א. הנוהג הוא שמיחדים פח מיוחד לשיירי פירות, ירקות ומאכלים של שביעית, ולקליפות וגרעינים שיבואר להלן שיש בהם קדושת שביעית, ובכל יום מכניסים את השיריים בשקית נילון נפרדת (מניחים כל יום בשקית נפרדת כדי שהשיריים שהתחילו כבר להרקב לא יגרמו לזירוז הריקבון של השיריים החדשים. ועוד שאם ישליך את השיריים החדשים על שיריים שכבר התחילו להתקלקל, מיד הם נמאסים לאכילת אדם), ומניחים את השקיות עם שיירי האוכל בפח עד שירקבו, ואז משליכים לאשפה (אע"פ שהנוהג שתרומה ותרומת מעשר עוטפים ומשליכים לאשפה. שם ההיתר הוא משום חשש לתקלה שיאכלו הפירות בטעות לכן התירו לקוברם אע"פ שמזרז את הכילוי כמבואר בחזו"א שביעית סי' ה ס"ק י. אבל בשיירי פירות שביעית שראויים לאכילה שאין הטעם של חשש תקלה, אין היתר זה.).

ב. אסור להשליך לאשפה קליפות של פירות וירקות של שביעית, אם הם ראויים למאכל אדם אפילו רק על ידי הדחק כגון קליפות תפוחים ומלפפונים. או שדבוק בהם מבשר הפרי, כגון קליפות תפוחי אדמה, אלא יניחם בפח שמיטה עד שירקבו (חזו"א סי' יד ס"ק י). וכן הדין בגרעינים הקדושים בקדושת שביעית, כפי שיבואר להלן. (דין קליפות שראויות לאדם אך לא נהוג לאוכלם או שאינן ראויות לאדם וראויות לבהמה, יתבאר להלן).

ג. קליפות שאינן ראויות לאדם ולא לבהמה, או שראויות אך בזמנינו אינן נאכלות, אין בהם קדושת שביעית ומותר להשליכם לאשפה (חזו"א סי' יד ס"ק י). ויש אוסרים בקליפות הראויות אע"פ שאינן עומדות לכך (הגר"ש וואזנר במכתב שהובא במשנת יוסף ח"ג עמ' קיא).

ד. פירות וירקות שהחלו להרקב ואינם ראויים כבר לאדם אך ראויים עדיין לבהמה, אם נוהגים לתיתם לבהמה יש להמתין עד שיפסלו ממאכל בהמה ואז להשליכם לאשפה, אם לא נוהגים לתתם לבהמה, יש המסתפקים אם מותר להשליכם לאשפה (חזו"א שם ד"ה נראה). ויש אוסרים.

ה. גרעיני פירות שאינם ראויים לאכילה לא לאדם ולא לבהמה ולא למצוץ מהם מיץ, ולא דבוק עליהם מבשר הפרי, אינם קדושים בקדושת שביעית ומותר להשליכם לאשפה (ראה משנה פ"ז משנה ג, רמב"ם פ"ז הט"ו, חזון איש סי' יג ס"ק יא).

ו. גרעיני פירות שראויים לאכילה לאדם או בהמה, אך בזמנינו לא רגילים לאוכלם שאינם מאכל ערב, ולא לתיתם לבהמה, מותר להשליכם לאשפה ויש אוסרים.

ז. גרעינים שאינם ראויים לאכילה אך דבוק עליהם מבשר הפרי, יש אומרים (התוס' זבחים פו ע"א ד"ה ופליגא, המהר"י קורקוס את הרמב"ם בהלכות מעשה הקרבנות פ"י ה"י וכן הורה הגרי"ש אלישיב שליט"א) שאם הוריד היטב את הפרי הדבוק בהם, אף על פי שנשאר עליהם מעט פרי, אינו צריך לטרוח ולהוריד את הנשאר ויכול להשליכם לאשפה. אמנם כל זמן שחושב לאכול את שיירי הפרי הדבוקים בגרעינים, או שנשאר דבוקה לגרעין כמות גדולה מבשר הפרי, עדיין הם בקדושתם, ויניחם בפח שמיטה.

