לאור המסקנות ההלכתיות שנכתבו בפרקים הקודמים, ערכנו פרק זה ובו הדרכה מעשית לטיפול בגינות נוי ובעציצים. פרק זה כתבנו על פי שיטתו של מרן החזון איש זצ"ל ולא הזכרנו את הדעות החולקות.

פרק זה נערך בהדרכתו של אגר' יצחק הל-אור מנהל המחלקה להנדסת הצומח, נוי ונוף, במשרד החקלאות.
א. יש מלאכות האסורות בשנת השמיטה מן התורה ויש שנאסרו ע"י חכמים. המלאכות האסורות מן התורה הן: זריעה, זמירה, קצירה, בצירה, נטיעה וחרישה. שאר המלאכות אסורות מדרבנן.

ב. הזמירה האסורה מן התורה, היא זמירת הגפן. ונראה שגם זמירת הקיווי אסורה מן התורה, הואיל וזמירתו שווה בפעולה ובתכלית לזמירת הגפן. זמירה-גיזום בשאר אילנות אסור רק מדרבנן.

ג. בתנאים מסויימים מותר לכרות ענפים מן העץ לצורך שימוש בענפים, כפי שיבואר להלן בפרק טיפול בעצים ובצמחים בשמיטה סעיף ח.

ד. אסור לעשות בשנת שמיטה עבודות של הכנת שטח לשנה השמינית.

ה. עבודות פיתוח ואחזקה שאינן חקלאיות, כגון: עשיית שבילים, הכנת מגרשי משחקים, גידור ועוד, אפשר לבצע בשנת שמיטה במיגבלות מסוימות. פרטי הדינים מבאורים בפרק ח.
ו. המלאכות האסורות מדרבנן הותרו כשעשייתן נועדה להגן על הצמחים שלא ימותו או שלא ינזקו נזק ניכר שאינו בר תיקון, וכן שלא תיפגע צורתם החיצונית של צמחי הנוי בצורה ניכרת ולא יוכלו לשמש יותר ליעודם המקורי. ברם, אם הפגם בנוי הצמחים הוא זמני לשנת השמיטה, וניתן לתיקון לאחר שמיטה ללא הוצאה מרובה, נראה שאינו בכלל הפסד המתיר עשיית מלאכות דרבנן. במקרים של צורך מיוחד, יש אומרים שאפשר להתיר עשיית מלאכות דרבנן, כדי למנוע פגם גדול בנוי הגינה והצמחים למשך שנת שמיטה, והמחמיר תבוא עליו ברכה, ויש לשאול שאלת חכם בכל מקרה.

את הפרקים הבאים כתבנו לפי השיטה שאוסרת עשיית מלאכות שמטרתן רק למנוע נזק בנוי לשנת שמיטה.

ז. למרות האמור, יש להקדים ולבצע לפני שמיטה את כל המלאכות שניתן להקדימן, כדי להמעיט עד כמה שאפשר עבודה בשמיטה, וכן לדחות למוצאי שמיטה את הסובל דיחוי.

ח. מלאכות אשר בדרך כלל אין מקפידים לבצען בשנה רגילה, אין לבצע בשנת השמיטה.

ט. חשש לנזק יש לקבוע ע"י נסיון ברור משנים עברו, או ע"י מומחים נאמנים.


1. רצוי להקדים נטיעה ושתילה לאביב של שנה שישית, ולא לדחותם לקיץ כדי שהצמחים יתבססו עד שנת שמיטה ונוכל להמנע מעבודות בשנה זו.

2. נטיעת עצי פרי ושיחי פרי רב שנתיים חשופי שורש, מותרת בשנה הששית עד ט"ז באב לפני שקיעת החמה.

3. עצי סרק ושיחים רב שנתיים שאינם מניבים פירות מאכל, מותר לנטוע חשופי שורש עד ראש השנה. אמנם אסור להשקותם בשנת שמיטה רק לאחר שנקלטו בקרקע (הקליטה היא בדרך כלל שבועיים אחרי הנטיעה באדמה רטובה), ולכן רצוי להקדים את הנטיעה. ויש אומרים שמותר לשתול רק עד ט"ו באלול כדי שיקלטו לפני ראש השנה.

4. צמחי ירקות מאכל או ריח חד שנתיים, מותר לשתול רק אם קליטתם (השתרשותם) תהיה לפני ראש השנה, שאחרת יאסרו בשימוש משום איסור ספיחים. בדרך כלל קליטה היא שלושה ימים, לכן מותר לשותלם עד כ"ז באלול.

5. פרחים וצמחי סרק חד שנתיים מותר לשתול עד ראש השנה, ויש המתירים רק עד כ"ז באלול, כדי שיקלטו קודם שמיטה.

6. זרעי ירקות מאכל או זרעים של צמחי ריח חד שנתיים, מותר לזרוע רק אם הנביטה (הצצה מעל פני הקרקע) תהיה לפני ראש השנה, אחרת יאסרו משום איסור ספיחים.

7. תבואה וקטניות אין לזרוע או לשתול אלא אם יגיעו הגרגירים לשליש גודלם קודם ראש השנה, שאחרת יאסרו בשימוש משום איסור ספיחים.

8. מותר להרכיב על עץ פרי קיים עד ראש השנה. וי"א שמותר רק עד כ"ז אלול כדי שתיקלט ההרכבה קודם שמיטה. כשחותכים את העץ הקיים כדי להרכיב בגזעו, יש להשאיר לפחות 10 ס"מ גזע מעל פני הקרקע.

9. כדאי להמנע מלשתול סמוך לשמיטה עצים מהירי צמוח וכן שיחים מהירי צימוח המיועדים לגדר חיה (כגון: צאלון, יקרנדה, שילטית (פלטופרום), מיכנף דורנטה וכדו', הואיל וידרשו בהם גיזומים בשמיטה, אשר יתכן ואינם בכלל הפסד מבחינה הלכתית.
1. מותר לנטוע עד ראש השנה עצי פרי שגדלו בשקיות או עציצים עם גוש אדמה סביב שורשיהם בתנאים דלהלן:
א. העץ נשתל בתוך שקית או בתוך עציץ עד ט"ז באב לפני שקיעת החמה.
ב.השקית או העציץ היו נקובים בתחתיהם בנקב בקוטר 2-2.5 ס"מ לפחות.
ג. לא היתה חציצה בין השקית או העציץ לקרקע.
ד. לא חדרו שורשים עיקריים, מהשקית או מהעציץ לקרקע.
ה. השתילה באדמה נעשית עם כל הגוש שהיה בשקית או בעציץ ואין התפוררות בגוש העפר או התרופפות של אחיזת הצמח ושורשיו בגוש, בזמן העברה והשתילה.
ו. במקרה שהגוש התפורר או שהתרופפה אחיזת השורשים בגוש והצמח זקוק לקליטה מחדש של השורשים, יעשה שאלת חכם אם ניתן לשתול בנתיים את העץ בעציץ שאינו נקוב ושישתל באדמה רק בשנה השמינית.
ז. אם היה הנקב קטן מהמבואר בס"ק ב, או היתה חציצה בין השקית או העציץ לקרקע, מותר לשותלו עד כ"ט באב אם מתקיימים התנאים שבס"ק ה.

2. מותר להעביר עץ פרי ממקום למקום עד ראש השנה אם עוקרו ממקומו ושותלו במקום החדש עם גוש האדמה שסביב שורשיו. ובלבד שהגוש מספיק גדול כדי שהעץ יכול לחיות בו עד הקליטה במקום החדש, ואין התרופפות של אחיזת השורשים בגוש. לשם כך יש לוודא שרוב השורשים הפעילים נמצאים בגוש שמעביר, וגודל הגוש מתאים לגודל הנוף ויש בכוחו לקיים את העץ במשך שבועיים.

3. צמחי ירקות חד שנתיים, מותר לשתול עם גוש האדמה שסביב שורשם עד ראש השנה, ובלבד שנשתלו בגוש עד כ"ז באלול ושהגוש יכול לקיים את הצמח שלשה ימים, ואין שום הפסקה בגידולם של הצמחים, ולא התפוררות או התרופפות הגוש כדלעיל.

יש להקדים ולבצע בשנה הששית את כל המלאכות האפשריות, על פי ההנחיות הבאות:
גיזום מדוקדק לפני שמיטה ימנע את הצורך לגזום בשמיטה, לכן יש לבצע לפני שמיטה את הגיזומים הבאים:

1. בעצים: לבצע קודם שמיטה גזום סתווי בנשירים ותדירי ירק כמו גיזום להפחתת נוף למניעת שברי רוח בחורף, גיזום לעצוב בעצים צעירים, גיזום לדלול בעצי פרי.

2. בשיחים: גיזום לחידוש, גיזום להסחת צמיחה, קיטום וגיזום לדילול ענפים.

3. במדשאות: יש להקדים את כל העבודות השנתיות כגון: דילול המידשאות,
חיפוי חול וכדו'.

חומר הדרכה על הגיזום - אפשר לקרוא בחוברת המחלקה להנדסת הצומח, נוי ונוף במשרד החקלאות: "גיזום עצים ושיחים".
יש להקדים לפני שמיטה את תמיכת העצים הצעירים ע"י קשירה וכד', וכן תמיכת זרועות וקשירתם למניעת שבר ופיצול, כדי למנוע גיזומים בשמיטה.
1. דישון בזרחן ואשלגן יש לתת במנות מתאימות בששית סמוך לראש השנה, כדי לדלג על הדישון בדשנים אלה בשמיטה. הנחיות לדישון ראה להלן.

2. אפשר להשתמש בזבל אורגני. יש המתירים גם בדשנים איטי תמס המכילים את כל המינרלים. הנחיות לדישון באיטי תמס אפשר לקבל בחברות המשווקות.
באזורים רגישים לקרה יש לבצע קודם ראש השנה הלבנת גזעים, וסגירת צלחות סביב עצים שידוע שלא יושקו יותר עד בא הגשמים.
יש להקפיד על נקיון הגינה מעשבים לפני שנת שמיטה, כדי להמנע מטיפולים מיותרים בשמיטה. אפשר להשתמש בריסוסי קרקע בסתיו (על אדמה נקיה מעשבים) בחומרים מונעי הצצת עשבים כגון: סימזין, גול, רונסטאר וכד' אפשר להפעילם בהשקיה סמוך לריסוס ואפשר בחלק מהחומרים לחכות שגישמי החורף יפעילום (יש להקפיד, הקפדת יתר, ולנהוג בהתאם להוראות היצרן, כדי להמנע מנזקים לצמחי הגן). את שולי המדשאה אפשר לרסס בראונדאפ, דגנול וכד'.

1. מותר לעדור כדי לסתום סדקים שנתהוו בקרקע סביב הצמחים, כדי למנוע יבוש השורשים. במקרה שקיים חשש כי הסידוק יקרע שורשים ויגרום לצמח נזק ניכר שאינו ניתן לתיקון (ראה בפרק כללי המלאכות סעיף ו), מותר לעדור קודם הסידוק כדי למנוע את הסידוק.

2. בדרך כלל אסור לבצע עידור לאיורור וספיגת מים, אלא במקרים קיצוניים שקיים חשש לנזק ניכר לצמחים.

3. מותר לתקן צלחות השקאה בשמיטה, אפילו כשאין צורך בזה למנוע הפסד.
ניכוש עשביה היא אחת מהמלאכות שאסרו חכמים לעשותם בשמיטה אלא כדי לשמור על קיום הצמחים, לכן:

1. אם העשביה "חונקת" את צמחי הגן (מסתירה מהם אור ושמש והצמחים עלולים למות) או גורמת להם נזק ניכר (כבפרק כללי המלאכות סעיף ו) ע"י "גזילת" המים, ואין אפשרות להשלים זאת ע"י השקאה נוספת (הדבר מצוי בצמחי גן צעירים), מותר לנכש את העשבים מסביב לצמחים. במקרה זה עדיף לרסס את העשבים (אם העשבים ראויים לאכילת בהמה, ראוי שלא לרסס בחומרים צורבי עלים המפסידים ממאכל בהמה). אם אי אפשר לרסס אפשר לנכש במעדר וכד'.

2. אם כוונתו להשמיד עשבים רק לשם נוי הגינה שלא תתכער על ידי עשבי הבר, או שרוצה למנוע נחשים ועקרבים או שריפות, ואינו מתכוין לתועלת צמחי הגינה, מותר להשמיד את העשבים על ידי כיסויים ביריעות בפלסטיק שחור למניעת אור. יש המתירים במקרה זה אף לרסס במונעי הצצה או לחתוך את העשבים בצורה הניכרת שאין כוונתו לתועלת הצמחים, כגון גבוה מעל פני הקרקע.
אם מניעת דישון עלולה לגרום נזק ניכר לצמחים (כבפרק כללי המלאכות סעיף ו), כגון מחסור בחנקן החמור במיוחד באדמות קלות וחוליות ששטיפת החומרים בהן מהירה - מותר לדשן. עדיף לדשן דרך מערכת ההשקאה. בכל מקרה רצוי לדשן רק על סמך בדיקת קרקע ועלים.
השקאה לצורך קיום הצמחים מותרת. הצורך בהשקאה משתנה לפי סוג הקרקע, הצמח, והתקופה בשנה, וככל שהצמחים ינזקו ללא השקאה, מותר להשקותם סמוך למועד צמאונם.

1. בצמחים חד שנתיים - איחור בהשקאה עד תחילת סימני צמא, יכול לגרום נזק שאינו ניתן לתיקון, לכן ישקם לפני זמן זה.

2. בצמחים רב שנתיים - אם עלי הצמח הינם עשבוניים דקים, אפשר להמתין עם ההשקאה עד שהחלו להופיע בהם סימני צמא ראשונים - שינוי במתח העלים (העלים נעשים רפויים. כמישה בשעות הצהרים החולפת בערב, איננה סימן לכמישת צמא). אם עלי הצמח עבים ולא ניתן להבחין בשינוי במתח העלים, ניתן להיעזר בהשוואה עם צמחים אחרים שבגינה. כאמור לעיל מותר אף להקדים קמעא ולהשקות סמוך למועדים אלו. אם יש בגינה צמחים סמוכים, שחלקם זקוקים להשקאה וחלקם לא, ראה פרק ג סעיף יא מה דינם.

3. עצים צעירים יש להשקות לצורך קיומם. כמות המים תלויה בגיל העץ, בסוגו, בעומק הקרקע, בעונה ובאזור הגידול. ישנם עצים שזקוקים להשקאה לעיתים קרובות וישנם המסתפקים בהשקאות בודדות ויש עצים עמידי יובש. כשאין מודד אחר לכללי ההשקאה לקיום יש להשקות במרווחי זמן צפופים מעט יותר ממרווחי הזמן שבין השקיה לסימני צמא ראשונים שבסעיף 2. לגבי כמויות ההשקאה ניתן להיעזר בטבלאות ההשקאה המובאות להלן.

4. בעצים מבוגרים, בהרבה מקרים באיזור גשום אין צורך בהשקאה כל השנה. פעמים ניתן להסתפק בהשקאות קייציות בודדות. גם בשיחים יש ואפשר לוותר על השקאה או למעט מאד בהשקאה, ובתקופת הגשמים אין צורך בהשקאה כלל. על כל זה יש להיוועץ באגרונום נאמן.

5. בגינות נוי אין להשקות במטרה ליצור גלי פריחה, אפילו בשיחים שבהם רגילים לבצע השקיה זו בשאר השנים (כגון:בוורדים), במקרה של צורך מיוחד יש לשאול חכם כיצד לנהוג.
1. מותר לרסס ריסוס מונע למחלות שכיחות העלולות לגרום נזק ניכר (כבפרק כללי המלאכות סעיף ו), כגון להדברת מחלות עלים בורדים.

2. אפשר לרסס נגד מחלות ומזיקים העלולים לגרום נזק ניכר וכן אפשר להדביר מזיקים ומחלות ע"י הזרקה (כגון באורן). ככלל יש להעדיף טיפול דרך הקרקע והשורשים או בפתיונות, על פני ריסוס.

3. כיוס פירות למניעת מזיקים או מכת שמש בפרי, מותר.
1. אסור לזמור גפנים. לצמצום הנזק יש לבצע זמירה חלקית לפני ראש השנה ולהשאיר 2-1 עיניים יותר מהרגיל ולהפסיק להשקות עד בא הגשמים. הדרכה נוספת אפשר לקבל במכון לחקר החקלאות על פי התורה, בית המועצה יד בנימין. ד.נ. עמק שורק.

2. אין לגזום עצים ושיחים, אלא במקרים הבאים:

3. בעצים צעירים מהירי צימוח, שבהם דחיית הגיזום לעיצובם, עלולה לגרום נזק שאינו בר תיקון, יש להתיעץ במומחה מה יקרה ללא הגיזום בשמיטה, ולהביא להכרעת רב אם אפשר להחשיב מצב זה לנזק.

4. מותר לגזום גיזום סניטרי (סילוק ענפים נגועים) כשקיים חשש להתפשטות הפגע.

5. מותר לסלק סורים (חזירים) הפורצים מהכנה כשיש חשש לנזק ניכר (כבפרק א סעיף ו), מצב זה מצוי במיוחד בעצים צעירים, וכשהסורים יוצאים מתחת להרכבה.

