|
תוכן הפרק:
[הדיוק שבכתיבת ספר תורה] [חסרות ויתרות בספר תורה ובתפילין] [ייתור אות או חיסור אות - חורבן העולם] |
|
[הדיוק שבכתיבת ספר תורה] |
לפיכך נקראו הראשונים סופרים שהיו סופרים כל האותיות שבתורה,
שהיו אומרים וי"ו ד"גחון" חציין של אותיות של ספר תורה; "דרש דרש" - חציין של תיבות; "והתגלח" - של פסוקים. בעי רב יוסף וי"ו דגחון מהאי גיסא או מהאי גיסא? אמר ליה: ניתי ספר תורה ואמנינהו. מי לא אמר רבה בר בר חנא, לא זזו משם עד שהביאו ספר תורה ומנאום. אמר ליה: אינהו בקיאי בחסרות ויתרות, אבל אנן לא בקיאינן. בעי רב יוסף: "והתגלח" - מהאי גיסא או מהאי גיסא? אמר ליה אביי: פסוקי מיהא ליתא למנינהו, בפסוקי נמי לא בקיאינן. דכי אתא רב אחא בר אדא אמר: במערבא פסקי להאי קרא לתלתא פסוקי, ויאמר ה' אל משה הנה אנכי בא אליך בעב הענן. |
|
עד כאן.
ומדלא מבעיא בתיבות אם דרש מהאי גיסא או מהאי גיסא כדמבעיא ליה באותיות, שמע מנה דבתיבות בקיאים והווה ידע הבעיין דדרש קמא מהאי גיסא ודרש בתרא מאידך גיסא. ואין לומר אדרבא איפכא, דהווה מני התיבות וידע כי דרש דרש שניהם מחצי האחד, או ידע כי שניהם מחצי השני, דאם כן יש לפשוט דוודאי וי"ו דגחון גם כן הוי כמו דרש, ואין לומר דגבי דרש דרש נקט חציו הראשון וגבי וי"ו נקט חציו השני או איפכא, דזה בוודאי אינו. אלא בוודאי דרש קמא מחציו הראשון דרש בתרא מחציו השני. וכן יש במסורת דרש הראשון מחד גיסא ודרש השני מחד גיסא. ועל כורחך בקיאינן בתיבות, דאם לא כן מהיכא ידע דדרש הראשון מהאי גיסא ודרש השני מהאי גיסא? דאין לומר דלעולם לא בקיאינן בתיבות, והא דלא מבעיא ליה בתיבות כיון דנקט שתי תיבות דרש דרש שמע מנה, דחד דרש הוא מהאי גיסא והשני מהאי גיסא, דזה אינו. דאם כן מאי מבעיא אי וי"ו דגחון מהאי גיסא או מהאי גיסא, דעל כרחך וי"ו דגחון לא מהאי גיסא ולא מהאי גיסא אלא באמצע, דאם לא כן הווה ליה למימר גם כן שני אותיות, כמו שאמר אצל דרש דרש. אלא וודאי דמהא אין ראיה, דשמא לכך לא קאמר דרש חציין של תיבות, דלא הווה ידעינן אי קמא או בתרא. לכך קאמר דרש דרש, לומר לא הראשון אלא השני. והשתא מדלא מבעיא גם דרש שמע מנה דבתיבות בקיאינן. ומשום כך אומרים ספר תורה שנמצאת חסר אות אחת כשקורין בה אין צריך להוציא אחרת, דבלאוו הכי אין אנו בקיאין באותיות. אבל אם נמצאת חסרה בתיבה אחת יש להוציא אחרת שאנו בקיאין בתיבות. ואין ראיה מכאן דיש לומר דלכך לא מבעיא ליה על דרש דרש דסבר, כיון דלא בקיאינן בחסרות ויתרות של אותיות, גם כן אין אנחנו בקיאין בתיבות, ולכך לא מבעיא ליה על דרש דרש משה, ומבעיא ליה בפסוקים דהווה סבר דוודאי בפסוקים אנו בקיאין והשיב דאף בפסוקים אין אנו בקיאין. מכל מקום קשיא, כיון דאין אנו בקיאין בחסרות ויתירות, האיך אנו יוצאים בקריאת ספר תורה, והרי אין אנו בקיאין בחסרות ויתרות? ואפשר לומר הא דקאמר דלא בקיאין אנחנו בחסרות ויתרות, הני מילי לסמוך על זה למפשט בעיין שימנו האותיות. אבל מכל מקום אין לפסול ספר תורה מספק, לומר דלא בקיאין אנחנו בחסרות ויתרות. ולפי זה אם נמצא ספר תורה חסר אות או תיבה, בוודאי אסור לקרות בו, דהא בוודאי היא חסר,ה וכל שכן אם נמצאת חסרה תיבה שאין לקרות בה, דהא כיון דחסרה אות פסולה. וכן כתב בטור י"ד סימן רע"ט ספר תורה שאינה מוגה אסור להשהותה יותר משלשים יום, אלא, או יתקן או יגנוז. אפילו קרא בה בדיעבד לא יצא, כיון שהיא חסר או יתר אות אחת וחוזר לראש הסדר. הרי קשה תמיד לחזור לראש הסדר אם נמצא טעות בספר תורה. אבל קשה מתוך הסוגיא דפרק הנזקין (גיטין ס' א) דקאמר |
שלחו בני גליל לר' חלבו,
מהו לקרות בחומשים בבית הכנסת בציבור? לא הווה בידיה. אתא שאל בי מדרשא, ופשטא מהא דאמר רבי שמואל בר נחמני, אמר רבי יוחנן: ספר תורה שחסר יריעה אחת אין קורים בה. ולא היא, התם מחסר במלתיה, הכא לא מחסר במלתיה. |
|
עד כאן.
ומדאמר היכא שחסרה יריעה אחת אין קורין, משמע הא חסרה תיבה אחת קורין בה. ויש דוחין ראיה זאת, דהתם איירי שהיריעה מונחת אצל הספר תורה, אפילו הכי אין קורין בה. ולכך נקט חסר יריעה אחת, וזה אינו. דמנא ליה לומר כך דאיירי הא דר' יוחנן כשהיריעה היא מונחת אצל הספר תורה? [חסרות ויתרות בספר תורה ובתפילין] וכתב הר"ן שם דאין ראיה מהא דלעניין טעות זה וזה שווים, דוודאי לעניין מצוות כתיבת התורה שמצווה על כל אחד ואחד, שיכתוב ספר תורה ולהא מלתא אמרינן דאפילו אות אחת מעכב. אבל לעניין קריאה לצאת תקנת נביאים ועזרא, אין ללמוד ספר תורה מתפילין, דהא אף הרב מודה שאם חסר פחות מיריעה בסופה דכשר, דלא אמרינן רק ספר תורה שחסר יריעה, ואף לפירוש הרב ז"ל דאיירי שחסר יריעה בסופה. מכל מקום משמע אבל פחות מיריעה יצא, ובתפילין אפילו אות אחת פסול, אלא על כורחך דשאני קריאה, כיון דלא הוי רק תקנת נביאים אינו פוסל. כך הם דברי הר"ן ז"ל. ואני מתמה על דברי הרמב"ן ז"ל, דהא איפכא מסתברא, דאם בסוף כשר היכא דחסר תיבה או פסוק כל שכן באמצע דהא בסוף נראה כספר חסר, וכן כתב הרשב"א ז"ל כמו שכתב הר"ן ז"ל בשמו אהא דאמרינן אם חסר מגילה וקראן הקורא על פה כמתורגמן, המתרגם יצא. והקשה הרשב"א ז"ל דהא אפי' למאן דאמר שיוצא בקריאה מאיש יהודי צריך שיהיה כתובה כולה לפניו ומשמע דאי חסר מתחילה עד איש יהודי אין יוצא בה, ותירץ היכא דחסרה מקצת בתחילה או בסופה פסולה שנראה כספר חסר. אבל כשהיא שלמה בתחילה ובסופה ובאמצע היא חסרה כשרה, ולדברי הרמב"ן ז"ל עדיף טפי החסרון בסופו ודבר זה אין הדעת סובל. ועוד הביא