מַה יָּפִית וּמַה נָּעַמְתְּ אַהֲבָה בְּתַעֲנוּגִים


המחבר: מרדכי בר יצחק. שמו חתום בראשי החרוזים: מרדכי בר יצחק חזק. לא ידוע מיהו. יתכן שהוא מחבר "מעוז צור ישועתי".

הקדמה
השבת משמחת ומענגת את לבות האנשים העצובים, ולכבוד השבת מכינים בשר וגם דגים. השבת היא ככלה, ולכן בבוא עתך עת דודים שמחים היהודים בבואך ומתענגים במאכלים וביין, ושומרים ונזהרים לבל יעשו בה אבות ותולדות. טוב להודות לה' ולזמר לשמך עליון, וכל השומר את השבת יזכה לגאולה בביאת המשיח. האותות לשביתה בשבת הם: המן לא ירד ביום השבת, הדגלים שהיו במדבר נחו ביום השבת, וכן נהר הסמבטיון הגועש כל ימות השבוע נח ביום השבת, כן ישראל עם הסגולה היגע כל ימות השבוע נח ביום השבת. השולחן ערוך והנר דולק ואור השבת יאיר עליך כאור שבעת הימים. המדרש בבראשית רבה פרשה יב, ה, אומר, כיון שחטא אדם הראשון בקש הקב"ה לגנוז את האור ובקשה השבת שהאור יישאר עד מוצאי שבת וכן היה ולאחר השבת נגנז האור לצדיקים לעתיד לבוא, וכן לאלה השומרים והזוכרים את השבת. מי ששילש סעודותיו בשבת ינצל משלוש פורענויות: מחבלו של משיח, מדינה של גיהינום, וממלחמת גוג ומגוג. וכל המתענג בשבת נותנים לו נחלה בלא מיצרים. בצאת השבת ילוו את השבת בכוס ברכה להבדלה בדברי שבח לה' בשיר ובזמר אליהו הנביא שהוא נינו של אהרן. יהי רצון שה' יטה חסדו על עמו השומרים את השבת ויחזיר את הלוויים לעבודתם ולזמרתם בבית המקדש שהיא כפולה ביום השבת. ישראל המחבבים את השבת ומפארים אותה בלחם משנה ובשמירת תחום שבת שישמע ה' ויקבל תפילתם ושל העני והדל ואם יחסר לו מזון סעודת שבת ידאג ה' למחסורו ויזכה לשבת בשמחה בשולחן השבת כשר שאינו חסר דבר ותהא מנתו כפלים כרדת דגן שמים.

נוסח השיר
מַה יָּפִית וּמַה נָּעַמְתְּ אַהֲבָה בְּתַעֲנוּגִים
אַתְּ שַׁבָּת מְשוש נוּגִים.
לְךָ בָּשר וְגַם דָּגִים.
נְכונִים מִבְּעוד יום:

מֵעֶרֶב עַד עֶרֶב לֵב חָדִים.
בְּבא עִתֵּךְ עֵת דּודִים.
גִּיל וְששון לַיְהוּדִים.
לִמְצוא פִדְיום:

וְאַתְּ עונֶג לְהִתְעַנֵּג בְּמַמְתַּקִּים.
בְּתַעֲנוּגות בְּנֵי אָדָם.
וְיַיִן כִּי יִתְאַדָּם.
וּשְׁאָר מַשְׁקִים:

רְאֵה וְקַדֵּשׁ בְּיום קודֶשׁ.
עֲלֵי יַיִן זָכְרֵהוּ.
וְאִם אַיִן עֲלֵי לֶחֶם בְּצַע.
בְּעַיִן יָפָה לְקַדְּשׁו:

שָׁמְרֵהוּ כְּהִלְכותָיו מֵעֲבודות.
מֵאָבות וְתולָדות.
שִׁיר לָאֵל תֵּן לְהודות.
זֵכֶר לְקַדְּשׁו:

כָּל שׁומֵר יום שַׁבָּת מֵחַלְלו.
מְחולְלו יִמְחול מַעֲלו.
וּבָא גואֲלו שְׁמו שִׁילה.
יוּבַל שַׁי לו:

דְּבַר סִימָּן טוב לָךְ בְּמָן וְאות דֶּגֶל.
סַמְבַּטְיון הַמִתְגַּלְגֵּל.
בְּכָל יום נָח כְּעַם סֶגֶל.
יִשְׁבְּתוּ וְיִשְׁקוטוּ:

הַטּורְחִים וְלא נָחִים עֲדֵי שִׁשִּׁי.
וַתְּשַׁלְּחֵם לַחָפְשִׁי.
בִּגְדֵי שֵׁשׁ וְגַם מֶשִׁי.
לְכַבְּדֵךְ יַעֲטוּ:

