פסוק ב
אדם כי יהיה בעור בשרו -
כל פרשיות נגעי אדם ונגעי בגדים ונגעי בתים ומראותיהן וחשבון הסגרם ושערות לבנות ושער שחור וצהוב, אין לנו אחר פשוטו של מקרא כלום ולא על בקיאות דרך ארץ של בני אדם, אלא המדרש של חכמים וחקותיהן וקבלותיהן מפי החכמים הראשונים הוא העיקר.

כי יהיה בעור בשרו -
לפי שלפנינו יאמר: כי יהיה בו נגע בראש או בזקן, הוצרך כאן לומר: בעור בשרו.

שאת -
לשון גובה. שאינה לבנה כל כך כבהרת, אבל הבהרת לבנה היא, כדכתיב: בהיר הוא בשחקים - ונראית עמוקה יותר (מבהרת) [צ"ל מעור] במראה חמה עמוקה מן הצל.

ספחת -
טפילה לשאת. או טפילה לבהרת. תולדת [ל]שאת. וגם יש תולדה לבהרת להצטרף עמה, כדכתיב: ספחני נא אל אחת הכהונות - לשון טפילה וצירוף. כך פירשו חכמים.

פסוק ג
ומראה הנגע עמוק -
לבן.

ועמוק אין מראה -
שאינו לבן כאחד ממראות נגעים המפורש במסכת נגעים.

פסוק ח
צרעת היא -
ומוחלט הוא וישב בדד עד שיתרפא ויביא צפרים.

פסוק ט
נגע צרעת -
שיהיה מקום הנגע בשר לבן, כדכתיב: מצורעת כשלג, כך נקרא הנגע כשהוא לבן.

פסוק י
ומחית בשר חי -
לא כמו מבושל, כי אם חי שגדלה חתיכת בשר בתוך הנגע.

פסוק יח
שחין -
פירשו רבותינו:
שבא על ידי חמימות מלקות שהכוהו, אבל שחין של מכות אש, הוא שבא ע"י חמימות אש.

פסוק ל
נתק -
צרעת במקום שער קורא נתק, שע"י כך מתנתק השער.

פסוק לא
ושער שחור אין בו והסגיר -
שאם היה בו שער שחור הרי הוא טהור לגמרי ואין צריך הסגר, שכך כתוב לפנינו: ושער שחור צמח בו נרפא הנתק טהור הוא וטהרו הכהן.

פסוק נא
צרעת ממארת -
כמו: סלון ממאיר וקוץ מכאיב.
וכן: המארה והמהומה - לשון קללה וחסרון.

פסוק נה
פתחת
לשון מארה שמפחית ומחסר.
הפרק הבא