הרמב"ן ז"ל ראיה כיון דאמר גבי מגילה השמיט הסופר פסוקים וקראן בעל פה כמתורגמן המתרגם יצא, משמע הא בספר תורה פשיטא דלא יצא. וגם זה אין ראיה, דאדרבה דאפילו במגילה אף על גב דמברכין על קריאתה אשר קדשנו במצוותיו ואין זה אצל קריאת ספר תורה אפילו הכי יצא כל שכן בקריאת התורה דיצא, דאין זה רק תקנת נביאים. ומה שהביא ראיה דזה מקולי מגילה הוי הא מכשירין הכא היכא שהשמיט הסופר אותיות עד רובא ואף על גב שלא תקן, ואילו לעניין ספר תורה אמרינן התם (מנחות כ"ט) ספר תורה שיש בה ג' טעיות בכל דף יתקן, ארבע יגנז ובעינן התם דף אחת שלימה והוא דכתב רובא דספרא אלמא מאי דאמרו הכא במגילה מקולי מגילה שנו. וגם דבר זה אין ראיה דגבי ספר תורה בוודאי יותר יש למפסל כאשר אינה כתובה כראוי מן מגילה. אבל לעניין קריאה, יותר קילא קריאת ספר תורה מן קריאת מגילה, ולפיכך קאמר גבי מגילה השמיט בה הסופר פסוקין וקרא אותם בעל פה יצא, וכל שכן בספר תורה היכא שאין הספר תורה פסולה, דמותר, רק אם אין עליה שם ספר תורה ואז פסולה לקרות בה. ולפיכך במגילה כהאי גוונא נמי אם חסרה יריעה אחת שאין עליה שם מגילה אין קורין בה המגילה. והשתא נמי ניחא קושיית הרשב"א ז"ל שהקשה אהא דקאמר אם חסרה מגילה במקצת כשרה ולקמן מוכח שאם חסרה מן תחילתה עד איש יהודי פסולה לקרות בה, דהתם הוי כמו ספר תורה שחסרה יריעה אחת שלימה דלא הוי שם ספר תורה עליה שהרי חסרה עד איש יהודי ואין שם מגילה עליה ולא אמרו רק כשחסרה במקצת ושם מגילה עליה, אבל אם חסרה עד איש יהודי הוי כמו חסרה יריעה והיא פסולה. ואני תמה עוד על הרמב"ן ז"ל שהביא ראיה מהא דקוצו של יו"ד מעכב בתפילין ובמזוזות, ואין חלוק בין ספר תורה ובין מזוזות ותפילין, דהכי מעכב גבי ספר תורה נמי ומזה למד האות אחת מעכב, ואפילו אם נאמר דקוצו של יו"ד מעכב היינו לעניין קדושת ספר תורה, דקוצו של יו"ד מעכב שאין עליה קדושת ספר תורה, אבל לעניין קריאה בצבור כיון דחזינן דאי לאו טעמא דמשום כבוד הצבור היה מותר לקרות בחומשין בצבור, רק משום כבוד הצבור אסור. ואף על גב דלא הוי לחומש קדושת ספר תורה אם כן מנא לן לומר שאין קורין בה היכא שחסר תיבה או פסוק עד יריעה אחת כיון דשם ספר תורה עליה אפילו אם נאמר שאם חסרה קוצו של יו"ד אין עליה קדושת ספר תורה. אבל אפשר לומר דאפילו קדושת ספר תורה עליה כיון שנקראת בשם ספר תורה, ולא אמרינן דקוצו של יו"ד מעכב גבי ספר תורה כמו גבי תפילין, כמו שכתב הר"ן ז"ל דלעניין מצווה שצריך שיכתוב ספר תורה לעצמו, הוא דמעכב אפילו קוצו של יו"ד דלא קיים המצווה. אבל שלא יהיה עליה קדושת ספר תורה, בוודאי יש עליה קדושת ספר תורה, אפילו חסרה תיבות או פסוקים דהא שם ספר תורה עליה. ועוד אפילו אם נאמר דלהא מלתא נמי