א. כשם שהתירו חז"ל לעשות מלאכות דרבנן בצמחי מאכל כדי להציל את הצמחים או למנוע איבוד הפירות כמבואר בפרק ג, כך התירו לעשות מלאכות אלו בצמחי נוי (המביט ח"ב סי' סד כתב שמותר להשקות צמחי בושם אף על פי שערכם מועט, וכן כתוב בסדר השביעית שהוציא לאור במחיצתו של החזון איש, הרה"ח ר' זליג שפירא), כדי למנוע מיתת צמחים או כדי למנוע פגם ניכר בנויים של הצמחים באופן שלא יוכלו להמשיך לשמש ליעודם המקורי. אמנם אם הקלקול בנוי הצמחים הוא לשנת שמיטה בלבד, וניתן להשיב את נוי הצמחים לקדמותו לאחר שמיטה ללא הוצאה מרובה, נראה שאסור לעשות מלאכות כדי למנוע פגם בנוי הצמחים למשך שנת שמיטה בלבד. כמו כן אסור לעשות מלאכות כדי למנוע איבוד פרחים במשך שנת שמיטה (כך הורה הגר"נ קרליץ שליט"א). במקרה של צורך גדול בנוי הצמחים או הפרחים יש לשאול שאלת חכם (דעת הגרי"ש אלישיב שליט"א).

ב. אין לטפח גינה בשמיטה מעבר למה שמטפחים בשאר השנים. וכן גינות מוזנחות, אין להתחיל לטפחן דווקא בשנת השמיטה (משום שיסוד ההיתר לעשות מלאכות הוא כדי למנוע הפסד, ומי שלא חושש להפסד בשאר השנים לא יכול לטעון להפסד בשנת שמיטה).

ג. צריך לעשות קודם שמיטה את כל המלאכות האפשריות כדי שלא יאלץ לעשותן בשמיטה או כדי להפחית את מספר הפעמים שיאלץ לעשותן בשמיטה. כמו כן יש לדחות למוצאי שמיטה את הסובל דיחוי (כמבואר לעיל פ"ג סעי' ז).
ד. צמחים שאם לא ישקה אותם יגרם להם נזק כנ"ל בסעיף א, מותר להשקותם סמוך למועד צמאונם, בכמות הנצרכת לקיומם (מו"ק ב ע"א וע"ב, והורו הגרי"ש אלישיב והגר"נ קרליץ שליט"א, שצמח שידוע שינזק ללא השקיה, מותר להשקותו סמוך למועד הנזק ואין צורך לחכות עד הרגע האחרון ממש. ובהלכות שביעית להגר"ב זילבר סי' א ס"ק עב כתב שמסתימת הפוסקים משמע שמותר להשקות בית השלחין כרגיל, וכן הורה לנו הגר"נ קרליץ. אך דעתו של הגרי"ש אלישיב שמותר להשקות רק כפי הצורך לקיום הצמחים). יש להדגיש כי הצורך בהשקית גינות נוי אינו קבוע, ומשתנה לפי סוגי הצמחים, הקרקע ועונות השנה. ובכל מקרה של ספק או חוסר נסיון, ראוי להיוועץ במומחה נאמן.

ה. צמחים שידוע על פי ניסיון, שללא השקיה לא יגרם להם נזק קבוע, אסור להשקותם.

ו. כשיש בגינה צמחים סמוכים זה לזה, צמחים הזקוקים להשקיה וצמחים שאינם זקוקים, והשקאת הצמחים הזקוקים להשקאה מביאה תועלת לצמחים שאינם זקוקים, תלוי הדבר בכמה פרטים אם מותר להשקותם, כפי שמבואר בפרק ג סעיף יא.
ז. רוב צמחי הנוי הרב שנתיים מסוגלים לעבור שנה אחת ללא זיבול וללא דישון בלא שיגרם להם הנזק הנזכר לעיל סעיף א. אמנם לעיתים נוצר מצב שללא דישון יגרם להם נזק כנ"ל, ובמקרה זה יהיה מותר לדשנם בכמות ההכרחית (חזו"א בסי' כא ס"ק יז).
ח. בדרך כלל אין צפוי נזק שלא ניתן לתיקון לגינה שלא יעדרו את אדמתה במשך שנה אחת, לפיכך אסור לעדור גינה בשמיטה.

ט. סדקים שנתהוו בקרקע סמוך לצמחים, מותר לסותמם כדי למנוע יבוש השרשים (מו"ק דף ג ע"א).
י. מותר לנכש עשבי בר החונקים את צמחי הנוי אם יש חשש למיתת צמחי הנוי או לנזק בהם כנ"ל (חזו"א סי' כא ס"ק יז). אפשר לבצע זאת על ידי ניכוש העשבים ביד או במעדר, או על ידי ריסוסם בחומרי הדברה. אמנם אם העשבים ראויים למאכל בהמה ראוי שלא לרססם בסולר או בחומרים רעילים (מאכל בהמה יש בו קדושת שביעית ואסור לקלקלו, והגרי"ש אלישיב והגר"נ קרליץ שליט"א הורו שאין הקדושה פוקעת מעשבים שלא עומדים לכלום. וכן משמע בחזו"א סי' יג ס"ק כא ד"ה ומיהו, ובמעדני ארץ שביעית סי' יא ס"ק ז (עמ' 041)). כמו כן מותר לעקור או לרסס דשא המתפשט לצמחי הגן ועלול לגרום להם נזק כנ"ל (מסתבר שאין בדשא קדושת שביעית ומותר לרססו אפילו בחומרים רעילים).

יא. כאשר אין חשש לנזק הנזכר בסעיף יג, אסור לנכש עשבי בר מהגינה אפילו אם אין כוונתו לתועלת צמחי הנוי אלא ליפות את הגינה או למנוע שריפות, כיון שלא ניכר שאין כוונתו גם לתועלת הצמחים. אך במקרה שאין כוונתו לתועלת הצמחים, מותר להשמיד את העשבים לא בצורה ישירה, כגון לכסותם ביריעת פלסטיק אטומה כדי לחונקם. יש אומרים שמותר גם לרסס את הגינה במונעי נביטה קודם שינבטו העשבים (כשמשמיד עשבים ע"י כיסוי בפלסטיק אטום, שאין זו מלאכת ניכוש ישירה, אלא שהכיסוי מונע אור מהעשבים והם מתים, וכן אין זו צורת עבודה המקובלת בחקלאות, מסתבר שלא אסרו חכמים, ובתנאי שאינו מתכוין לתועלת צמחי הגינה, וכן הורה הגרי"ש אלישיב שליט"א. לדעת הגר"נ קרליץ שליט"א מותר גם להשתמש בריסוסים במונעי נביטה מאותו הטעם), ויש אומרים שמותר לחתוך את העשבים יותר גבוה מהרגיל ובכך יהיה ניכר שאין כוונתו לתועלת הצמחים (וכן הורה הגר"נ קרליץ שליט"א). דין ניכוש בשטחים ריקים שסביב הבתים ראה להלן פ"ה.
יב. צמחים שהותקפו ע"י מזיקים או מחלות ויש חשש שימותו או שינזקו כנ"ל, מותר לרססם בחומרי הדברה (וכן כתב בשו"ת מהרי"ל דיסקין סי' כז אות כה, וכן כתב בשבת הארץ קונטרס אחרון סי' י, וכן כתב בספר מצוות הארץ פרק לט סעי' ב, וכן הורה הגרי"ש אלישיב שליט"א). עדיף להשתמש לשם כך בפתיונות או בהדברה דרך מערכת השרשים.
יג. גיזום אילנות וצמחים מלבד גפן אסור רק מדרבנן. לכן מותר לגזום אילנות וצמחים כדי למנוע את מיתתם או למנוע מהם נזק כנ"ל (חזו"א בסי' כא ס"ק יז). יש אומרים שגיזום בכל האילנות אסור מן התורה, ולדעתם אסור לגזום גם כדי להציל מנזק. גם לדעתם ניתן למחוק עיניים, בכדי להציל מהנזק הנ"ל, ואפשר גם להתיר לשבור ענפים ביד או למעכם בצבת (ע"י שינוי זה מסתבר שנהפכת המלאכה למלאכה האסורה רק מדרבנן).

יד. מותר להסיר ענפים בודדים שהותקפו במזיקים או מחלות. כשיש חשש שיתפשטו לשאר חלקי הצמח ויגרמו למותו או יגרמו לו נזק כנ"ל. כשמסירם יקפיד להסיר רק את הנחוץ לצורך מניעת התפשטות הנזק, ולא יוסיף אגב כך גם גיזום להשבחת הצמח.

טו. אסור לגזום עצים או שיחים לצורך עיצוב גידולם, אמנם בעצים צעירים מהירי צימוח, יתכן שעיכוב בגיזום עלול לגרום נזק, לכן יש להיוועץ במומחה מה יקרה ללא גיזום בשמיטה, ולשאול רב האם מצב זה נחשב לנזק מספיק כדי להתיר לגזום. לסוברים שגיזום אסור מן התורה בכל האילנות, אסור לגזום בכל מקרה אלא בצורה הנזכרת כנ"ל בסעיף טז.
טז. גיזום גדר חיה הגדלה פרא, נחשב למלאכה האסורה בשמיטה, אפילו אם כוונתו רק לתקן את צורתה כדי לשפר את נוי הגדר, ואינו מתכוין לחזק את השיח או לעודד צמיחת ענפים חדשים (וכן כתוב בספר השמיטה שאסור לכסח דשא והוא הדין גדר חיה, וכן הורו הגרי"ש אלישיב והגר"נ קרליץ שליט"א), ויש אומרים שאין זו מלאכה אסורה (כ"כ בספר שמיטה כהלכתה פרק א סעי' יא ובברית עולם שביעית (בסוף הספר) כתב שאסור לגזום גדר חיה אך מי שמיקל יש לו על מה לסמוך). אף לדעת המתירים, אין לגזום אלא גדר שענפיה צפופים ומלאה בעלים ירוקים, שאין בגיזום תועלת לעידוד הצמיחה, אבל גדר שענפיה דלילים והגיזום מועיל לצימוח ענפים חדשים, אסור לגוזמה.

יז. לדעת המתירים לגזום גדר מלאה וצפופה לצורך נוי, יזהר לא לגזום עמוק באופן שיווצר חלל בגדר שיתמלא ע"י צימוח מחדש, שכל שיש צורך בצימוח ענפים חדשים אסור.

יח. שיחי גדר חיה מזנים רגישים, שאם לא יגזמם בשמיטה לא יוכל להחזירם לצורתם המקורית לאחר שמיטה, מותר לגוזמם כדי שלא להפסיד צורתם (כיון שלא יוכלו להחזיר את הצמחים לקדמותם שישמרו גדר חיה כפי מטרתם, הרי זה נחשב נזק ובסעיף א), אך לא יגזום יותר מהנחוץ למניעת הנזק. לדעת הסוברים שגיזום בשאר האילנות אסור מהתורה, יתכן שאין היתר לגזום אפילו במקרה זה אלא כנ"ל בסעיף טז.

יט. מותר לחתוך מגדר חיה ענפים המפריעים למעבר, ובלבד שלא יתכוין לתועלת הצמחים, ויחתוך רק אותם חלקים שמפריעים (כדלהלן סעי' כו).
כ. כיסוח דשא נחשב למלאכה האסורה בשמיטה (ספר השמיטה פרק ג אות ב ס"ק ד וכן לדעת האוסרים לעיל סעיף יט לגזום גדר חיה, הוא הדין אסור לכסח דשא), ולכן אין לכסח אלא אם ההמנעות מהכיסוח עלולה לגרום לקלקול הדשא באופן שלא יוכלו להחזירו לאיתנו לאחר שמיטה בלי הוצאה מרובה. יש אומרים שאם כוונתו רק לתיקון צורת הדשא אין זו מלאכה ומותר. ומ"מ אף לדעתם לא הותר אלא בדשא מלא וצפוף שאין בכיסוחו תועלת לעידוד הצימוח, אבל בדשא דליל שעדיין לא התפשט בכל השטח, או דשא שהתנוון, אסור לכסחו, שהרי גורם לעידוד התפשטותו של הדשא, אלא אם ההמנעות מכיסוח תגרום לקלקול הדשא ולא יוכל להחזירו לאיתנו לאחר שמיטה בלי הוצאה מרובה. לדעת הסוברים שגיזום אסור מהתורה גם בירק, יתכן שאסור לכסח דשא גם במקרה זה.
כא. אסור לגזום ורדים. וכן אין להסיר מהם פרחים שנבלו (הסרת פרחים שנבלו, מעוררת יציאת פרחים חדשים והרי זה דומה למלאכת זמירה).

