א. מותר ליהנות מפירות שביעית הנאה שאינה גורמת לקלקול הפרי (ב"ק דף קא וסוכה מ), כגון לתלות פירות שביעית בסוכה לנוי (בתנאי שאינם מתקלקלים מהשמש) (הורה הגרי"ש אלישיב שליט"א. בשאלה של תליית אתרוג שביעית בסוכה, דן גם במנחת יצחק ח"י סי' קיט).

ב. אסור לעשות כלים ושרשראות בין ממאכל אדם ובין ממאכל בהמה (ראה חזו"א סי' יג ס"ק ח).

ג. אסור להשתמש לרפואה בפירות וירקות של שביעית העומדים למאכל אדם, שנאמר "לאכלה" ולא למלוגמא (לרפואה) (ב"ק קב, סוכה מ, רמב"ם פ"ה הל' י, יא). לפיכך לא ימשח גופו בכוהל של שביעית, ולא ישכך כאב שיניים ע"י שטיפת הפה בכוהל (תוספתא פ"ו ב), וכל שכן שאסור להטביל צמר גפן בכוהל של שביעית כדי ליתנו על שיניו, אך מותר לשתות קוניאק של שביעית, אף על פי שכוונתו להעבירו על שיניו לשכך כאבים (תוספתא שם ב).

ד. אסור להכין תרופות מפירות שביעית בין מפירות העומדים למאכל אדם ובין מהעומדים למאכל בהמה. עבר ועשה, פקעה קדושת שביעית מהתרופה ומותר להשתמש בה לריפוי, אך זה שעשאה צריך לקנות פירות חולין בערך הפירות שאיבד ולאוכלם בקדושת שביעית (פ"ח משנה ח).

ה. אסור לסוך את הגוף בפירות שביעית או במיצי פירות שביעית לפי שאינם מיועדים לסיכה (פ"ח משנה ב). בזמנינו שאין דרך לסוך כלל אלא לרפואה, יש האוסרים לסוך אפילו בשמן (הגרי"ש אלישיב שליט"א וכן מבואר בשו"ע או"ח סי' שכז סעי' א דבמקומות שאין דרך לסוך אלא לרפואה, אסור לסוך בשבת).

ו. אסור לסוך כלים, רהיטים ונעלים, בשמן של שביעית אפילו הדרך בכך (פ"ח משנה ח).

ז. אסור להכין סבון משמן של שביעית (תוספתא פ"ו ה"ה). עבר והכין, לא פקעה קדושתו ונראה שמותר להשתמש בו לרחצה (חזו"א דמאי סי' טו ס"ק א ד"ה טבל וד"ה מיהו).

ח. מותר להשתמש בשמן של שביעית למאור (פ"ח משנה ב, רמב"ם פ"ה ה"א), לפיכך מותר להדליק בו נרות שבת ויו"ט (תורת הארץ פ"ח סי' מז), אך אסור להדליק בו למצוה שאין נהנים מאורה, כגון נרות חנוכה (הרידב"ז פ"ה סעי' ט ותורת הארץ שם. וכן כתב בשו"ת אמרי יושר ח"א סי' ק במנחת שלמה סי' מב כתב שמותר להדליק נר חנוכה), או נרות נשמה ונרות תמיד שאין נהנים מאורם (תורת הארץ שם).

ט. מיני בשמים ופרחי ריח מותר להריח בהם ואף למוללם לשם כך, וכן מותר לעשן טבק של שביעית.

י. אסור להשתמש בפירות שביעית לכיבוס, לכן אין להסיר כתמים על ידי חומץ או מיץ לימון (סוכה דף מ ע"א, ב"ק דף קב ע"א).

יא. אסור לזרוע זרעים הראויים למאכל אדם או בהמה (חזו"א סי' ט ס"ק ד ד"ה ר"מ וד"ה והא). זרעים מחוטאים בחומר רעיל שנפסלו מאכילה, פקעה קדושתם ומותר לזורעם, אך אסור לחטאם כדי שיוכל אח"כ לזורעם (שהרי מקלקל מאכל אדם או בהמה).

יב. מיני זרעים שראויים לבהמה ובזמננו לא רגילים לתיתם לבהמה אלא לזריעה, אין בהם קדושת שביעית ומותר לזורעם (חזו"א מעשרות סי' א ס"ק כט, סי' יד ס"ק י).