יוצא בה, דאם לא כן לא היה נמצא בזמננו שיהיה מצווה בכתיבת ספר תורה, כיון דאמרינן דאנו לא בקיאין בחסרות ויתירות, ואף על גב דאמרינן לעיל דאיכא למדחוי דחיישינן, דאין אנו בקיאין בחסרות ויתירות, מכל מקום כיון דאמר סתמא אנו לא בקיאין בחסרות ויתרות, אין אנו מחזיקין ספר תורה שלנו כתובה בחסרות ויתירות, שפיר יש לומר דהכי קאמר אין בין ספרים לתפילין ומזוזות, אלא שהספרים נכתבים בכל לשון, ומשמע הא לכל שאר מילי אף לעניין קוצו של יו"ד מעכב בהן, היינו לעניין דאל תשכן באוהלך עולה, וחייב לתקן אם חסר קוצו של יו"ד. אבל אינה פסולה בשביל קוצו של יו"ד עד שאין לקרות בה. ועוד דאמרינן שלוש טעויות בכל דף יתקן, ארבע יגנז, ולהא מלתא קוצו של יו"ד גם כן טעות נקרא שאם יש ארבע עם קוצו של יו"ד שצריך גניזה, אבל לעניין חסר בה אות אחת, כיון דנקרא ספר תורה שפיר אף כשחסר אות אחת אינו פוסל, ולא הוצרך למתני זה החלוק, כיון דשם ספר תורה עליה אין צריך לפרש. ועוד נפרש דאף בתפילין הוא כך כמו שנפרש, ותימה על הרמב"ן ז"ל כי הרמב"ם ז"ל מתיר במגילה בלא עבוד לשמה, וכתב הר"ן ז"ל שהקשה עליו הרמב"ן ז"ל מהא דירושלמי דאמר: אין בין ספרים למגילה, אלא שהספרים נכתבים בכל לשון ואילו מגילה צריך שתהא כתובה אשורית, הא לכל ענייניהם שווים. והשתא יקשה לנפשיה דהא מגילה מותר אם השמיט הסופר אותיות, וגבי ספר תורה פסולה, אלא על כורחך גבי ספר תורה נמי מותר לקרות בו היכא, שנשמטו אותיות או תיבות ואף על גב דספר תורה חמורה דהא ד' טעיות בכל דף יגנז ואילו במגילה לא אמרינן הכי, מכל מקום מצאנו שחסר נמי כשר בספר תורה לכך לא קתני זה החלוק. מכל מקום יש ליישב דלא איירי רק בדברים אחרים שכבר הוא ספר וכבר הוא מגילה כי ספר תורה נקרא דווקא כשאינה חסרה כלום ומגילה נקרא אף על גב שהיא חסרה, וכאשר אמר אין בין ספרים למגילה כאילו אמר אין בין ספרים שלא נקרא ספר תורה רק כשהיא שלימה ומגילה שנקראת מגילה כאשר רובה כתובה אלא שהספרים וכו'. ובעל נמוקי יוסף כתב בפרק הנזקין כתב רבנו להלכה ולא למעשה: |
שאם בספר תורה טעות באחד מן החומשין שמותר לקרות בשאר חומשין,
דהא אין חומשין מעכבין זה את זה, אלא משום כבוד צבור וכיון דהספר תורה שלם שפיר דמי. עד כאן לשונו. |
|
גם דברים אלו בלתי מובנים. דממה נפשך אי מפרש הא דאמרינן ספר תורה שחסר יריעה אחת אין קורין בו, דווקא יריעה אחת, אבל תיבה אחת קורין בו, אם כן אפילו באותו חומש נמי יקראו, ואם אין חלוק בין תיבה ליריעה אם כן בשאר חומשים נמי לא יקראו דהא לא חזו למלתיה. תדע דהא כי בעי בגמרא מהו למקרי בחומשין בצבור, ובעי למפשט מהא דאמר רבי יוחנן ספר תורה שחסר יריעה אין קורין בו, על כורחך צריך לומר דהוא מפרש אין קורין בו בכל ספר