א. אסור לסחור בפירות שביעית ודרשו זאת חז"ל מהפסוק: והיתה שבת הארץ לכם לאוכלה (ויקרא כה, ו), "לאוכלה" ולא לסחורה (עבודה זרה סב, רמב"ם פ"ו ה"א). מה נכלל באיסור זה, ובאיזו דרך מותר למכור פירות שביעית, יתבאר להלן.

ב. אסור לקנות פירות שביעית על מנת למוכרם וזהו סחורה בפירות שביעית (חזו"א סי' כו סדר השביעית אות ה ואות ו ד"ה ירקות. והנה נחלקו ראשונים מה נכלל באיסור סחורה בפירות שביעית, ר"ש פ"ז משנה ג תוס' עבודה זרה סב ע"א, הגר"א בשנות אליהו פ"ז משנה ג, רמב"ם פ"ו הל' א, ב). קנה לעצמו ונשארו לו פירות מיותרים, מותר למוכרם (פ"ז משנה ג, רמב"ם שם). תמורת הפירות שמוכר יכול לקבל דברי מאכל או כסף. דין מה שמקבל תמורת הפירות, ראה בסעיפים ח-יא.

ג. מותר לקטוף פירות שביעית בכמות שאדם רגיל להביא לביתו לכמה ימים, ולמוכרם. לאחר שמכר את הכמות שקטף יכול לקטוף כמות נוספת. דין זה אמור בין על פירות הנקטפים בשדה הפקר של אחר ובין על הבעלים שקוטף פירות בשדה שלו לאחר שהפקירה (חזו"א סי' כו סדר השביעית אות ב).

ד. את הפירות שמותר למכור יכול למכור גם על ידי שליח, דהיינו שישכור אדם שימכור לו את הפירות והכסף שיקבל תמורת הפירות שייך לבעל הפירות והשליח יקבל ממנו שכר עבודתו (ראה להלן פרק כ סעיף ג). אך אסור למוכרם לאחר כדי שימכרם, משום שהקונה על מנת למכור נחשב סוחר בפירות שביעית כמבואר בסעיף ב.

ה. הקונה ממי שסוחר בפירות שביעית עובר משום "ולפני עור לא תתן מכשול", ויש אומרים שגם הקונה שהוא שותף הכרחי למסחר, עובר על איסור סחורה (מקנה קידושין נ, בנודע ביהודה מהד"ק אהע"ז סי' עו, כפות תמרים סוכה לא).

ו. את הפירות שמותר למכור יש למכור באומד, דהיינו לא לפי משקל ולא לפי מספר ולא לפי מידה (פ"ח משנה ג, רמב"ם פ"ו ה"ג), כמו כן אסור למכור פירות אלו בשוק או בחנות, מקום שרגילים למכור פירות או ירקות בכל השנים אלא בבית, בסימטה
או בחצר.

ז. הכסף שמקבל תמורת פירות שביעית נתפש בקדושת הפירות ונקרא "דמי שביעית", ומותר להשתמש בו רק לקניית דברי מאכל ושתיה, ולאוכלם בקדושת שביעית. אף על פי שהכסף נתפש בקדושת שביעית, הפירות נשארים בקדושתם. וכן הדין כשמקבל תמורת פירות שביעית דברי מאכל ומשקה של חולין, כגון פירות שישית או בשר ודגים שאינם גידולי קרקע, הם נקראים "דמי שביעית", ונתפשים בקדושת שביעית ומותר להשתמש בהם רק כבפירות שביעית (פ"ז משנה א, פ"ח משנה ז, רמב"ם פ"ו הל' א, ו, ז).

ח. קנה ב"דמי שביעית" דברי מאכל חולין, ירדה הקדושה מ"דמי השביעית" ועברה למאכל שקנה. וכן הדין כשמכר פירות שהם "דמי שביעית" וקבל תמורתם כסף חולין, ירדה הקדושה מהפירות ועברה לכסף, ויש לנהוג בהם כבפירות שביעית, ואילו ב"דמי השביעית" מותר להשתמש כבשאר השנים (סוכה שם, רמב"ם שם ה"ז).

ט. אם התשלום עבור פירות שביעית נעשה בהקפה, דהיינו שהפירות עוברות לבעלותו והתשלום נחשב כחוב ומשולם כעבור זמן, לא נתפש הכסף בקדושת שביעית (עבודה זרה סב ע"ב ובתוס' שם ד"ה יאות, חזו"א סי' י סוף ס"ק יג). ויש אומרים (רמב"ן עבודה זרה, ס"ב) שרק אם משלמים אחרי שהפירות נאכלו ואינם
בעולם, לא נתפש הכסף בקדושת שביעית, ואפשר להקל כדעה ראשונה.

י. יש אפשרות נוספת למכור פירות שביעית והכסף לא יתפש בקדושת הפירות והיא למכורם בהבלעה, דהיינו למכור ביחד עם הפירות דבר שאינו קדוש בקדושת שביעית ולבקש עבור הדבר שאינו קדוש מחיר גבוה ממחירו האמיתי (סוכה לט ע"א), ואת הדבר הקדוש לתת במתנה. אפשר להבליע רק בדבר שימושי שמשלמים עבורו, ולכן אי אפשר להבליע באריזה של פירות שביעית כגון שקית ניילון או קופסה (הגרש"ז אוירבך).

יא. למכור בהבלעה מותר רק כשאין במכירה זו איסור סחורה כפי שנתבאר בסעיפים ד, ג. (מוסרים בשם החזו"א וכן כתב השפת אמת סוכה לט ע"א). ויש אומרים שמותר למכור בהבלעה בכל אופן, כיון שבמכירה בהבלעה אין איסור סחורה (רידב"ז פ"ה סעי' יח).

יב. אסור לשלם בפירות שביעית או בדמי שביעית עבור שכר עבודה לפועל או בעל מלאכה (פ"ח משנה ה, רמב"ם שם הי"א). ואם עושה את העבודה בחנם ולא דורש תמורה עבורה, מותר לתת לו פירות שביעית במתנה אף על פי שנראה כהערמה (משנה ורמב"ם שם). עבר ושילם בפירות או בדמי שביעית עבור עבודה, יאכל פירות חולין בקדושת שביעית כנגד מה שנתן באיסור (חזו"א סי' יג ס"ק יב).

יג. אם התחייב לתת לפועל לאכול בזמן שעובד אצלו, מותר לתת לו אוכל זה מפירות שביעית (רמב"ם פ"ה הי"ג).

יד. אסור לפרוע חוב בפירות שביעית או בדמי שביעית אפילו נוצר החוב כתוצאה מפירות שביעית שקנה (עבודה זרה סב ע"א, רמב"ם פ"ה הי"ד ופ"ו הי"ד). אמנם אם לקח דבר מאכל והתחייב בשעת הלקיחה לתת תמורתו פירות שביעית מצויים שקל להשיגם, י"א שיכול לשלם בפירות אלו, וצריך לאכול את דבר המאכל שלוקח, בקדושת שביעית (רמב"ם שם).