א. איכה ישבה
שלשה נתנבאו בלשון "איכה":
משה, ישעיה וירמיה.
משה אמר: (דברים א) איכה אשא לבדי וגו'.
ישעיה אמר: (ישעיה א') איכה היתה לזונה.
ירמיה אמר: איכה ישבה בדד.

אמר רבי לוי:

משל למטרונה שהיו לה שלושה שושבינין,
אחד ראה אותה בשלותה,
ואחד ראה אותה בפחזותה,
ואחד ראה אותה בנוולה.

כך משה ראה את ישראל בכבודם ושלותם,

ואמר: איכה אשא לבדי טרחכם.

ישעיה ראה אותם בפחזותם,

ואמר: איכה היתה לזונה.

ירמיה ראה אותם בנוולם,

ואמר: איכה ישבה.

שאלו את בן עזאי, אמרו לו:
רבנו, דרוש לנו דבר אחד ממגילת קינות,
אמר להם: לא גלו ישראל עד שכפרו ביחידו של עולם,
ובמילה שניתנה לעשרים דורות,
ובעשרת הדברות, ובחמישה ספרי תורה,
מנין" איכה".

אמר רבי לוי:
לא גלו ישראל עד שכפרו בשלושים ושש כריתות שבתורה,
ובעשרת הדברות.
מנין? איכה ישבה בדד.

רבי ברכיה בשם רב אבדימי דמן חיפה:

למלך שהיה לו בן.
בזמן שעושה רצונו של אביו, היה מלבישו בגדי מילתין.
ובזמן שאינו עושה רצונו של מקום, מלבישו בגדי בדד.

כך ישראל,
כל זמן שהיו עושים רצונו של הקב"ה,

כתיב (יחזקאל טז) ואלבישך רקמה.

רבי סימא אמר:
פופירא. תרגם אונקלוס: אפקלטורין פליקטא.
ובזמן שאין עושין רצונו של הקב"ה, מלבישן בגדי בדדין,
הדא הוא דכתיב: איכה ישבה בדד.

אמר רבי נחמן אמר שמואל משום רבי יהושע בן לוי:
קרא הקב"ה למלאכי השרת.
אמר להם:
מלך בשר ודם כשמת לו מת והוא מתאבל,
מה דרכו לעשות?
אמרו לו: תולה שק על פתחו.
אמר להם: אף אני כך אני עושה.

הדא הוא דכתיב: (ישעיה נ) אלביש שמים קדרות ושק אשים כסותם

מלך בשר ודם מה דרכו לעשות?
אמרו לו: מכבה את הפנסין.
אמר להם: כך אני עושה,

שנאמר: (יואל ד) שמש וירח קדרו וכוכבים אספו נגהם.

מלך בשר ודם מה דרכו לעשות?
כופה את המיטות, כך אני עושה.

שנאמר: (דניאל ז) עד די כרסון רמיו ועתיק יומין יתיב.

כביכול שהיו הפוכים.
מלך בשר ודם מה דרכו לעשות?
הולך יחף. כך אני עושה.

שנאמר: (נחום א) ה' בסופה ובסערה דרכו וענן אבק רגליו.

מלך בשר ודם מה דרכו לעשות?
מבזע פורפירא שלו, כך אני עושה.

דכתיב: (איכה ב) עשה ה' אשר זמם ביצע אמרתו.

רבי יעקב דכפר חנן מפרש ליה:
מהו "בצע אמרתו"?
מבזע פורפירא שלו.
מלך בשר ודם מה דרכו לעשות?
יושב ודומם.
כך אני עושה.

שנאמר: (איכה ג) ישב בדד וידום.

מלך בשר ודם אבל, מה דרכו לעשות?
יושב ובוכה.
כך אני עושה.

דכתיב: ( ישעיה כב) ויקרא ה' אלוהים צבאות ביום ההוא,
לבכי ולמספד ולקרחה.

דבר אחר:
איכה
אמר להם ירמיה:
מה ראיתם בעבודת כוכבים שאתם להוטין אחריה?
אילו היה לה פה למיסב ולמיתב,
היינו אומרין כך.
אלא נאמר דידה,
ונאמר דיליה,

נאמר דידה: (ירמיה י) כה אמר ה' אל דרך הגויים אל תלמדו,
ומאותות השמים אל תחתו, כי יחתו הגויים מהמה.
ונאמר דיליה: (שם) כדנה תאמרון להום אלוהיא די שמיא וארקא.
(שם) לא כאלה חלק יעקב, כי יוצר הכל הוא וישראל שבט נחלתו
ה' צבאות שמו.

רבי יהודה ורבי נחמיה -
רבי יהודה אומר:
אין לשון "איכה" אלא לשון תוכחה,
הדא מה דאת אמר: (שם ח) איכה תאמרו חכמים אנחנו,
ותורת ה' אתנו וגו'.

ורבי נחמיה אומר:
אין לשון "איכה" אלא קינה.
הדא מה דאת אמר: (בראשית ג) ויקרא ה' אל האדם ויאמר לו, איכה,
אוי לכה.

ואימתי נאמרה מגילת קינות?
רבי יהודה אומר:
בימי יהויקים נאמרה.

אמר לו רבי נחמיה:
וכי בוכים על המת עד שלא ימות?
אלא אימתי נאמרה?
אחר חורבן הבית.
הרי פתרונו: איכה ישבה בדד.

ב. העיר רבתי עם
תני רבי שמואל:
עשרים וארבע פלטיות היו בירושלים
וכל פלטיה ופלטיה עשרים וארבע מבואות,
וכל מבוי ומבוי עשרים וארבע שווקים,
ועל כל שוק ושוק עשרים וארבע שקקים,
ועל כל שקק ושקק עשרים וארבע חצרות,
ועל כל חצר וחצר עשרים וארבע בתים,
וכל חצר וחצר היתה מוציאה,
עם כפלים כיוצאי מצרים.
תדע לך שכך הוא:
אמר רבי אלעזר:
עובדא הוה בחד שיירא דהוה סליק לירושלים,
וטען מאווין גמלין טעונין פלפלין,
עבר להדי צור
אשכח חד חייט דיתיב על פילי דמדינתא,
אמר ליה: מה את טעין?
אמר ליה: פלפלין,
אמר ליה: לא יהבת לי לוקתא לוקתא?
אמר ליה: לא.
אמר ליה: לית לך מזבן אלא במדינתא אוחרי.
כיון דמטא בירושלים,
אשכח חד חייט דיתיב על תרע פילי,
אמר ליה: מה את טעין?
אמר ליה: קטע קטעך.
אשכח חד חייט אוחרן,
אמר ליה: מה את טעין?
אמר ליה: תפור תפירתך,
אמר ליה: אימא לי אין יכילנא מזבין להון מוטב,
ואי לא אנא מייתינא לך ברנש דזבין כלהון.
אמר ליה: ומה את טעין?
אמר ליה: פלפלין. נסביה ויהביה בחדא דרא,
ואחמין ליה כוריתא דדינרין,
אמר ליה: חמי הדא מוניטא, אי נפק בארעך וסב מנהון.
לצפא נפק לטיילא בשוקא אשכחיה חד מן רחמוי דיליה,
אמר ליה: מה את טעין?
אמר ליה: פלפלין.
אמר ליה: לית לך דיהבת לי במאה דינרין,
דאית לי אריסטוון יומא דין.
אמר: כבר זבינית ליה לגבי פלן,
אזל איהו לגביה,
אמר ליה: אית לך פלפלין דזבנת תיהב לי,
קליל דאית לי אריסטוון,
אמר ליה: מאי אימא לך, כבר זבינית יתהון לחד חייט,
אלא, אימא אנא ליה והוא יהיב לך.
אזל ואשכחינון לההוא דיראתא,
דאיטם קמייתא נסבון מן אונקא דאיטם תנייתאי,
נסבון מן פלג אונקא דאיטם תליתאי לא ארגשון כלל,
לקיים מה שנאמר: העיר רבתי עם.
מבקש את לידע כמה אוכלוסין היו בירושלים, מן כהניא את ידע.
רבי יהושע דסכנין בשם רבי יהושע בן לוי:
לכרי שהיה עומד והיו הכל באים לשערו ולא יכלו.
היה שם פקח אחד,
אמר להם: אתם מבקשין לשערו,
מתרומתו אתם עומדים עליו,
כך מבקש אתה לידע כמה אוכלוסין היו בירושלים?
מכהניא את ידע.

הדא הוא דכתיב: (מ"א ח) ויזבח שלמה את זבח השלמים אשר זבח לה',
בקר עשרים ושנים אלף וצאן מאה ועשרים אלף.
ותנינן ( יומא כו ב) פר קרב בעשרים וארבע, ואיל באחד עשר.

הדא דאת אמר: בבנין הראשון.
אבל בבנין השני -
פעם בקש אגריפס המלך לידע כמה מנין אוכלוסין שבירושלים,
אמר להם לכהנים: הפרישו לי כוליה אחת מכל פסח ופסח,
הפרישו לו, שש מאות אלף זוגות של כוליות,
כפליים כיוצאי מצרים.
ואין לך כל פסח ופסח שלא היו מנויין עליו יותר מעשרה.
תני רבי חייא:
אפילו ארבעים, ואפילו חמישים.
בר קפרא אמר:
אפילו מאה, חוץ ממי שהיה טמא או בדרך רחוקה.
פעם אחת נכנסו להר הבית ולא היה מחזיקן,
והיה שם זקן אחד רמסוהו.
ואותו הפסח היו קורין פסח מעוכין, על שם שמעכו את הזקן.

כיצד היו ישראל פרין ורבין?
היה אדם משיא בנו בן שתים עשרה שנה, אשה שהיא ראויה לילד,
והיה חוזר ומשיא בן בנו בן שתים עשרה,
לא היה מגיע לעשרים ושש עד שהוא רואה בנים לבניו,
לקיים מה שנאמר: ( תהילים קכח)

וראה בנים לבניך שלום על ישראל.

ג. היתה כאלמנה
אמר רבי אבא בר כהנא:
הם לא פלשו אחרי מדת הדין, והיא לא פלשה אחריהם.
הם לא פלשו אחר מדת הדין,
שנאמר: (במדבר יא) ויהי העם כמתאוננים.
מתאוננים אין כתיב כאן, אלא כמתאוננים,
(הושע ה) היו שרי יהודה כמשיגי גבול,
מסיגי אין כתיב כאן אלא כמשיגי (שם ד).
כי כפרה סוררה
כי פרה אין כתיב כאן אלא כפרה סוררה,
ומדת הדין לא פלשה אחריהם.
היתה כאלמנה,
היתה אלמנה אין כתיב כאן, אלא כאלמנה,
כאשה שהלך בעלה למדינת הים ודעתו לחזור אליה.
דרך קשתו כאויב,
אויב אין כתיב כאן, אלא כאויב.
היה ה' כאויב,
אויב אין כתיב כאן, אלא כאויב.

דבר אחר:
היתה כאלמנה

רבי חמא בר עוקבא ורבנן -
רבי חמא בר עוקבא אמר:
לאלמנה שהיתה תובעת מזונותיה, ולא היתה תובעת כתובתה.
ורבנן אמרי:
למלך שכעס על מטרונה וכתב לה גיטה,
ועמד וחטפו ממנה, וכל זמן שהיתה מבקשת לנשא לאחר,
היה אומר לה: היכן גיטך?
וכל זמן שהיתה תובעת מזונותיה,
היה אמר לה: ולא כבר גרשתיך?
כך ישראל. כל זמן שישראל מבקשים לעבוד עבודת כוכבים,
היה אומר להם הקדוש ברוך הוא: (ישעיה נ)
איזה ספר כריתות אמכם.
וכל זמן שמבקשים לעשות להם ניסים כבתחילה,
אומר להם הקדוש ברוך הוא: כבר גרשתי אתכם,
הדא הוא דכתיב: (ירמיה ג) שלחתיה ואתן ספר כריתתיה אליה.

דבר אחר:
היתה כאלמנה

רבי עקיבא ורבנן –
רבי עקיבא אומר:
אלמנה, ואתה אומר כאלמנה,
אלא אלמנה מעשרת השבטים ולא משבט יהודה ובנימין.

ורבנן אמרי:
אלמנה מאלו ומאלו, ולא מהקדוש ברוך הוא,
שנאמר: (ירמיה נא) כי לא אלמן ישראל ויהודה מאלוהיו.

ד. רבתי בגויים [=חכמתם של בני ירושלים]
והלא כבר נאמר רבתי עם, ומה תלמוד לומר רבתי בגויים?
אלא רבתי בדעות.
רבי הונא בשם רבי יוסי:
בכל מקום שהיה אחד מבני ירושלים הולך למדינה,
היו מציעים לו קתדרא לישב עליה בשביל לשמוע חכמתו.

