פסוק ב
כנעני -
כתרגומו תגרא. כמו: כנעניה נכבדי ארץ.
כנען בידו מאזני מרמה, כי מבנות כנען היו נזהרים.

פסוק ה
והיה בכזיב -
יהודה, ושם נולד לו בן.

פסוק ט
כי לא לו יהיה הזרע -
ומקפידים היו בכך.

נתן זרע -
חטף קמץ. שכל תיבת מלאפו"ם (=חולם) שטעמה באות אחרונה ותיבה שסמוכה לה טעמה באות ראשונה, הרי הם במקף והמלאפו"ם נהפך לחטף קמץ וכן: ארך אפים וגדל חסד.
ואם שלש אלה לא יעשה לה, אבל את שלש הערים מלאפו"ם הוא.

פסוק י
גם אותו -
דרשו חכמים כי בעון כזה מת, על שהיה משחית זרעו שלא תתעבר ותכחיש יופיה.

פסוק יד
ותכס -
ראשה.

בצעיף -
שאין זה דרך אלמנות.

ותתעלף -
כסתה פניה שלא יכירנה יהודה.

בפתח עינים -
בשער של פרשת דרכים שהכל עוברים ונראים לעינים דרך שם, והמפרש שם עיר טועה. שהרי כתוב לפנינו היא בעינים ואלו היה שם עיר היה לו לומר בעינים הבי"ת חט"ף (שו"א שלא מצינו שיאמר בבית אל ביריחו בירושלים (בקמץ).

פסוק טו
כי כסתה פניה -
עכשיו לפי הפשט, כדכתיב: ותתעלף.

פסוק יז
עד שלחך -
רפי שתשלח שלוחך שיביא הגדי וגם יש רגיל לומר לשון רפי בשליחות דורון כדכתיב: מנחה היא שלוחה אני שלחתי את הגדי.

פסוק יח
חותמך -
טבעתך.

פתילך -
אזור.

ומטך -
שלשה כלים הללו מזומנים לתת כי אינו מלבוש.

פסוק כא
הקדשה -
מיועדת ומזומנת לכל באיה, כדכתיב: וגם קדש היה בארץ.
ולא תהיה קדשה מבנות ישראל.

פסוק כג
תקח לה -
מה שבידה. כי לא אשלח עוד אליה.

פן נהיה לבוז -
לחזור אחר הקדשות.

פסוק כד
זנתה תמר כלתך,
וא"ת מי יודע אם אמת שזינתה?
תדע שהרי גם הרה היא כבר.

ותשרף -
לפי הפשט:
כך היה מנהגם מאחר שזקוקה ליבם.

פסוק כה
היא מוצאת -
לאחר שהוציאוה שלחה הערבון ועדיין לא רצתה לגלות אלא לאיש אשר אלה לו.

פסוק כו
צדקה ממני -
יותר ממני, שאני צויתיה לשבת בית אביה עד יגדל שלה, היא השלימה תנאי שצויתיה, אבל אני לא השלמתי לה תנאי שהתניתי לה כי לא נתתיה לשלה בני.
וכן: על צדקו נפשו מאלהים, יותר מאלהים.
וכן בשאול: ויאמר אל דוד צדיק אתה ממני. יותר ממני.

ולא יסף -
ולא הוסיף שאם אתה מפרשו ולא פסק היה לו לכתוב ולא יסף (נ"א יסוף עוד [מ]לדעתה.

פסוק ל
זרח -
בשביל השני שהוא אדום. וזרח לשון אדמומית הוא, כדכתיב: והצרעת זרחה במצחו.
וכן כל זריחת שמש בבקר ובערב אדום הוא, וכתיב: ויהי בבקר והשמש זרחה על המים ויראו מואב מנגד את המים אדומים כדם.
וכן בבבא בתרא בהמוכר את הספינה: האי שמשא סומקתא היא והאי דלא סמקא אלא בפניא ורמשא משום דנהורין לא ברי, בשביל מאור היום הגדול.

הפרק הבא