המחבר: רבי יצחק לוריא (האריז"ל). שמו בראשי החרוזים: אני יצחק לוריא
פרטים על רבי יצחק לוריא, באנציקלופדיה יהודית דעת

נוסח השיר

אֲסַדֵּר לִסְעוּדָתָא. בְּצַפְרָא דְשַׁבַּתָּא.
וְאַזְמִין בָּהּ הַשְׁתָּא עַתִּיקָא קַדִּישָׁא:
אסדר הסעודה בבקרה של השבת
ואזמן בה עכשיו עתיק ימים הקדוש

נהרֵיהּ יִשְׁרֵי בָהּ. בְּקִידוּשָׁא רַבָּא.
וּבְחַמְרָא טָבָא. דְּבֵהּ תֶּחֱדֵי נַפְשָׁא:
אורו ישרה בה בקידוש הגדול
וביין הטוב שבו תשמח הנפש

יְשַׁדֵּר לָן שׁוּפְרֵיהּ. וְנֶחֱזֵי בִיקָרֵיהּ.
וְיַחֲזֵי לָן סִתְרֵהּ. דְּאִתְאַמַּר בִּלְחִישָׁא:
ישלח לנו הודו ונראה ביקרו
ויראה לנו סודו שנאמר בלחש

יְגַלֵּה לָן טַעֲמֵי. דְּבִתְרֵיסַר נַהֲמֵי.
דְּאִינוּן אָת בִּשְׁמֵיהּ. כְּפִילָא וּקְלִישָׁא:
יגלה לנו הטעם שב- 12 ככרות הלחם
שהם אות בשמו כפול וקלוש

צְרורָא דִלְעֵילָא. דְּבֵיהּ חַיֵי כלָּא.
וְיִתְרַבֵּי חֵילָא. וְתִיסַק עַד רֵישָׁא:
הצרור שמלמעלה שבו חיי הקול
וירבה החיל ויעלה עד ראש

חֲדוּ חַצְדֵּי חַקְלָא. בְּדִבּוּר וּבְקָלָא.
וּמַלְלוּ מִלָּה. מְתִיקָא כְּדוּבְשָׁא:
שמחו קוצרי השדה בדבור ובקול
ודברו מלה במתיקות כדבש

קֳדָם רִבּון עָלְמִין. בְּמִלִּין סְתִימִין.
תְּגַלּוּן פִּתְגָמִין. וְתֵימְרוּן חִדּוּשָׁא:
לפני ריבון העולמים במלים סתומות
תגלו דברים ותאמרו חידוש

לְעַטֵּר פְּתורָא. בְּרָזָא יַקִּירָא.
עֲמִיקָא וּטְמִירָא. וְלַאו מִלְתָא אַוְשָׁא:
לעטר השולחן בסוד יקר
עמוק ונסתר ולא מלה רועשת

וְאִלֵּין מִלַּיָּא. יְהון לִרְקִיעַיָּא.
וְתַמָּן מָאן שַׁרְיָא. הֲלָא הַהוּא שִׁמְשָׁא:
ואלה הדברים יהיו לרקיעים
ושם מי שרוי הלא השמש הזה

רְבוּ יַתִּיר יִסְגֵּי. לְעֵילָא מִן דַּרְגֵּהּ.
וְיִסַּב בַּת זוּגֵהּ. דַּהֲוַת פְּרִישָׁא:
גדולה רבה ישגה למעלה מדרגתו
ויקח בת זוגו שהייתה פרושה.

יָדַי אַסְחֵי אֲנָא לְגַבֵּי חַד מָנָא
לְסִטְרָא חורִינָא דְּלֵית בֵּהּ מַמָּשָׁא
ידי ארחץ אני לתוך כלי אחד
לצד האחר שאין בו ממש

אֲזַמֵּן בִּתְלָתָא עַל כָּסָא דְבִרְכָּתָא
לְעִלַּת עִלָּתָא עַתִּיקָא קָדִישָׁא.
אזמן בשלושה על כוס של ברכה
לעילת העילות עתיק ימים הקדוש.