פסוק א
לאמר אליהם -
למשה ולאהרן.

למשה ולאהרן -
ומזה יש להוכיח על כל לאמר הכתוב, בוידבר ה' אל משה - כי פירושו לאמר למשה, ולפי שלמעלה נתייחד הדבור לאהרן לבדו, נאמר כאן לאמר אליהם לשניהם.

פסוק ג
מפרסת פרסה -
ציפורן אחד כעין מנעל ולא צפרנים, בכל אצבע בארנבת ושפן.

ושסעת שסע -
מובדלת הפרסה לשנים ולא פרסה אחת שלימה כסוס וחמור.

ולפי פשוטו של מקרא ותשובת המינים:
כל הבהמות והחיות והעופות הדגים ומיני ארבה ושרצים שאמר הקב"ה לישראל מאוסים הם ומקלקלים ומחממים את הגוף ולפיכך נקראו טמאים. ואף רופאים מובהקים אומרים כן.
ואף בתלמוד עכו"ם שאוכלים שקצים ורמשים חבול גופייהו.

מעלה גרה -
מעלת את מאכלה בגרגרת לאחר אכילתה.

פסוק ח
ובנבלתם לא תגעו -
בשעה שאתם צריכים ליגע בקודש או לאכול קודש, כדכתיב: כל הנוגע בהם יקדש - יקדש את עצמו. גם בכלי שרת, גם במזבח, גם בבשר חטאת, בכולם כתיב: כל הנוגע בהם יקדש - יקדש ויטהר תחלה, שאם נגע בנבלה או בשאר טמאות הכתובות בתורה יקדש ויטהר ויטבל תחלה קודם נגיעתו בקודש.

פסוק כא
ההולך על ארבע -
כעין דבורים.

לנתר -
כתרגום ויתר גוים.
כמו וינתר.
כמו וַיַּפֵּל מן נפל.

פסוק כד
ולאלה תטמאו -
אם תגעו בנבלתם. ומפרש והולך בהמות טמאות.

הבהמה
אף על פי שהיא מפרסת פרסה, אבל שסע אינה סדוקה כגון סוס וחמור.

פסוק כו
וגרה איננה מעלה -
כל הנוגע בהן -
בין מתים בין שחוטים [יטמא].
וכאן לא פירש במותם, אבל בבהמה טהורה כתב לפנינו: וכי ימות מן הבהמה אשר היא לכם לאכלה וגו' - דוקא מתה, אבל שחוטה טהורה ואפילו טריפה.

פסוק כז
על כפיו -
כגון הדוב והכלב.

פסוק כח
והנושא -
מסיט ממקומו אף על פי שלא נגע, אבל אם טענוהו נבילה על כתיפו ולא נגע ולא זז ממקומו אינו טמא. וכן שנינו במסכת זבחים.
ואפילו מת מוטל על המטה ותחתיו נייר המפסיק בין המת לכלים שתחתיו טהורים הם, שמת אינו כטמא אלא במשא שהוא היסט, וכן שנינו שם.

ובתרגום ירושלמי מתורגם:
נושא מסיט.

פסוק לב
מכל כלי עץ -
ולא כלי אבנים ולא כלי אדמה.

שק -
טלית של נוצת עזים.

אשר יעשה מלאכה בהם -
ולא תשמיש כיסוי, שאין עושין בתוכם כלום.

פסוק לד
אשר יבא עליו מים יטמא -
מי שרוצה לתת טעם במצות לפי דרך ארץ ולתשובת המינין, לא הזקיק הקב"ה טומאה למיני אוכלים ומשקין, עד שתיקנם לצורך מאכל ונתינת מים, היא תחילת תיקונם ועיקר חשיבותם לצורך אכילה.

פסוק לו
אך מעין ובור -
לפי הפשט:
אין מקבלין טומאה מים המכונסים בקרקע, אלא כמו שפירש למעלה: וכל משקה אשר ישתה בכל כלי יטמא.

פסוק לז
אשר יזרע
בקרקע.

טהור [הוא] -
כל המחובר לקרקע אינו מקבל טומאה.

זרע זרוע -
זרע של זרעונים. וכמו: ויתנו לנו מן הזרועים - בדניאל לשון רבים.
זרוע לשון יחיד.

פסוק לט
וכי ימות מן הבהמה אשר היא לכם לאכלה וגו' -
אבל אם נשחטה אינה נבלה ואפילו נמצאת טריפה, אבל בנבלת בהמה טמאה לא הזכיר בה מיתה, לפי שאפילו אם נשחטה היא נבלה ומטמאה.

וחכמים דרשו:
מן הבהמה -
מקצת בהמה מטמא ומקצתה אינה מטמאה. זו טריפה ששחטה טהורה מידי נבלה.

פסוק מ
והאוכל מנבלתה -
פירשו חכמים:
שיעור הוא, שאם נושא שיעור אכילה או נוגע טמא. וזהו כזית.

ולפי הפשט:
אוכל טמא אף על פי שלא נגע בידיו, כמו שכתוב: נבלה וטריפה לא יאכל לטמאה בה.

הפרק הבא