חד מירושלים אזל למדינתא.
ארע זימניה למימת
אייתי מרי דביתא ואפקיד בידיה מדיליה,
ואמר ליה: אין הוא אתי ברי מן ירושלים,
ויעביד לך תלת מילין דחכמתא,
הב ליה מה דלי ואין לא, לא תהיב ליה מה דלי.
ועבדין ביניהון דלא להוי חד מנהון,
מחמי ביתא דחבריה לגבי אכסנאי,
נח נפשיה ואיתפטר לבית עלמין.
לבתר יומין אתא בריה.
כיון דמטא בתרע פילי דההיא מדינתא,
חמא חד טעין מובלא דקיסין,
אמר ליה: אין סב לי טימיתהון ואוביל יתהון גבי פלן.
נסב טימיסהון ואוביל יתהון גבי פלן,
אזל הוא והוא אזיל בתריה עד דמטא גבי דרתיה.
אמר ליה: אי פלן תא סב מובלא דקיסין,
אמר ליה:דתיתי לי,
אמר ליה: אין דלא אמרת לי את,
אלא הדין בר נש דאתי בתראי ליה הינון.
לאלתר אפתח ליה ביתיה ונכנס ויהבו שלמא דין לדין.
הא מילא חדא.

אמר ליה: מאן את?
אמר ליה: אנא הוא בריה דההוא גברא דמית גבך,
אעליה ועבד ליה מגיס.
והוה לההוא גברא תרין בנין ותרתין בנאתן.
כד מטא עינתיה דארסטוון אייתי קומיה בסעודתא,
חמשה פריגין בתבשילא.
כמה דשרו למיכל,
אמר ליה סב ופלג.
אמר ליה: לא היא דידי,
אמר ליה: אנא צבי דתיסב ותפלג,
נסב ופלג, ויהיב פריגא בין גברא ואיתתיה,
ונסב פריגא תנייתא ויהיב בין תרי גברי דהן תרין בנוי.
נסב תליתאה ויהב בין תרתין בנתיה,
נסב תרין פריגין ויהב קומיה דידיה.
אכלון ולא אמרו ליה ולא מידי.
הא מילתא תניינא.

לעידן רמשא אייתי תרנגולא פטימתא בסעודתא,
אמר ליה: סב פלג,
אמר ליה: לא היא דידי.
אמר ליה: סב פלג ברעותי נסב ופלג.
ויהב רישא קומיה גברא,
נסב בני מעיה ויהב קדם אתתיה,
נסב תרין אטמאתא ויהב לתרין בנוהי,
נסב תרין גפוי ויהב לתרתין בנתיה,
נסב גופה כולה ויהב קמיה דידיה.
הא מילא תליתאה.

אמר, הכדין פלגין באתריכון?
פלגות זימנא קמא ולא אמרית לך ולא מידי,
והאידנא את עביד כדין?
אמר ליה: לאו אמרית לך דלאו דידי הוא?
ואף על גב דפליגת, יאות פלגית.
זימנא קמא, חמשה פרגין איתת בסעודתא,
את ואיתתך ופריגא, הא תלתא
תרין בנך ופריגא, הא תלתא
תרתין בנתך ופריגא, הא תלתא.
ואנא ותרתין פריגין, הא תלתא.
נסיב מידי מן חולקכון.

האידנא איתת תרנגולתא,
נסבית רישא ויהבת לך, דאת רישא דביתא.
נסבית בני מעיה ויהבית קדם איתתך,
דמינה יפקון בניא מן מעיא.
נסבית תרין אטמאתא ויהבית לתרין בנך,
דאינון עמודייא דביתא.
נסבית תרין גפייא ויהבית קדם בנתך,
דלמחר יפקון ויברחון מן בייתך ויזלון לון לבעליהון.
נסבית אנא הדין אילפא: באילפא אתינא, באילפא אנא אזיל.
וקום והב מדלי דאפקד אבא גבך ואזל לאלתר.
יהב ליה מה דיליה ואזיל ליה לשלם.
לקיים מה שנאמר: רבתי בגויים, רבתי בדעות.

ארבעה מירושלים אתו לאתינא.
איתקבלון גבי חד בר נש.
לרמשא עבד לון ארסטוון. [=לערב עשה להם סעודה]
מן דאכלון ושתון, אתקין להון ארבעה ערסאתא [=מיטות],
וחדא מנהון פחיתא וסמיכא אגב חברתא.
מן דקמו להון למידמך [=לישון], אמר:
שמעית דבני ירושלים חכימין אינון,
סגין אשמע מילא מנהון מה דיימרון,
על, ודמך לגוא מנהון.
קם בלילה ההוא דהוה דמיך על ערסא פחיתא,
ואמר לון: מה אתון סבירין על ערסא אנא דמיך?
לית אנא דמיך, אלא אארעא ואנא תלי.
אמר לון חורן [=האחר], אף בישרא דאכלינן ברמשא טעם כלבא הוה ביה,
אמר לון חורן, אף חמרא דשתינן ברמשא טעים קברא הוה ליה,
אמר לון חורן: ועל אילין אתון תמהין?
אף גברא דהוא מריה דבייתא, לית הוא בריה דאבוה. [=בעל הבית אינו בן אביו].
כיון דשמע גברא מיליא,
אמר: חד קושטא ותלת שיקרא [=דבר אחד - מיטה שבורה - אמת, והשלושה שקר],

קם ואזל מצפרא לגבי טבחא.
אמר ליה: הב לי מבשרא דיהבת לי ברמשא,
אמר ליה: לית לי.
אמר ליה: ומה הוא עסקיה?
אמר ליה: חדא אימרא הוה לן,
והוה ינקא ומתה אימה.
והוה לן חדא כלבתא, והו אימרא יניק מינה.
ברמשא אצטמטמינן לבישרא ואתית בעי,
ולא הות לן חורי, ויהבינן לך מינה.
אמר: תרין קושטא ותרין שיקרא

אזל גבי קפילא.
אמר ליה: מן ההוא חמרא דיהבת לי ברמשא,
אמר ליה: לית לי.
אמר ליה: ומה הוה עיסקיה?
אמר ליה: חד גופנא הוה לן והוה נציבא על קבריה דאבונן,
ועצירה ויהביניה בקופון ואצטמטימתון לחמרא [=שמתי בסל וסחטתי ליין],
ואתית בעי ולא הוה לן, ויהבינן לך מיניה.
אמר: תלת קושטא וחד שקרא.

אזל לגבי דאימיה.
ואמר לה: בריה דמאן אנא?
אמרה ליה: בני בריה דאבוך.
אמר לה: אמרי לי קושטא, בריה דמאן אנא,
ואין לא, אנא קטע ראשך!
אמרה ליה: ברי, אבוך לא הוה מוליד,
ודחילית דלא יסבון מדלי קריבוהי, [=חששתי שקרוביו ירשו אותי]
בישי עבדית דאזלית וזנית ואייתיתי יתך, [=רעה עשיתי שזניתי והבאתי לך]
לכל עותרא ומדלא הדין. [=את כל העושר הזה?!]
אמר לה: מה אנא חמיים הכא, [=מה אנו רואים כאן?]
ייתון בני ירושלם ועבדון לן ממזרין?
תו נעביד בינינן דלא נקבל חד מנהון. [=נסכים שלא נארח את בני ירושלים].

ה. חד מירושלם אזל גבי תגרא באתינס,
אתא איתקבל בחנות,
אשכח בני נשי שרון יתבין ושתיין חמרא.
מדאכל ושתה בעי מדמוך תמן. [=רצה לישון שם].
אמרין ליה: עבדין בינן דלא נקבל בר נש אכסנאי,
אלא עד דקפץ תלת קפיצין.
אמר לון: ומי אנא ידע איך אתון קפיצין?
אלא, קום עביד קודמוי ואעבד אנא בתרך כוותך.
קם חד מנהון וקפץ, ואשתכח במצעי דחנות.
וקפץ אוחרן אשתכח על תרעא פומא דחנותא,
קפץ אוחרן ואישתכח לברא.
קם וטרד תרעא באפיהון,
אמר לון: חייכון מה דעביתו למיעבד לי, עבידת לכון.

ו. חד מאתינס אתא לירושלם
אשכח חד ינוקא, יהב ליה פריטין.
ואמר ליה: זיל ואייתי לן תאינין ועינבין,
אמר ליה: יישר חילך. את בפרוטתך ואנא ברגלי.
[=אנחנו שותפים: אתה נתת פרוטות, ואני הולך לקנות].

מן דאתא אמר ליה: סב פלג.
נסב מינוקא ויהיב קומי דידיה בישין, [=לקח התינוק לעצמו את הגרועים]
וטבייא הוה מייתי ויהב קומי דההוא גברא. [=ואת הטובים נתן לאותו אדם]
אמר: טבאות אינון אמרין דבני ירושלם חכימין אינון סגיא.
מן בגין דהוה ידיע דלא יהב פריטין מן דידיה,
נסב ליה בישא, וטבאתא יהב קומיה דההוא גברא,
אלא תא נעביד גאוזין [=נפיל גורל],
אי אנא אזיל ואתי לי גבך,
נסב מאן דאית קמך ואין אתי לך מה דאית קדמוי
את נסיב.
ועבדין ביניהון, ונסב מה דהוה ליה. [=והפילו גורל, והחליפו את הפירות].

ז. חד מאתינס אתא לירושלם
אשכח אחד מינוקא,
ויהיב ליה פריטין.
אמר ליה: זיל ואשכח ואייתי לי מה דאכול ואשבע ואותיר ואיסב לאיסטרטא [=לדרך].
אזל הוא ואייתי ליה מילחא.
אמר ליה: מילחא אמרי לך דתייתי לי?
אמר ליה: ולא כן אמרת ליזיל אייתי לי מה דניכול ונשבע ונותיר
ואיסב לאסטרטא?!
חייך, אית ביה דתיכול ותשבע ותותיר ותיסב לאסטרטא.

ח. חד מאתינס אתא לירושלם
אשכח חד מדוכא מטלקא [=מדוכה, כלי אבן מושלך שהיה שבור],
נסביה ואובליה גבי חייטא,
אמר ליה: חייט לי הדין מדוכא תבירא, [=תפור לי את המדוכה השבורה]
אפק ליה איהו מלא קומציה חלא. [=הושיט לו מלוא קומצו חול]
אמר ליה: דשזור לי חוטין ואנא חייט ליה. [=שזור לי חוטים מהחול ואתפור].

ט. חד מאתינס אתא לירושלם
אשכח חד מינוקא, יהב ליה פריטין.
אמר ליה: זיל ואייתי בעין וחבצין. [=ביצים וגבינות].
מן דאתא,
אמר ליה: אחמי לי אידא היא חובצא דעיזא חיורתי, [=איזו מעז לבנה]
ואידא היא דעיזא אוכמתי?
אמר ליה איהו: את גבר סב, [=אתה אדם מבוגר]
ואחמי לי את אידא היא ביעתא דתרנגולתא חיוורתי, [=איזו ביצה מתרנגולת לבנה]
ואידא היא דאוכמתי.

י. חד מאתינס אתא לירושלם
אשכח חד כהנא.
אמר ליה: מובלא דקיסין כמה עבדין תנן, [=חבילת עצים, כמה עשן עושה?
אמר ליה: כד רטיבה הוה כולן תנן, [=כשהיא רטובה - כולה עשן]
כד יבישה, היא תלתא תנן ותלתא קטם ותלתא אשא אכלה,
[=כשהיא יבשה, שליש עשן, שליש אפר, ושליש אש אוכלת].
מן הין יליף לה? מעצי המערכה.

יא. חד מאתינס אתא לירושלם
על לבי ספרא,
אשכח מינוקא דיתבון תמן ורביהון לא הוה תמן גביהון.
הוה שאל לון והינון מגיבין.
אמרין ליה: תא נעביד בינינן דכל דשאיל שאלתא ונצח לחבריה,
דנסבין ליה מנוי. [=יקחו את בגדיו].
אמר לון: אין.
אמר: אתון דבני אתרא מקדימין ליה. [=אתם בני המקום, שאלו ראשונים].
אמרין ליה: אמור את דאת גבר סב.
אמרין ליה: הדין מיליא מה אינון:
תשעה נפקין ותמניא עללין ותרין מזגין, [=תשעה יוצאים ושמונה נכנסים ושנים מוזגים]
וחד שתי ועשרים וארבעה משמשין? [ואחד שותה ו- 24 משמשים במשתה].
ולא יכול מגיב לון, ונסבין מנוי.
אתא לגבי רבי יוחנן רביהון,
אמר ליה: אהא רבי, כל הדא בישתא רבתא אית גביכון,
דכד אתא בר נש אכסניא לביניכון אתון נסבין מנוי? [=שבא אורח ואתם לוקחים בגדיו].
אמר ליה: דלמא מילא אמרון לך,
ולא יכלת מגיב להון ונסיבין מניך?
אמר ליה: אין.
אמר: ומה אמרון לך?
אמר ליה: כן וכן אמרו לי.
אמר ליה: בני תשעה נפקין אילין ירחי דביטנתא דילידתא, [=תשעה ירחי לידה]
ותמניא עללין, תמניא יומין דגזירתא. [שמונה ימי מילה]
ותרי מזגין, אילין תרי דדא דתרויהון מזגין, [=שני השדיים שמוזגים חלב]
וחד שתי הוא מינוקא דאתיליד, [=ואחד - התינוק - שותה]
ועשרים וארבעה משמשין, עשרים וארבעה ירחי מינקותא. [=24 ירחי היניקה].
לאלתר אתא ומגיב לון ונסב מנוי, וקרון עליה:

(שופטים יד) לולא חרשתם בעגלתי לא מצאתם חדתי.

יב. חד מאתינס אתא לירושלם
עבד תלת שנין ופלג למילף לישן דחוכמתא ולא יליף, [= שלש שנים לא למד לשון חכמה]
בתר תלת שנין ופלג, זבין חד עבד והוא עויר, לאחר 3.5 שנים קנה עבד עיוור]
אמר: תלת שנין ופלג זבנית עבד עויר! [=אמר אחרי 3.5 שנים קניתי עבד עיוור!].
אמר ליה: חייך, דהוא חכים טפי סגי וצפי מרחוק
מן דנפקון מן פילי,
אמר ליה: גוד, דנמטי לוייתא. [=אמר העבד, נמהר להצרף לחבורה שלפנינו].
אמר ליה: ואית לוייתא קומינן? [=האמנם חבורה הולכת לפנינו?]
אמר ליה: אין. ואית קומינן אנקא חדא עוירא בחדא פרגא,
[=כן, ויש לפנינו אנקה עוורת בעין אחת],
ובטנה תרין, וטעניה תרין זיקין, [=ובבטנה שני עוברים וטעונה שני נאדות]
חד דחמר וחד דבסים, [=אחד של יין ואחד של חומץ],
ורחוקה ארבע מילין, וגמלא עמם.
אמר ליה: עמא דתביר קדל. [=עם שבור עורף]
בחדא עינא מנן את ידע, דהיא סמיא מחד עינא? [=מניין אתה יודע שהיא עוורת בעין אחת?]
אמר ליה: חמי דחד גבה דאורחא ריע ואחד לא ריע, [=שאכלה בצד אחד של הדרך]
ודבטנה תרין מנא את ידיע? [=שבבטנה תאומים מנין אתה יודע?].
אמר ליה: רבעית לה ולמיתא אתריהון דתרויהון [=רבצה בדרך וראיתי מקומם].
אמר ליה:מנן את ידע דטעינה תרין זיקין חד דחמר וחד דבסים? [=ושטעונה שני נאדות..]
אמר ליה: מן מטפייתא דחמרא ספיג ובסימא תססיס
[=מהטיפות שנשרו - היין נספג והחומץ צף].
- דגמלא עמהם מנן את ידע? [=שהגמל =מנהיג הוא גוי מנין ידעת?
- דאישתון במיסוון דאורחא [=שהשתין באמצע הדרך],
ויהודאי, לא מישתין במסוון דאורחא, אלא חדא זוייא.
- ורחקה ארבעה מילין מנן את ידע? [=שרחוקים ארבעה מילין מנין ידעת?]
אמר ליה: עד ארבעה מילין פרסתיה דגמלא מינכרא,
מכאן ולהלן לית הוא מינכרא.

יג. חד מאתינס אתא לירושלם
והוה מפלי [=לועג] בבני ירושלם סגיא,
אמרין: מאן ייזיל ומייתי ליה גבן?
אמר לון חד: אנא איזיל ואייתי ליה, ורישיה גריע [=אביאו כשראשו מגולח].
אזל ירושלמי לאתינס, איתקבל גבי ההוא גברא.
לצפרא נפקין תרוייהון לטיילא בשוקא. אפסיק חד סנדליה,
אמר ליה לאומנא: סב לך טרימיסא [=מטבע יקרה] הדין ועבדיה לי סנדלא.
עבדיה ליה.
למחר נפקין תרויהון לטיילא בשוקא. איפסיק סנדלא חוריתא,
אמר ליה: סב לך הדין טרימיסא וזיל ועבדיה ליה באומנא, להדין סנדלא דילי.
אמר ליה: וכל הדין יקרין סנדליא גביכון? [=כל כך יקרים סנדלים בירושלים?]
אמר ליה: אין.
אמר ליה: מכמה דינרין?
אמר ליה: מתשעה ועשרה דינרין.
וכד אינון זילין, משבעה ומשמונה דינרים.
אמר ליה: אי אתנא לגביכון בחדא סחורתא מזבנת יתיה לי?
אמר ליה: אין. אלא דלא תיעול למדינתא בר מדעתי.

כמה דעביד עבידא וזבין סחורתא דסנדליא, אזל ליה סלק לירושלם,
ויתיב על תרע פילי דמדינתא. [=בא היוני עם סחורתו וישב בשערי ירושלים]
שלח בתריה ואתא, כיון דאתא,
אמר ליה: עבדינן בינינן דלא ייעול בר נש למזבנא זבינוהי,
אלא אם כן רישיה גריע ושחרור אפוי.
[=אמר היהודי ליווני: מוסכם בירושלים שהמוכרים צריכים ראש מגולח ופנים שחורים]
אמר ליה: ומה אנא מנזק דאנא גרע ראשי ואזבין עבידתי?
מן דגרע רישיה, נסביה ואותביה במיסוון דשוקא.
וכד הוה בר נש אתי למזבן מיניה סנדלא,
אמר ליה: הדין סנדלא זוגא בכמה הוה?
אמר ליה: מן עשרה דינרין או מתשעה דינרין.
ברם, לית אנא פחית מתמניא דינרין.
וכד הוה שמע הוה טפח ליה על רישיה בסנדלא,
ואזיל ליה ולא זבין.
אמר ליה: כל הדא בישתא שלמית לך כד הוית באתראי.
[=כך נהגתי עמך כאשר הייתי בעירי - באתונא?]
אמר ליה: מכאן ולהבא לא תפלי [=תלעג] בבני ירושלם.

יד. חד כותאי עבד נפשיה מפשר חלמין.
שמע רבי ישמעאל ברבי יוסי ואמר:
לית אנא איזיל ואחמי הדין טפשא דליבא כותאה דמפליא בבריתא!
אזל ויתיב ליה גביה.

אתא חד אמר ליה:
חמית בחלמי זיתא משקה מישחא,
אמר ליה כותאי:
זיתא נהור ומישחא נהור. את חמי נהור בנהור סגיא.
אמר ליה רבי ישמעאל:
תיפח רוחיה דההוא גברא, אימיה הוא חכים.

אתא חורן ואמר ליה:
חמית בחלמי עיני חד בלעה חברתה,
אמר ליה: ההוא גברא את חמי נהור בנהור סגיא.
אמר ליה רבי ישמעאל ברבי יוסי:
תיפח רוחיה דההוא גברא, תרין בנין אית ליה,
וחד מנהון חכים לחבריה.

אתה חורן, ואמר ליה:
חמית בחלמי ובלעית חד כוכב. [=חלמתי שבלעתי כוכב אחד]
אמר ליה ההוא גברא:
חמי נהור סגיא כוכבא נהור,
ואתה נהור הא נהורא על נהורא.
אמר ליה רבי ישמעאל:
תיפח רוחה דההוא גברא, יהודאה קטל ומן הן יליף,
רבי ישמעאל מן הדין קרייה (בראשית טו),
הבט נא השמימה וספור הכוכבים.

אתא חורן ואמר ליה:
חמית בחלמי אית לי תלת עיינין,
אמר ליה ההוא גברא:
חמי נהור סגיא
אמר ליה רבי ישמעאל:
תיפח רוחיה, דההוא גברא,
אפיי הוא תרתין דידיה וחדא תנורא.

אתא חורן ואמר ליה:
חמית בחלמי ארבעה אודנין וכל עמא מציתין למלוי,
אמר ליה: שמיע סגיא.
אמר ליה רבי ישמעאל:
תיפח רוחיה דההוא גברא מגבב כובין הוא,
וכד הוא טעין להון, כל עמא ערקין מן קדמויי.

אתא חורן ואמר ליה:
חמית בחלמי דהוינא טעין חד פנקס ובה עשרים וארבעה לוחין,
והוה כתיב מן הכא ומחיק מן הכא,
כתיב מן הכא ומחיק מן הכא.
אמר ליה ההוא גברא:
סליק לרבוי ויהוי עסקיה סגין,
והוא כתיב מן הכא ומחיק מן הכא,
כתיב מן הכא ומחיק מן הכא.
אמר ליה רבי ישמעאל:
תיפח רוחיה דההוא גברא מרדעא,
אית ליה ובה עשרים וארעה מרקעין,
חייט ליה מן הכא ומתבזע מן הכא.

אתא חורן ואמר ליה:
חזינא בחלמי דאנא טעין קניא וביה מיסרא, דחסין,
אמר ליה ההוא גברא:
סליק לרבו.
אמר ליה רבי ישמעאל:
תיפח רוחיה דההוא גברא,
אוצרא דחמרא אית ליה ונפיק כוליה בסיס,
ואזיל כולי עלמא וייתוניה בגרביה לפום קרא,
למיכבשא ביה חסין.

אתא חורן ואמר ליה:
חמית בחלמי, דכל עלמא מחמין לי באצבעותיהון.
אמר ליה ההוא גברא:
סליק לרבו וכל עמא, מחמין לי באצבעותיהון.
אמר ליה רבי ישמעאל:
הב לי אגרי ואנא פתר לך.
אמר ליה: כבר פתיר הוא.

אתא זימנא חורן אמר ליה:
חמית בחלמי דכל עמא מנפחין לי בלועיהון,
ומקלסין לי באצבעותיהון,
אמר ליה ההוא גברא:
סליק לרבו, וכל העם מקלסין לך בלועיהון.
אמר רבי ישמעאל:
תיפח רוחיה דההוא גברא,
אוצר דחיטין אית ליה, וכד מחמיין ליה באצבעותיהון,
דהוה דילפא נחית עליהון
וכד הוו מנפחין לית בלועיהון דאינון מנפחין,
וכדו דמקלסין לך באצבעותיהון,
דאינון מצמחין עשבין ולית לההוא גברא מנהון כלום.

טו. חד כותאי אמר:
אנא אזיל וחמי חד סבא דיהודאי,
דמפלין בברייתא.
אתא יתיב ליה גביה,
אמר ליה: חמית בחלמי ארבעה ארזין וארבעה שקמין
ודור דתבן ותורא רכיב עליהון.
אמר ליה רבי ישמעאל:
תיפח רוחיה דההוא גברא,
ארבעה ארזין ארבעתי שולטתתא דערסא,
ארבעה שיקמין ארבעת שיטותא דערסא,
דור דתבן הדא הוא חבלין דידיה,
ותורא רכיב עליהון הוא משכא דערסא דדמיך עלויה,
וההוא גברא סליק עלה ולא נחית.
וכן הוה ליה.

אתא חורן ואמר ליה:
חמית בחלמי זיתא בשעת נצבע,
אמר ליה ההוא גברא: חמי נהור סגין אתא חורן, [=האיש יראה אור]
ואמר ליה: חמית בחלמי זיתא בשעת חבטא,
ואמר ליה ההוא גברא: תקן חרציה למחאתה. [=התכונן למלקות]
אמר ליה: רבי, לדין אמרת כדין, ולי אמרת כדין?
אמר ליה: תיפח רוחיה דההוא גברא,
דין חמא בשעת נצבע ודין בשעת חבטה.

טז. חד מתלמידוי דרבי יוחנן הוה יתיב קומיה.
מיסבר ליה ולא סבר.
אמר ליה: למה לית את סבר?
אמר ליה: תלת מילין קשין בהדין ליליא, ולית אנא ידע מה אינון.
אמר ליה: אימא לי מה אינון.
אמר ליה: חמית בחלמי דאמרין לי

באדר את מיית,
וניסן לית את חמי,
וזרע ולא חצד.

אמר ליה: תלתיהון הן טבין.

באדר את מיית, בהידורה של תורה,
וניסן לית את חמי, נסיונין לית את חמי,
וזרע ולא חצד, מה דילידית לית את קביר.

אמר ליה חורן,
חמית בחלמי דלא הוה ברגלי פטיש, [=חלמתי שרגלי ערומות]
אמר ליה: חייך לית הא בישא, אלא טבא דמטי חגא,
ולא הוה ליה לההוא גברא כלום.
מן הן יליף רבי יוחנן?
- רגל ברגל.

יז. חד ברנש אתא לגבי רבי יוסי בר חלפתא,
אמר ליה: חמית בחלמי דאמרין לי קום סוק לקפוקייא,
ואת נסיב פעלא דאבוך.
אמר ליה: ומי סליק ליה אבוך מן יומוי לקפודקייא?
אמר ליה: לא.
אמר ליה: זיל מד לך עשרים שוריא בביתך,
אמר ליה: לית הינון עשרים.
אמר ליה: זיל מנינן מלעילא לתתא ומתתא לעילא,
ובאתרא דישלם מנין עשרים, תמן את משכח ליה.
אזל ועבד כן ואשכחיה לפעליה ואיעתר.
ומן הן יליף רבי יוסי?
קפודקייא - "כפה" בלשון יון עשרים,
"דוקייא" הן בלשון יון קורות.