וְיאמְרוּ בּואִי כַּלָּה מַה תְּאַחֲרִי.
הֵן שֻׁלְחָן וְגַם נֵרֵךְ עֲרוּכִים.
כִּי בָא אורֵךְ.
קוּמִי אורִי:

כְּבוד ה' עָלַיִךְ כְּאור זָרַח.
בְּעֵת יָצַר בְּלִי טורַח.
קְצות מַעֲרָב וְגַם מִזְרָח.
צָפון וְיָמִין:

עֶלְיונִים וְתַחֲתּונִים בְּמַאֲמָרו.
עֲלֵי תֵבֵל שם אורו.
וְכַחֲטוא יְצִיר לְיוצְרו.
בִקְּשׁו לְהַטְמִין:

וְאַתְּ חִלִּית פְּנֵי קונֵךְ וְלא נִטְמָן.
יום אֶחָד לְמוצָאָיו.
וְאָז נִגְנַז לִירֵאָיו.
יֵין עָסִיס וּמָן:

י
ְהִי לְזָכְרֵךְ וּלְשָׁמְרֵךְ וְיִנָצֵל
מִכָּל רָע, וְיִשְׁכּון בְּצֵל
עֲצֵי עֵדֶן, וְשָׁם אֵצֶל
יְשָׁרִים יֻוּתָּן:

סְעוּדותָיו וְשַׁבְּתותָיו אֲשֶׁר שִׁלֵּש,ׁ
כְּאִישׁ עָנָו בְּדַּת פִּלֵשׁ
בְּמִקְרָא חַד הַיּום שִׁלֵשׁ
רֶמֶז שְׁלָשְׁתָּן:

יַעֲלֶה אִם שְׁלָשׁ אֵלֶה יַעֲשה לָהּ.
מֵחֲבָלִים וְגַם צִירִים
יֻצָל, וּבְלִי מְצָרִים
יִירָשׁ נַחֲלָה:

בְּרָכות יַעֲטֶה מורֶה בְּרֵאשִׁיתָךְ.
וְיֵשׁ תִּקְוָה לְאַחֲרִיתָךְ.
וְשׁוּבוּ בָנִים בְּצֵאתָךְ.
לְהַבְדִּיל יִשאוּ:

כּוס רְוָיָה לְהַלֵל יָהּ בְּשִׁיר וָרון.
בְּקול נָעִים קְרא בְגָרון.
לְלַוָתֵךְ בְּנִין אַהֲרן.
בְּשִׁיר יִקְרָאוּ:

כְּבוד מְלָכִים וְכָל פְּלָכִים לְלַוּותָם.
הַפַּחות וְהַסְּגָנִים.
בִּשְׁבָחות וּבִרְנָנִים.
בְּכָל עֵת צֵאתָם:

יְצַו חַסְדו קְדושׁ יַעֲקב לֵיל וְיומָם.
וְאָז לְוִיִּים עַל מְקומָם.
יְנַצְּחוּ שִׁיר אֲשֶׁר זָמָם.
בְּכָל מִינֵי זְמָר:

עֲלֵי עולָה אֲשֶׁר כְּפוּלָה בְּיום שַׁבָּת.
בְּאַהֲבַת יום בְּרוב חִבַּת.
עַם נְצור כְּאִישׁון בַּת -
עַיִן נִשְׁמָר:

מִי יְפָאֵר גודֶל פְּאֵר הַמַּלְכָּה
מָנָתָהּ אַפַּיִם,
הֲלִיכָתָהּ אַלְפַּיִם
אַמָה אָרְכָּהּ:

חַי זְקוף מָךְ. בְּקורְאֵי שְׁמָךְ, שְׁמַע עֶלְיון.
וְאַל תֶּחֱרָשׁ לְרָשׁ וְאֶבְיון.
וְקַבֵּל נִיב וְגַם הִגָיון.
לְבָבו נִשְׁפַּל:

מָזון אֲרוּחָה לְיום מְנוּחָה בְּעֵת יֶחֱסַר.
יֻחַן בְּפַת דַג וּבָשר.
יֵשֵׁב כְּשָׂר בְּלִי מַחֲסור.
לַחֲמו נִכְפָּל:

יום שְׁבִיעִי כְּמֵרועִי אֲזַי קָשְׁבוּ.
בְּרֶדֶת דְגַן שָׁמָיִם.
בְּתֵת לֶחֶם יומָיִם.
אִישׁ תַּחְתָּיו שְׁבוּ: