|
תוכן הפרק:
[השינויים בתורה ושינוי הכתב] [איך יתכן ששינו את הכתב?] [נגד ספר העיקרים האומר שמצווה יכולה להתבטל] [הכתב והלשון] [עזרא ומשה] [מ' ו-ס' שבלוחות בנס היו עומדים] |
|
[השינויים בתורה ושינוי הכתב] |
אמר מר זוטרא ואיתימא מר עוקבא:
בתחילה ניתנה תורה לישראל בכתב עברי ולשון הקודש, וחזר וניתנה להם בימי עזרא בכתב אשורית ולשון ארמית, ביררו להן לישראל כתב אשורית ולשון הקודש, והניחו להדיוטות כתב עברית ולשון ארמי. מאן הדיוטות? אמר רב חסדא: כותאי. מאי כתב עברית? אמר רב חסדא: כתב ליבונאה. תני רבי יוסי אמר: ראוי היה עזרא שתינתן תורה על ידו, אלמלי לא קדמו משה. במשה הוא אומר: ומשה עלה אל האלוהים. ובעזרא אומר הוא: עזרא עלה מבבל. מה עלייה האמור כאן תורה, אף עלייה האמור להלן תורה. במשה אומר: ואותי ציווה ה' בעת ההיא וגו' בעזרא הוא אומר: כי הכין לבבו לדרוש את תורת ה' אלוהיו. ואף על פי שלא נתנה תורה על ידו, נשתנה על ידו הכתב. שנאמר: וכתב הנשתוון כתוב ארמית ומתרגם ארמית. וכתיב לא כהלין כתבא למקרי ופשרא להודעה למלכא, וכתיב: וכתב את משנה התורה הזאת, כתב הראוי להשתנות. למה נקרא אשורית? שעלה עימהם מאשור. תני, ר' אומר: בתחילה בכתב הזה ניתנה תורה לישראל, וכיון שחטאו נהפך להן לרועץ. כיון שחזרו החזירו להם, שנאמר: שובו לבצרון אסירי התקווה, גם היום מגיד משנה אשיב לך. למה נקרא שמה אשורית? שמאושרת בכתב. ר"ש ב"א אומר משום ר"א בן פרטא, שאמר משום ר' אלעזר המודעי: כתב זה לא נשתנה כל עיקר שנאמר: ווי העמודים. מה העמודים לא נשתנו אף ווים לא נשתנו. ואומר אל היהודים ככתבם וכלשונם, מה לשונם לא נשתנה, אף כתבם לא נשתנה. |
|
עד כאן.
[איך יתכן ששינו את הכתב?] דהא אמרינן בפרק הבונה (שבת ק"ד א) |
אמר רב חסדא: מ"ם וסמ"ך שבלוחות בנס היו עומדין.
|
|
ודבר זה לא תמצא רק בכתב אשורית. ועוד הקשו על זה, דאיך אפשר לומר שהתורה נתנה בכתב עברי, ועזרא היה משנה הכתב? ואיך אפשר זה, והלא כתיב אלה המצוות, ואמרו ז"ל (שבת שם) שאין הנביא רשאי לחדש דבר מעתה, ואפילו אותיות מנצפ"ך?
אמרו בפרק קמא דמגילה (ג' א) |
אמר רבי ירמיה, ואי תימא רבי ירמיה בר' אבא:
מנצפ"ך, צופים אמרו. ותסברא, והכתיב ואלה המצוות? מכאן שאין הנביא רשאי לחדש דבר מעתה. |
|
עד כאן.
הרי אפילו אותיות מנצפ"ך אין שינוי בהם, כל שכן הכתב לגמרי. אמנם קושיא זאת לאו כלום, היא דכיון דכתיב וכתב את משנה התורה הזאת, הרי כאילו אמרה תורה בפירוש שיש לשנות הכתב אחר כמה דורות. ולא שייך בזה אלה המצוות שאין הנביא רשאי לחדש דבר, כי אין דבר זה חידוש, כיון שכתוב בתורה. וכמו כן שלא תיסוב נחלה ממטה למטה. ודרשו מן המקרא שלא שייך זה רק ליוצאי מצרים, וכי בשביל זה נאמר שיש שינוי לתורה? דבר זה אינו כלל. וכן בדבר זה, מה ששינו הכתב לא נקרא זה שינוי כיון שכתוב בתורה. [נגד ספר העיקרים האומר שמצווה יכולה להתבטל] וכי נאמר בשביל שנאסר להם בשר תאווה במדבר, ואחר כך הותר להם בשר תאווה, וכך המצווה, נאמר בזה שמצווה אחת בטלה? דבר זה אין לומר כלל. רק נאמר שכך היה המצווה מתחילה, שכל ימי היותם במדבר נאסר להם בשר תאווה. וכך המצווה הזאת שהתורה בכתב עברי הוא, כל זמן היותם על הארץ היה הכתב כתב עברי, וכל דבריו של בעל עקרים אין בהם ממש. וכך מה שהביא ראיה ממה שכתוב (שמות י"ד) החודש הזה ראשון לחודשי השנה, שיהיה חשבון שלנו לניסן שיהיה ראשון יותר ממה שאנו מונים לחדשים אחרים, ועתה אין אנו מונים לניסן רק כל חודש שמו עליו. ופירש הוא, כאשר היו בבבל התחילו בזה, וסמך זה על דברי הגמרא שאמרו (ירוש' ר"ה פ"א ה"ב) שמות החודשים העלו אותם מבבל, ומזה הביא ראייה כי מצווה אחת נשתנה. ודבר זה בוודאי הבאי, כי אין הפירוש שלא למנות רק מניסן, שלא יאמר כי בחודש תמוז נעשה דבר זה או ההלוואה הזאת נעשה בחודש אלול שנת כך וכך, כי דבר זה אינו כלל. אבל הפירוש הוא, כאשר יבואו למנות החודשים בשם ראשון ושני, אז אל ימנה תשרי ראשון, אבל אם לא בא למנות החודשים בשם ראשון ושני כלל, רק יאמר כי ההלוואה נעשה בחודש כסליו שנת כך וכך, אין זה דבר. ובלא זה כל איש מבין מפרש כך, וכך הוא דעת הרמב"ן ז"ל, לא כמו שהבין בעל העקרים, שרצה לומר כי מצווה למנות החודשים מניסן ולא בעניין אחר. ומעתה התבאר לך, כי אף אם היה הכתב מתחילה כתב עברי, ואחר כך נשתנה לכתב אשורי, אין כאן שינוי מצווה כלל, כיון דכתיב וכתב את משנה התורה. אף בוודאי אם רודפי הפשט לא יודו בדרשה כמו זאת, לדרוש וכתב את משנה התורה כתב הראוי להשתנות, הנביאים כמו עזרא הוא שידע פירוש הכתוב והדרש שלו, כי כבר ביארנו בחיבור באר הגולה עניין דרשות אלו, שאם שנראים רחוקים הם קרובים בעצמם. [הכתב והלשון] כי דבר זה אין קשיא. מאחר כי שם עברים עליהם קודם, כדכתיב ה' אלוהי העברים שלחני אליכם. וכן הרבה. ולכך הכתב שהוא התחלה, כי קודם הוא הכתב ללשון שמתחילה האות ואחר כך מתחבר ממנו הלשון. וראיה לזה כי תמצא אות בלא לשון. ולכך כאשר לא היו ישראל במקום שהיו בהתחלתם, נשתנה הכתב שהוא התחלה. אבל הלשון היה לשון הקודש, כפי מה שראוי לישראל להיות להם לשון מיוחד, במה שהם אומה מיוחדת בקדושה, לכך היה להם לשון הקודש. רק הכתב שהוא התחלה, היה להם כאשר היו ישראל במקום שהיו בתחילה, אבל כאשר הוגלו לאשור לא היה להם התחלה, לכך נשתנה להם הכתב המורה על ההתחלה. ועוד, כי הכתב הוא יותר עליון מן הלשון שהוא לאדם ולכך מתחילה לא הגיעו אל המדרגה להיות להם כתב אשורי שנקרא כך שהוא מאושר באותיות, ולבסוף הגיעו אל זה על ידי עזרא שהיה ראוי שתינתן התורה על ידו, רק שהקדימו משה, וניתנה התורה על ידו כדבסמוך. ועל ידו הגיעו ישראל למדרגת הכתב. והוא דבר מופלג עמוק איך הגיעו ישראל למעלה העליונה הזאת, שהיה להם הכתב המאושר על ידי עזרא, ומכל מקום היה הלשון שלהם ארמי במה שהיו ישראל בתוכם מדברים עימהם. וכאשר עלו מתוכם, היה להם הכתב שהוא ראוי להם שהוא כתב אשורי ולשון הקודש. הרי הדברים מבוארים מאוד מאוד, שהכל הוא כסדר לגמרי בלי שינוי וראוי להיות. והדברים האלו עמוקים מאוד מה שהיה השינוי הזה על ידי עזרא. ואולי תשאל למה ספרים נכתבים בכל לשון אליבא דרבנן דפליגי עליה דרשב"ג בפרק קמא דמגילה (ח' ב) ואילו בכתב הכל מודים שצריך אשורית, ואם לא כתב בכתב אשורית פסול? זה לא קשה כי התורה היא תורה שבכתב, ולפיכך צריך שיהיה הכתב כמו שראוי, דהיינו כתב אשורי. אבל הלשון שאינו תולה במה שהוא תורה שבכתב, לכך כל הלשונות כשרים לזה על דעת חכמים ודי בזה. [עזרא ומשה] וכמו שאמרו ז"ל (קידושין מ"ט ב) |
עשרה קבין של חכמה ירדו לעולם, תשעה נטלה ארץ ישראל ואחד כל העולם.
|
|
ולכך היה עזרא מתנועע אל מקומו הראוי לו, שהוא ארץ ישראל, מיוחד לחכמה ולתורה, כמו שהיה מיוחד הר סיני שיקבל משה שם חכמת התורה. וראוי שיהיה ביאה שניה שעלו מבבל כמו ביאה ראשונה שעלו ממצרים, כי הדברים האלו מתדמים ומתייחסים, שהעלה אותם הקדוש ברוך הוא מתוך האומות לרשות עצמם. ולפיכך כמו שהיה להם משה בביאה ראשונה ואותו שהעלה אותם ממצרים, נתן השם יתברך על ידו התורה והעלה אותם גם כן אל מדרגה השכלית, ודבר זה ראוי לעזרא גם כן.
וזהו שדרשו אצל משה כתיב ומשה עלה אל האלוהים, ובעזרא כתיב הוא עזרא עלה מבבל, מה התם תורה שהעלם עד המעלה השכלית; וכן מה שכתוב הוא עזרא עלה מבבל, רוצה לומר העלה אותם מפחיתות החומרי עד שהיו מתדבקים במעלה השכלית. ופירוש זה נכון מאוד, רמזו אותו חכמים בחכמתם במה שכתבו, אף על גב שלא ניתנה תורה על ידו, נשתנה על ידו הכתב. ופירוש זה כמו שאמרנו, כי ראוי היה בימי משה שיהיה להם כתב עברי כי התחלת ישראל עבריים, לכך אין ראוי שיהיה הכתב רק עברי. וכאשר הוגלו לאשור הוסר הכתב העברי שהיה להם, מפני שהתחלתם עבריים, והרי הגיע שינוי להם, ולכך נשתנה הכתב על ידי עזרא. או בשביל שלא הגיעו למעלת הכתב של אשורי עד שבא עזרא, כמו שפרשנו למעלה. אבל רבי אומר כי התורה נתנה בכתב הזה לישראל רק כאשר חטאו ויצאו מן הסדר הראוי. גם הכתב בטל מהם, ונשתנה הכתב שלהם. כי אין ספק שהכתב מתייחס לכל אומה, שכל אומה יש לה כתב מיוחד, ואין כל האומות משתמשים בכתב אחד. כי הכתב מתייחס לכל אומה ואומה, וכתב אשורי הזה שהוא מאושר באותיות מתייחס לאומה הקדושה. ולפיכך כאשר חטאו, ולא היה להם מעלתם אשר היה להם קודם, נשתנה הכתב וניטל מהם. וכיון שחזרו החזיר להם הכתב. והבן למה נשתנה הכתב ולא הלשון, כי הכתב יש לו מדרגה יותר מן הלשון, שהוא לאדם ולכך נשתנה הכתב שלהם. ור"ש אומר כתב זה לא נשתנה כלל שנאמר: ווי העמודים, פירש: מאחר שקרא הכתוב היתדות ווים, מפני שעשויים כוי"ו, דאם לא כן למה נקראו בלשון ווים? אלא מפני שהיה היתד התחוב בעמוד עשוי כמו וי"ו, וכמו שלא נשתנה שם עמוד שלא נקרא בשם אחר מעולם, כך לא נשתנו היתדות שיקראו בשם אחר, ואם היה שינוי אל הכתב שלא היה צורת וי"ו בכתב, אם כן לא היה נקרא שם היתד וי"ו, כיון שלא היה להם כתב הזה ולכך מוכרח שלא נשתנה כתב שלהם, הרי לפי דברי הכל אין כאן שינוי כלל, כי איך ח"ו יעלה על הדעת שיש שינוי למצוות התורה, שאפילו היו"ד מן שרי אין לה ביטול עולמית, כל שכן שיהיה שום שינוי במצווה אחת או בדקדוק אחד מן התורה. ולפי דברי הכל הכתב שבלוחות הוא כתב אשורית, שכבר אמרנו, כי לא נחלקו אלא בכתב של ישראל מפני שבכתב של ישראל ראוי שיהיה עברי מן הטעם אשר אמרנו. אבל כתב הקדוש ברוך הוא שכתב הלוחות, שנאמר: וכתבתי על הלוחות וגו' אין ספק שהיה הכתב בכתב משובח, שכן היה גם כן כתב שכתב המלאך שלא היו יכולים לקרותו כתב אשורי. ולכך בוודאי הכתב הזה שכתב בו הקדוש ברוך הוא הלוחות היה כתב המאושר. ולא פליגי רק בכתב שכתבו ישראל, אם היה ראוי שיהיה הכתב עברי, אבל כתב שכתב הקדוש ברוך הוא אין ספק שנכתב בכתב המאושר, ובזה אין ספק. [מ' ו-ס' שבלוחות בנס היו עומדים] ואין להקשות אם כן תהיה התורה שהיא לישראל חסרה תגין שמהם נדרשים כמה הלכות. אין זה קשיא, כיון דכתב עברי אין בו תגין, אין מעכב. ודבר זה מבואר. אבל לפי הנראה כי התגין האלו אינם מגוף הכתב, כיון שאמר שהקדוש ברוך הוא היה קושר כתרים לאותיות, אם כן אין הכתר ההוא מגוף האות, רק שהקדוש ברוך הוא הוסיף לאותיות התורה, וכמו שאפשר לקשור כתרים לאותיות כתב אשורי, כך אפשר לקשור כתרים ותגין לכל כתב. אבל אין צריך כמו שאמרנו למעלה, כי הקדוש ברוך הוא שהיה קושר כתרים לאותיות דבר זה אינו כתב ישראל. ומעתה מבואר הכל, ואין כאן קושיא עוד לומר שיהיה שינוי נזכר שהוא בתורה, אם לא על דרך אשר אמרנו, שהתורה אמרה שדבר זה יהיה לזמן, ובוודאי דבר זה אפשר לומר, אבל לא שייך בדבר זה שנתבטל מצווה אחת ממצוות התורה. שכך היה המצווה בזמן הזה יהיה דבר זה, ואחר כך לא יהיה, ואין בזה שייך ביטול. והדבר הוא מבואר ואין צריך ביאור עוד: |