יח. חדא אתתא אתת לגבי רבי אליעזר,
אמרה ליה: חמיית דשריתא דביתא פקעה.
אמר ליה: ההיא איתתא ילדה בר דכר.
וכן הוה לה.

אזלת זמן חורן למשאליניה,
אמרה ליה: שריתא דביתא פקעא,
אמר ליה: את ילידת בר דכר.
אזלת וכן הוה.

אזלת זמן חורן זמנא תליתיתא,
אשכחת תלמידוי יתבין בבי ספרא ורבהון לא הוה תמן.
אמרה לון: אן הוא רביכון?
אמרין לה: מה את בעא מיניה?
אמרה לון: דלמא דאתון חכימין למפשר חלמא דלמית כרבכון?
אמרין לה: אמרי לן מה את בעייא, ואנן פתרין ליך,
אמרה לון: חמית בחלמי ההיא אתתא דשרייתא דביתא פקעה.
אמרין לה: ההיא אתתא קברא בעלה.
וכד נפקת מן קומיהון, שריית מייללא.
שמע רבי אליעזר.
אמר להו: למה ההיא איתתא מייללא?
אמרו ליה: ההיא איתתא אתת למישאלינך ולא אשכחת יתך.
אמר לתלמידויי: ההיא איתתא מאי אתת למישאל?
אמרין ליה: למיפתרינה לחלמא.
אמר להן: ומה אמריתון לה?
אמרין ליה: כן וכן.
אמר להו: איבדתון גברא! לא כתיב (בראשית מא) ויהי כאשר פתר לנו כן היה.
ולא כן אמר רבי יוחנן,
החלום הולך אחר פתרונו,
חוץ מן היין, [=החולם על יין]
יש שותהו וטוב לו יש שותהו ורע לו.

אמר רבי אבהו:
דברי חלומות לא מעלין ולא מורידין.

יט. מעשה ברבי יהושע שהיה מהלך בדרך,
מצאו אדם אחד שהיה מהלך בדרך,
אמר לו: מה אתה עושה?
אמר לו: אני מהלך בדרך.
אמר לו: יפה אמרת שאתה מהלך בדרך,
שכבשוה לסטים שכמותך.

הלך משם יותר, ומצא תינוק אחד יושב על פרשת דרכים,
אמר לו: איזו דרך קרובה לעיר?
אמר לו: זו קרובה ורחוקה, וזו רחוקה וקרובה.
הלך רבי יהושע בזו שקרובה ורחוקה,
כיון שהגיע לעיר מצא גנות ופרדסים מקפים לחומה,
וחזר אצל אותו תינוק,
ואמר לו: בני, וכי זו קרובה לעיר?!
אמר לו: אתה הוא חכם של ישראל, לא כך אמרתי לך,
שזו קרובה ורחוקה, וזו רחוקה וקרובה?!
באותה שעה אמר רבי יהושע:
אשריכם ישראל, שכלכם חכמים מגדולכם ועד קטנכם.

הלך משם ומצא תינוק אחד בידו כלי מכוסה.
אמר לו: מה בידך מכוסה כלי זה?
אמר: אילו בעית אמא דתדע מה דאית עמי,
לא הות אמרה לי כסיתיה.

הלך משם יותר, ומצא תינוק אחד,
אמר לו: מימיה של עיר מה הן?
אמר לו: מה אכפת לך? השום ובצלים מרובין.

כיון שנכנס לעיר מצא תינוקת עומדת ממלאה מן העין,
אמר לה: השקיני מים,
אמרה ליה: לך ולחמורך. כיון ששתה פנה לילך,
אמר לה: בתי, עשית כמעשה רבקה,
אמרה ליה: אני עשיתי כמעשה רבקה, ואתה לא עשית כמעשה אליעזר.

תני: מניחין פאה על מעשה קדרה,
ואין מניחין פאה על מעשה אלפס.
ומעשה ברבי יהושע שנתארח אצל אשה אלמנה,
יום ראשון הכניסה לו תבשיל ואכלו ולא הניח לה פאה,
יום שני הכניסה לו תבשיל ואכלו ולא הניח לה פאה,
יום שלישי הקדיחתו במלח תבשיל של גריסין,
כיון שטעם רבי יהושע משך ידו מהם,
אמרה לו: רבי מפני מה משכת ידך מן הגריסין הללו?
אמר לה: כבר סעדתי מבעוד יום.
אמרה ליה: אם סעדת מבעוד יום,
מפני לא מעטת בפת כדרך שמעטת בגריסין הללו?
שמא פאה הנחת על שני תבשילין שאכלת?
למה לא הנחת כמו שהנחת בגריסין הללו?
באותה שעה אמר רבי יהושע:
מימי לא נצחני אדם,
אלא אלמנה זו, ותנוקת אחת, ואותם תינוקות.
לקיים מה שנאמר:

רבתי בגויים

רבתי בדעות.

כ. שרתי במדינות
אמר רבי יוחנן:
לפי שעברו ישראל על תנאי שקבלו מסיני,
לפיכך היתה למס.
הוא "סיני", הוא "למס". חושבניה דדין, כחושבניה דדין.

אמר רבי ישמעאל בר נחמן:
לפי שעבדו ישראל עבודת כוכבים,
לפיכך היתה למס, היא "למס" היא "סמל"
אתוי דדין הינון אתוי דדין. [=אותיות שתי המילים שוות]
רבי ברכיה אמר:
הפכה: למס - סמל.
ורבנן אמרי:
למס - למסא דליבא.
אמר רבי עוקבא:
בליל תשעה באב נכנס אברהם אבינו לבית קדשי הקדשים,
אחזו הקדוש ברוך הוא בידו והוא מטייל בו ארוכות וקצרות,
אמר לו הקדוש ברוך הוא:
(ירמיה יא) מה לידידי בביתי?
אמר לו: רבוני, בני היכן הם?
אמר לו: חטאו והגליתים לבין האומות.
אמר לו: לא היו בהם צדיקים?
אמר לו: עשותה המזימתה.
אמר לו: היה לך להסתכל בטובים שבהם.
אמר לו: סוגיהון בישין [=רובם רעים],
דכתיב: עשותה המזימתה הרבים,
אמר לו: היה לך להביט לברית מילה שבבשרם.
אמר לו: חייך כפרו בה,
שנאמר: (שם) ובשר קדש יעברו מעליך,
ולא עוד, אלא שהיו שמחים במפלתם אלו על אלו,
דכתיב: (שם) כי רעתכי אז תעלוזי,
וכתיב: (משלי יז) שמח לאיד לא ינקה.

ומפני מה נאמר מגלת קינות אלפא ביתא?
רבי יהודה ורבי נחמיה ורבנן -
רבי יהודה אומר:
לפי שכתוב: (דניאל ט) וכל ישראל עברו את תורתך וגו"
שהיא כתובה מאל"ף ועד תי"ו,
לפיכך נכתבה המגלה הזאת אלפא ביתא, זו כנגד זו.

כא. רבי נחמיה אומר:
אף על פי שקללן ירמיה באלפא ביתין איכה,
הקדים ישעיה ורפאן על כל פסוק ופסוק, עד

תבוא רעתם לפניך.

כב. בכה תבכה -
כתיב (תהילים מב) היתה לי דמעתי לחם יומם ולילה וגו'

רבי אחא ורבנן -
רבי אחא אומר:
כשם שהלחם תדיר, כך דמעתי תדירה.

רבנן אמרין:
כל מי שבוכה אינו אוכל,

שנאמר: (ש"א א) ותבכה ולא תאכל,

וכך אמר הקדוש ברוך הוא ליחזקאל:

(יחזקאל יב) ואתה בן אדם עשה לך כלי גולה וגו'

מהו כלי גולה?
רבי חיא בר אבא ורבי שמעון ברבי חלפתא-
רבי חיא בר אבא אמר:
חמת, שטיח וקערה וכל אחד ואחד יש לו לשמש שני דברים:
חמת נותן בה קמח ונתנה תחת ראשו,
וקערה אוכל בה ושותה בה,
שטיח לישיבה וישן עליה.

ורבי שמעון ברבי חלפתא אמר:
קופה של ארבעה אזנים, והיא מחזקת את הכל,
לכך אמר הקדוש ברוך הוא לישראל

(שם כד) והיה יחזקאל לכם למופת ככל אשר עשה תעשו וגו'.

והם לא עשו כן, כיון שגלו היה אחד בא ללוש עיסתו,
ולא היה יודע במה, והיה חופר בארץ ועושה גומא ולש בתוכה
והיו הצרורות מדבקות בעיסתן,
וכיון שנותנה בתוך פיו, היו שניו כהות עליו,
לקיים מה שנאמר:
ויגרס בחצץ שניו.
וכל אילין לא יהבית בלבי. ואימת אעילת ללבי,

(תהילים מב) באמר אלי כל היום איה אלוהיך.

כג. אזכרה נגינתי בלילה עם לבבי אשיחה ויחפש רוחי (תה' עז)
רבי יהודה ברבי סימון ורבי איבו ורבנן אמרי:
לפי שחטאו מאל"ף ועד תי"ו, מתנחמין מאל"ף ועד תי"ו,
וכן את מוצא שכל נבואות קשות שנתנבא ירמיה על ישראל, הקדים ישעיה ורפאן.

ירמיה אמר: איכה ישבה בדד,

ישעיה אמר: (ישעיה מט) ואמרת בלבבך מי ילד לי את אלה וגו'.

ירמיה אמר: בכה תבכה בלילה,

ישעיה אמר: (ישעיה ל) בכה לא תבכה חנון יחנך וגו'.

ירמיה אמר: גלתה יהודה מעוני,

ישעיה אמר: (ישעיה יא) ונפוצות יהודה יקבץ וגו'.

ירמיה אמר: דרכי ציון אבלות,

ישעיה אמר: (ישעיה, מ) קול קורא במדבר פנו דרך ה'.

ירמיה אמר: היו צריה לראש,

ישעיה אמר: (ישעיה ס) והלכו אליך שחוח בני מעניך.

ירמיה אמר: ויצא מן בת ציון וגו'

ישעיה אמר: (ישעיה נט) ובא לציון גואל.

ירמיה אמר: זכרה ירושלם,

ישעיה אמר: (ישעיה סה) כי הנני בורא שמים חדשים וארץ חדשה,
ולא תזכרנה הראשונות ולא תעלינה על לב.

ירמיה אמר: חטא חטאה ירושלם

ישעיה אמר: (ישעיה מד) מחיתי כעב פשעיך.

ירמיה אמר: טומאתה בשוליה,

ישעיה אמר: (ישעיה ד) אם רחץ ה' את צואת בנות ציון.

ירמיה אמר: ידו פרש צר.

ישעיה אמר: (ישעיה יא)יוסיף ה' שנית ידו.

ירמיה אמר: כל עמה נאנחים וגו'

ישעיה אמר: (ישעיה מט) לא ירעבו ולא יצמאו.

ירמיה אמר: לא אליכם כל עוברי דרך,

ישעיה אמר: (ישעיה לב) עד יערה עלינו רוח ממרום.

ירמיה אמר: ממרום שלח אש בעצמותי,

ישעיה אמר: (ישעיה נז) מרום וקדוש אשכון ואת דכא וגו'.

ירמיה אמר: נשקד על פשעי,

ישעיה אמר: (ישעיה נב) התפתחי מוסרי צוארך.

ירמיה אמר: סלה כל אבירי,

ישעיה אמר: (ישעיה סב) סלו סלו המסלה סקלו מאבן.

ירמיה אמר: על אלה אני בוכיה,

ישעיה אמר: (ישעיה נב) כי עין בעין יראו וגו'

ירמיה אמר: פרשה ציון בידיה,

ישעיה אמר: (ישעיה נא) אנכי אנכי הוא מנחמכם.

ירמיה אמר: צדיק ה',

ישעיה אמר: ועמך כלם צדיקים.

ירמיה אמר: קראתי למאהבי,

ישעיה אמר: (ישעיה יח) וקראת ישועה חומתיך.

ירמיה אמר: ראה ה' כי צר לי,

ישעיה אמר: (ישעיה סו) וראיתם ושש לבכם.

ירמיה אמר: כי נאנחה אני,

ישעיה אמר: (ישעיה מ) נחמו נחמו עמי.

ירמיה אמר: תבא כל רעתם לפניך,

ישעיה אמר: (ישעיה נו) והביאותם אל הר קדשי.

דבר אחר:
אזכרה נגינתי בלילה
רבי איבו ורבי יהודה בר סימון -
רבי איבו אומר:
אמרה כנסת ישראל לפני הקדוש ברוך הוא:
נזכרת אני שבר שהשברתי לפניך בלילן של מלכיות,

כמה דאת אמרת: (בראשית יד) וברוך אל עליון אשר מגן צריך בידיך.

רבי יהודה אומר:
נזכרת אני שירים ששרתי לפניך בלילות

כמה דאת אמר: (ישעיה לח) ונגינותי ננגן כל ימי חיינו.

בלילה זה לילו של פרעה,

דכתיב: (שמות יב) ויהי בחצי הלילה.

ולילו של גדעון שהכה את מחנה מדין ועמלק,

דכתיב: (שופטים ז) ויהי בלילה ההוא,

ולילו של סנחריב שכתוב בו,

(מ"ב יט) ויהי בלילה ההוא ויצא מלאך.

עם לבבי אשיחה,
משתעי אנא עם לבי,
ויחפש רוחי ומפשפש בעובדי,

ואומר: (תהילים עז) הלעולמים יזנח ה' ולא יוסיף לרצות עוד.

חס ושלום, לא שבק ולא שביק,

דכתיב: (איכה ג) כי לא יזנח לעולם ה'.

ולא יוסיף לרצות עוד, ולא לירצות,
לשעבר היה מרצה לאחרים:
משה כועס,

ואת אומר: ( שמות יג) ושב אל המחנה,

קרי ביה "ושוב".
אליהו כועס,

ואת אומר: (מ"א יט) לך שוב לדרכך מדברה דמשק.

ועכשיו לא לרצות ולא לירצות.

האפס לנצח חסדו?
מהו "האפס"?
אמר רבי ראובן:
לשון יוני הוא,
כמה דאת אמר: (עמוס ו) ואמר אפס.

רבי חנינא בר פפא ורבי סימון -
רבי חנינא אמר:
נגמר אותו דבר שאמר הקדוש ברוך הוא למשה:

( שמות לג) וחנותי את אשר אחון.

רבי סימון אומר:
הא חסילה והא מסכמא על ידי ירמיה,

שאמר: (ירמיה טז) כי אספתי את שלומי.

השכח חנות אל,
השכח חנותו אל, (במדבר ט) על פי ה' יחנו,
השכח (שמות לד) כי אל רחום וחנון.

אם קפץ באף רחמיו סלה,
אף על גב דהוא כעיס, רחמיו קרובים,

וציון אמרה: עזבני ה' ואדני שכחני,
דכתיב: (ישעיה מט) ותאמר ציון עזבני ה' וגו'.

ואמר חלותי היא וגו'.

אמר רבי אלכסנדראי:
על ידי שלא חילינו פניך בתשובה נשתנית הימין.

אמר רבי ישמעאל בר נחמני:
נתחללה אותה שבועה שכרת עמנו בחורב ונשתנית הימין,

אמר רבי סימון:
השמעת מימיך גלגל חמה חולה, ואינו יכול לעלות ולשמש?
לשמשיו איו חליין, ולפניו יש חליין?!

אמר רבי יצחק:
לגיבור שהיה שם במדינה
והיו בני המדינה בוטחים בו ואומרים:
לא יבואו גיסות לכאן.
באו גיסות לעירו,
כיון שהוא יוצא ומראה להם פנים מיד הן בורחין.
פעם אחת באו הגיסות,
אמר להם: ימיני חששה לי.
אבל הקדוש ברוך הוא אינו כן, אלא

(ישעיה נט) הן לא קצרה יד ה' מהושיע וגו'.

שנות ימין עליון

אמר רבי שמעון לקיש:
אם חליין הן אית סבר, דכל דחשש סופיה מבריא.
ואם שנוי ימין לית סבר. [=אין תקווה].

והיא דעתיה דרבי יהושע בן לוי דאמר:
כי אם מאס מאסתנו,
אם מאיסה היא לית סבר,
ואם קציפה היא, אית סבר.
דכל מאן דכעיס סופיה מתרצה.

אמר רבי שמעון בן יוחאי:
אמר הקדוש ברוך הוא לישראל:
אתם בכיתם בכיה של תפלות,
סופכם להיות בוכים בכיה של ממש.

והיכן בכו ישראל בכיה של תפלות?

(במדבר יא) וישמע משה את העם בוכה למשפחתיו,
(שם יד) ותשא כל העדה ויתנו את קולם,

והיכן בכו ישראל בכיה של ממש?

רבי איבו ורבי יהודה ברבי סימון -
רבי איבו אמר:
אחד ברמה ואחד בבל,
ברמה

דכתיב: (ירמיה לא) קול ברמה נשמע וגו'

בבבל

דכתיב: (תהלים קלז) על נהרות בבל וגו'.

רבי יהודה ברבי סימון אמר:
אחד ביהוד מדינתא, ואחד בבבל.

ביהוד מדינתא בכה תבכה בלילה,
בבבל על נהרת בבל.

אמר רבי איבו:
אמר הקדוש ברוך הוא לישראל:
בשכר אותה בכיה אני מכניס גליותיכם,

הדא הוא דכתיב: (ירמיה לא) כה אמר ה' מנעי קולך מבכי וגו'
ויש תקוה לאחריתך נאום ה'.

בכה תבכה
בכה על עגל אחד תבכה על שני עגלים.

דבר אחר:
על יהודה ועל ציון ועל ירושלים.

דבר אחר:
בכה על גלות עשרת השבטים,
תבכה על גלות שבט יהודה ובנימין.

דבר אחר:
בוכה ומבכה אחרים עמה,
בוכה ומבכה הקדוש ברוך הוא עמה,

דכתיב: ( ישעיה כב) ויקרא ה' אלוהים צבאות ביום ההוא לבכי ולמספד.

בוכה ומבכה מלאכי השרת עמה,

דכתיב: (שם לג) הן אראלם צעקו חוצה.

אמר רבי זעירא:
חיצה כתיב , חיצה היא גביה דנכסיניה.

אמר רבי ברכיה:

כמה דאת אמר: (בראשית טו) ויוצא אותו החוצה.

בכה בוכה ומבכה שמים וארץ עמה,

הדא הוא דכתיב: (יואל ב) שמש וירח קדרו.

בכה בוכה ומבכה, הרים וגבעות עמה,

הדא הוא דכתיב: (ירמיה ד) ראיתי את ההרים וגו'.

בכה בוכה ומבכה, שבעים אומות עמה.

אמר רבי פנחס:
אותם שבעים פרים שהיו ישראל מקריבים בחג,
כנגד שבעים אומות הם, כדי שלא יצדה העולם מהם.
בכה בוכה ומבכה כנסת ישראל עמה,

הדא הוא דכתיב: (במדבר יד) ותשא כל העדה וגו'.

רבי חוניא מתני ליה בשם רבי נחמיה,
ותשא כתיב, חובי בישא אוזפיתון לדריא,

כמה דאת אמר: (דברים כד) כי תשה ברעיך.

כד. בלילה - למה בלילה?
לפי שאין קול הולך אלא בלילה,
לכך נאמר בלילה.

אמר רבי איבו:
לילה מושך עמה קינה.

מעשה באשה אחת שהיתה בשכונתו של רבן גמליאל,
והיה לה בן תשחורת ומת, והיתה בוכה עליו בלילה,
והיה רבן גמליאל שומע את קולה והיה נזכר חורבן בית המקדש,
והיה בוכה עמה, עד שנשרו ריסי עיניו,
וכיון שהרגישו בו תלמידיו עמדו ופינו אותה משכונתו.

כה. ודמעתה על לחיה
על כהניה,

כמה דאת אמר: (דברים יא) ונתן לכהן הזרוע הלחיים והקיבה,

דבר אחר:
על גיבוריה,

כמה דאת אמר: (שופטים טו) וימצא לחי חמור טריה.

דבר אחר:
על שופטיה,

כמה דאת אמר: (מיכה ד) בשבט יכו על הלחי.

דבר אחר:
על בחוריה,
את מוצא בשעה שנכנסו שונאים לבית המקדש,
תפשו את הבחורים וכפתו ידיהן לאחוריהן,
והיו בוכין, והיו הדמעות יורדות על לחייהן,
ולא היו יכולין לקנחן, ונושרות על לחייהם כצרבת השחין.


כו. אין לה מנחם
אמר רבי לוי:
כל מקום שנאמר "אין" –
הוה לה.

(בראשית יא) ותהי שרה עקרה אין לה ולד,

והוה לה.

שנאמר: (שם כא) וה' פקד את שרה,
ודכותיה, (ש"א א) ולחנה אין ילדים,

והוה לה.

שנאמר: (שם ב) כי פקד ה' את חנה,
ודכותיה: (ירמיה ל) ציון היא דורש אין לה

והוה לה.

שנאמר: (ישעיה נט) ובא לציון גואל,
אף כן את אומר: אין לה מנחם

והוה לה.

שנאמר: (שם נא) אנכי אנכי הוא מנחמכם.

כז. כל רעיה בגדו בה היו לה לאויבים
אמר רבי יעקב דכפר חנן:
זה מיכאל וגבריאל.


כח. גלתה יהודה
אומות העולם אינן גולים, אלא אף על פי שגולים,
אין גלותם גלות.
אומות העולם שאוכלים מפתם ושותים מיינם,
אין גלותם גלות.
אבל ישראל שאין אוכלים מפתם ואין שותין מיינם,
גלותם גלות.
אומות העולם שהן מהלכים באסקפטיות שלהם,
אין גלותם גלות.
אבל ישראל שהן מהלכין יחפין
גלותם גלות
לכך נאמר: גלתה יהודה.

כאן הוא אומר: גלתה יהודה,
ולהלן הוא אומר: (ירמיה נב) ויגל יהודה מעל אדמתו.

אלא, כיון שגלו תשש כוחן כנקבה.
לכך נאמר: גלתה יהודה.

מעוני, על שאכלו חמץ בפסח,

כמה דאת אמר: (דברים טז) לא תאכל עליו חמץ,
שבעת ימים תאכל עליו מצות לחם עוני.

דבר אחר:
מעוני, על שחבלו משכון עני בתוך בתיהם,

כמה דאת אמר: (שם כד) ואם איש עני הוא, לא תשכב בעבוטו.

דבר אחר:
מעוני, על שעשקו שכר שכיר עני ואביון.

כמה דאת אמר: לא תעשוק שכיר ואביון.

דבר אחר:
מעוני, על שגזלו מתנות עני,

כמה דאת אמר: (ויקרא יט) לעני ולגר תעזוב אותם.

דבר אחר:
מעוני, על שאכלו מעשר עני.

רבי בבי ורבי הונא בשם רב:
האוכל טבל של מעשר עני חייב מיתה.

דבר אחר:
מעוני, על שעבדו עבודת כוכבים,

כמה דאת אמר: (שמות לב) קול ענות אנכי שומע.

אמר רבי אחא:
קול קילוס עבודת כוכבים אנכי שומע.

רבי יהודה בשם רבי יוסי אומר:
אין לך דור ודור שאינו נוטל מחטא העגל.


כט. ומרוב עבודה

אמר רבי אחא:
על שהיו משתעבדים בעבד עברי.

כמה דאת אמר: (ירמיה לד) מקץ שבע שנים תשלחו.

היא ישבה בגויים לא מצאה מנוח
רבי יודן ברבי נחמיה בשם רבי שמעון בן לקיש אמר:
אילו מצאה מנוח לא היתה חוזרת,

ודכותיה: (בראשית ח) ולא מצאה היונה מנוח.
ודכותה: (דברים כח) ובגויים ההם לא תרגיע,
ולא יהיה מנוח לכף רגלך.

כל רודפיה השיגוה בין המצרים
כההיא דתנן דברי בן ננס: בסימניו ובמצרניו.

דבר אחר:
כל רודפיה השיגוה בין המצרים.
ביומין דעקא משבעה עשר בתמוז עד תשעה באב,
שבהם קטב מרירי מצוי,

כמה דאת אמר: (תהלים צא) מדבר באפל יהלך מקטב ישוד צהרים.

רבי אבא בר כהנא ורבי לוי -
רבי אבא בר כהנא אמר:
דההוא גזיז סוגיא דטיהרה,
מרישהון דשית עד סופיהון דתשע.

ורבי לוי אמר:
דהוא גזיז סוגיא דיומא,
מסופיהון דארבע עד רישיהון דתשע.
ואינו מהלך לא בחמה ולא בצל,
אלא בצל הסמוך לחמה.

רבי יוחנן ורבי שמעון בן לקיש -
רבי יוחנן אמר:
כלו מלא עינים קליפות קליפות ושערות שערות.

ורבי שמעון בבן לקיש אמר:
עין אחת נתונה על לבו, וכל מי שרואה אותו נופל ומת.
ומעשה בחסיד אחד שראה אותו ונפל ומת.
ויש אומרים: יהודה ברבי היה.
שמואל חמיתה ולא נפל. אמר: עכן בית.

