א. מלאכות האסורות בשמיטה מן התורה אסור לעשותן אפילו כדי להציל צמחים ממיתה. מלאכות שאיסורן מדרבנן, מותר לעשותן כדי להציל צמחים ממיתה ונזק כפי שיבואר להלן (במשנה ריש מועד קטן, משקין בין השלחין במועד ובשביעית, גמ' שם ב ע"ב, פסק החזו"א סי' כא ס"ק יז יח שלא רק השקאה מותרת במקום הפסד אלא גם שאר מלאכות דרבנן).

ב. מותר לעשות מלאכות דרבנן כדי להציל עצים וצמחים רב שנתיים ממיתה, או כדי למנוע מהם קלקול ניכר שאינו ניתן לתיקון (החזו"א בסי' כא ס"ק יז כתב וז"ל: ולכן במקום הפסד שימות כל עץ או שיפסדו כל הפירות, יש לסמוך להקל בכל אלו. בסדר השביעית שהו"ל הרה"ח ר' זליג שפירא במחיצתו של החזו"א כתוב שהותרו המלאכות כדי להציל שלא יפסדו "רוב הפירות", משמע שלאו דוקא הפסד מוחלט של כל הפירות. ובספר שנת השבע פ"ח סעי' ג כתוב, שהותרה השקאה כדי להציל "מהיזק ניכר בכמות ובאיכות" ויש לדון לדבריו מה נחשב היזק ניכר, בשאלה זו האם הותרו מלאכות רק כדי להציל ממיתת צמחים או גם להציל מקלקולם, דן בשו"ת מהרי"ל דיסקין סי' כז ס"ק ד. וכן דן בזה בתורת הארץ חלק שני פ"ב ס"ק יט), אך לא כדי למנוע מהם קלקול שניתן לתקנו לאחר שנת השמיטה בלא הוצאה גדולה (נזק שניתן לתיקון ודאי אינו נזק, אך אם התיקון מצריך הוצאה גדולה הרי זה נזק, ואין זה תלוי בנאמר לקמן סעיף י, וכן הורו הגרי"ש אלישיב והגר"נ קרליץ שליט"א). כמו כן מותר לעשות מלאכות אלה כדי למנוע קלקול השדה (מבואר ברמב"ם פ"א ה"י שהתירו השקאה "כדי שלא תיעשה הארץ מליחה וימות כל עץ שבה", וכן מבואר בחזו"א סי' טז ס"ק ד סי' כא ס"ק יד), שלא ניתן לתקנו אחרי שמיטה.

ג. מותר לעשות מלאכות דרבנן גם כדי למנוע הפסד פירות שביעית (חזו"א סי' טז ס"ק ד וסי' כא ס"ק יד, וכן כתב בשו"ת מהרי"ל דיסקין קונטרס אחרון סי' ה ס"ק רנט, אמנם בשבת הארץ פ"א ה"ה ובקונטרס אחרון שם סי' יא ובמשפט כהן סי' עט כתב שכיון שפירות שביעית הם הפקר, לא הותרו בהם מלאכות דרבנן אפילו במקום הפסד, אך הותרו משום הפסד פירות שישית), שעור ההפסד ראה סעיף ב. במה דברים אמורים כאשר עלול להיגרם נזק בכמות הפירות או בכשירותם לאכילה, אך אסור לעשות מלאכות אלה כדי לכוון את עונת ההבשלה של הפירות או למנוע פגם קטן שאינו משמעותי לגבי כשירות הפרי לאכילה, אף על פי שהוא משמעותי לגבי צורתו החיצונית (פירות הקדושים בקדושת שביעית הרי הם הפקר ואסור למוכרם, ולא הותרו מלאכות למניעת נזק בפירות אלו, אלא לתועלת הציבור כדי שיהיו פירות לאכילה בשמיטה כדלעיל, אך לא לתועלת הבעלים, שהרי אין להם שום זכויות בפירות אלו. ונראה שגם בפירות שאינם קדושים בקדושת שביעית, אסור לעשות בהם מלאכה כדי למנוע הפסד כספי מהבעלים, כל זמן שאין קלקול בפירות עצמם, משום שלא מצינו שהתירו מלאכות בשביעית משום הפסד פרנסת הבעלים, אלא משום הפסד העצים או הפסד הפירות עצמם. וכן מבואר בבית הלוי ח"ג סי' א ח-א ובשו"ת משיב דבר, וכן הורו הגרי"ש אלישיב והגר"נ קרליץ שליט"א).

