ויקרא פרק טז

פסוק א
אחרי מות -
הזהיר את אהרן שלא ימות בבניו על ביאת מקדש שלא כדת.

פסוק ב
כי בענן אראה על הכפרת -
לפי פשוטו שהרי מתוך עמוד הענן אני נראה כל שעה על הכפורת, כדכתיב: ודברתי אתך מעל הכפורת מבין שני הכרובים - ואם יראה הכהן ימות.
לפיכך כשנכנס ביום הכיפורים צוהו הקב"ה להקטיר קטורת בפנים תחילה להחשיך את הבית בענן הקטורת ואח"כ יביא דם הפר ודם השעיר.

פסוק ו
והקריב אהרן -
בעזרה את פר החטאת.

אשר לו וכפר בעדו -
יתוודה עליו מיד.

ולפי הפשט יביאנו בעזרה, כדי להקריב אותו לכפרה, כמו שמפרש לפנינו: ושחט את פר החטאת אשר לו.

פסוק י
לשלח אותו לעזאזל המדברה -
לפי פשוטו:
לשלח אותו חי אל ההרים אשר במדבר, כמו שמצינו בצפורי מצורע: ושלח את הצפור החיה על פני השדה - לטהרו מטמאתו, אף כאן לטהר את ישראל מעונותם משלחו אל המדבר והוא מקום מרעה הבהמות, כדכתיב: וינהג את הצאן אחר המדבר.
ובתלמוד: מדבריות ביתיות. במס' ביצה.

לעזאזל -
למ"ד יתירה בלמ"ד בית ארבאל שהוא מלשון וארב לו.
וכן מ"ם של ריקם וחנם יתירה לתיקון פעולה כמו נו"ן של שגעון ועצבון ועשרון.
[ולפנינו קורא המקום שמשתלח שם השעיר ארץ] גזרה - ארץ חרבה שאין בה שום תבואה, שהיא גזורה ונכרתת מכל טוב.

פסוק כא
ביד איש עתי -
איש הבקי בדרכים ובמדבריות ורגיל בכל עת ששולחין אותו.

פסוק לב
וכפר הכהן אשר ימשח אותו -
לפי שאמר: בזאת יבא אהרן - ואם אין אהרן תהיה עבודת יום הכיפורים בכהן המשיח תחתיו.

פסוק לד
ויעש אהרן - כשהגיע יום הכיפורים - כאשר צוה ה' את משה.


הפרק הבא