א. תבואה, קטניות, ירקות ושאר גידולי שדה הנזרעים שנה שנה, שצמחו מעצמם בשנת שמיטה מזרעים שנפלו קודם שמיטה (ואין צריך לומר גידולים שצמחו מזריעה באיסור), אסורים מדרבנן גזירה משום עוברי עבירה שזורעים בסתר ואומרים שצמחו מעצמם. איסור זה נקרא "איסור ספיחים" (רמב"ם הל' שמיטה ויובל פ"ד הל' א-ב).

ב. איסור ספיחים חל בין על מאכל אדם ובין על מאכל בהמה (חזו"א סי' ט ס"ק יז ד"ה ומש"כ). אך אינו חל על דברים שאין להם קדושת שביעית (מסקנת החזו"א סי' י ס"ק יב) (ראה פרק יד), ויש מחמירים.

ג. הספיחים אסורים באכילה ובשאר שימושים (חזו"א סי' יג ס"ק טז ד"ה ויש) - אסורים באכילה בין לאדם ובין לבהמה (מה שאסרו ספיחים לבהמה היינו לתת לה בידים או להעמידה על גבי ספיחים, אבל אם הבהמה הולכת בעצמה לאכל ספיחים אין חובה לגרשה. החזו"א סי' ט ס"ק ו ד"ה שם), אסורים בזריעה, אסור להריח צמחים העומדים להרחה וכל כיוצא בזה.

ד. צמחים האסורים באיסור ספיחים מצוה לעוקרם (חזו"א סי' ט ס"ק ד ד"ה ונמצא, ס"ק ו, וס"ק יז ד"ה ומיהו), וכשעוקרם לא יקלקלם בידים כיון שקדושים בקדושת שביעית, אלא יניחם כדי שירקבו מעצמם (חזו"א שם ס"ק ו). ואם חושש שעלולים להכשל באכילתם, יכול לקוברם (חזו"א סי' ט ס"ק יח ד"ה ולמעשה).

ה. בפירות האילן ושיחים רב שנתיים, אין איסור ספיחים (רמב"ם פ"ד ה"ג). אך במיני ירקות רב שנתיים שהתחילו לגדול בשמיטה (ראה סעיף ח), יש איסור ספיחים.

ו. קש של תבואה אין בו איסור ספיחים אפילו אם התחילה התבואה לצמוח בשמיטה, אך הגרגירים אסורים (רמב"ם פ"ד ה"ד). וכן מותר לזרוע תבואה לפני שמיטה כדי שתצמח בשמיטה כשירדו גשמים, ולקוצרה בשמיטה למאכל בהמה קודם שיגיעו הגרגרים לשליש גידולם (רמב"ם פ"ד ה"ד).

ז. דברים הגדלים בדרך כלל בר, ורוב העולם לא רגילים לזורעם, אין בהם איסור ספיחים, אם צמחו מעצמם (רמב"ם פ"ד ה"ג).

ח. כדי שיחול איסור ספיחים צריך ששלב מסויים בגידול יהיה בשנת שמיטה. שלב זה אינו שווה בכל הגידולים ולכל גידול שלב שלו, לפי פירוט זה:
תבואה וקטניות (תבואה - חמשת מיני דגן, קטניות - גידולים שהזרע שלהם הוא הנאכל, כגון: שעועית, אפונה, גרעיני חמניות (רמב"ם הל' כלאים פ"א ה"ח)), שהגיעו לשליש גידולם בשמיטה, אסורים באיסור ספיחים. הגיעו לשליש גידולם קודם שמיטה אף על פי שנקצרו בשמיטה או שהגיעו לשליש גידולם אחרי שמיטה אף על פי שהתחילו לגדול בשמיטה, אין בהם איסור ספיחים (רמב"ם פ"ד הל' ט, י, יג). ירקות שהתחילו לצמוח בשמיטה ונקטפו בשמיטה, אסורים באיסור ספיחים. התחילו לצמוח קודם שמיטה אף על פי שעיקר גידולם היה בשמיטה ונקטפו בשמיטה, אין בהם איסור ספיחים (הכרעת החזו"א סי' ט ס"ק יז ד"ה ירק כדעת הר"ש פ"ט משנה א והרמב"ן ויקרא כה, ה). פרחים חד שנתיים שיש בהם איסור ספיחים (ראה סעיפים ה, ז) דינם כירקות (חזו"א סי' יד ס"ק ט ד"ה ובתשובת).
תבואה קטניות וירקות אלו שנאסרו באיסור ספיחים, אסורים לעולם (חזו"א סי' ט ס"ק יד ד"ה ובה"ו וס"ק טז ד"ה שם).

ט. ירקות שהתחילו לצמוח בשמיטה וממשיכים לגדול במוצאי שמיטה, הרי הם אסורים באיסור ספיחים עד שיגיע זמן שיכולים לגדול ירקות כמותם מזריעה של מוצאי שמיטה (אף על פי שבירק הולכים אחרי לקיטה, ומה שנלקט במוצאי שמיטה היה צריך להיות מותר, מכל מקום מבואר בר"ש פ"ו משנה ד, שאסרו את היוצא משביעית לשמינית), או עד חנוכה של מוצאי שמיטה (רמב"ם שם ה"ו). ואפילו אם נקטפו הירקות לפני הזמן הזה, כיון שנלקטו במוצאי שמיטה פוקע מהם האיסור כשמגיע זמן זה.

י. גידולים שצמחו מעצמם בקרקע של נכרי, אין בהם איסור ספיחים, וכן הדין אם נזרעו בשמיטה על ידי נכרי בקרקעו (רמב"ם פרק ד הלכה כט). אם יהודי פועל של נכרי וזרע בשמיטה בקרקע של הנכרי, יש להסתפק אם הגידולים אסורים משום ספיחים (חזו"א סי' י ס"ק ו ד"ה ואם עבר).

יא. גידולים שצמחו מעצמם בשדה של נכרי המושכרת ליהודי או שהיהודי אריס בה והיבול מתחלק בינו לנכרי, אסורים משום ספיחים, ואין צריך לומר שמה שיהודי זרע שם אסור (חזו"א סי' י ס"ק ו). וכן אם הנכרי אינו מעבד את שדהו, ומרשה ליהודי לעבדה, הרי הגידולים הצומחים בה אסורים. והוא הדין אם הלך לו ושדותיו הפקר עד שיחזור, ספיחים העולים בשדות אלו אסורים (חזו"א שם).

יב. גידולים שצמחו מעצמם בשדה בור, דהיינו בשדה שלא רגילים לזורעה מפני התנאים הקשים של הקרקע או שהיא רחוקה מן הישוב ולא כדאי לגדל בה מחמת המרחק, אין בהם איסור ספיחים (רמב"ם פ"ד ה"ד).

יג. גידולים שצמחו מעצמם בשדה ניר, דהיינו שדה שנחרשה כדי שתישאר במשך השנה ללא גידול כדי להשביח את הקרקע, אין בהם איסור ספיחים (רמב"ם שם).

יד. ספיחים שצמחו מעצמם בשדה הזרועה מין אחר או בכרם, אין בהם איסור ספיחים.

טו. ספיחים שצמחו בבית, אין בהם איסור ספיחים (כן הורה הגרי"ש אלישיב שליט"א). מה נחשב בית ראה לעיל פרק ו. התחילו לצמוח בבית ואח"כ הוסר הגג, נאסרו מכאן ולהבא (חזו"א סי' כב ס"ק א ד"ה ואף).

טז. ספיחים הצומחים בעציץ שאינו נקוב, אין בהם איסור ספיחים ויש אומרים גם הצומחים בעציץ נקוב.

יז. בעבר הירדן אין איסור ספיחים (רמב"ם פ"ד הכ"ו).

יח. ירקות שביד עם הארץ או חשוד, שספק אם הם ספיחים, אסור לאוכלם. אבל אם הרוב בשוק מאותו המין הוא מגויים או מחו"ל, מותר (חזו"א סי' י ס"ק יב ד"ה פירות שם ס"ק ו ד"ה ולענין.