א. כל שהוא מאכל אדם או מאכל בהמה חייב בביעור (פ"ז משנה א. רמב"ם פ"ז הי"ג) אם אינו מתקיים בארץ כמו שיבואר להלן), ואף על פי שאינו ראוי להם אלא על ידי הדחק.

ב. ישנם מינים שאינם מאכל אדם או בהמה ובכל זאת יש בהם קדושת שביעית כמבואר בפרק יד, כגון מיני צביעה ומאור, ומינים אלו חייבים בביעור (במשנה פ"ז מ"א, ובתוספתא פ"ה, ד).

ג. קליפות וגרעינים שיש בהם קדושת שביעית (כמבואר בפרק כג) חייבים בביעור כשאר פירות וירקות (משנה פ"ז מ"ג).

ד. מיצי פירות וירקות שיש בהם קדושת שביעית (כמבואר בפרק כב) יש בהם חובת ביעור.

ה. דברי מאכל הקדושים בקדושת שביעית שנתבשלו או נכבשו עם דברים שאינם קדושים בקדושת שביעית ממין אחר ונתנו בהם טעם (שיעור נתינת טעם בסתם הוא עד שאין מההיתר פי שישים), בהגיע זמן הביעור של המאכל החייב בביעור, חייב לבער גם את המאכל שקיבל טעמו (חזו"א סי' יא ס"ק ג-ה).

ו. כבש או בישל ביחד, שני מינים הקדושים בקדושת שביעית, קודם זמן ביעורם ואין זמן ביעורם שוה, יבער כל מין כשמגיע זמן ביעורו, ואין הטעם של המין שזמן ביעורו מוקדם מחייב בביעור את המין שזמן ביעורו מאוחר (פ"ז משנה ה והלכה כרבן גמלאיל, רמב"ם שם ה"ו).

ז. כלים שנתבשלו בהם מאכלים הקדושים בקדושת שביעית קודם זמן הביעור ובלעו טעמם, בהגיע זמן הביעור של אותם מאכלים, אין הטעם הבלוע חייב בביעור ואין צורך להגעילם (קהלות יעקב שביעית סי' ח אות ג).

ח. מאכל של שביעית שנתערב בחולין מין בשאינו מינו, בין שהתערב קודם זמן הביעור ובין אחרי זמן הביעור אם יש בשביעית כדי נתינת טעם בחולין חייב בביעור. ואם נתערב מין במינו קודם זמן הביעור או בזמן הביעור, אפילו התערב משהו מהשביעית, חייב בביעור. אך מאכל שביעית שלא התבער בזמנו ונאסר באכילה ונתערב אח"כ בחולין, אינו אוסר אלא בשיעור נתינת טעם אם נתערב לח בלח או ביבש, ואם נתערב יבש ביבש אינו אוסר אלא כשהרוב שביעית. וי"א שגם במקרה זה אוסר במשהו (פרק ז משנה ו: זה הכלל כל שהוא בנותן טעם חייב לבער
מין בשאינו מינו ומין במינו כל שהוא).

ט. בענין חובת ביעור בכבשים של שביעית שהתחיל להשתמש מהם קודם זמן הביעור, או תבשיל של פירות שביעית שהתחיל לאכול ממנו קודם זמן הביעור יעשה שאלת חכם.

י. כשם שפירות שביעית חייבים בביעור, כך הכסף או דבר מאכל שמקבל תמורתם, אם חלה עליהם קדושת שביעית (כמבואר בפרק יב) חייבים בביעור. וכן דבר מאכל שנקנה בכסף שחייב בביעור מתחייב גם הוא בביעור (פ"ז משנה א: ... יש לו ביעור ולדמיו ביעור, רמב"ם פ"ז ה"ז). זמן הביעור לדברים אלו יבואר בפרק לג.

יא. פירות המחוברים לקרקע בזמן הביעור, אינם חייבים בביעור (חזו"א סי' יא ס"ק ז ד"ה אם). במה דברים אמורים כשהשדה מופקרת לכל, אבל אם שומר על פירות שדהו בזמן הביעור, הרי הם חייבים בביעור (חזו"א סי' טו ס"ק ג ד"ה ונראה, מעדני ארץ שם).

יב. פירות הנמצאים בזמן הביעור ברשות אוצר בית דין, אינם חייבים בביעור (רמב"ן ויקרא כה, ז). אך פירות שנלקחו מאוצר בית דין קודם זמן הביעור, חייבים בביעור בהגיע זמן הביעור (מנחת שלמה סי' נא אות יז).

יג. פירות וירקות שגדלו אצל נכרים, לשיטת הסוברים שנוהגת בהם קדושת שביעית, הרי הם חייבים אף בביעור (הרש"ס פ"ו ה"א, מהר"י קורקוס פ"ז ה"ג, חרדים (בפרק ביעור פירות שביעית), של"ה שער אותיות אות ק, כפות תמרים יומא פג ע"א עיי"ש, שערי צדק פי"ט סעי' ה, וכן הכריע החזו"א סי' יא ס"ק ז ד"ה וירק, סי' כו סדר השביעית אות ג), ויש הפוטרים מביעור (הר"ש הזקן וכן הביא בשמו המבי"ט ח"א סי' כא, וסי' שלו).