א. אין מצוה לאכול פירות שביעית, למרות שהולכים ונרקבים, שהרי הקלקול נעשה מאיליו (רמב"ם לא מנאה בתור מצוה, משום שאין מצוה באכילת פירות שביעית, אלא איסור או לאו הבא מכלל עשה, בסחורה והפסד. חזו"א סי' יד ס"ק י).

ב. אסור לקלקל פירות שביעית אפילו כל שהוא (מהרי"ט אלגזי הל' חלה ס"ק ב) שנאמר לאכלה ולא להפסד. כל הקדוש בקדושת שביעית נכלל באיסור זה: מאכל אדם, מאכל בהמה (פ"ט משנה ז ובר"ש שם ד"ה מאימתי, רמב"ם פ"ה הי"ט) וצמחי ריח. כמו כן אסור להשליך פירות שביעית למקום שנמאסים למאכל לרוב בני האדם, כגון לפח אשפה (ראה חולין עא ע"א).

ג. אין לקלקל טעמם של פירות שביעית על ידי שמערב בהם דבר מר, כגון לערב תרופה במיץ או ביין של שביעית (ראה רמב"ם במאכלות אסורות פי"ד הי"א).

ד. אסור לבשל פירות שביעית שהדרך לאוכלם חיים, ואם הדרך לאוכלם בין חיים ובין מבושלים מותר (פ"ח משנה ב, רמב"ם פ"ה ה"ג).

ה. מותר להשתמש ביין של שביעית לד' כוסות בליל הסדר (ירושלמי שבת פ"ח ה"א), לקידוש ולהבדלה ולשאר כוסות של ברכה, וישים צלחת תחת הכוס כדי שהיין הנשפך מעבר לגדותיו לא ילך לאיבוד.

ו. אסור לכבות נר הבדלה ביין של שביעית, מפני שמקלקל את היין (ספר השמיטה פרק ז - ג הערה 4). וכן לא יטיף מיין של שביעית בשעת מנין המכות בליל הסדר (ספר השמיטה שם).

ז. אסור לקלקל מאכל של שביעית למרות שעי"ז משביח ומתקן מאכל אחר. לפיכך לא יכבוש ירקות ולא ינקה חסה בחומץ של שביעית, כיון שאח"כ שופך את החומץ (רמב"ם תרומות פי"א ה"ד). וכן אסור למשוח תבנית או מחבת בשמן של שביעית, כשהמשיחה היא רק כדי שלא ידבק המאכל (וכן פסקו הגרי"ש אלישיב והגר"נ קרליץ שליט"א).

ח. אסור לבטל אפשרות אכילה מפירות שביעית אף על פי שהם נשארים עדיין ראויים לסיכה והדלקה. לכן, אסור לערב בשמן של שביעית חומרים שונים למטרת
סיכה או הדלקה, כיון שמפסידו מאכילה (רמב"ם בפיה"מ תרומות פי"א משנה א ובהל' תרומות פי"א ה"ו).

ט. יש מתירים (המהרי"ט ח"א סי' פג, וכן פסק הרידב"ז סי' ה ס"ק א וכ"כ בתורת הארץ פ"ח ס"ק לז-מד) לגרום לפירות שביעית שיתקלקלו כיון שהקלקול לא נעשה בידים, ויש אוסרים (משמרת להבית על הרידב"ז שם, מקדש דוד סי' נט אות ה ד"ה
הנה. ראה עוד בהלכות שביעית סי' ה סעי' ח בביאור הלכה, ובחידושים וביאורים סי' ז ס"ק ז שהביאו ראיות לאיסור).

י. יש להסתפק האם לשים פירות שביעית במקום חם או בשמש והם יתקלקלו שם, נחשב גרם הפסד או הפסד בידים. וכן אם מניח את הפירות במקום שהשמש לא נמצאת אך סופה להגיע, יש להסתפק אם נחשב שמקלקלם בידים (ישנם דברים שלא ברור האם להחשיבם גרם הפסד או הפסד בידים).

יא. מותר לחתוך פרי אע"פ שדעתו לאכול חציו בלבד, וגורם על ידי החיתוך לזירוז הקלקול של החצי הנשאר (הגרי"ש אלישיב והגר"נ קרליץ שליט"א, שכל גרם הפסד שבא מכח אכילת פירות שביעית מותר).

יב. אסור ליתן פירות שביעית לתינוק שאינו יודע לאכול בעצמו ומקלקל את מרבית האוכל, אך מותר לתת פירות שביעית לקטן היודע לאכול את רוב הפרי, אע"פ שעלול לקלקל מקצתו, אמנם אם רואהו שמקלקל, יש למונעו. וכן מותר לתת לפני בהמה מאכל בהמה הקדוש בקדושת שביעית, אע"פ שמקלקלת חלק מהאוכל (ראה רידב"ז פ"ה סעי' ה ובבית הרידב"ז א, חידושים וביאורים סי' ז, הלכות שביעית סי' ה סעי' ה בביאור הלכה).

יג. אסור לאכול פירות שביעית אכילה גסה (תורת הארץ פ"ח אות מו, מז).

יד. עיסה שנעשתה מקמח הקדוש בקדושת שביעית, מפרישים ממנה חלה אע"פ שצריך לשורפה כדין חלה טמאה (בכורות יב ע"ב).

טו. מותר ליטול אתרוג של שביעית למצות ד' מינים למרות שקליפתו מתקלקלת ע"י מישוש הידים (סוכה לט ע"א ובתוס' שם ד"ה יותר).

טז. עודפי פירות שביעית שברור שלא יֵאָכְלוּ, אסור לקלקלם, אלא יניחם שירקבו מעצמם (חזו"א סי' יד ס"ק י). וכן אסור להאכילם לבעלי חיים כל זמן שהם ראויים
לאדם (חזו"א שם). יש מתירים לגרום לקלקולם או לגרום למאכל אדם שברור שלא יאכל, שיהפך למאכל בהמה, כדי להאכילו לבעלי חיים (כן הורה הגרי"ש אלישיב שליט"א, וסברתו דיתכן לומר שגרם הפסד אסור (אפילו לשיטות האוסרות), רק בדבר שעומד להיאכל).

יז. פירות שביעית אע"פ שנפסלו ממאכל אדם, כל שראויים למאכל בהמה לא פקעה מהם קדושת שביעית ואסור לקלקלם (חזו"א סי' יד ס"ק י). אם אין רגילים לתיתם לבהמה ראה פכ"ג סעיף ד מה דינם.