המחבר: יהונתן. שמו בראשי החרוזים יהונתן חזק. לא ידוע מיהו.

הקדמה

אגדה נאה על השיר ומשוררו: כיון שהגיע המשורר לסופה של המחרוזת השמינית נסתלקה ממנו שכינה ולא היה בידו להמשיך, יש אומרים שאבד השיר והגיע לידיים לא נאמנות. לאחר זמן שמע ר' יהונתן שמשורר בא לעירו ומתפאר בשיר. ראה ר' יהונתן כיצד אותו משורר מתלבש באצטלה שאינה שלו והתריע על כך הדבר גרם כמובן לקולי קולות . לאחר המאורע כתב ר' יהונתן את המחרוזת התשיעית והתכוון בה למשורר שהשיג את גבולו והתקשט בנוצות זרות.

רעיונות הפיוט:

יום שבת יום קדוש הוא מחללו, ושומרו יזכרהו בקידוש על היין, ומובטח לו שאם ישמח בשמחת השבת ויענגה בבשר, ביין ובדגים, ה' ימלא את חסרונו. ע"פ המסופר במסכת שבת קיט, א, על יוסף מוקיר שבת שמצא מרגלית בדג שקנה לכבוד שבת וכשהתעשר אמר: "מי שמלווה לשבת השבת פורעת לו". אם שולחן השבת ערוך כראוי, המלאכים המלווים את האדם מבית הכנסת יברכהו, שכך יהיה אצלו עוד זמן רב, ומלאך הרע עונה בעל כורחו אמן.
שלוש מצוות שומרות הנשים ובזכותן הן זוכות לשמירה בשעת לידתן והן: הדלקת נרות, שמירה על דיני טהרה והפרשת חלה. שבחו את ה' שברא את השבת ונתן אותה למשה מתנה לתת אותה לישראל. באה שבת באה מנוחה. ברכו במן וקדשו שלא ירד המן. מצות השבת ניתנה במרה והלכות שבת רבות, והם כהררים התלויים בשערה, מקרא מעט והלכות מרובות. ישראל ששומרים את השבת יזכו ליום שכולו שבת. השבת היא האות שבין ה' לישראל, והוא רוצה במנוחה של יום השבת. הסימן הוא נהר הסמבטיון, שנח מזעפו ביום השבת. הפייטן מבקש: שעה שאני פותח לשיר את שירי על השבת, אל תשיגו את גבולי ותייחסו את השיר לעצמכם, קשטו עצמכם בדבר אחר, ואל תשתמשו בכתר השיר שנפל בחלקי.

נוסח השיר

יום שַׁבָּת קודֶשׁ הוּא
אַשְׁרֵי הָאִישׁ שׁומְרֵהוּ.
וְעַל הַיַּיִן זָכְרֵהוּ.
וְאַל יָשים אֶל לִבּו.
הַכִּיס רֵק וְאֵין בּו.
יִשמַח וְיִרְוֶה. וְאִם לוֶה.
הַצּוּר יִפְרַע אֶת חובו:

הַבָּשר יַיִן וְדָגִים.
וְאַל יֶחֱסַר בְּתַעֲנוּגִים.
וְאִם שְׁלָשׁ אֵלֶּה לְפָנָיו צָגִים.
זֶה יִהְיֶה שכָרו.
אֲשֶׁר חָפֵץ בִּיקָרו.
יוסֵף חָצָה דָג.
וּמָצָא מַרְגָּלִיּות בִּבְשרו:

וְאִם שֻׁלְחָן כַּדָת עָרוּךְ.
וּמַלְאָךְ אֵל יַעֲנֶה בָּרוּךְ.
זֶה יִהְיֶה זְמַן אָרוּךְ.
וְאויְבָיו יִהְיוּ כְדומֶן.
וּמַלְאָךְ רַע יַעֲנֶה אָמֵן.
בַּעַל כָּרְחו יְסַפֵּר שְׁבָחו.
שְׁמו יַעֲלֶה כְּטוב שָׁמֶן:

נָשִׁים נֵרות תַּדְלִיקֶנָּה.
וְחק נִדּות תַּחֲזִיקֶנָּה.
וְהַחַלּות תַּסִּיקֶנָּה.
יָגֵן בַּעֲדָן זְכוּתָן.
יום בּא עֵת לֵדָתָן.
וְאִם לא עָבְרוּ וְנִזְהָרוּ.
אֲזַי קְרובָה לֵדָתָן:

תְּנוּ שֶׁבַח וְשִׁירָה.
לָאֵל אֲשֶׁר שַׁבָּת בָּרָא.
וְלָנוּ בו נָתַן תּורָה.
קָרָא לְמשֶׁה מַתָּנָה.
בְּבֵית גְּנָזַי הִיא טְמוּנָה.
לְךָ יָאֲתָה וְקַח אותָהּ.
תְּנָהּ לַעֲדַת מִי מָנָה:

נֶפֶשׁ כִּי נֶאֱנָחָה.
בָּא שַׁבָּת בָּא מְנוּחָה.
גִּיל וְששון וְשמְחָה.
בֵּרְכו וְקִדְּשׁו בְּמָן.
מִלְּרֶדֶת לְעַם לא אַלְמָן.
וְהַשַּׁבָּת נֶפֶשׁ מְשִׁיבַת.
בְּפִיסַת בָּר אֲשֶׁר טָמָן:

חֻקּותֶיהָ בְּמָרָה.
נִצְטַוּוּ בְּאַזְהָרָה.
כַּהֲרָרִים בִּשעָרָה.
תְּלוּיִם הִלְכותֶיהָ.
שׁומְרֵי מִצְותֶיהָ.
יִנְחָלוּ לְיום שֶׁכֻּלּו
שַׁבָּת בְּצִבְאותֶיהָ:

זֶּה הָאות אֲשֶׁר שם אֵל.
בֵּינו וּבֵין בְּנֵי יִשרָאֵל.
וּבַשְּׁבִיעִי אֲשֶׁר הואֵל.
סַמְבַּטְיון הַנָּהָר.
שֶׁבְּכָל יום רָץ וְנִמְהָר.
יוכִיחַ בּו מָנוחַ.
תָּשִׁיב לְמִין אֲשֶׁר שׁואֵל:

קולֵי קולות יֶחְדָּלוּן.
בְּעֵת שִׁירַי יִגְדָּלוּן.
כִּי כַטַּל הֵם יִזָּלוּן.
וְאַל יַשּיגוּ גְבוּלִי.
בְּאורַח שִׁיר נָפַל חֶבְלִי.

הִתְקושְׁשׁוּ וְאַל תְּשַׁמְּשׁוּ
בְּנֵזֶר שִׁיר שָׁפְרָה לִי: