המשך סימן תתקמא

האזינו השמים ואדברה -
היה ר' (בנאה) [מאיר] אומר:
כשהיו ישראל זכאין היו מעידין בעצמן, שנאמר: ויאמר יהושע אל העם עדים אתם.
קלקלו בעצמן, שנאמר: סבבוני בכחש אפרים.
העיד בהן שבט יהודה ובנימין, שנאמר: ועלתה יושבי ירושלים ואיש יהודה שפטו נא ביני ובין כרמי.

קלקלו שבט יהודה, שנאמר: בגדה יהודה,
העיד בהן את הנביאים, שנאמר: ויעד ה' וגו' ביד כל נביאי כל חוזה.

קלקלו בנביאים, שנאמר: ויהיו מלעיבים במלאכי האלהים.
העיד בהן את השמים (ואת הארץ), שנאמר: העידותי בכם היום את השמים (ואת הארץ),

קלקלו בשמים, שנאמר: האינך רואה מה המה עושים וגו' הבנים מלקטים עצים והאבות מבערים את האש והנשים לשות בצק לעשות כונים למלכת השמים.
העיד בהן את הארץ, שנאמר: שמעי הארץ הנה אנכי מביא רעה.

קלקלו בארץ, שנאמר: גם מזבחותם כגלים על תלמי שדי.
העיד בהן את הדרכים, שנאמר: עמדו על דרכים וראו.

קלקלו בדרכים, שנאמר: על כל ראש דרך בנית רמתך.
העיד בהן את הגוים, שנאמר: לכן שמעו גוים.

קלקלו בגוים, שנאמר: ויתערבו בגוים וילמדו מעשיהם,
העיד בהן את ההרים, שנאמר: שמעו הרים את ריב ה'.

קלקלו בהרים, שנאמר: על ראשי ההרים יזבחו.
העיד בהם את הבהמה, שנאמר: ידע שור קונהו.

קלקלו בבהמה, שנאמר: וימירו את כבודם בתבנית שור אוכל עשב.
העיד בהם את החסידה, שנאמר: גם חסידה בשמים ידעה מועדיה.

קלקלו בחסידה, שנאמר: ואשוב ואראה והנה תבנית רמש ובהמה.
העיד בהן את הדגים, שנאמר: או שיח לארץ ותורך ויספרו לך דגי הים.

קלקלו בדגים, שנאמר: ותעשה אדם כדגי הים.
העיד בהן את הנמלה, שנאמר: לך אל נמלה עצל ראה דרכיה וחכם אשר אין לה קצין וגו' תכין בקיץ לחמה.

ר' שמעון בן אלעזר אומר:
עלוב היה אדם זה שצריך ללמד מן הנמלה, אילו למד ועשה עלוב היה אלא שצריך ללמד מן הנמלה, אילו למד ועשה עלוב היה אלא שצריך ללמד מדרכיה ולא למד.

עתידה כנסת ישראל שתאמר לפני הקב"ה: רבש"ע הרי עדי קיימין, שנאמר: העידותי בכם היום את השמים ואת הארץ, אמר לה: הריני מעבירן, שנאמר: כי הנני בורא השמים החדשים.
אומרת לפניו: רבש"ע, הריני רואה מקומות שקלקלתי בהם ובושתי, שנאמר: ראי דרכך בגיא וגו'.
אמר לה: הריני מעבירם, שנאמר: כל גיא ינשא.
אומרת לפניו: [רבש"ע], הרי שמי קיים, אומר לה: הריני מעבירו, שנאמר: וקורא לך שם חדש, אומרת לפניו: רבש"ע, הרי שמי קרוי על שם הבעלים.
אומר לה: הריני מעבירו, שנאמר: והסירותי את שמות הבעלים מפיה.
אומרת לפניו: רבש"ע, אעפ"כ בני בית מזכירין אותי.
ואומר לה: ולא יזכרו עוד בשמם.
שוב למחר עתידה שתאמר לפניו: רבש"ע, כבר כתבת לאמר: הן ישלח איש את אשתו והלכה מאתו והיתה לאיש אחר הישוב אליה עוד.
אומר לה: כלום כתבתי אלא איש והלא כבר נאמר: כי אל אנכי ולא איש, וכי גרושים אתם לי בית ישראל, והלא כבר נאמר: אי זה ספר כריתות אמכם אשר שלחתיה.

דבר אחר:
האזינו השמים -
משל למלך שמסר את בנו לפדגוג להיות יושב ומשמרו.
אמר אותו הבן: כסבור אבא שהועיל כלום שמסרני לפדגוג עכשיו הריני משמרו (כדי) שיאכל וישתה ויישן ואלך אני ואעשה צרכי.
א"ל אביו: אף אני לא מסרתיך לפדגוג כדי שלא יהא מזיזך.
כך א"ל משה לישראל: שמא אתם סבורים לברוח מעל כנפי השכינה או לזוז מעל הארץ, ולא עוד אלא שהשמים כותבים, שנאמר: יגלו שמים עונו, ומנין שאף הארץ מודעת?
שנאמר: וארץ מתקוממה לו.

עתידה כנסת ישראל שתעמוד לדין לפני המקום ואומרת לפניו: רבש"ע, איני יודעת מי קלקל במי ומי שינה במי אם ישראל קלקלו לפני המקום ואם המקום שינה בהן בישראל, כשהוא אומר: ויגידו שמים צדקו הוי ישראל קלקלו לפני המקום ואין המקום שינה בהן בישראל, שנאמר: כי אני ה' לא שניתי.

סימן תתקמב

דבר אחר:
האזינו השמים -
היה רבי יהודה אומר :
משל למלך שהיו לו שני אפוטרופין במדינה והשלים להם את שלו ומסר להם את בנו ואמר להם: כל זמן שבני עושה לי רצוני - היו מעדנין אותו ומפנקין אותו ומאכילין אותו ומשקין אותו, וכשאין בני עושה רצוני - אל יטעום משלי כלום.
כך בזמן שישראל עושין רצונו של מקום מה נאמר בהם?
יפתח ה' לך את אוצרו הטוב את השמים.
וכשאין עושין את רצונו מה נאמר בהן?
וחרה אף ה' בכם ועצר את השמים.

דבר אחר:
האזינו השמים -
(ר' נחמן אומר):
משל לאב שיצא בנו לתרבות רעה התחיל לקבול עליו באחיו והתחיל לקבול עליו בשכניו והתחיל לקבול עליו בקרוביו, לא זז האב ההוא מלהיות קובל עליו והולך עד שאמר לשמים למי אקבול עליך חוץ מאלו?
לכך נאמר: האזינו השמים ואדברה.

דבר אחר:
האזינו השמים -
אילו אין דיין לצדיקים אלא שמרויחין על העולם שהן בתוכו, (שבזכות) [שבשעה] שישראל עושין רצונו של מקום מה נאמר בהן?
יפתח ה' לך את אוצרו הטוב, ואין פתיחה אלא לשון הרוחה, שנאמר: ויפתח את רחמה.
ואילו אין דיין לרשעים אלא שדוחקין את העולם שהן בתוכו, שבשעה שאין עושין רצונו של מקום מה נאמר בהן?
וחרה אף ה' בכם ועצר, ואין לשון עצירה אלא לשון דוחק, שנאמר: כי עצר עצר ה' וגו'.

דבר אחר:
האזינו השמים -
אמר לו הקב"ה למשה: אמור להם לישראל: הסתכלו בשמים שבראתי לשמשכם שמא שינו מדתן או שמא גלגל חמה יצא ממערב, שנאמר: וזרח השמש ובא השמש.
ולא עוד, אלא ששמח לעשות רצוני, שנאמר: והוא כחתן יוצא מחופתו.

ותשמע הארץ אמרי פי -
הסתכלו בארץ שבראתי לשמשכם שמא שינתה את מדתה, שמא זרעתם ולא צמחה, או שמא זרעתם חטים והעלתה שעורים, או שמא אמרה: פרה זו אינה דשה ואינה חורשת, או שמא אמר חמור זה אינו טוען ואינו הולך, וכן לענין הים הוא אומר: האותי לא תיראו נאם ה' אם מפני לא תחילו אשר שמתי חול גבול לים, שמשעה שגזרתי עליו שמא שינה את מדתו ואמר אעלה ואציף את העולם לא כענין שנאמר: ואשבור עליו חקי וגו', ואמר עד פה תבא ולא תוסיף.
ולא עוד, אלא שמצטער ואין יכול מה לעשות, כענין שנאמר: ויתגעשו ולא יוכלו.
והרי דברים קל וחומר: ומה אלו שנעשו לא לשכר ולא להפסד אם זוכין אין מקבלין שכר ואם חוטאין אין מקבלין פורענות ואין חסין על בניהן ועל בנותיהן לא שינו מדתן, אתם שאם זכיתם אתם מקבלין שכר ואם חטאתם אתם מקבלין פורענות ואתם חסים על בניכם ועל בנותיכם על אחת כמה וכמה. שאתם צריכים שלא תשנו את מדותיכם.

דבר אחר:
האזינו השמים -
היה רבי בנאה אומר:
בזמן שאדם מתחייב אין פושטין בו יד אלא עדיו, שנאמר: יד העדים תהיה בו בראשונה להמיתו ואח"כ בני אדם ממשמשין ובאין, שנאמר: ויד כל העם באחרונה.
כך בזמן שאין ישראל עושין רצונו של מקום מה נאמר בהן?
וחרה אף ה' בכם ועצר את השמים, ואחר כך פורענות ממשמשת ובאה, שנאמר: ואבדתם מהרה.
ובזמן שישראל עושין רצונו של מקום מה נאמר בהם?
והיה ביום ההוא נאם ה' אענה את השמים ואת הארץ והארץ תענה את הדגן וזרעתיה לי בארץ.

דבר אחר:
האזינו השמים -
היה רבי יהודה בן חנניה אומר:
בשעה שאמר משה האזינו השמים היו השמים ושמי שמים דוממין, ובשעה שאמר: ותשמע הארץ אמרי פי היה הארץ וכל אשר עליה דוממין, ואם תמה אתה על הדבר צא וראה מה נאמר ביהושע: ויאמר לעיני (כל) ישראל שמש בגבעון דום וגו' וירח עמד ולא היה כיום ההוא לפניו ולאחריו, נמצינו למדין שהצדיקים שולטין בכל העולם כלו.

דבר אחר:
האזינו השמים -
לפי שהיה משה קרוב לשמים, לפיכך אמר: האזינו השמים, ולפי שהיה רחוק מן הארץ לפיכך אמר: ותשמע הארץ, בא ישעיה וסמך לדבר ואמר: שמעו שמים והאזיני ארץ, שמעו שמים - שהיה רחוק מן השמים והאזיני ארץ - שהיה קרוב לארץ.

דבר אחר:
לפי ששמים מרובים פתח בלשון מרובה ולפי שהייתה הארץ מועטת פתח בה בלשון מועט, ותשמע הארץ - בא ישעיה וסמך לדבר ואמר: שמעו שמים והאזיני ארץ ליתן את המרובה במרובין ואת המעוטה במעוטין.

וחכמים אומרים:
אין הדבר כן, אלא כשהעדים באין ומעידין אם נמצאו דבריהן מכוונין כאחד עדותן קיימת ואם לאו אין עדותן קיימת, כך אילו אמר משה האזינו השמים ושתק היו שמים אומרים לא שמענו אלא בהאזנה, ותשמע הארץ הייתה הארץ אומרת לא שמעתי אלא בשמיעה. בא ישעיה [וסמך לדבר: שמעו שמים והאזיני ארץ ליתן האזנה ושמיעה לשמים והאזנה ושמיעה לארץ]:

דבר אחר:
האזינו השמים - על שם שניתנה תורה מן השמים, שנאמר: אתם ראיתם וגו',
ותשמע הארץ - שעליה עמדו ישראל ואמרו: כל אשר דבר ה' נעשה ונשמע.

דבר אחר:
האזינו השמים - שלא עשו מצוות שנתנו להם מן השמים, ואלו הן: עיבור שנים וקביעות חדשים, שנאמר: והיו לאותות ולמועדים.
ותשמע הארץ - שלא עשו מצוות שנתנו להם בארץ, ואלו הן: לקט שכחה ופאה תרומות ומעשרות שמיטין ויובלות.

דבר אחר:
האזינו השמים - (שלא עשו כל מצוות שנתנו להם מן השמים.
ותשמע הארץ - שלא עשו מצוות שנתנו להם מן הארץ).
משה העיד בישראל שני עדים שהם קיימים לעולם ולעולמי עולמים.
אמר להם: אני בשר ודם למחר אני מת, אם ירצו ישראל לומר לא קבלנו את התורה מי בא ומכחישן?!
לפיכך העמיד להם שני עדים שהם קיימים לעולם ועד, והקב"ה העיד בהן את השירה [שנאמר: למען תהיה לי השירה הזאת לעד בבני ישראל].
אמר השירה תעיד בהן למטה ואני למעלה, ומנין שהקב"ה קרוי עד?
שנאמר: והייתי עד ממהר.
מה ראה משה לקרוא לשמים וארץ בשעת פטירתו?
אלא ללמדך שקרא אותן לצוותן על עצמו.
אמר להם: הרי גזר הקב"ה עלי (שאמרתי) [שאמות] תנו דעתכם היאך תהיו מקבלין אותי בכבוד שתהיו מסתכלין בי כאילו אני חי ומדבר דברי תורה לעולם.
האזינו השמים - תנו דעתכם שלא תקטרגו את ישראל לאחר מותי, אלא כך תהיו זכורים כאילו אני חי ועומד ומבקש רחמים על ישראל.

דבר אחר:
האזינו השמים - זה שאמר הכתוב: ידעתי כי כל אשר יעשה האלהים וגו' עליו אין להוסיף וגו', ברא הקב"ה שמים וארץ שיהו מקלסין אותו, שנאמר: השמים מספרים כבוד אל.
וכתיב: מכנף הארץ זמירות שמענו צבי לצדיק.
כיון שבא משה שיתק אותן, שנאמר: האזינו השמים וגו'.

דבר אחר:
למה לשמים ולארץ?
משל למה הדבר דומה?
לאסטרטיגין ששמשו בשתי מדינות, עשה יו"ט אמר: אם קורא אני לאלו ולא לאלו אלו כועסין [ואם קורא אני לאלו אלו כועסין], מה עשה?
קרא לאלו ולאלו.
כך משה היה מן הארץ וגדל בשמים, שנאמר: ויהי שם עם ה'.

דבר אחר:
למה לשמים ולארץ?
שאין הקב"ה גואל את ישראל אלא על ידן, שנאמר: רנו שמים כי עשה ה'.

דבר אחר:
למה לשמים ולארץ?
שלא נתנה תורה אלא על ידיהן, שנאמר: מן השמים השמיעך וגו' ועל הארץ וגו'.

דבר אחר:
שנמשלו ישראל בהן, דכתיב: הבט נא השמימה וספור הכוכבים, והיה זרעך כעפר הארץ.

דבר אחר:
משל למה הדבר דומה?
לאחד שהפקיד פקדון אצל איש ואשתו והיה מכבדם.
אמרו לו: למה אתה מכבדם?
א"ל: יש לי פקדון אצל אחד מהן וכל היכן שפקדוני מונח שיהא יפה.
כך אמרו למשה: למה [אתה מצוה] לשמים ולארץ?
א"ל: אני עתיד למות ואינ י יודע נפשי להיכן הולכת אם לשמים אם לארץ, שנאמר: מי יודע רוח בני האדם וגו', לפיכך אני מצווה שניהם כל מקום שתלך נפשי שתהא מונחת יפה.

דבר אחר:
שבהן העיד [הקב"ה על] ישראל, שנאמר: העדותי בכם היום את השמים וגו'.
ובהן חטאו, דכתיב: לעשות כונים למלכת השמים.
וכתיב: גם מזבחותם כגלים.
ובהן לקו, שנאמר: ראיתי את הארץ והנה תהו ובהו ואל השמים ואין אורם
ובהן מתנחמים, שנאמר: כי כאשר השמים החדשים וגו'.

יערוף כמטר לקחי -
אין לקחי אלא דברי תורה, שנאמר: כי לקח טוב נתתי לכם.
ואומר: קחו מוסרי ואל כסף - ואין מוסר אלא דברי תורה, שנאמר: שמע בני מוסר אביך. ואומר: קחו עמכם דברים - [ואין דברים] אלא דברי תורה, שנאמר: את הדברים האלה דבר ה'.

כמטר -
מה מטר חיים לעולם,
אף דברי תורה חיים לעולם.

אי מה מטר מקצת העולם שמחים בו,
אף דברי תורה כל העולם כולו שמחים בהם.

כשעירים עלי דשא -
מה שעירים הללו יורדין על העשבים ומעלין אותן ומגדלין אותן, כך דברי תורה וכו'.

וכרביבים על עשב -
מה רביבים הללו יורדין על העשבים ומעדנין אותן [ומפנקין אותן], כך דברי תורה מעדנין ומפנקין אותן, וכן הוא אומר: כי לוית חן הם לראשך וגו'.

דבר אחר:
היה רבי יהודה אומר:
לעולם הוי כונס דברי תורה כללים ומוציאן פרטים, שנאמר: יערף - ואין יערף אלא לשון (כנעני) [כניסה].
משל אין אדם אומר לחברו פרוט לי סלע זה אלא ערוף לי סלע זה.
כך הוי כונס דברי תורה כללים ופורט ומוציאן כטיפין הללו של טל שהם קטנות.

כשעירים עלי דשא -
מה שעירים הללו יורדים על עשבים ומפשפשין בהן כדי שלא יתליעו כך הוי מפשפש בדברי תורה שלא תשכחם, [כך].

א"ל רבי יעקב בר חנינא לרבי:
בוא ונפשפש בהלכות כדי שלא יעלו חלודה.

וכרביבים עלי עשב -
מה רביבים הללו יורדין על עשבים ומנקין אותן ומפטמין אותן, כך הוי מפטם בדברי תורה ושונה ומשלש ומרבע.

דבר אחר:
יערוף -
רבי אלעזר בנו של רבי יוסי הגלילי אומר:
אין יערוף אלא לשון הריגה, שנאמר: וערפו שם את העגלה - (על) מה עגלה מכפרת על שפיכות דמים כך דברי תורה [מכפרין על שפיכות דמים.

כשעירים עלי דשא -
מה שעירים הללו באים על חטאות ומכפרים כך דברי תורה] מכפרין על עבירות.

דבר אחר:
יערוף כמטר לקחי -
חכמים אומרים:
א"ל משה לישראל: אתם יודעין כמה צער נצטערתי על התורה וכמה עמל עמלתי בה וכמה יגיעה יגעתי בה, כענין שנאמר: ויהי שם עם ה' ארבעים יום, ונכנסתי לבין המלאכים ונכנסתי לבין החיות ונכנסתי לבין השרפים שאחד מהן יכול לשרוף את העולם כולו (על יושביו), שנאמר: שרפים עומדים ממעל לו, נתתי נפשי עליה דמי נתתי עליה כשם שלמדתי אותה בצער כך תהיו למדין אותה בצער.
או כדרך שאתם למדין אותה בצער כך תהיו [מלמדים אותם בצער?
תלמוד לומר: תזל כטל אמרתי תהיו] רואין אותו כאילו בזול משלשה וארבעה בסלע.

כשעירים עלי דשא -
כאדם שהולך ללמוד תורה תחלה, בתחלה נופלת עליו כשעיר ואין שעיר אלא שד, שנאמר: ושעירים ירקדו שם.

דבר אחר:
יערוף כמטר -
היה רבי בנאה אומר:
אם עשית דברי תורה לשמן דברי תורה חיים הן לך, שנאמר: כי חיים הם למוצאיהם, ואם לא עשית דברי תורה לשמן דברי תורה ממיתין אותך, שנאמר: יערוף - ואין עריפה אלא הריגה, שנאמר: וערפו שם את העגלה, ואומר: כי רבים חללים הפילה.

דבר אחר:
יערף כמטר -
ר' דוסתאי בר' יהודה אומר:
אם כנסת דברי תורה כדרך שכונסין מטר לבור, לסוף שאתה מנזל ומשקה אחרים, שנאמר: ונוזלים מתוך בארך.

דבר אחר:
יערף -
היה רבי יהודה אומר:
לעולם הוי כונס דברי תורה כללים שאם אתה כונסן פרטים מיגעין אותך ואין אתה יודע מה לעשות.
משל לאדם שהלך לקסרי ונצרך מאה זוז או מאתים זוז הוצאה, נוטלן פרוטות מייגעין אותו ואין יודע מה לעשות, אבל אם מצרפן ועושה אותן סלעים פורט ומוציא בכל מקום שירצה.
וכן מי שהלך (לבית אילניס) [לאיטלס] לשוק וצריך ק' מנה או שתי ריבות אם מצרפן סלעים מייגעין אותו ואין יודע מה לעשות, אבל אם מצרפן ועושה אותן דינרי זהב פורט ומוציא בכל מקום שירצה.
כשאדם הולך ללמוד תורה בתחלה אינו יודע מה לעשות עד ששונה שני סדרים או שני ספרים ואח"כ נמשכת אחריו כרביבים, לכך נאמר: וכרביבים על עשב.

דבר אחר:
יערף כמטר -
מה מטר זה יורד על האילנות ונותן בהן מטעמים לכל אחד ואחד לפי מה שהוא, בגפן לפי מה שהם, בזית לפי מה שהוא, בתאנה לפי מה שהיא.
כך דברי תורה כלן אחת ויש בה: מקרא ומשנה ומדרש והלכות ואגדות.

דבר אחר:
כשעירים עלי דשא -
מה שעירים [הללו] יורדין על העשבים ומעלין אותן [ויש בהן ירוקין] ויש בהן אדומין ויש בהן שחורין ויש בהן לבנים, כך דברי תורה יש בהן רבנים יש בהם חכמים ויש בהם כשרים ויש בהן צדיקים ויש בהן חסידים.

דבר אחר:
יערף כמטר -
מה המטר זה אי אתה רואהו עד שבא וכן הוא אומר: ויהי עד כה ועד כה והשמים התקדרו עבים ורוח, כך ת"ח אין את יודע מה הוא עד ששנה משנה הלכות ואגדות או עד שיתמנה פרנס על הצבור.

דבר אחר:
יערף כמטר -
לא כמטר הזה שבא מן הדרום שכולו לשדפון כלו לירקון כלו לקללה, אלא כמטר הזה שבא מן המערב שכלו לברכה.

רבי סימאי אומר:
מנין אתה אומר שכשם שהעיד משה לישראל שמים וארץ כך העיד להם ארבע רוחות השמים? תלמוד לומר: יערף כמטר לקחי - זו רוח מערבית שהיא ערפו של עולם שכלו לברכה.

תזל כטל אמרתי -
זו רוח צפונית שעושה את הרוח נקיה כזהב.

כשעירים -
זה רוח מזרחית שמשחרת את הרקיע כשעירים.

וכרביבים עלי עשב -
זה רוח דרומית שמארגת את הרקיע כרביב.

דבר אחר:
יערוף כמטר -
היה רבי סימאי אומר: לא נאמרו ארבע רוחות הללו אלא כנגד ארבע רוחות השמים.
צפונית - בימות החמה יפה ובימות הגשמים קשה.
דרומית - בימות החמה קשה ובימות הגשמים יפה.
מזרחית - לעולם יפה.
מערבית - לעולם קשה.
צפונית - יפה (לזיתים) [לחיטים] בשעה שמכניסין שליש וקשה (לחיטים) [לזיתים] בשעה שחונטים.

וכן היה רבי סימאי אומר:
כל הבריות שנבראו מן השמים נפשן וגופן מן השמים וכל הבריות שנבראו מן הארץ נפשן וגופן מן הארץ חוץ מן האדם הזה שנפשו מן השמים וגופו מן הארץ, לפיכך עשה אדם תורה ועשה רצון אביו שבשמים הרי הוא כבריות שלמעלן, שנאמר: אני אמרתי אלוהים אתם ובני עליון כלכם, לא עשה תורה ולא רצון אביו שבשמים [הרי הוא כבריות של מטן, שנאמר:] אכן כאדם תמותון.

כך היה ר' סימאי אומר:
אין לך פרשה שאין בה תחיית המתים אלא שאין בנו כח לדרוש, שנאמר: יקרא אל השמים מעל - זו נשמה, ואל הארץ לדין עמו (מי) לדיין עמו, ומנין שאין מדבר אלא בתחיית המתים? שנאמר: מארבע רוחות בואי הרוח.

יערף כמטר לקחי -
בשעה שעלה משה למרום עמדו המלאכים להרגו.
א"ל בשביל שני דברים שנתנו לי מן השמים אתם רוצים להרגני?
הניחוהו, משל למה הדבר דומה?
לסוחר גדול המהלך במקום סכנה תפשוהו ליסטים להרגו.
א"ל: בשביל חמישה מנה (שידעו) [שיש לי] עמי אתם רוצים להרגני?
(הניחוהו ולא הרגו אותו), ולא היו יודעין שיש בידו אבנים טובות ומרגליות (שאין להם דמים). אמרו זה לזה: מה בצע לנו בהריגתו אין בידו כלום הניחוהו.
כשנכנס לעיר התחיל למכור אבנים טובות ומרגליות,
אמרו [לו הלסטים]: אתמול אמרת לנו אין עמי אלא חמישה מנה ועכשיו אתה מוכר אבנים טובות ומרגליות?
אמר להם: כשאמרתי לכם כך הייתי במקום סכנה.
אף משה אמר למלאכים: שני דברים יש בידי ומתנה גדולה הייתה בידו, שנאמר: עלית למרום שבית שבי לקחת מתנות באדם.
ואומר: אמרות ה' אמרות טהורות וגו'.
ודוד אמר: טוב לי תורת פיך מאלפי זהב וכסף.
ואמר: הנחמדים מזהב ומפז רב.
אמרו ישראל למשה: אשריך שלקחת מתנות.
אמר להם: אלולא שאמרתי שהן שני דברים הייתי נשרף מאשם והתורה הצילתני מידם, שנאמר: יערוף כמטר ואין יערוף אלא הריגה, שנאמר: וערפו שם את העגלה, ואין לקח אלא תורה, שנאמר: כי לקח טוב נתתי וגו'.

דבר אחר:
אמרו ישראל למשה: לא באת לדבר עם (השמש) [שמים וארץ] אלא עם הטל והמטר.
משל לאחד שהלך לכבד את המלך לקח עמו שרים גדולים ואנשים מכובדים. נכנס עמהם אצל המלך קבלם המלך בסבר פנים יפות.
וכך אמר משה: מוטב שאקרא השמים והארץ והמטר והטל ויהיו עמי ואקרא להקב"ה ויענה אותי, לפיכך אמר: האזינו השמים וגו'.

אמר רב יהודה:
גדול יום הגשמים כיום שנתנה תורה לישראל, שנאמר: יערוף כמטר לקחי - ואין לקח אלא תורה, שנאמר: כי לקח טוב נתתי לכם וגו'.

אמר רבא:
גדול יום הגשמים יותר מיום שנתנה תורה, שנאמר: יערוף כמטר לקחי.
מי נתלה במי?
הוי אומר קטן בגדול.

רבא רמי כתיב: יערוף כמטר לקחי.
וכתיב: תזל כטל אמרתי,
אם ת"ח הגון הוא - תזל כטל, ואם לאו - ערפהו כמטר.

תניא: היה רבי בנאה אומר:
כל העוסק בתורה לשמה תורתו נעשית לו סם חיים, שנאמר: עץ חיים היא למחזיקים בה וכו', וכל העוסק בתורה שלא לשמה נעשית לו סם המות, שנאמר: יערוף כמטר לקחי ואין עריפה אלא הריגה, שנאמר: וערפו שם את העגלה.

אמר רב יהודה אמר רב:
מאי דכתיב: יערוף כמטר לקחי זו רוח מערבית שבא מערפו של עולם.
תזל כטל אמרתי - זו רוח צפונית שמזלת את הזהב.
וכן הוא אומר: הזלים זהב מכיס.
כשעירים עלי דשא - זו רוח מזרחית (שמשחרת) [שמסערת] כל העולם כלו כשעיר,
וכרביבים עלי עשב - זו רוח דרומית שמעלת רביבים ומגדלת עשב.

רבי אלעזר בנו של רבי יוסי הגלילי :
בל"ב מדות האגדה נדרשת וזו אחת מהם שדבר גדול נתלה בקטן, כיצד?
יערוף כמטר לקחי - וכי הגשמים גדולים מן התורה שהתורה נתלית בהם?!
אלא שהגשמים מחיים את הכל, להשמיע את האזן בדרך שהיא שומעת.
כיוצא בו אתה אומר: אריה שאג מי לא יירא וגו' וכי מי נותן כח וגבורה בארי אלא הוא.
כיוצא בו: וקולו כקול מים רבים וכי מי נתן כח וגבורה במים לא הוא?
הרי אנו מכנים אותו מבריותיו כדי לשבר את האזן.

כי שם ה' אקרא -
נמצינו למדין שלא הזכיר משה שמו של מקום אלא אחר עשרים ואחת מלות, ממי למד? ממלאכי השרת למד, שאין מלאכי השרת מזכירין את השם אלא אחר שלוש קדושות, שנאמר: וקרא זה אל זה ואמר קדוש קדוש קדוש.
אמר משה די שאהיה בפחות משבעה כמלאכי השרת.
והרי דברים קל וחומר: ומה משה שהוא חכם חכמים וגדול גדולים לא הזכיר שמו של מקום אלא אחר עשרים ואחת מלות, המזכיר שמו של מקום בחנם על אחת כמה וכמה.

רשב"י אומר:
מנין שלא יאמר אדם לה' עולה לה' מנחה לה' שלמים, אלא עולה לה' מנחה לה' שלמים לה'?
תלמוד לומר: קרבן לה'.
והרי דברים קל וחומר: ומה אלו שהן מקודשין לשמים אמר המקום אל יחל שמי עליהן עד שיקדשו, המזכיר שמו של מקום בחנם ובמקום בזיון על אחת כמה וכמה.

[דבר אחר:]
כי שם ה' אקרא הבו גודל -
רבי יוסי אומר:
מנין לעומדין בבית הכנסת ואומרים: ברכו את ה' המבורך שעונין אחריהם ברוך ה' המבורך לעולם ועד?
תלמוד לומר: כי שם ה' אקרא הבו גודל.

א"ל רבי נהוראי:
השמים דרך ארץ היא גוליירין מתגרין במלחמה וגבורים נוצחין.
ומנין שאין מזמנין אלא בשלשה?
תלמוד לומר: כי שם ה' אקרא וגו',
ומנין שעונין אמן אחר המברך?
תלמוד לומר: הבו גודל לאלהינו.
ומנין לעונין יהא שמו הגדול מבורך שעונין אחריהן לעולם ולעולמי עולמים?
תלמוד לומר: הבו גודל לאלהינו.
ומנין אתה אומר שלא ירדו אבותינו למצרים אלא כדי שיעשה להם נסים וגבורות לקדש את שמו הגדול בעולם?
שנאמר: ויהי בימים הרבים ההם וגו' וישמע אלוהים את נאקתם,
ואמר: כי שם וגו'.
ומנין שלא הביא המקום פורענות ולא הביא עשר מכות על פרעה ועל מצרים אלא על שלא קדשו את שמו הגדול בעולם?
שבתחלת הענין הוא אומר: מי ה' אשר אשמע בקולו, ובסוף הענין הוא אומר: ה' הצדיק. ומנין שלא עשה המקום נסים וגבורות לאבותינו על הים ועל הירדן ועל נחלי ארנון אלא בשביל לקדש שמו בעולם?
שנאמר: ויהי כשמוע כל המלכים אשר בעבר הירדן וגו'.
וכן רחב אומרת לשלוחי יהושע: כי שמענו את אשר הוביש ה' וגו'.
תלמוד לומר: כי שם ה' אקרא.
ומנין שלא ירד דניאל לגוב האריות אלא כדי שיעשה לו המקום נסים וגבורות בשביל לקדש את שמו בעולם?
שנאמר: כי שם ה' אקרא.
ואומר: מן קדמי שים טעם די בכל שלטן מלגוי להון זייעין ודחלין מן קדם אלהיה די דניאל.
ומנין אתה אומר שלא ירדו חנניה מישאל ועזריה לתוך כבשן האש אלא כדי שיעשה להם המקום נסים וגבורות בשביל לקדש שמו הגדול בעולם?
שנאמר: אתיא ותמהיא די עבד עמי אלהא עלאה שפר קדמי להחויה, אתוהי כמה רברבין ותמהוהי כמה תקיפין.
ומנין שאין מלאכי השרת מזכירין שמו מלמעלן עד שמזכירין אותו ישראל מלמטן?
(שנאמר:) [ואומרים:] שמע ישראל ה' אלהינו ה' אחד,
(ואומר) [שנאמר:] ברן יחד כוכבי בוקר - אלו ישראל שמשולין לכוכבים, שנאמר: והרביתי את זרעך ככוכבי השמים והדר: ויריעו כל בני אלוהים - אלו מלאכי השרת.
וכן הוא אומר: ויבאו בני האלהים להתיצב על ה'.

שלשה שאכלו כאחת חייבין לזמן, מנהני מילי?
אמר רב אשי:
דאמר קרא: גדלו לה' אתי וגו'.

רבי אבהו אמר מהכא:
כי שם ה' אקרא וגו'.

הצור תמים פעלו -
הצייר שהוא צר את העולם תחלה וצר בו את האדם, שנאמר: וייצר ה' אלוהים את האדם. תמים פעלו - פעולתו שלמה על כל באי העולם ואין להרהר אחר מדותיו אפילו (עונה) [שנוי] של כלום, אין באחד מהם שיסתכל ויאמר אילו היו לי שלוש עינים אילו היו לי שלוש ידים אילו היו לי שלוש רגלים אילו הייתי מהלך על ראשי אילו היו פני הפוכין לאחורי כמה היה נאה, תלמוד לומר: [תמים פעלו].

כי כל דרכיו משפט -
יושב על כל אחד ואחד בדין ונותן לו מה שראוי לו.

אל אמונה -
שהאמין בעולם ובראו.

ואין עול -
שלא ברא בני אדם להיות רשעים אלא להיות צדיקים.
וכן הוא אומר: לבד ראה זה מצאתי אשר עשה האלהים את האדם ישר.

צדיק וישר הוא -
שהוא מתנהג בישרות עם כל באי העולם.

דבר אחר:
הצור - התקיף.
תמים פעלו - פעולתו שלמה עם כל באי העולם ואין להרהר אחר מעשיו אפילו (עונה) [עולה] של כלום, ואין אחד מהם שיסתכל ויאמר מה ראו דור המבול שישטפו במים?
ומה ראו אנשי מגדל שנתפזרו מסוף העולם ועד סופו?
ומה ראו אנשי סדום ועמורה להשטף באש וגפרית?
ומה ראה אהרן ליטול את הכהונה?
ומה ראה דוד ליטול את המלכות?
ומה ראה קרח ועדתו שתבלעם הארץ?
תלמוד לומר: כי כל דרכיו משפט - יושב עם כל אחד ואחד בדין ונותן לו את הראוי לו.

אל אמונה -
בעל פקדון.

ואין עול -
גובה את שלו באחרונה.
שלא כמדת הקב"ה מידת בשר ודם: מת בשר ודם אדם מפקיד אצל חברו מאתים ויש בידו מנה כשבא ליטול את שלו אומר לו הוצא מנה שיש לי בידך והילך את השאר.
אבל מי שאמר והיה העולם אינו כן, אלא אל אמונה ואין עול גובה את שלו באחרונה.

צדיק וישר הוא -
כענין שנאמר: כי צדיק ה' צדקות אהב.

דבר אחר:
הצור - התקיף,
תמים פעלו - פעולתם של באי העולם שלמה לפניו.
מאחר מתן שכרן של צדיקים
ומתן פורענותן של רשעים.

אלו לא נטלו כלום משלהן בעולם הזה,
ואלו לא נטלו כלום משלהן בעולם הבא,

אלו לא נטלו כלום משלהן בעולם הזה, שנאמר: הלא הוא כמוס עמדי.
אימתי אלא ואלו נוטלין?
למחר כשהוא יושב בדין, שנאמר: כי כל דרכיו משפט - יושב עם כל אחד ואחד ונותן לו את הראוי לו.

אל אמונה -
כשם שמשלם שכר לצדיק גמור שכר מצווה קלה שעשה בעוה"ז בעוה"ב, כך משלם לרשע גמור שכר מצווה קלה שעשה בעוה"ז, בעוה"ז, וכשם שנפרע מרשע גמור עבירה שעשה בעולם הזה לעולם הבא, כך נפרע מצדיק גמור על עבירה שעשה בעוה"ז בעוה"ז.

ואין עול -
כשאדם נפטר מן העולם באין כל מעשיו ונפרטין לפניו ואומרים לו: כך עשית ביום פלוני ואין אתה מאמין בדברים הללו?
והוא אומר: הין.
והן אומרים לו: חתום וחותם, שנאמר: וביד כל אדם יחתום.

צדיק וישר הוא -
שהוא מצדיק את הדין ואומר: יפה דנתוני.
וכן הוא אומר: למען תצדק בדברך.

כשתפשו את רבי חנניה בן תרדיון נגזרה עליו גזרה לישרף ספרו (עליו).
אמרו לו: גזרה נגזרה עליך לשרוף ספרך עליך, קרא מקרא הזה: הצור תמים פעלו.
אמרו לאשתו: נגזר על בעלך גזרה לשרוף ספרו עליו ועליך ליהרג.
קראה מקרא זה: אל אמונה ואין עול.
אמרו לבתו: נגזרה גזרה על אביך לשרוף ספרו עליו ועל אמך ליהרג ועליך לישב בקובה של זונות.
קראה מקרא זה: גדול העצה ורב העליליה אשר עיניך וגו'.

אמר רבי:
גדולים מעשים אלו שבשעת צרתן נזדמנו שלושה פסוקים של צידוק הדין, מה שאין כן בכל הכתובים, כוונו שלשתן את לבן וצדקו עליהן את הדין.
עמד פילוסופוס על הפרכיא שלו, אמר לו: אל תזיח דעתך על ששרפת את התורה, שמשעה שיצאה חזרה לה לבית אביה.
אמר לו: למחר אף דינך כיוצא באלו.
אמר לו: בשרתני בשורה טובה, למחר יהא חלקי עם אלו לחיי העוה"ב.

דבר אחר:
הצור תמים פעלו - כשירד משה רבינו מהר סיני נתקבצו כל ישראל אצלו.
אמרו לו: משה רבינו, אמור לנו מה מידת הדין למעלן?
אמר להן: אני איני אומר לזכות את הזכאי ולחייב את החייב אלא אפילו להחליף בדבר אל אמונה.

א"ר חנינא:
כל האומר הקב"ה ותרן הוא יותרו לו חייו, שנאמר: הצור תמים פעלו כי כל דרכיו משפט וגו'. הכל ברא הקב"ה בעולמו חוץ ממדת שקר ומדת עַוְלָה, שנאמר: הצור תמים פעלו וגו'.
ואומר: ה' צדיק בקרבה לא יעשה עולה.
ואומר: חלילה לאל מרשע וגו'
ואומר: כי פועל אדם ישלם לו,
מעיד אני עלי שמים וארץ שאין כל בריה יורד לידי צער אלא מתוך שאוכל ושותה ושמח הוא ואשתו ובניו וכל אשר לו, אדם נפטר לו לבית עולמו ואין פירות ותבואה באין לידי הרקבה אלא מתוך דרכיהם של בני אדם.
ואין עיניהם של בני אדם כהות בחצי ימיהם אלא מתוך דרכיהם.
ואין בני אדם מיטמאין בנגעים אלא מתוך דרכיהם.
ואין בני אדם באין לידי הבאשה אלא מתוך דרכיהם.
ואין נשים מטמאין בזיבה אלא מתוך דרכיהן, שנאמר: כה אמר האל ה' בורא השמים ונוטיהם.
צא ולמד מדרך ארץ, כלום אדם בונה בית אלא ע"מ להכניס לו כלים ולהכניס לו פירות כו' כך בני אדם מדרכיהם נידונין כו' בשביל להצילם מיום הבא.
ולא עוד, אלא בשלשה דברים אדם מסתכל בכל יום:
בשעה שנכנס לבית הכסא אומרים לו: ראה דרכך רמה,
בשעה שמקיזין לו דם, א"ל: בשר ודם אתה,
ובשעה שהוא הולך לפני המת, אומרים לו: ראה לפני מי אתה הולך.
ועדין אינו חוזר בו ומדבר דברים יתרים, שנאמר: אולת אדם תסלף דרכו.
עושה אדם עצמו לדבר אמת מוסרין לו מלאך שמתנהג עמו בדרך צדיקים ומדבר אמת.
ואם עושה אדם עצמו רשע לכחש ולשקר מוסרים לו מלאך שמתנהג עמו בדרך רשעים ומכחש ומשקר.
עושה אדם עצמו חסיד לסבול את הכל מוסרין לו מלאך המתנהג עמו בדרך חסידים וסובל את הכל, שנאמר: כי אני ה' חוקר לב וגו'.
וכן בדוד הוא אומר: עם נבר תתברר.
ואומר: כי אתה עם עני תושיע - שעניות יפה לו.
ועינים רמות תשפיל - אלו עובדי אלילים.

שחת לו לא בניו מומם -
אע"פ שהם מלאים מומין קרויים בנים, דברי ר' מאיר, שנאמר: לא בניו, ואומר: זרע מרעים בנים משחיתים, אם במשחיתים קרוין בנים, אילו לא היו משחיתים על אחת כמה וכמה. [כיוצא בדבר אתה אומר:] חכמים המה להרע.
והלא דברים קל וחומר: ומה כשהן מריעים קרוין חכמים, אלו היו מטיבים על אחת כמה וכמה.
כיוצא בו אתה אומר: בנים סכלים המה, ומה אם כשהן סכלים קרוין בנים אילו היו נכונים על אחת כמה וכמה..
כיוצא בו אתה אומר: ויבואו אליך כמבוא עם וישבו לפניך עמי ושמעו את דבריך.
יכול שומעין ועושין?
תלמוד לומר: ואותם לא יעשו.
והרי דברים קל וחומר: ומה אם כשהן שומעין ולא עושין קרוין עמי, אלו שומעין ועושין על אחת כמה וכמה.

משום אבא דורש אמרו:
שחתו ישראל בכל לאוין שבתורה, וכך כך למה?
שלא ליתן פתחון פה לרשעים לומר: כל זמן שאנו חוטאין לפניו אנו מצערין לפניו.
משל לאחר שיצא ליצלב, אביו בוכה עליו אמו בוכה עליו ומתחבטת עליו וזה אומר: אוי לי כו' אין אוי אלא על שיצא ליצלב.
וכן הוא אומר: אוי לנפשם כי גמלו להם רעה.

דור עקש -
א"ל משה לישראל: עקמנין אתם פתלתולים אתם אין אתם הולכין אלא לאחור.
משל לאחד שהיה בידו מקל מעוקל ונתנו לאומן לתקנו [מתקנו] (באור) [ביד] ואם לאו מכונו במעגלה, ואם לאו מפסלו במעצד, ואם לאו משליכו לאור.
וכן הוא אומר: ונתתיך ביד אנשים בוערים חרשי משחית.

דבר אחר:
דור עקש -
אמר להם משה לישראל: במדה שמדדתם בה מדדתי לכם.
וכן הוא אומר: עם נבר תתברר ועם עקש תתפתל, דור עקש ופתלתל.

הלה' תגמלו זאת -
משל לאחד שהיה עומד וצוהב כנגד בליוסטיס בשוק.
אמרו לו השומעים: שוטה שבעולם כנגד בליוסטים אתה עומד וצוהב?
מה אם רצה להכותך ולקרע את כסותך ולחבשך בבית האסורין אתה יכול לו?
אם היה קרטון שגדול הימנו על אחת כמה וכמה.
אם היה (הפתכר) [אפרכוס] שגדול משניהם על אחת כמה וכמה.

דבר אחר:
הלה' תגמלו -
משל לאחד שהיה עומד וצוהב כנגד אביו.
אמרו לו השומעים: שוטה שבעולם, כנגד מי אתה עומד וצוהב כנגד אביך?!
(שמע) כמה עמל עמל בך וכמה יגיעה יגע בך. אם לא כבדתו לשעבר צריך (אני) אתה לכבדו עכשיו שלא יהא כותב כל נכסיו לאחרים.
כך אמר להם משה לישראל: אם אי אתם זוכרים נסים וגבורות שעשה לכם הקב"ה במצרים הזכרו כמה טובות שעתיד ליתן לכם לעוה"ב.

עם נבל ולא חכם -
נבל - לשעבר,
ולא חכם - לעתיד לבא.
כיוצא בו אתה אומר: ישראל לא ידע עמי לא התבונן.
ישראל - לא ידע לשעבר,
ועמי לא התבונן - לעתיד לבא,
מי גרם לישראל שיהיו מנוולין ומטופשים?
שלא היו מתבוננין בדברי תורה.
וכן הוא אומר: הלא נסע יתרם בם ימותו ולא בחכמה.

הלוא הוא אביך קנך -
ר' שמעון בן חלפתא אומר:
(משמו) שאם היה חלש מלמעלן וגבור מלמטן מי נוצח שמא אתה יכול לו?!
וכל שכן שגבור מלמעלן וחלש מלמטן.
וכן הוא אומר: אל תבהל על פיך ולבך אל ימהר וגו'.

[דבר אחר:]
הלוא הוא אביך קנך -
א"ל משה לישראל: חביבים אתם לי קנין אתם לי ואי אתם ירושה לי.
משל לאחד שהורישו (אחיו) [אביו] עשר שדות ועמד וקנה שדה אחת משלו ואותה היה אוהב מכל שדות שהורישו אביו, וכן מי שהורישו אביו עשר פלטיריאות ועמד וקנה פלטורא אחת משלו ואותה היה אוהב מכל פלטורות שהנחילו אביו.
כך אמר משה לישראל: חביבים אתם לי, קנין אתם לי, ואי אתם ירושה לי.

קנך - זה אחד משלשה שנקראו קנין למקום, ואלו הן:
תורה נקראת קנין למקום, שנאמר: ה' קנני ראשית דרכו,
ישראל נקראו קנין למקום, שנאמר: הלוא הוא אביך קנך.
בית המקדש נקרא קנין למקום, שנאמר: הר זה קנתה ימינו.

הוא עשך ויכוננך -
היה ר' מאיר אומר:
כרכא דכולא ביה כהניו מתוכו נביאיו מתוכו סופריו מתוכו.
וכן הוא אומר: ממנו פנה ממנו יתד.

רבי יהודה אומר:
עשאך כוין כוין.

ר' שמעון בן יהודה אומר:
הושיבך על בסיסך, הלעיטך בזת שבעה עממין, ונתן לך מה שנשבע לך, והורישך מה שהבטיחך.

רבי דוסתאי בן יהודה אומר:
עשאך בסיסים בסיסים מבפנים שאם תעלה אחת מהן על חברתה אי אתה יכול לעמוד.
ההוא (דרומה) [ארמאה] דחזייה לההוא גברא דנפל מאיגרא לארעא, פקע כריסיה ונפל מעייניה אתייה לבריה ושחטיה קמיה באחיזת עינים איתנגיד ואיתנח עול למעייניה וחייטיה לכרסיה.

זכור ימות עולם וגו' -
הזכרו מה שעשיתי בדורות הראשונים,
מה שעשיתי באנשי דור המבול,
מה שעשיתי באנשי דור הפלגה,
מה שעשיתי באנשי סדום [ועמורה].

בינו שנות דור ודור -
אין לך דור שאין בו כאנשי דור המבול, אין לך דור שאין בו כאנשי דור הפלגה וכאנשי סדום, אלא שנידון כל אחד ואחד לפי מעשיו.

שאל אביך ויגדך - אלו נביאים, כענין שנאמר: ואלישע רואה והוא מצעק אבי אבי.
זקניך ויאמרו לך - אלו זקנים, כענין שנאמר: אספה לי שבעים איש מזקני ישראל.

דבר אחר:
זכור ימות עולם -
א"ל: כל זמן שהמקום מביא יסורין עליכם הזכרו כמה טובות ונחמות עתיד ליתן לכם לעולם הבא.

בינו שנות דור ודור -
זה דורו של משיח שיש בו ג' דורות, שנאמר: ייראוך עם שמש ולפני ירח דור דורים.

שאל אביך ויגדך -
למחר עתידין ישראל להיות רואין ושומעין כשומעין מפי הקודש, שנאמר: ואזניך תשמענה דבר מאחריך.
ואומר ולא יכנף עוד מוריך.

זקניך ויאמרו לך -
מה שהראיתי לזקנים בהר, כענין שנאמר: ואל משה אמר עלה אל ה'.

