פסוק ב
אשר תקראו אותם מקראי קדש -
אשר תזמנו אותם זמני קדש.
כל לשון קריאה שאצל מועדים לשון קביעת זמן הוא, כמו: קרא עלי מועד.

וכן התרגום:
מערעי קדיש.
ולשון כמקרה הכסיל.

פסוק יא
ממחרת השבת -
ממחרת יום ראשון של פסח.

פסוק טז
מנחה חדשה -
להתיר חדש במקדש כי הוא זמן בישול תבואה.

פסוק כב
ובקצרכם -
ממחרת הפסח לאחר הקרבת העומר.

פסוק כד
זכרון תרועה -
ע"י התרועה תזכרו למקום, כדכתיב: והרועתם בחצוצרות וגו' ונזכרתם וגו'.

פסוק כז
אך בעשור וגו' -
בשאר ימים טובים הותרה מלאכת אוכל נפש ונאסרה מלאכת עבודה, אבל יוה"כ שהוא יום עינוי כל מלאכה אסורה כשבת.

והקרבתם אשה -
כדכתיב באחרי מות ובפינחס.

פסוק לו
עצרת -
עצירת מניעת מלאכה.

פסוק לט
אך בחמשה עשר יום לחדש השביעי -
אף על פי שראש השנה ויום הכפורים באים לזכרון [ו]לכפרה, אבל סוכות בא לשמחה ולהודאה על שמילא בתיהם כל טוב בימי אסיפה.


פסוק מ
וענף עץ עבות -
קמץ הוא. כמו קָדוֹשׁ טָהוֹר. עָמוֹק. גָּדוֹל. כלומר: ענף של עץ מעובה הרבה.

פסוק מב
כל האזרח -
אפילו אותן שיש להם בתים, ישבו בסכות.

פסוק מג
למען ידעו דורותיכם
פשוטו כדברי האומרים במסכת סוכה סוכה ממש. וזה טעמו של דבר:
חג הסוכות תעשה לך באספך מגרנך ומיקבך - באספך את תבואת הארץ ובתיכם מלאים כל טוב דגן ותירוש ויצהר. למען תזכרו -
כי בסוכות הושבתי את בני ישראל במדבר ארבעים שנה - בלא יישוב ובלא נחלה ומתוך כך תתנו הודאה למי שנתן לכם נחלה ובתים מלאים כל טוב ואל תאמרו בלבבכם כחי ועוצם ידי עשה לי את החיל הזה.

וכסדר הזה נמצא בפרשת עקב תשמעון.
וזכרת את כל הדרך אשר הוליכך ה' אלהיך זה ארבעים שנה וגו' ויאכילך את המן וגו'.

ולמה אני מצוה לך לעשות זאת?
כי ה' אלהיך מביאך אל ארץ טובה ואכלת ושבעת ורם לבבך ושכחת את ה' וגו' ואמרת בלבבך כחי ועוצם ידי עשה לי את החיל הזה וזכרת את ה' אלהיך כי הוא הנותן לך כח לעשות חיל.

ולכך יוצאים מבתים מלאים כל טוב בזמן אסיפה ויושבין בסוכות לזכרון שלא היה להם נחלה במדבר ולא בתים לשבת.
ומפני הטעם הזה קבע הקב"ה את חג הסוכות בזמן אסיפת גורן ויקב לבלתי רום לבבו על בתיהם מלאים כל טוב, פן יאמרו ידינו עשו לנו את החיל הזה.

הפרק הבא