ח. גרעינים שאינם ראויים לאכילה אך אפשר למוצצם, יכול להשליכם לאשפה. אמנם כל זמן שחושב למוצצם, הרי הם בקדושתם (רמב"ם שם).

ט. לאור האמור לעיל יהיה דין הגרעינים כדלהלן:
גרעיני פירות הדר (תפוזים, אשכוליות וכו'), משמש (ברוב הזנים תוך הגרעין מר), חרצני ענבים, גרעיני חרובים, אין בהם קדושת שביעית. גרעיני תמרים, זיתים, אפרסקים ושזיפים, יש אומרים שמספיק שמקנחם היטב ואח"כ יכול להשליכם, ויש אומרים שמותר להשליכם רק אחרי שהוריד מעליהם את כל האוכל, ויש אומרים שיש להם קדושת שביעית אפילו שאין עליהם אוכל.
גרעיני תפוחים ואגסים, יש אומרים שמותר להשליכם. גרעיני אבטיח ומלון, אין הכרעה ברורה אם אפשר להשליכם לאשפה, ולמעשה יש להחמיר. אמנם יכול להניחם בפח שמיטה עם קליפות כדי שירקבו אגב הקליפות. גרעין אבוקדו, מותר להשליכו לאחר שהסיר ממנו היטב את האוכל, ואין לחוש אם נשאר דבוק לגרעין
עוד מעט אוכל.

י. מותר לשטוף סירים וצלחות שנשארו בהם שיירי מאכלים הקדושים בקדושת שביעית, אף על פי ששיירי המאכלים הולכים לאיבוד תוך כדי שטיפה, כל שהכמות קטנה שלא רגילים בכל השנים לטרוח ולאסוף כמות זו (בדרך אמונה פ"ה ציון הלכה אות כד כתב שהעידו בשם מרן חזו"א זצ"ל שמותר לרסק גזר ולשטוף אח"כ את המגרדת מהפסולת. וכ"כ בחידושים וביאורים סי' ז). אך אם אסף את השיריים, הם קדושים בקדושת שביעית ואין להשליכם לאשפה (תרומות פי"א משנה ה), ויניחם עד שיתקלקלו כמבואר בסעיפים א, ב.

יא. ירקות תבלין של שביעית שהשתמשו בהם לנתינת טעם, בבישול, בכבישה או בהכנת תה, אם אינם ראויים יותר לא לתת טעם ולא לאכילה מותר להשליכם לאשפה לאחר השימוש (רמב"ם פ"ה הכ"ב).

יב. צמחי בושם שפג ריחם, מותר להשליכם לאשפה, אך אם עדיין יש בהם ריח, יש להניחם עד שיתקלקלו.

יג. מים שבישלו או כבשו בהם ירקות של שביעית וטעמם טפל ולא נוהגים להשתמש בהם, כגון מים שבשלו בהם תפוחי אדמה או שכבשו בהם מלפפונים, אין בהם קדושת שביעית ומותר לשופכם (וכן הורה הגרי"ש אלישיב שליט"א. יש מחמירים, שיש קדושת שביעית במי כבישת מלפפונים, כיון שראויים להטביל בהם). אבל מים שבשלו בהם פירות או ירקות שהדרך להשתמש במים עצמם למאכל, כגון מרקי ירקות או לפתנים, אסור לשופכם עד שיתקלקלו (וכן הורה הגרי"ש אלישיב שליט"א).

יד. שמן של שביעית שנשאר לאחר טיגון, אסור להשליכו כל זמן שאפשר להדליק בו, אלא אם נשארה בתחתית הכלי כמות קטנה ביותר שאותה אפשר לשטוף כרגיל.