בהנחל עליון גויים -
עד שלא בא אברהם אבינו כביכול היה המקום דן את העולם באכזריות.
חטאו אנשי דור המבול הציפן כזיקים על פני המים,
חטאו סדומיים שטפן באש וגפרית,
אבל משבא אברהם אבינו לעולם (זכה לקבל) [התחילו] ייסורין ממשמשין ובאין, כענין שנאמר: ויהי רעב בארץ וירד אברם מצרימה.
ואם תאמר מפני מה ייסורין באין?
מפני חיבתן של ישראל (כתיב בפסוק ויהי בני נח ברמז ס"ב).

דבר אחר:
בהנחל עליון גויים בהפרידו בני אדם יצב גבולות עמים למספר בני ישראל –
כשהנחיל הקב"ה העולם לאומות העולם פירש תחומן לכל אומה ואומה כדי שלא יהו מעורבבין, שלח בני גומר לגומר, ובני מדי למדי, ובני מגוג למגוג, ובני יון ליון ובני תובל לתובל, כדי שלא יכנסו לארץ ישראל, שנאמר: יצב גבולות עמים.

דבר אחר:
בהנחל עליון גויים - כשהנחיל המקום העולם לעובדי אלילים חלקן לגיהנם, שנאמר: עמד וימודד ארץ, ולא הייתה אומה בכל האומות שהיתה ראויה לקבל תורה אלא ישראל, שנאמר: יצב גבולות עמים.

דבר אחר:
בהנחל עליון גויים - כשהנחיל המקום העולם לעובדי אלילים חלקן לגיהנם, שנאמר: שמה אשור וכל קהילה וגו' עילם וכל המונה וגו' שמה נסיכי צפון כולם וכל צידוני וגו' שמה (מדי בבל) אדום מלכיה וכל (נסיכיה) [נשיאיה].
ואם תאמר מי נוטל עשרן וכבודן של אלו?
הוי אומר אלו ישראל, שנאמר: יצב גבולות עמים.

דבר אחר:
כשהנחיל המקום מן האומות יראי חטא וכשרין שבהן.

בהפרידו בני אדם -
זה לוט שנאמר: יפרדו איש מעל אחיו.

יצב גבולות עמים -
ר' אלעזר בנו של ר' יוסי הגלילי אומר:
הרי הוא אומר: שישים המה מלכות ושמונים פלגשים, שישים ושמנים הרי מאה וארבעים, ואבותינו לא ירדו למצרים אלא בע' נפש.

דבר אחר:
יצב גבול עמים אין כתיב כאן אלא גבולות עמים, זכו אומות ליטול שני חלקים כמספר בני ישראל.
כל העולם תלוי בזרועו של הקב"ה, שנאמר: ומתחת זרועות עולם.

וחכמים אומרים:
על שנים עשר עמודים, שנאמר: יצב גבולות עמים למספר בני ישראל.

כי חלק ה' עמו -
משל למלך שהיה לו שדה ונתנה לאריסין, התחילו האריסין נוטלין וגונבין אותה, נטלה מהם ונתנה לבניהם, התחילו להיות רעים יותר מן הראשונים.
נולד לו בן, אמר להן: צאו מתוך שלי אי אפשי שתהיו בתוכה, תנו לי חלקי שאהיה חבירו.
כך כשבא אברהם אבינו לעולם יצא ממנו פסולת ישמעאל ובני קטורה,
כשבא יצחק יצא ממנו פסולתת עשו ואלופיו, חזרו להיות רעים יותר מן הראשונים,
וכשבא יעקב לא יצא ממנו פסולת אלא נולדו כל בניו כשרין כמותו, כענין שנאמר: ויעקב איש תם.
מהיכן המקום מכיר את חלקו?
מיעקב שנאמר: כי יעקב בחר לו יה,
ואומר: כי חלק ה' עמו יעקב חבל נחלתו.
ועדין תלי בדלא תלי אין אנו יודעין אם המקום בחר לו ישראל לסגולתו אם ישראל בחרו להקב"ה?
תלמוד לומר: ובך בחר ה' וגו'.
ומנין שאף יעקב בחר לו הקב"ה?
שנאמר: לא כאלה חלק יעקב כי יוצר הכל הוא וישראל (חבל) [שבט] נחלתו.
יעקב חבל נחלתו - אין חבל אלא גורל, שנאמר: חבלים נפלו לי בנעימים.
ואומר: ויפלו חבלי מנשה עשרה,
מחבל בני יהודה נחלת בני שמעון, מה חבל זה משולש כן היה יעקב שלישי לאבות וקיבל שכר כולן.
כשנולד אברהם מהו אומר?
ואח לצרה יולד.
כשנולד יצחק מהו אומר?
טובים השנים מן האחד.
כשנולד יעקב מהו אומר?
והחוט המשולש לא במהרה ינתק.

ימצאהו בארץ מדבר - זה אברהם אבינו.
משל למלך שיצא הוא וחיילותיו למדבר, הניחוהו חיילותיו (והלכו להן) במקום הצרות ובמקום גייסות ובמקום ליסטים [והלכו להם], נתמנה לו גבור אחד, אמר לו: אדוני המלך אל ייפול לבך עליך ואל יהי עליך אימה של כלום, חייך שאיני מניחך עד שתכנס לפלטרין שלך ותישן על מטתך, כענין שנאמר: אני ה' אשר הוצאתיך מאור כשדים.

סימן תתקמג

יסובבנהו -
כענין שנאמר: ויאמר ה' אל אברם לך לך.

יבוננהו -
עד שלא בא אברהם אבינו לעולם כביכול לא היה הקב"ה מלך אלא על השמים בלבד, שנאמר: ה' אלהי השמים, אבל משבא אברהם אבינו המליכו על השמים ועל הארץ, כענין שנאמר: ואשביעך בה' אלהי השמים ואלהי הארץ.

יצרנו כאישון עינו -
אפילו בקש המקום מאברהם אבינו גלגל עינו היה נותן לו, ולא גלגל עינו בלבד אלא אפילו נפשו היה נותן לו שחביבה לו מן הכל, שנאמר: קח נא את בנך את יחידך, והלא בידוע שהוא בנו יחידו?!
אלא זו הנפש שנקראת יחידה, שנאמר: הצילה מחרב נפשי מיד כלב יחידתי.

דבר אחר:
ימצאהו בארץ מדבר - אלו ישראל, כענין שנאמר: כענבים במדבר מצאתי ישראל.
ובתוהו יליל ישימון - במקום הצרות במקום הגייסות במקום ליסטות.
יסובבנהו - לפני הר סיני, כענין שנאמר: והגבלת את (ההר) [העם] סביב לאמר.
יבוננהו - בעשרת הדברות, מלמד שהיה הדבור יוצא מפי הקודש והיו ישראל מסתכלין בו ויודעין כמה מדרשים יש בו וכמה הלכות יש בו וכמה קלין וחמורין יש בו וכמה גזירה שווה יש בו.
יצרנהו כאישון עינו - הולכין י"ב מיל וחוזרין י"ב מיל על כל דבור ודבור ולא היו נרתעין מקול הלפידים.

דבר אחר:
ימצאהו בארץ מדבר - הכל מצוי ומתוקן ומסופק להם במדבר:
באר עולה להן,
מן יורד להן,
שליו מצוי להן,
ענני כבוד מקיפות להן.

ובתוהו יליל ישימון - במקום הצרות, במקום הגייסות, (במקום הטנופת), במקום ליסטות. יסובבנו - בדגלים, ג' מן הצפון, ג' מן הדרום, ג' מן המזרח, ג' מן המערב.
יבוננהו - בשתי מתנות, מלמד שכשהיה אחד מן האומות פושט ידו לקמוץ מן לא היה עולה בידו כלום, [למלאות מים מן הבאר לא היו עולים בידו כלום].
יצרנהו - כאישון עינו, כענין שנאמר: קומה ה' ויפוצו אויביך.

דבר אחר:
ימצאהו בארץ מדבר - זה לעתיד לבא, כענין שנאמר: הנה אנכי מפתיה והולכתיה המדברה. ובתוהו יליל ישימון - אלו ד' מלכיות, כענין שנאמר: המוליכך במדבר הגדול והנורא. יסובבנהו - בזקנים.
יבוננהו - בנביאים.
יצרנהו כאישון עינו - משמרהו מן המזיקין שלא יזיקוהו, כענין שנאמר: (כל) [כי] הנוגע בכם נוגע בבבת עינו.

סימן תתקמד

כנשר יעיר קנו -
מה נשר זה אין נכנס לקנו מיד עד שהוא מטרף (גוזליו) בכנפיו בין אילן לאילן ובין סוכה לחברתה כדי שיעורו בניו ויהא בהן כח לקבלו.
כך כשנגלה המקום ליתן תורה לישראל לא נגלה עליהן מרוח אחת אלא (משתי) [מארבע] רוחות, כענין שנאמר: ויאמר ה' מסיני בא וזרח משעיר למו הופיע מהר פארן.
ואי זו היא רוח רביעית?
אלוה מתימן יבא.

יפרוש כנפיו יקחהו -
כענין שנאמר: ובמדבר אשר ראית אשר נשאך ה' אלהיך.

ישאהו על אברתו -
כענין שנאמר: ואשא אתכם על כנפי נשרים.

דבר אחר:
כנשר יעיר קנו - זה לעתיד לבא, כענין שנאמר: קול דודי הנה זה בא.
יפרוש כנפיו יקחהו - כענין שנאמר: אומר לצפון תני.
ישאהו על אברתו - הביאי בניך מרחוק.

ה' בדד ינחנו -
א"ל המקום לישראל: כדרך שישבתם יחידים בעוה"ז ולא נהניתם מן העובדי אלילים כלום, כך אני עתיד להושיבכם לעתיד לבא ואין אחד מן העובדי אלילים נהנים מכם כלום.

ואין עמו אל נכר -
שלא תהא רשות לאחד מן העובדי אלילים לבוא ולשלוט בכם, כענין שנאמר: ואני יוצא והנה שר יון ושר מלכות פרס עומד לנגדי וגו' אבל אגיד לך את הרשום וגו'.

דבר אחר:
ה' בדד ינחנו - עתיד אני להושיב אתכם נוחלים מסוף העולם ועד סופו.
וכן הוא אומר: מפאת צפונה עד פאת קדים דן אחד וגו',
מה תלמוד לומר: יהודה אחד דן אחד אשר אחד?
שעתידין ישראל ליטול אורך מן המזרח למערב עד רוחב כ"ה אלפים קנים שיעורן ע"ה מיל.

ואין עמו אל נכר - שלא יהו בכם בני אדם שעובדין עבודת אלילים.
וכן הוא אומר: לכן בזאת יכופר עון יעקב וגו'.

דבר אחר:
ה' בדד ינחנו - עתיד אני להושיב אתכם בנחת רוח בעולם.
ואין עמו אל נכר - שלא יהו בכם בני אדם שעוסקים בפרקמטיא של כלום, שנאמר: יהי פסת בר בארץ שיהיו חטין מוציאין גלוסקאות כמלא פיסת יד.
ירעש כלבנון פריו - שיהו חטין שפות זו בזו ונושרות סלתן בארץ ואתה בא ונוטל ממנה מלא פיסת זו של יד כדי פרנסתך.

ירכיבהו על במתי ארץ -
זו ארץ ישראל שהיא גבוהה מכל הארצות, כענין שנאמר: עלה נעלה וירשנו אותה, ויעלו ויתורו את הארץ, ויעלו ממצרים ויבואו ארץ כנען.

ויאכל תנובות שדי-
אלו פירות ארץ ישראל שקלין לאכול מפירות כל הארצות.

ויניקהו דבש מסלע -
כגון סכני וחברותיה.

מעשה שאמר ר' יהודה לבנו בסיכני: צא והבא לי קציעות מן החבית.
א"ל: אבא של דבש היא.
א"ל: השקע ידך לתוכה ואתה מעלה קציעות מתוכה.

ושמן מחלמיש צור -
אלו זיתים של גוש חלב.
מעשה שאמר ר' יוסי לבנו בצפורי: עלה והבא לנו גרוגרות מן העליה.
הלך ומצא את העליה שצפה בדבש.

ויניקהו -
(כתוב ברמז קס"ד).

ירכיבהו על במתי ארץ -
זה בית המקדש שגבוה מכל העולם, שנאמר: וקמת ועלית אל המקום,
ואומר: והלכו עמים רבים ואמרו לכו ונעלה אל הר ה'.

ויאכל תנובת שדי -
אלו סלי בכורים,

ויניקהו דבש מסלע ושמן -
אלו נסכי שמן.

חמאת בקר וחלב צאן עם חלב כרים ואילים בני בשן ועתודים -
זו חטאת ועולה ושלמים ואשם ותודה וקדשים קלים.

עם חלב כליות חיטה -
אלו סלתות.

ודם ענב תשתה חמר -
אלו נסכי יין.

דבר אחר:
ירכיבהו על במתי ארץ - זו תורה, שנאמר: ה' קנני ראשית דרכו.
ויאכל תנובות שדי - זו מקרא.
ויניקהו דבש מסלע - זו משנה.
ושמן מחלמיש צור - זה תלמוד.

חמאת בקר וחלב צאן עם חלב כרים ואילים בני בשן ועתודים -
אלו קלין וחמורין וגזרות שוות (ותשובות) [תקופות וגימטריאות].

עם חלב כליות חיטה -
אלו הלכות שהן גופה של תורה.

ודם ענב תשתה חמר -
אלו הגדות שמושכות לב אדם כיין.

דבר אחר:
ירכיבהו על במתי ארץ - זה העוה"ז (שנאמר: יכרסמנה חזיר מיער וגו').
ויאכל תנובות שדי - אלו ד' מלכיות.
ויניקהו דבש מסלע - אלו מציקין שהחזיקו בה בארץ והן קשין להוציא מהן פרוטה כצור, למחר הרי ישראל יורשין נכסיהן והן ערבין להן כדבש ושמן.

[דבר אחר:]
חמאת בקר וחלב צאן - זה היה בימי שלמה, שנאמר: עשרה בקר בריאים ועשרים בקר רעי ומאה צאן.
עם חלב כרים ואילים - זה היה בימי עשרת השבטים, שנאמר: ואוכלים כרים מצאן ועגלים מתוך מרבק.
עם חלב כליות חיטה - זה היה בימי שלמה, שנאמר: ויהי לחם שלמה ליום אחד.
ודם ענב תשתה חמר - זה היה בימי עשרת השבטים, שנאמר: השותים במזרקי יין.
חמאת בקר וחלב צאן - אלו הפיקטין והגמונין שלהן.
עם חלב כרים - אלו כלירקין שלהן.
ואילים - אלו בני פוקרין שלהן.
בני בשן - אלו קונטרינין שמכישין מבין שיניהן.
ועתודים - אלו סנקתדרין שלהן.
עם חלב כליות חיטה - אלו מטרוניות שלהן.
ודם ענב תשתה חמר - אלו ישראל שלמחר יורשין נכסיהן וערבין להן כיין.

דבר אחר:
כליות חיטה - עתידה כל חיטה וחטה להיות כשתי כליות של שור גדול משקל ארבע עשרה ליטרא בצפורי, ואל תתמה בדבר, הסתכל בראשי לפתות, מעשה ושקלו ראש של לפת שלשים ליטרין בצפורי, ומעשה שקינן שועל בראש הלפת, ומעשה בשיחין בקלח של חרדל שהיו בו שלוש (כורין) [בדים] ונפשח אחד מהן וסיככו בו סוכת יוצרים וחבטוהו ומצאו בו תשע קבין חרדל.

אמר ר' שמעון בן חלפתא:
מעשה בקלח של כרוב שהיה בתוך (שלנו) [שדנו] והייתי עולה ויורד בו כעולה ויורד בסולם.

דבר אחר:
ודם ענב תשתה חמר -
שלא תהיו יגעים לא לדרוך ולא לבצור אלא אתה מביא בעגלה וזוקפה בזוית ומסתפק והולך כשותה (והולך) מן הפטום.

דבר אחר:
ודם ענב תשתה חמר -
לא כעולם הזה העוה"ב, בעולם הזה יש צער לבצור ולדרוך, אבל לעולם הבא כל אחד ואחד יוצא לשדה ומביא ענבה אחת בקרון או בספינה ומניחה בקרן זוית ומסתפק ממנה כמפטום גדול ועציו מסיקין תחת התבשיל.
ודם ענב תשתה חמר - אין לך כל ענבה וענבה שאינה עושה שלשים גרבי יין, שנאמר: חָמֶר אל תקרי חָמֶר אלא חומר.

להמשך ילקוט שמעוני, פרק לב