תורה אפילו בשאר חומשין, דאי הווה מפרש בחומש החסר יריעה אם כן לא הווה פשיט מידי דהרי החומש אינו חסר אלא הווה סבר אין קורין בכל החומשין קאמר, ותירץ ליה דאין קורין בכל החומשים אף על גב דהחומש שלם משום דלא חזי למלתיה, וזה הווה כאשר סבירא לן דקורין בחומשין ובמסקנא דסבירא לן דאין קורין בחומשין, איך נאמר דמותר לקרות בצבור בספר תורה שחסר בה דבר זה לא יתכן. ולפיכך אי חשבינן חסרון תיבה או אות חסרון בוודאי אף בספר השלם אסור לקרות. אבל בוודאי חסרון אות או תיבה לא נקרא חסרון. ובתוספות בפרק קמא דמגילה (ט' א) משמע דפשיטא להו לתוספות דמותר לקרות בו דקאמר אמתניתין דאין בין ספרים וכו' בשלמא תורה איכא יגר סהדותא, וכתבו בתוספות וקשה אמאי מפסלי בהני, והלא אילו היו חסרים כל אלו שלושה תיבות לא מפסלי בהכי, כדאמרינן בגיטין ספר תורה שחסר יריעה אחת אין קורין בו, משמע דווקא יריעה אחת אבל פסוק לא, ותרצו התוספות שם וכו', משמע פשוט דלא מפסלה התורה בפסוק אחד. ויותר מזה כתב בטור יורה דעה סימן רע"א תשובה לעניין עבוד לשמה רבנן דתרתי מתיבתא אמרי: דכל שלא לשמה פסול ואסור לקרות בו בצבור, ומר רב משה גאון אמר: מצווה מן המובחר למעבד עבוד לשמה, אבל מתורת ספר שקורין בו בצבור לא נפיק. הנה אתה רואה שאף כאשר אינו מעובד לשמה דוודאי לא מהני ליה תיקון ובעי גניזה, אפילו הכי מתיר רב משה גאון למקרי, ואפילו רבנן דתרתי מתיבתא לא פליגי כי אם גבי עבוד שלא לשמה, דסבירי להו לרבנן דתרתי מתיבתא דהוי כאילו לא הווי עליה שם ספר תורה, דאם חסרה יריעה אחת אין קורין, כל שכן הכא דהפסול הוא בכולה. אבל בדבר זה דאין הפסול רק במקצת נראה להקל ומותר לקרות בו. ואי משום הדברים שבכתב אי אתה רשאי לומר בעל פה, זה לא קשיא. דהא אמרינן בסדר יומא (ע' א) גבי כוהן גדול דבעשור שבחומש הפקודים קורא על פה. ופריך וניתי ספר תורה אחריני. ומשני משום פגמו של ראשון. והכי נמי משום פגמו של ראשון, כי לפי דברינו אין התורה פסולה, לכך מותר לקרות בעל פה. ובוודאי לעניין לכתחילה אסור להוציא את הספר תורה שיש בה חסרון לקרות אותה פרשה, דהא דברים שבכתב אי אתה רשאי לומר על פה. אבל אם אין החסרון באותה פרשה שקורין בה, אפילו לכתחילה שרי להוציא אותה ולקרות בה, אבל בוודאי אסור להשהות ספר תורה שאינה מוגה. [ייתור אות או חיסור אות - חורבן העולם] |
אמר רב יהודה, אמר שמואל משום רבי מאיר:
כשהייתי לומד תורה אצל רבי עקיבא, הייתי מטיל קנקנתום לתוך הדיו, ולא אמר לי דבר. וכשבאתי אצל רבי ישמעאל אמר לי: בני מא מלאכתך? אמרתי לו: לבלר אני. אמר לי: בני, הוי זהיר במלאכתך שמלאכתך מלאכת שמים, שמא אתה מחסר אות אחת, או אתה מייתר אות אחת, נמצא אתה מחריב את כל העולם כולו. |
|
עד כאן.