ד. מותר לעשות מלאכות דרבנן גם כדי למנוע מיתתם של צמחי נוי, ואף כדי למנוע פגיעה בצורתם החיצונית שלא יוכלו לשמש כפי יעודם המקורי (המבי"ט ח"ב סי' סד כתב שמותר להשקות עשבי בושם אף על פי שערכם מועט, וכן כתוב בסדר השביעית שהוציא הרה"ח ר' זליג שפירא במחיצתו של החזו"א, שמלאכות דרבנן הותרו גם מפני הפסד צמחי נוי), ברם אם הפגם בנוי הצמחים הוא זמני לשנת השמיטה בלבד, וניתן לתקנו לאחר שמיטה ללא הוצאה גדולה ביחס לטיפול בגינות רגילות, נראה שאינו בכלל הפסד המתיר עשיית מלאכות דרבנן. ויש אומרים שבמקום צורך גדול, אפשר להחשיב גם נזק זמני בנוי הצמחים לנזק, בתנאי שקלקול הנוי בולט ביותר. המחמיר בזה תבוא עליו ברכה, ויש לשאול שאלת חכם בכל מקרה. פירוט נוסף ראה בפרק ד.

ה. לא התירו לעשות מלאכות דרבנן למניעת נזק, אלא בנזק המצוי אצל רבים, אך לא כדי למנוע נזק ממאורע שקרה אצל יחיד (חזו"א סי' יח ס"ק ד, וסי' כ ס"ק ה).

ו. מותר לעשות מלאכות גם כדי למנוע ספק נזק (חזו"א סי' טז ס"ק יד). אולם ראוי להתיעץ במומחה חקלאות נאמן (המשנה ברורה סי' שכח ס"ק ה', בשו"ע סי' תרי"ח סעי' א, בביאור הלכה שם).

ז. יש להקדים ולעשות קודם שמיטה את כל המלאכות שאפשר להקדימן, כדי שלא יצטרך לעשותן בשמיטה או כדי למעט במספר הפעמים שיצטרך לעשותן בשמיטה (חזו"א סי' כא ס"ק יז), וכן יש לדחות למוצאי שמיטה כל מה שסובל דחוי (חזו"א שם). אף במלאכה המותרת אין להוסיף על הנחוץ כדי להציל מהנזק האמור, לא בכמות המלאכה ולא באיכותה (רמב"ם פ"א ה"ח, חזו"א סי' טז ס"ק יד ד"ה ודין).

ח. אסור לעשות מלאכות למניעת נזק בגידולים האסורים באיסור ספיחים (חזו"א סי' טז ס"ק ד).

ט. מלאכה הבאה למנוע נזק בפירות שביעית, אך אי אפשר לעשותה בצמצום, אלא בצורה שתגרום בהכרח גם הרווחה לצמח הניזוק או לצמחים אחרים, או אפילו אפשר לעשותה בצמצום, אלא שעשית המלאכה בצורה זו כרוכה בהוצאה כספית נוספת, מותר לעשותה כרגיל, אף על פי שעל ידי זה נגרמת הרווחה (חזו"א סי' טז ס"ק יד). במה דברים אמורים כאשר המלאכה באה למנוע נזק מפירות שביעית כפי שנתבאר לעיל סעיף ג, אבל אם המלאכה באה למנוע נזק מהעצים עצמם, או שבאה למנוע נזק מפירות שאינם קדושים בקדושת שביעית, אם אפשר לעשות בצמצום אלא שעשייתה בצורה זו מצריכה הוצאה נוספת, עליו להוציא הוצאות נוספות כדי לעשותה בצמצום. אמנם אם אין ידו משגת להוצאות נוספות, מותר לעשותה כרגיל. היתה ידו משגת, אך ההוצאה מרובה, אפשר שמכל מקום מותר לו לעשותה כרגיל (חזו"א שם).

י. מותר להשקות צמח הזקוק למים, אף על פי שמהשקאה זו נהנים צמחים אחרים שבסביבתו שאינם זקוקים לכך (כן הורה לנו הגר"נ קרליץ), אך אסור להשקותם באופן ישיר. לכן אסור להשקות בממטרה שטח שבתוכו גם צמחים שאינם מותרים בהשקאה, אלא ישקה כל צמח בנפרד. וכן הדין בהשקאה ע"י מערכת טפטוף כאשר הצינורות עוברים גם ליד צמחים שאינם זקוקים להשקאה. במקרה שאין לו אפשרות טכנית להשקות רק את הצמחים שזקוקים להשקאה, או שהדבר כרוך בהוצאות, יעשה ע"פ התנאים המפורטים בסעי' י (כן הורה הגר"נ קרליץ. לדעת הגרי"ש אלישיב אין להשקות צמחים שאינם זקוקים, אלא אם הצמחים הזקוקים הם רוב מוחלט באותו מקום, שאז מלאכתו מתיחסת אל הצמחים הזקוקים).