רבי אבהו
הוה יתב ומתנא בהדא כנישתא מדוכתא דקסרי.
חמא חד בר נש דטעין חדא קטיתא ואזל למיחמי חברי,
חמא מזיקא קאי בתריה,
דטעין קטיתתא דפרזלא,
קם וצריח.
אמר ליה: מה את בעי קטיל חבריך?
אמר ליה: בהדא בר נש קטיל חבריה,
אמר ליה: מזיקא קאים בתריה דטעין קטיתא דפרזלא,
את מחי ליה בההיא ומת.

רבי יוחנן
הוה מפקד לספרייא ומתנניא,
דלא להוון טעונין ערקתא מינוקיא באילין יומי.

רבי שמואל בר נחמני
הוה מפקד לספרייא ומתנניא,
דייהוון מפטריין רב טלאי בארבע שעין.


ל. דרכי ציון אבלות
אמר רבי הונא:
הכל מבקשין תפקידן.

מעשה בכלבא אחת כופרית שעלתה לראש הסלע ושמשה עם זכר.

רבי אמי אמר:
אפילו ארזים מבקשים תפקידן,
תדע לך, שלא היו ארזים בבבל,
וכשעלה נבוכדנצר לכאן תלש ארזים מכאן ושתלן בבבל.
וכשמת היו שמחים על מפלתו,

הדא הוא דכתיב: (ישעיה יד) גם ברושים שמחו לך ארזי הלבנון.

אמר רבי אבדימי דמן חיפה:
אפילו דרכים מבקשים תפקידן,

הדא הוא דכתיב: דרכי ציון אבלות מבלי באי מועד.

מבלי בורגנין מבלי בוליטין אין כתיב כאן,
אלא מבלי באי מועד.

כל שעריה שוממין
שלא היו נכנסין ויוצאין בהן.
כהניה נאנחים
שאין מי יתן להם מתנות כהונה,

כמה דאת אמר: (דברים יח) ונתן לכהן הזרוע הלחיים והקיבה.

בתולותיה נוגות
אמר רבי יצחק ברבי סימון:
אלו חכמים, שהיו נאים כבתולות ונעשו כדונג.

רבי שמואל, אמר רבי יצחק:
אילו הבוליוטין, שהן נאים כבתולות ונעשו כנוגות.

דבר אחר:
בתוליה נגות,
שהיה זה בא ובועל,
והיה זה בא ובועל, עד שהגו את מכתה.
והיא מר לה,
מר לה לערותה.


לא. היו צריה לראש
אמר רבי הלל ברבי ברכיה:
כל מי שבא להצר לישראל נעשה ראש.
מה טעם?
היו צריה לראש.
את מוצא עד שלא חרבה ירושלים,
לא היתה מדינה חשובה כלום.
משחרבה ירושלים נעשה קיסרין מטריפולין ותנופילי.

דבר אחר:
היו צריה לראש,
זה נבוכדנצר,
אויביה שלו,
זה נבוזראדן.

דבר אחר:
היו צריה לראש,
זה אספסינוס,
אויביה שלו,
זה טיטוס.
שלש שנים ומחצה הקיף אספסינוס את ירושלים,
והיו עמו אבעה דוכסין:

דוכס דערביא,
דוכס דאפריקא,
דוכס דאלכסנדריא,
דוכס דפלסטיני.

דוכס דערביא תרין אמורין,
חד אמר: קילוס שמיה.
וחד אמר: פנגר שמיה.
והוון בירושלים ארבעה בוליטין:

בן ציצית,
בן גוריון,
ובן נקדימון,
ובן כלבא שבוע.

וכל אחד ואחד, יכול לספק מזונות,
של מדינה עשר שנים.
והיה שם בן בטיח בן אחותו של רבן יוחנן בן זכאי,
שהיה ממונה על האוצרות,
ואוקיד כל אוצריא.

שמע רבן יוחנן בן זכאי,
אמר: ווי!
אזלין אמרון לבן בטיח:
אמר חביבך ווי!
שלח ואתיה.
אמר לו: למה אמרת "ווי"?
אמר לו: לא אמרתי "ווי", אלא "וה" אמרי.
אמר לו: "וה" אמרת?! ולמה אמרת "וה"?
אמר ליה: דאוקדת כל אוצריא.
ואמרתי דכל זמן דאוצריא קימין לא יהיבין גשמהון,
למעבד קרבא בין "ווי" ל"וה".
נמלט רבן יוחנן בן זכאי,

וקרא עליו: (קהלת ז) ויתרון דעת החכמה תחיה בעליה.

לאחר שלשה ימים יצא רבן יוחנן בן זכאי לטייל בשוק,
וראה אותם ששולקין תבן ושותין מימיו.
אמר: בני אדם ששולקין תבן ושותין מימיו,
יכולין לעמוד בחילותיו של אספסינוס?
אמר: כל סמא דמילתא ניפוק לי מהכא.
שלח ואמר לבן בטיח: אפקוני מהכא,
אמר ליה: עבדינן בינינן דלא יפוק בר נש מהכא,
אלא דמית.
אמר: אפקוני בדמות דמית,
טען רבי אליעזר ברישיה ורבי יהושע ברגליה,
ובן בטיח מהלך קומוי מן דמטון בעון מודקריניה,
אמר להו בן בטיח:
אתם רוצים שיהיו אומרים,
מת רבן ודקרוהו?
כיון דאמר להו כך, שבקוניה.
מן דנפקין מן פילי טענוניה ויהבוניה בחד בית עולם,
וחזרו למדינה.

נפק רבן יוחנן בן זכאי לטייל בחילותיו של אספסינוס.
אמר לון: אן הוא מלכא?
אזלון ואמרו לאספסינוס:
חד יהודי בעי למישאל בשלומך.
אמר להון: ייתי. מן דאתא,
אמר ליה: וביבא מארי אפלטור.
אמר ליה: שאילא דמלך שאילת בי ואנא לית מליך,
וכדו שמע מלכא וקטיל לההוא גברא.
אמר ליה: אם לית את מלך, סוף את מליך.
דלית הדין ביתא חריב אלא על ידי מלך,

שנאמר: (ישעיה י) והלבנון באדיר יפול.

נסבוניה ויהבוניה לגיו מן שבעה קנקלין,
והוון שאלין ליה, כמה שעין בליליא?
ואמר להון: כמה שעין ביממה?
ואמר להון: מנן הוה ידע רבן יוחנן?
מפשוטיה.

לבתר תלתא יומין, אזל אספסינוס מסחי בהדא גפנא מן דסחא,
ולבש חד מסן דידיה אתת בשורה ובשרוהו:
מית נירון ואמליכוניה בני רומי.
בעי למילבש חד מסן חורן ולא עליל.
שלח ואתיוה לרבן יוחנן בן זכאי,
ואמר ליה: לית את אמר לי כל אילין יומא הוינא לבש,
תרין מסאני והוון עללין בי וכדו חד עליל וחד לא עליל.
אמר ליה: בשורתא טבתא איתבשרת,

דכתיב: (משלי טו) ושמועה טובה תדשן עצם.

אמר לו: מה נעביד דאיעיל?
אמר לו: מי אית לך בר נש דסנאית ליה,
או דחב לך יעברוניה קמך ובשרך שחי,

דכתיב: (שם יז) ורוח נכאה תיבש גרם.

התחילו מושלין לפניו משלות:
חבית שקינן נחש בתוכה כיצד עושין לו?
אמר להם: מביאין חובר וחוברין את הנחש,
ומניחין את החבית.
אמר פנגר: הורגין את הנחש ושוברין את החבית.
מגדל שקנן בו נחש, כיצד עושים?
אמר להם: מביאים חובר וחוברין את הנחש,
ומניחין את המגדל.
אמר פנגר: הורגין את הנחש ושורפין את המגדל.
אמר לו רבן יוחנן בן זכאי:
לפגר כל מגיריא דעבדין בישא למגיריהון עבדין,
עד דלית את מליף סניגוריא,
את מליף עלן קטיגוריא?
אמר ליה: לטיבותכון אנא בעי דכל זמן דהדין ביתא,
לית מלכוותא מתגרין בכון.
אמר לו רבן יוחנן בן זכאי:
הלב יודע אם לעקל או לעקלקלות.
אמר ליה אספסינוס לרבן יוחנן בן זכאי:
שאל לי שאלה ואנא עביד.
אמר ליה: אנא בעי דתירפי הדא מדינתא,
ותיזיל לך.
אמר ליה: כלום אמליכוני בני רומי דנפרי להדא מדינתא?!
שאל לי שאלתא ואנא עביד.
אמר לו: דתירפי לפילי מערבאה דהיא אזלא ללוד,
דכל בר דנפיק עד ארבעה שעין,
יהא לשיזבא מן דכבשה.
אמר לו: אי אית לך דרחים לך או בר נש,
דאת קריב ליה שלח ואיתיה עד דלא ייעלון אוכליסיא.
שלח לרבי אליעזר ולרבי יהושע לאפוקי לרבי צדוק
אזלין ואשכחוניה בבבא דמדינה,
מן דאתא קם מן קומוי רבן יוחנן.
אמר ליה אספסינוס: מן קדם הדין סבא צורתא את קאים?!
אמר לך: חייך, אי הוה חד דכוותיה והו עמך אוכלוסיןבכיפלא,
לא הוית יכיל כביש.
אמר לו: מה חייליה?
אמר ליה: דאכיל חד גמזוז ופשיט עלוהי מאה פרקין.
אמר ליה: למה חשיך כן?
אמר ליה: מן חייליהון דצומייא ותעניתא.
שלח ואייתי אסוותא והוו מוכלין ליה ציבחר ציבחר,
ומשקין ליה צבחר ציבחר עד דהדר גופיה עלוי.
אמר ליה אלעזר בריה:
הב להו אגרייהו בעלמא הדין,
דלא תיהוי להו זכותא עמך בעלמא דאתי,
ויהב להו הדין חושבנא דאצבע והדין קרצטיונא.
מן דכבשה פליג ארבע טכסייא לארבעה דוכסיא,
וסליק פילי מערברה לפנגר,
וגזרו מן שמיא דלא יחרב לעולם,
למה?
ששכינה במערב.
אינון אחרובו דידהון, הוא לא אחריב.
שלח ואתייה.
אמר לו: למה לא אחרבת דידך?
אמר ליה: חייך, לשבחא דמלכותא עבדית,
דאילו חרבתיה לא הוית ידעת ברייה מה חרבת,
וכדו יחזיין בריאתא אמרין חזו חייליה דאספסינוס מה אחריב.
אמר לו: דייך דטבאות אמרת,
אלא, מן בגין דעברת על קלוונין דידי,
יסק ההוא גברא לרישיה דאיגרה
ויטרוף גרמיה, אי חיי, חיי,
ואית מות, ימות.
סליק וטרף גרמיה ומית.
ופגעה בו קללה של רבן יוחנן בן זכאי.


לב. כי ה' הוגה על רב פשעיה
יכול על מגן?

תלמוד לומר: על רב פשעיה.

עולליה הלכו שבי לפני צר
אמר רבי יהודה:
באו וראו כמה חביבין תנוקות לפני הקדוש ברוך הוא.
גלתה סנהדרין ולא גלתה שכינה עמהם,
גלו משמרות ולא גלתה שכינה עמהם,
וכיון שגלו תינוקות - גלתה שכינה עמהם,

הדא הוא דכתיב: עולליה הלכו שבי לפני צר.

לג. ויצא מבת ציון כל הדרה
מן בת כתיב.

אמר רבי אחא:
יש לנו מנה אחת יפה,
זה הקדוש ברוך הוא שכתוב בו:

(תהלים טז) ה' מנת חלקי וכוסי.

כל הדרה,
זה הקדוש ברוך הוא,

שנאמר: (שם קד) הוד והדר לבשת.

דבר אחר:
כל הדרה, זו סנהדרין.

דכתיב: (משלי לא) עוז והדר לבושה.

דבר אחר:
כל הדרה, אלו תלמידי חכמים,

דכתיב: (ויקרא יט) מפני ששיבה תקום והדרת פני זקן.

דבר אחר:
כל הדרה, אלו המשמרות.

דכתיב: (דה"ב כ) ומהללים להדרת קדש.

דבר אחר:
כל הדרה, אלו תינוקות.

אמר רבי יהודה:
בא וראה כמה חביבין תינוקות לפני הקדוש ברוך הוא,
גלתה סנהדרין ולא גלתה שכינה עמהם,
גלו משמרות ולא גלתה שכינה עמהם,
וכיון שגלו תינוקות גלתה שכינה עמהם,

הדא הוא דכתיב: עולליה הלכו שבי לפני צר.

מיד ויצא מבת ציון כל הדרה.

היו שריה כאילים
אמר רבי יהודה:
כשהן רכים משולים ככבשים,

שנאמר: (ישעיה ה) ורעו כבשים כדברם.

וכשהן קשים, משולים כאילים,

שנאמר: היו שריה כאילים.

רבי סימון בשם רבי שמעון בר אבא,
ורבי שמעון בן לקיש בשם רבי יהושע:
מה אילים הללו בשעת שרב הופכין פניהם אלו תחת אלו,
כך היו גדולי ישראל רואין דבר עבירה,
והופכין פניהם ממנו.
אמר להם הקדוש ברוך הוא:
תבוא שעה ואני עושה לכם כן.

וילכו בלא כח לפני רודף
רבי עזריא בשם רבי יהודה ברבי סימון אמר:
בזמן שישראל עושים רצונו של מקום,
מוסיפין כח בגבורה של מעלה,

כמה דאת אמר: (תהלים ס) באלהים נעשה חיל.

ובזמן שאין ישראל עושין רצונו של מקום,
כביכול מתישין כח גדול של מעלן,

דכתיב: (דברים לב) צור ילדתך תשי.

רבי יהודה ברבי סימון בשם רבי לוי ברבי טרפון:
בזמן שישראל עושין רצונו של הקדוש ברוך הוא,
מוסיפין כוח וגבורה של מעלה,

כמה דאת אמר: (במדבר יד) ועתה יגדל נא כח ה'.

ובזמן שאין עושין רצונו של הקדוש ברוך הוא,
כביכול מתישין כח גדול של מעלן והולכין גם הם,
בלא כח לפני רודף.

רבי הונא ורבי אחא ורבי סימון בשם רבי שמעון בן לקיש,
ורבנן בשם רבי חנינא:
היה אדם אומר לחבירו בירושלים:
הקרני דף אחד,
אומר לו: אין בי כוח.
- השנני פרק אחד,
אומר לו: אין בי כוח.
אמר להם הקדוש ברוך הוא:
תבוא שעה ואני עושה לכם כך,
וילכו בלא כוח לפני רודף.

אמר רבי אחא:
כשם שלא גלו ישראל אלא ברודף מלא,
כך אינן נגאלין אלא בגואל מלא,

דכתיב: (ישעיה נט) ובא לציון גואל.

מלא כתיב.


לד. זכרה ירושלים ימי עניה ומרודיה
בימי עניותה, זכרה מרדין שמרדה בהקדוש ברוך הוא,
כל מחמדיה אלו דברי תורה,

כמה דאת אמר: (תהילים יט) הנחמדים מזהב ומפז.

בנפול עמה ביד צר
רבנן דהתם אמרין:
נפיל תורא סגין טבחוי,

ורבנן דהכא אמרין:
נפל תורא תחדדן סכינוהי.

ואין עוזר לה
רבנן דהתם אמרין:
כד תספון כלה מדכרא שבעה יומין דמשתותא,

ורבנן דהכא אמרין:
כד יחופה ברא מדכר, שלותא דביתיה דאבויי.

ראוה צרים שחקו על משבתה

על שבתותיה,
כמה דאת אמר: (שמות כ) זכור את יום השבת לקדשו.

דבר אחר:
על משבתה, על שמיטותיה,

כמה דאת אמר: (ויקרא כה) ובשנה השביעית וגו'.

לה. חטא חטאה ירושלים
אומות העולם אינן חוטאים,
אלא אף על פי שחוטאין אינן כלום.
אבל ישראל חטאו ולקו, על כן,
היתה לנידה. לטלטול היתה.

כל מכבדיה הזילוה כי ראו ערותה,
גם היא נאנחה ותשב אחור.
אחור מן הכהונה, אחור מן המלכות.


לו. טמאתה בשוליה
אמר רבי ברכיה בשם רבי אבא בר כהנא:
כל אותם הכהנים ששמשו בימי צדקיה ערלים היו,

הדא הוא דכתיב: (יחזקאל מד) בהביאכם בני נכר ערלי לב וערלי בשר.

דבר אחר:
טמאתה בשוליה, בשפוליה,

כמה דאת אמר: (שמות כח) על שולי המעיל.

דבר אחר:
טמאתה בשוליה,
כההוא דתנן: מקום היה למטה מירושלים, תופת שמו.

רבי יהודה אומר:
על שום תפתה דהוה ביה.

רבי יוסי אומר:
חליתא דבר הינום צלם חלול היה שם,
נתון לפנים משבעה קנקלים וטס של נחושת בידו,
וכירה נתונה על גבוי.
וכל מי שהיה מקריב סלת, פותחין לו,
אחד תורין ובני יונה פותחין לו,
שנים כבש פותחין לו,
שלשה איל פותחין לו,
ארבעה עגל פותחין לו,
חמישה שור פותחין לו,
ששה וכל מי שהיה מקריב בנו, פותחין לו,
שבעה ונותנין אותו לתוך טס של נחושת,
ומסיקין את הכירה תחתיו,
והיו מקלסין לפניו,
ואומרין לו: יערב לך ויבסם לך,
וכל כך למה?
כדי שלא ישמעו נהמת בניהם ויחזרו בהן.
הוה כומרא אתי לגבי בר נש,
אמר ליה: מן בגין דאמר לי צלם פלן מכל בניא,
דאית לך לית את בעי לקרבא חד מנייהו?!
אמר ליה: וכי ברשותי אינון?
בדהב חד בכסף,
חד בענא,
חד בבקרותא.
אמר לו: המתן לי. ראיתי חד זעיר בבית ספרא,
כד אתי אנא יהיב ליה לך.
אמר לו הקדוש ברוך הוא:
רעיע! מכל בנין דאית לך לא הוה לך,
להפילו לעבודת כוכבים, אלא זה שמקודש לשמי?!

רבי יודן ברבי סימון בשם רבי לוי בן פרטא:

למטרונה שאמר לה אוהבה:
עשי לי חמין!
ונטלה לורטיא של מלך ועשתה לו חמין.
אמר לה המלך: מכל עצים שיש ליך בבית זה,
לא היה ליך לעשות חמין לאוהבך,
אלא בלורטיא שלי?

כך אמר הקדוש ברוך הוא לאותו רשע:
מכל בנים שיש לך לא היה לך להפילו,
לעבודת כוכבים, אלא זה שמקודש לשמי?!

הדא הוא דכתיב: (יחזקאל טז) ותקחי את בניך וגו'.

אף על פי כן,
ותרד פלאים, נחתה לה לנסיונין.


לז. כד דמך רבי יוסי ממלחיא
סליק רבי יוחנן וריש לקיש לגמילות חסדא
וסליק עמהון רבי יצחק פסקא
והוה תמן חד סב, בעי למיעל ומפתח עלוי, ולא שבקוניה.
אמר ליה: רבי יצחק פאסקא
קדם אילין אריותא דאוריתא את פתח פומך?
אמר להו רבי יוחנן:
שבקוניה דההוא גבר סב, ייעול וישתבח באתריה.
עאל ופתח ואמר:
מצינו שסלוקן של צדיקים קשה לפני הקדוש ברוך הוא,
יותר ממאה תוכחות חסר שתים שבמשנה תורה,
ומחורבן בית המקדש.
בתוכחות כתיב:

(דברים כח) והפלא ה' את מכותיך.

ובחורבן בית המקדש כתיב:

ותרד פלאים.

אבל בסילוקן של צדיקים כתיב:

(ישעיה כט) לכן כה אמר ה': הנני יוסיף להפליא את העם הזה, הפלא ופלא.

וכל כך למה?

ואבדה חכמת חכמיו ובינת נבוניו תסתתר.

אמר רבי יצחק פסאקא:
יהוי דין גברא בריך פומיה.
אמר ליה רבי יוחנן:
אלו לא שבקתוניה, מנן הוינן שמעין דא מרגילתא?!

ורוח הקדש צווחת ואומרת:
ראה ה' את עניי כי הגדיל אויב.

(תהלים קיט) כרו לי זדים שיחות אשר לא כתורתך
רבי אבא בר כהנא אמר:

תרתי כתיב:
(דברים כב) לא תקח האם על הבנים.

וכאן,

(הושע י) אם על בנים רוטשה.

הווי, אשר לא כתורתך.

רבי אבא בר כהנא אמר אחורי:

כתיב: (ירמיה ט) להכרית עולל מחוץ.

ולא מבתי כנסיות,
בחורים מרחובות,
ולא מבתי מדרשות.
וכאן,

אף אלוהים עלה בהם וגו'.

הווי, אשר לא כתורתך.

אמר רבי ברכיה:
אמרה כנסת ישראל לפני הקדוש ברוך הוא:
רבונו של עולם לחמורים נתת קבורה ולבניך לא נתת קבורה?
לחמורים נתת קבורה, אלו המצריים,

הדא הוא דכתיב: (יחזקאל כג) אשר בשר חמורים בשרם.

ואמר רבי ברכיה:
לפי שהיה הים זורקן ליבשה ויבשה זורקן לים,
ים אומר ליבשה קבלי אוכלוסיך,
ויבשה אומרת לים קבלי אוכלוסיך,
אמרה יבשה: ומה אם בשעה שלא קיבלתי,
אלא דמו של הבל,

נאמר בי: (בראשית ג) ארורה האדמה.

היאך אני יכולה לקבל דם כל ההמון הזה?
עד שנשבע לה הקדוש ברוך הוא, שאינו מעמידה בדין,

הדא הוא דכתיב: (שמות טו) נטית ימינך תבלעמו ארץ.

ואין ימין אלא שבועה,

שנאמר: (ישעיה סב) נשבע ה' בימינו.

ולעמך לא נתת קבורה,
הווי, אשר לא כתורתיך.


לח. ידו פרש צר על כל מחמדיה
כי ראתה גוים באו מקדשה
אשר צויתה לא יבאו בקהל לך
את מוצא בשעה שנכנסו שונאים לבית המקדש,
נכנסו עמונים ומואבים עמהם,
והיו הכל רוצים לבוז כסף וזהב,
ועמונים ומואבים רצין לבוז את התורה כדי לעקור

(דברים כג) לא יבוא עמוני ומואבי בקהל ה'.

רבי יהודה ברבי סימון בשם רבי לוי בר פרטא:
לדלקה שנפלה לתוך פלטין של מלך,
והיו הכל רוצים לבוז כסף וזהב,
ועבד רץ לבוז את אוניתו.
כך, בשעה שנכנסו שונאים לבית המקדש,
נכנסו עמונים ומואבים עמהם,
והיו הכל רצין לבוז כסף וזהב,
ועמונים ומואבים רצין לבוז את התוכה,
כדי לעקור

לא יבוא עמוני ומואבי בקהל ה'.

ארבעה דברים טובים הטיב אברהם ללוט.

הדא הוא דכתיב: (בראשית יב) וילך אברהם כאשר דיבר אליו ה'
וילך אתו לוט.
ואומר: (שם יג) וגם ללוט ההולך את אברהם וגו'.
ואומר: (שם יג) וישב את כל הרכוש וגו'.
ואומר: (שם יט) ויהי בשחת אלוהים את ערי הככר וגו'.

וכך היו צריכים לפרוע להם טובות,
אלא שעשו להם רעות,

הדא הוא דכתיב: (במדבר כב) וישלח מלאכים אל בלעם וגו'.
(שם ו) ועתה לכה נא ארה לי וגו'.
וילכו זקני מואב וזקני מדין וגו'.
(שופטים ג) ויאסוף אליו את בני עמון וגו'.
(ד"ה ב. כ) ויהי אחרי כן באו בני מואב ובני עמון,

ועמהם מהעמונים על יהושפט.
והדין,
ידו פרש צר על כל מחמדיה,
כי ראתה גוים באו מקדשה אשר צויתה לא יבאו בקהל לך.

וכנגדן נכתבה חטיא שלהם בארבעה מקומות,

(דברים כג) לא יבוא עמוני ומואבי וגו',
על דבר אשר לא קדמו אתכם בלחם ומים וגו'.
(מיכה ו) עמי, זכור נא מה יעץ בלק וגו'.
(נחמיה יג) כי לא קדמו את בני ישראל בלחם ובמים,
וישכר עליו את בלעם לקללו.
(יהושע כד) וישלח ויקרא לבלעם בן בעור לקלל אתכם.

וכנגדן עמדו ארבעה נביאים וחטמו עליהם גזר דינם,
ואלו הן:
ישעיה, ירמיה, יחזקאל וצפניה.

ישעיה אמר: (ישעיה טו) משא מואב כי בליל שדד ער מואב,
נדמה כי בליל שדד קיר מואב נדמה.
ירמיה אמר: (ירמיה מט) הנה ימים באים נאום ה',
והשמעתי אל רבת בני עמון תרועת מלחמה,
והיתה לתל שממה ובנותיה באש תצתנה,
וירש ישראל את יורשיו אמר ה'.
יחזקאל אמר: (יחזקאל כה) לבני קדם על בני עמון ונתתיה למורשה,
למען לא תזכר בני עמון בגויים.
וכתיב: (שם יא) ובמואב אעשה שפטים וידעו כי אני ה'.
צפניה אמר: (צפניה ב) לכן חי אני נאום ה' צבאות אלוהי ישראל,
כי מואב כסדום תהיה ובני עמון כעמורה,
ממשק חרול ומכרה מלח ושממה עד עולם,
שארית עמי יבזום ויתר גוי ינחלום.

לט. כל עמה נאנחים מבקשים לחם
כתיב: (ירמיה נב) בתשעה לחדש ויחזק הרעב בעיר ולא היה לחם לעם הארץ.
לעם הארץ לא היה לחם,
לבני יהודה היה לחם.
אלו בחורבן ראשון.
אבל בחורבן שני -
כל עמה נאנחים מבקשים לחם.

בתחילה היו משלשלין להם קופה של זהב,
ונותנין להם קופה של חיטים.
חוזרין ונותנין להם קופה של זהב,
ונתנין להם קופה של שעורים.
חוזרין ומשלשלין להם קופה של זהב,
ונתנין להם קופה של תבן.
מה היו עושין?
היו שולקין אותו ושותין מימיו.
חוזרין ומשלשלין להם קופה של זהב,
ואין נותנין להם כלום.

רבי יהודה בן סיגנא בשם רבי אחא אמר:
אם מי שיתן ולא לקח,
הרי הוא אומר: נתן תתן לו.
מי שלוקח ואינו נותן, על אחת כמה וכמה.

נתנו מחמדיהם באכל להשיב נפש
עד כמה מתישבת נפש?
רבי אומר:
ככותבת.
רבי חנניה אמר:
כגרוגרת.

ראה ה' והביטה כי הייתי זוללה
אמר רבי פנחס:

עובדא הוה בתרתין נשין זניין באשקלון,
דהויין מתכתשן דא עם דא.
אמרה הדא לחברתא כד הויין מתכתשן דא עם דא:
לית את אזלא מהכא, דחזיין אפיך כיהודיאתא.
לבתר יומין אתרצית דא לדא,
אמרא לה: על כולא שרי ושבק ליך,
אלא על דאמרת לי חזיין אפיך כיהודיאתא,
לא שרי ולא שביק ליך,
לכך נאמר: ראה ה' והביטה כי הייתי זוללה.
[תרגום: שתי זונות באשקלון רבו זו עם זו, אמרה אחת לחברה, אפך - אף של יהודיה. לאחר זמן השלימו. אמרה לה: על הכל מחול לך, אבל שאמרת לי שאפי אף של יהודיה - על זאת אינו סולחת לך.]

מ. לוא אליכם
כנסת ישראל אומרת לאומות העולם:
לא ייתי עליכון דאתא עלי לא ימטי עליכון.

כל עוברי דרך
כל עוברי דרכה של תורה.

הביטו וראו
תמן תנינן: (עדויות ב) משפט דור המבול שנים עשר חדש,
משפט מצריים שנים עשר חדש,
משפט איוב שנים עשר חדש,
משפט גוג ומגוג שנים עשר חדש,
משפט רשעים בגיהנום שנים עשר חדש,
נבוכדנצר שלש שנים ומחצה,
אספסיאנוס שלש שנים ומחצה.

הביטו וראו אם יש מכאוב כמכאובי אשר עולל לי.
שדקדק עמי וקטף עוללתי,

כמה דאת אמר: (דברים כא) כי תבצור כרמך וגו'.

אשר הוגה ה' ביום חרון אפו
אמר רבי אחא:
יום אחד היה חרון אפו של הקדוש ברוך הוא,
אילו עשו ישראל תשובה - פשרו.


מא. ממרום שלח אש בעצמותי וירדנה
רבי אמי שאל את רבי שמואל בר נחמני:
אמר לו: בשביל ששמעתי עליך שאתה בעל אגדה,

מהו זה שכתוב: (תהילים עא) וצדקדך אלוהים עד מרום.

אמר לו: כשם שהתחתונים צריכים לעשות צדקה אלו עם אלו,
כך עליונים צריכין לעשות צדקה אלו עם אלו.

אמר רבי יוחנן בשם רבי שמעון בן יוחאי:
כל מקום שנאמר "ויאמר" "ויאמר" - לא נאמר אלא להדרש:

הדא הוא דכתיב: (יחזקאל י) ויאמר אל האיש לבוש הבדים,
ויאמר בא אל בינות לגלגל וגו'.

מהו ויאמר ויאמר שתי פעמים?
אלא הקדוש ברוך הוא אמר למלאך,
ומלאך אמר לכרוב.
אף על פי שגזר הקדוש ברוך הוא ליקח הגחלים,
איני יכול לכנס לפנים ממחיצתך,
אלא עשה עמי צדקה ותן לי שתי גחלים משלך,
שלא אכוה.

הדא הוא דכתיב: (שם ז) וישא ויתן אל חפני לבוש הבדים.

מהו וישא ויתן?

אמר רבי יצחק:
הפשירן ונתנן בכפו.

רבי יהושע דסכנין בשם רבי לוי:
שש שנים היו הגחלים עמומות בידו של גבריאל,
סבור שישראל עושין תשובה,
וכיון שלא עשו תשובה, בקש לזרקן עליהם בחימה,
קרא לו הקדוש ברוך הוא ואמר לו:
גבריאל גבריאל, להונך להונך [=לאט לך],
שיש בעלי צדקות אלו עם אלו,

הדא הוא דכתיב: (שם ח) וירא לכרובים תבנית יד אדם תחת כנפיהם.

רבי אבא בר כהנא אמר בשם רבי לוי:
מי מעמיד העליונים והתחתונים? צדקה שישראל עושין ביד,

הדא הוא דכתיב: וצדקתך אלוהים עד מרום.

ודכוותה: (מלכים א כ) ויגש איש האלוהים
ויאמר אל מלך ישראל,
ויאמר כה אמר ה'.
מהו ויאמר ויאמר שתי פעמים?
אלא באמירה הראשונה אמר לו:
אם יבוא בן הדד תחת ידך אל תחוס עליו.
ובאמירה השניה אמר לו:
כמה מצודות עשיתי,
כמה רמיזות עשיתי,
כמה רפשים עשיתי עד שרפשתיו בידך?
ועכשיו הוצאתו בשלום. לכן,

(שם שם מב) והיתה נפשך תחת נפשו ועמך תחת עמו.

ודכוותה: (אסתר ז) ויאמר המלך אחשורוש ויאמר לאסתר המלכה.
מהו ויאמר ויאמר שתי פעמים?

אמר רב בשם רבי אלעזר:
עד שלא הרגיש בה שהיא יהודית,
ויאמר המלך אחשורוש למתורגמן,
ויאמר המתורגמן לאסתר המלכה.

ודכוותה: (ויקרא כא) ויאמר ה' אל משה,
אמר אל הכהנים בני אהרון ואמרת.
שתי אמירות הללו למה לי?
אלא באמירה הראשונה אמר לו:
לנפש לא יטמא בעמיו.
ובשניה אמר לו:
אם בא מת מצווה על ידך הטמא לו.
לפי שבעולם הזה אתם מטמאין למת מצווה,
לעתיד לבוא אין אתם מטמאים למת כך עיקר.
שאין מיתה לעתיד לבוא,

שנאמר: (ישעיה כה) בלע המוות לנצח.

דבר אחר:
וצדקתך אלוהים עד מרום.
אלו שני המאורות.
אלוהים מי כמוך.
שאתה כובש על מידת הדין.
באותה שעה קפצה קטגוריא לפני כסא הכבוד,
אמרה: רבונו של עולם,
כך יהא רשע זה מתגאה ואומר:
אני חרבתי ביתו של אלוהים,
ושרפתי מקדשו!
אם כן הוא, תרד אש מלמעלה ותשרוף מיד.

מה כתיב: ממרום שלח אש בעצמותי.

אמר רבי יהושע:
הוא שהנביא מקנתרה ואמר לה:
(ישעיה מז) קחי ריחים וטחני קמח.
הא כל עמא טחנין ואת אומר וטחני קמח?
אלא, אמרה ירושלים לבת בבל:
אלו ממרום לא עשו בי מלחמה,
את היית יכולה להלחם בי.
אלו ממרום לא שלחו בי אש,
את היית יכולה לי.
אלא, אריא קטילא קטלת,
קימחא טחינא טחנת,
קרתא יקידתא אוקידתא,
לכך אמר: ממרום שלח אש בעצמותי וירדנה.
מהו וירדנה?
וירדנה נסחא.

כמה דאת אמר: (שופטים יד) וירדהו אל כפיו.

דבר אחר:
וירדנה, נצחה.

כמה דאת אמר: (תהילים עב) וירד מים עד ים.

דבר אחר:
וירדנה, שלטה.

כמה דאת אמר: (מלכים א' ה) כי הוא רודה בכל עבר הנהר.

דבר אחר:
וירדנה, רדיא.

כתניא: (תענית כט)חרש רופש את ההיכל.

רבי ביבא מרנגיא אמר:
וירדנה, ראה שמידת הדין פוגעת בה.

פרש רשת לרגלי
אמר רבי אבא בר כהנא:
אם ראית ספסלין מלאים בבליים מונחי בארץ ישראל,
צפה לרגליו של משיח.
מה טעם?
פרש רשת לרגלי.

תני רבי שמעון בן יוחאי:
אם ראית סוס פרסי קשור בארץ ישראל,
צפה לרגליו של משיח.
מה טעם?

(מיכה ה) והי זה שלום אשור וגו'.

השיבני אחור נתנני שוממה כל היום דוה
אחור מן הכהונה,
אחור מן המלכות.
נתנני שוממה, לצדו.
כל היום דוה, לגרדום.


מב. נשקד עול פשעי בידו, ישתרגו
שקודה הייתי מעונותי,
סבורה הייתי שימחול לי על כל עונותי,
בשעה ששמעתי שאנולוגין שלי נקרע מלמעלה.

דבר אחר:
נשקד שי"ן כתיב, שקד הקדוש ברוך הוא איך להביא עלי את הרעה,
אמר: אם אני מגלה אותן בתקופות טבת,
הרי הן לוקין בצינה ומתין,
אלא הריני מגלה אותן בתקופת תמוז,
שאפילו הן ישנין בדרכים וברחובות,
אין אחד מהם ניזוק.

דבר אחר:
נשקד, שקד איך להביא עלי את הרעה,
אמר: אם אני מגלה אותם בתקופת טבת,
אין ענבים בגפן ויש תאנים בתאנה.
אלא הריני מגלה אותם בתקופת תמוז,
שיש ענבים בגפן ויש תאנים בתאנה,
ואפילו אין העלה נבל.

דבר אחר:
נשקד, שקד איך להביא עלי את הרעה,
אמר: אם אני מגלה אותם דרך מדבר הם מתים,
אלא הריני מגלה אותם דרך ארמניא שהם כרכין ומחוזות,
ומאכל ומשתה מצוי להם.

דבר אחר:
נשקד, שקודה הייתי מעוונותי,
וסבורה הייתי שימחול לי על כל עוונותי,
אלא,ישתרגו,
עשאן עלי סריגות סריגות,
הביא אותן עלי מכופלות.

בבל וכשדים,
מדי ופרס,
יון ומוקדון,
אדום וישמעאל

עשאן עלי סריגות.
בבל קשה ומדי מתונה,
יון קשה ואדום מתונה,
כשדים קשה ופרס מתונה,
מוקדון קשה וישמעאל מתונה.

וכן: (דניאל ב) מן קצת מלכותא תהוה תקיפא,
ומה תהוה תבירה.

וכל אלין לא כפרית באלהי. אלא,
עלו על צוארי
ומיחדת שמו בכח יום פעמים,

ואומרת: (דברים ו) שמע ישראל ה' אלוהינו ה' אחד.

מג. הכשיל כוחי
אמר רבי תנחום בשם רבי ירמיה:
ארבעה מתישין כחו של האדם, ואלו הן:

התענית,
והדרך,
עוון,
ומלכות.

תענית דכתיב: ( תהילים קט) ברכי כשלו מצום.
הדרך דכתיב: (שם קב) ענה בדרך כחי.
עוון דכתיב: כשל בעווני כחי.
מלכות דכתיב: ( נחמיה ד) ויאמר יהודה כשל כח הסבל והעפר הרבה,
ואנחנו לא נוכל לבנות בחומה.

נתנני ה' בידי לא אוכל קום
רבנן אמרי:
זו אשה רעה וכתובתה מרובה.

רבי הונא אמר:

(בראשית ב) ויהי האדם לנפש חיה.

עשאו עבד מכודן בפני עצמו דאי לא לעי לא אכיל.
היא דעתיה דרבי חנינא.

אמר רבי חנינא:
נתנני ה' בידי לא אוכל קום,
בידי לא אוכל קום, אי לא לעי ביממא,
בליליא לא אוכל קום.


מד. סלה כל אבירי ה'
עבדי סאתי קומיהון.

אמר רבי אבא בר כהנא:
בבר גימזא צווחין לסאתא סרקי.

אמר רבי לוי:
בערביא צווחין למסרוקה מסלסלה,

קרא עלי מועד לשבור בחורי
מצינו שסלוקן של בחורים קשה כחורבן בית המקדש,
דכתיב: גת דרך ה' לבתולת יהודה.
כך,
קרא עלי מועד לשבור בחורי.

להמשך פרשה א במדרש איכה רבה