והשתא אם ספר תורה כשחסר בה אות אחת פסולה ואין קורין בה, למה צריך ליה לאזהורי על מלאכתו שהיא מלאכת שמים, שאם אתה מוסיף או גורע כאלו אתה מחריב את כל העולם, בלאו הכי הוא מוזהר ועומד, שהרי אם יחסר אות אחת בכל התורה הספר תורה פסולה? ולפירוש רש"י והתוספות שפירשו לכך כאילו מחריב כל העולם כולו מפני וידבר וידברו או ברא בראו, שדבר זה בוודאי לא שכיח שיכתוב כך, והווה ליה לומר, כי הספר תורה פסולה וכל שקורין בה הוא פסול, ולמה הוצרך להזהיר אותו, הרי בוודאי מוזהר ועומד הוא, שלא יכשיל הקוראים בה. אלא בוודאי הספר תורה כשרה אפילו אם חסר אות אחת, ולכך הוצרך להזהיר שלא יחסור ולא יוסיף. ולפירושנו שאנו מפרשים על דברי רש"י והתוספות כי מה שייך בזה שמחריב כל העולם, הווה ליה לומר כאילו כופר. ועוד דבסמוך לזה אמר ור"א השיב לרבי עקיבא לא מבעיא בחסרות ויתרות דבקיאינן וכו' ואם כן לא הזהיר אותו כך על חסרות ויתרות ולא כמו שפרשו הם. אבל פירושו כי בתורה ברא הקדוש ברוך הוא עולמו, שנאמר: ואהיה אצלו אמון, אל תקרא אמון אלא אומן. ואמר שם (ב"ר פ"א) שהיה מסתכל בתורה וברא עולמו. ובכל אות ואות בה היה בריאה בעולם, ואם כן אם אתה מחסר או מייתר אות, כאילו אתה מחריב העולם, שאם מחסר אות, אם כן כמו שחסר בתורה אות כך חסר בבריאה. וכן אם אתה מייתר אות, אתה מוסיף בבריאה, ודבר זה חורבן עולם לגמרי, שהרי שלמה אמר (קהלת ג') כי אין להוסיף ולא לגרוע על מעשה האלוהים. ואם דבר אחד חסר או יתר, דבר זה תוספת וחסרון בעולם, והוא חורבן עולם הן בגירעון הן בתוספת. ומעתה, אם הספר תורה שחסרה אות אחת פסולה ואין שם ספר תורה עליה, לא שייך לומר בזה כי בתורה ברא הש"י עולמו, והרי אתה מחסר או מייתר בתורה כיון שהיא פסולה. בשלמא אם שם ספר תורה נקרא עליה, שייך לומר בזה, כיון שבתורה ברא עולמו והנה יש חסר או יתר בתורה, ודבר זה חורבן עולם. אבל אם היא פסולה, ואין לה קדושת ספר תורה, לא נקרא ספר תורה, וכאילו לא כתב דבר, ואין שייך בה החומר הזה, כיון שאין לה קדושת ספר תורה. ודבר זה ברור שאין לפסול אותה, ואפילו להכניס ולהוציא אחרת, דשייך בזה שהוא אסור משום פגמה של ראשון. ובחדושי תלמידי רשב"א ז"ל כתב, דאפילו אות אחת מעכב מקל וחומר: מה תפילין ומזוזות כתב אחד מעכב, כדאיתא בפרק ג' דמנחות (כ"ח א) דכתב אחד מעכב. ועוד דהא אקשינן אפילו כתב אחד מעכב פשיטא. והוצרך לתרץ, לא נצרכה אלא לקוצו של יו"ד. ואי בספר תורה כתב אחד אינו מעכב, מנא ליה להקשות פשיטא, כיון דבספר תורה אינו מעכב. והוצרך לאשמעינן גבי תפילין לא הוי מצוותן לקריאה רק ללבוש התפילין על גופו, וכהאי גוונא סבירא ליה דוודאי כתב אחד מעכב, דמאי שנא אות אחת מכל הפרשיות, אבל ספר תורה שהיא לקריאה וכיון שהיא לקריאה והרי יכול לקרות בה אין לפסול באותיות ולכך פריך שפיר. וגם מכאן אין ראיה אף לתפילין. דגם בתפילין כך יש לומר ולא מקשה בגמרא רק על מה שאמר ואפילו כתב אחד מעכב, והיינו שהוא מעכב וצריך לכתוב אותו ואין להניחם כך. וגם בספר תורה כך היא, שהוא מעכב וצריך לכתוב אותו, ואסור להניחה כך. ומכל מקום יש עליהם דין קדושת תפילין לכל דבר בעולם, רק שמעכב שחייב לכתוב, וגבי ספר תורה גם כן הדין כך דוודאי צריך לכתוב אותה בתיקונה לגמרי. ומכל מקום אם לא נכתב אינה פסולה, ומפני שאמר התנא אפילו כתב אחד