כב. מותר לקטוף פרחים לצורך שימוש בהם, אך אסור לקוטפם כדי לחזק את השיח או לעודד צימוח חדש. כאשר קוטף לשימוש, יש להקפיד לשנות מדרך הקטיפה שמקובל לקטוף כדי לקבל צימוח חדש, לכן לא יחתוך באמצע הענף אלא בשלישו התחתון או העליון. כמו כן מותר לקטוף ענפים משיחי בושם, לצורך שמוש בהם, אך אסור לקוטפם כדי לחזק את השיח או כדי לעודד בו
צימוח חדש.
כג. מותר לקצוץ ענפי אילן סרק לסכך בהם סוכתו או כדי שלא יפריעו למעבר, ובלבד שלא יתכוין גם לתועלת האילן. במה דברים אמורים, באדם רגיל שאינו יודע את כללי הגיזום המיקצועיים (דהיינו, שאינו יודע איך גוזמים עצים כדי להשיג את התועלת המכסימלית מגיזום זה). אך היודע את כללי הגיזום, צריך לשנות ולגזום שלא על פי כללים אלו , כגון שישאיר זיזים ארוכים או שיגזום רק מצד אחד של העץ (מסקנת החזו"א בסי' יט ס"ק טו, טז).

כד. ענף עץ פרי, שיש עליו חנטים (פירות בתחילת גידולם) אסור לקוצצו אפילו למטרות שהוזכרו בסעיף הקודם, משום הפסד פירות שביעית (פ"ד משניות ז-י, רמב"ם פ"ה הל' יז, יח). עד שיגיעו הפירות לתחילת הבשלתם (שם משנה י וברמב"ם שם). (גם בשאר השנים, וגם ללא חנטים, יש בזה חשש לא תשחית את עצה, וראוי לשאול שאלת חכם).
כה. ענף שהתחיל להשבר, מותר לתמכו כדי שלא תמשך שבירתו, אך אסור לחברו חזרה למקומו באופן שיוכל להתאחות מחדש (פ"ד משנה ו, רמב"ם פ"א הכ"ב). כמו כן מותר לתמוך ענף עמוס בפירות כדי שלא ישבר מכובד הפירות.

כו. ענף שנשבר או נגזם, מותר למשוח את מקום השבר או הגיזום במשחה שתימנע חדירת מזיקים או פטריות, אך יש להמנע מלמרוח במשחה שמסייעת לריפוי (פ"ד משנה ה).

כז. תמיכת עץ צעיר כדי שיגדל ישר נחשבת למלאכה האסורה בשמיטה (מועד קטן ג ע"א), אלא אם כן יש חשש שהעץ יתעקם ביותר ללא תמיכה, ולא יהיה ניתן לישרו לאחר שמיטה, ועיקום זה יהיה בו היזק ניכר כנ"ל סעיף א, או שיש חשש שהעץ ישבר לגמרי, שאז יש מקום להקל.
כח. מותר לגדור עץ צעיר להגן עליו מעוברים ושבים.

כט. אסור לעטוף עץ צעיר כדי להגן עליו מפני הקור אלא אם כן היה העץ רגיש ביותר שקיים חשש למיתתו או לנזק כנ"ל והוא באזור המועד לנזקי קרה.

ל. מותר להכין "צלחות" סביב העצים לצורך השקאה (מו"ק ג ע"א וכן פסק הרמב"ם פ"א ה"ט שעושין עוגיות לגפנים, ופירש החזו"א סי' יז ס"ק יט ד"ה שם, שעוגיות התמעטו מטעם, שאין זו עבודה המשבחת, אלא הכשר לעבודה אחרת, להשקאה שהיא עבודת השבחה).

לא. מותר להתקין צינורות וממטרות להשקאה ולטפל בהם כפי הצורך, לשימוש בשמיטה בבית השלחין או כהכנה למוצאי שמיטה.

לב. מותר לשטוף את ריצפת המרפסת אע"פ שהמים זורמים לגינה דרך המרזב אם אינו מתכוין לכך. י"א שאם המים ללא חומרי ניקוי יש להקפיד שלא יזרמו לגינה.