יותר ממי שהוא משחיר עליהם, עד שאינו מרחם על בניו. ודבר זה מבואר כי מי שאינו מרחם על פרי בטנו, הוא גובר על הטבע שלו, ובשביל כך הוא קונה אלו ההשגות הנבדלים מן האדם הגשמי. [הסבר במה משה גדול מרבי עקיבא] דע לך, כי דבר זה היה למדרגת משה רבנו ע"ה, שהיה השגתו בשלמות, ולכך היה מקבל התורה שהיא תמימה גם כן. ואילו השגות התגין, אף על גב שהתגין באים על השגה עליונה, אין ההשגה בדבר ההוא בשלמות, רק מעט מעט לפי עילוי ההשגה, ולכך התג הוא קטן. אבל משה רבנו ע"ה מוכן אל השגה שלימה, לכך לא היה מוכן אל השגות התגין, ואין מדרגת העולם הזה שתהיה אותם השגות בשלמות. לכך אין כאן רק תג דק מאוד, מורה על השגה מועטה. ומשה רבנו ע"ה היה לו כל ההשגות בשלמות, איך התורה מסודרת מן השם יתברך אשר סדר התורה אל עולם, ומצד הזה אי אפשר לעמוד על השגות התגין, אשר אין ההשגה בהן בשלמות. כי אם לרבי עקיבא היה השגה בהן מפני שהם מסולקות מן עולם הזה, ולא היה משיג בהם מצד שסדר השם יתברך את הכל. ודי בזה להבין התגין של התורה שלא לבטלה באחד שראוי אל התורה התמימה, שאין דבר רק בה. ודבר זה מבואר. |
