קניית פירות וירקות, קטניות, תבואה וכל דבר שגידולו מן הארץ אשר גדל בשנת שמיטה, ממי שאינו שומר שמיטה, עשויה להיות כרוכה בכמה איסורים. נבאר בקצרה את האיסורים, ולבסוף נציין את דרכי הקניה המותרות.
ירקות, תבואה וקטניות שגדלו ברשות יהודי בשנת שמיטה אסורים באכילה. איסור זה נקרא "איסור ספיחים". פרטי האיסור נתבארו בפרק טז. בפירות האילן אין איסור ספיחים.
תוצרת הקדושה בקדושת שביעית שלא הפקירו אותה בזמן גדילתה, יש אומרים שאסורה באכילה. וכן תוצרת שגדלה כתוצאה מעבודות האסורות בשמיטה, יש אומרים שאסורה באכילה. אמנם חזו"א נטה להקל באיסורים אלה. ובספר "מצוות
הארץ" כתב שהיתר החזו"א היה בדברי מאכל מפני חיי נפש, ואין מקום להקל בפרחים וכדומה.
אסור לסחור בכל דבר הקדוש בקדושת שביעית, הקונה דברים אלו מכשיל את המוכר באיסור סחורה ועובר משום "לפני עור לא תתן מכשול", ויש אומרים שגם הקונה, שהוא שותף הכרחי למסחר, עובר על איסור סחורה.
חכמינו ז"ל אסרו למכור תוצרת הקדושה בקדושת שביעית במידה במשקל ולפי מספר יחידות, אלא למוכרה באומד. איסור זה קיים גם כאשר המכירה נעשית באופן שאין בה איסור סחורה (ראה פרק יב). לפיכך הקונה תוצרת של שמיטה במידה, במשקל ולפי מספר, מכשיל את המוכר באיסור זה, ועובר משום "לפני עוור לא תתן מכשול".
כסף הניתן תמורת פירות שביעית, מתקדש בקדושת שביעית, ואסור להשתמש בו ככסף חולין, אלא לקנות בו דברי מאכל ולאוכלם בקדושת שביעית. לפיכך אסור לשלם למוכר שאינו שומר שמיטה עבור פירות הקדושים בקדושת שביעית, שכן המוכר לא ישמור על קדושת המעות. איסור זה אינו חל אם קונה בהקפה או בהבלעה כמו שנתבאר בפרק יב.
חז"ל קנסו את מי שאינו שומר שמיטה, וגזרו שלא לקנות ממנו תוצרת חקלאית שגדלה בשנת שמיטה. הקונה פירות, ירקות וכדומה, ממי שאינו שומר שמיטה עובר גם על גזירת חכמים זו.

בקשר לתקופה שמצויה בשווקים תוצרת הקדושה בקדושת שביעית או האסורה באיסור ספיחים יש לציין:
א. פירות וירקות תבואה וקטניות שהתחילו לגדול לפני שמיטה ונקטפו בשמיטה, פעמים שקדושים בקדושת שביעית ופעמים לא.
פרטי הדברים נתבארו בפרק טו.
ב. ירקות תבואה וקטניות שהתחילו לגדול לפני שמיטה ונקטפו בשמיטה, פעמים שאסורים באיסור ספיחים ופעמים לא. פרטי הדברים נתבארו בפרק טז.
ג. משך הגידול שונה ממין אחד למשנהו, יש גידולים הגדלים מהר ויש הגדלים לאט.
ד. ישנם מינים עמידים, כגון, בצל, שום, גרעינים, שקדים, תפוחי עץ וכדומה, שאינם נקטפים מהשדות במשך כל השנה ומשווקים טריים, אלא נקטפים פעם או פעמיים בשנה, ומובאים לשווקים בתקופה שבין העונות ממחסנים ובתי קירור.

לאור דברים אלה, יש זמן שונה לכל מין ומין באיזו תקופה במשך שנת שמיטה ולאחריה, מצויה בשווקים תוצרת הקדושה בקדושת שביעית והאסורה באיסור ספיחים. בלוח התאריכים שמתפרסם צויין לכל מין ומין מתי יש לחשוש שהתוצרת שבשווקים קדושה בקדושת שביעית או אסורה באיסור ספיחים.

לאור האיסורים הרבים המוזכרים כאן, יש לבאר כיצד מתקיימת מכירה של תוצרת חקלאית בשנת שמיטה.
למנהג ירושלים הנוהגים, בעקבות פסקו של ה"בית יוסף" ו"פאת השלחן", שאין קדושת שביעית בתוצרת הגדלה אצל נכרים (ראה פרק יז סעיף ו). יכולים חנויות הפירות והירקות לפעול בשנת שמיטה כמו בכל שנה ושנה ובלבד שימכרו בהם תוצרת שגדלה אצל נכרים. כמו כן מוכרים בחנויות אלה תוצרת של שנה שישית ומיובאת מחו"ל. כדי להבטיח שלא נמכרת בחנויות תוצרת אסורה, קיים פיקוח על מקורות התוצרת, וכל בעל חנות שבפיקוח מקבל תעודה המאשרת את כשרותה.
הנוהגים בעקבות המבי"ט והמהרי"ט וכפי שפסק החזו"א, שיש קדושת שביעית בפירות נכרים, וכך נהוג בבני ברק ובמקומות נוספים בארץ, אינם יכולים לקנות תוצרת נכרים בשנת שמיטה כבכל השנים, בחנויות אלה מתנהלת מכירת התוצרת על פי הסכם מיוחד שבין המוכר לקונים. הקונים ממנים את בעל החנות שליח לקנות עבורם תוצרת מנכרים. בעל החנות משלם עבור התוצרת וגובה מהקונים את מה ששילם בתוספת שכר טירחה. הפירות שבחנות, אינם בבעלותו של בעל החנות אלא בבעלותם של הקונים. בעל החנות אינו חייב לקנות בעצמו את התוצרת מהנכרים והוא יכול למנות שליחים לכך. בדרך כלל "ועדת השמיטה" היא הקונה אצל הנכרים.

מובאים בזה שני שטרות של מינוי שליחות וכן תקנות ל"חנות שמיטה" שנוסחו על ידי החזו"א (מעתקים מספר שנת השבע).