מעכב, אין צריך לפרש כלל, שהם פסולים ואין עליהם קדושת תפילין, דאפילו בספר תורה ליתא הא מילתא כלל, דאם כן השתא דאין אנו בקיאין בחסרות ויתירות, לא תהיה לנו ספר תורה שיש לה קדושת ספר תורה. אלא לעניין זה אמר שהוא מעכב שצריך להגיה, ומקשה על הא מלתא פשיטא דמעכב והשתא הכל ניחא בלא קושיא. אמנם אף אם נודה שהספר תורה היא פסולה, וכן תפילין אף אם חסר בם קוצו של יו"ד סוף סוף חסר בם דבר ותורת ה' היא תמימה, וראיה שהבאנו מן מסכת עירובין שאמר הזהר במלאכתך שמלאכתך מלאכת שמים, שאם אתה מוסיף אות או גורע אות כאילו אתה מחריב כל העולם, ואמרנו כיון שהיא ספר תורה פסולה הרי הוא כאילו לא כתב דבר, ולמה מחריב כל העולם, ומזה ראיה שהיא כשרה - יש לדחות, כיון שאין לשהות ספר שאינו מוגה, והספר תורה הזאת אינה מוגהה, והוא משהה אותה כאילו היא שלימה, בזה הוא נחשב כאלו מחריב כל העולם. אבל לא שייך הא מלתא בקריאה, דאפילו בחומשין היו קורין אי לאו משום כבוד הצבור, דלא בעינן לקריאה בצבור ספר תורה רק קריאת הפרשה. ולפיכך הקריאה לא תליא בזה, וכדאמר רבי יוחנן, ספר תורה שחסרה יריעה אחת אין קורין בה, הא תיבות אף אם הרבה חסרים, שפיר קורין בה. ולפיכך אם יש תוספת אותיות או תיבות בוודאי מותר לקרות בה אפילו לכתחילה, ומכל שכן שאין צריך להוציא אחרת. וכן אם חסר בה אותיות, שבשביל אותו חסרון אין משתנה הקריאה, כגון במלא ובחסר, מותר לקרות בה. דלא שייך לומר דאסור משום דברים שבכתב אי אתה רשאי לאומרם בעל פה, דהא לא שייך בחסר אות שהיה צריך להיות מלא. אבל חסרון אותיות המקלקלין הקריאה, בזה יש לאסור. ולא משום שהיא ספר תורה פסולה, אלא משום דברים שבכתב אי אתה רשאי לאומרם בעל פה. ולא שייך בזה כמו דאמר ביומא (ע' א) דמותר לקרות בעל פה ולא להוציא אחרת משום פגמו של ראשון. דהכא לא שייך פגמו של ראשון, כיון דקיימא לן דספר תורה פסולה היא. מכל מקום יראה דאותו חסר יקרא בחומש, ואין צריך להוציא ספר תורה אחרת כלל, ולא שייך כאן אין קורין בחומשין בשביל כבוד הצבור. דלא שייך לומר כך, כיון שיש כאן ספר תורה הרי כבוד הצבור איכא, רק שקורין תיבה אחת או שתים, ואין זה ממעט כבוד הצבור, כיון שכל הקריאה הוא בספר תורה, רק תיבה אחת או שתים. ועוד יש לי לומר, שלא אמרו דברים שבכתב אי אתה רשאי לאומרם בעל פה רק כאשר הוא דיבור שיכול לומר בלבד, כמו ובעשור לחודש הוא מוסף של יום הכיפורים, אבל תיבה אחת שאין לה משמעות כלל בלבד, וצריך לצרף אותו אל דיבור שהוא עמו, אין זה דברים נקרא, ולא הוי דומיא דברים שבעל פה, דוודאי דברים שבעל פה אין לפרש רק דברים שהם עניין אחד. וכן פירוש דברים שבכתב אי אתה רשאי לאומרם בעל פה, היינו כשהוא דיבור שלם. אבל על תיבה שאין זה דיבור והיא טפילה אל הכתוב, רשאי לאומרה בעל פה. ומכל מקום נראה פשוט, דספר תורה שהיא חסרה תיבות או אותיות, מותר לקרות בה בצבור, כי לקריאה בצבור היא כשרה. וידענו כי הרמב"ן והטור ז"ל, כאשר יקרה בעיניהם התורה, צדדו להחמיר שלא יקלו ראש באותיות התורה כמו שהתבאר למעלה, שאם הוסיף אות או גורע אות כאילו מחריב כל העולם כולו. וגם כיון שאין אנו משתמשין בספר תורה רק לעניין קריאה, אם מקילין אנו בקריאה יבוא חס ושלום להקל ולהניח כך, וירבו חס ושלום בטעות. מכל מקום אמרנו לנהוג כדברי התוספות וכדברי הר"ן ז"ל, ופשוט הוא. |