6. מותר לסלק דורים תחתונים באורן למניעת "איצרית האורן".
1. גיזום גדר חיה הוא אחד מהעבודות שמותר לעשותם בשמיטה רק כדי למנוע נזק ניכר (כבפרק כללי המלאכות סעיף ו). לכן בזנים רגישים שאינם מתחדשים לאחר גיזום נמוך כגון: פיטוספורום, מיני ערער, מללויקה ושיחים ממוצא אוסטרלי), מותר לגזום כדי שהצמח לא יאבד את צורתו. ראה עוד בפרק כללי המלאכות סעיף ו.

2. יש מי שמתיר לגזום כל גדר חיה למטרת נוי וצורה בלבד, בתנאים אלו: 1. הגדר מלאה וצפופה בענפים ועלים ירוקים, כלומר הגיזום לא נעשה במטרה למלא את חלל הגדר בצמיחה. 2. מטרת הגיזום הינה לשימור הנוי והצורה לא לחידוש הצימוח. גם לדעה זו כל שהגדר אינה מלאה או שיש בגדר צמחים שאינם מלאים, מותר לגזום רק בזנים רגישים כשקיים חשש לנזק ניכר כמבואר בסעיף 1.

3. מותר לרסס גדר חיה בחומרים כימים מננסים לעכוב הצמיחה, במיני צמחים שפעולה זו אינה גורמת לריבוי הפריחה.
1. מותר לגזום ענפים לסכך אם אינו מתכוון להועיל לעץ. גנן מקצועי צריך לגזום בצורה שתהא ניכרת שאינו מתכוון לתועלת העץ, כגון להשאיר גדמים וזיזים ארוכים או כל שינוי אחר. (אין להשחית עצים ללא תקנה, כגון הורדת הקודקוד בעצים ציריים, כברוש, ארז ואורן, וכן להוריד יותר משליש נוף העץ בעצים רחבי נוף - מדין בל תשחית).

ענפים המהווים מכשול וסכנה לעוברי דרכים, לחוטי חשמל וטלפון מותר לגוזמם, אבל יגזום על פי הצורך לסילוק המכשול ולא באופן המועיל לעץ.
1. לקשור או למתוח עץ במטרה לשנות את כיוון הצמיחה, מותר רק במקרה ברור של נזק ניכר בעתיד (כבפרק כללי המלאכות סעיף ו). כן יש מקום להתיר תמיכת עצים דקים ורכים במקרה שבלי תמיכה זו, יינזקו נזק ניכר לעתיד, ויש לשאול רב בכל מקרה.

2. בחצרות הבתים אין להתיר דלול הפריחה בעצי פרי אלא למניעת שבירת הענפים או נזק ניכר לעץ כתוצאה מכובד הפרי. דלול לאחר חנטת הפירות כרוך גם בשאלה של הפסד פירות שביעית ויש לעשות שאלת חכם. כאשר קיים חשש שמבלי הדילול יתקלקלו הפירות - יעשה שאלת חכם.

3. מותר למרוח משחה על מקום חיתוך ענף או פצע, כדי למנוע נזק, אך לא רצוי במשחה שמזרזת את ריפוי הפצע.

4. אפשר לעטוף עצים צעירים בבד, יריעות פלסטיק וכדו', כדי למנוע את מיתתם מחמת קרה וכן לבצע פעולות אחרות לשם כך.
1. השקיה - המדשאות שמוצאן מארצות חמות נחלקות לכמה קבוצות התנהגות השונות זו מזו בתגובתן למחסור במים:
א. מינים שיש להם קני שורש (גבעולים תת קרקעיים) בנוסף לשלוחות העליונות כמו: קיקויו, עשב ברמודה מצויה ופספלון, יכולים להישרד בהצמאה ממושכת ללא נזק בלתי הפיך. כדי לשמור על נופם העליון למשך שנת שמיטה מספיק להשקותם כשמופיעים סימני צמא - העלים משנים צבעם לירוק הנוטה לאפור והם נעשים רפויים. סימני צמא המופיעים רק באמצע היום וחולפים בערב אינם סימנים לצמא.
ב. במינים אחרים המשתייכים לקבוצה הראשונה, אלא שהצמאה עמוקה תגרום להם נזק קשה כמו: מיני ברמודה מכלוא ומינים מסוימים של זואיסיה, הקפדה על השקאה עם הופעת סימני הצמא הראשונים, תמנע מהם נזק.
ג. במינים של "מדשאות חמות" שאין להם קנה שורש כמו: צרגב (בופלו) ובת יבלית (עשב דרבן), שאיחור בהשקאה עלול לגרום לתמותה של הדשא, יש להקפיד להשקות מעט לפני הופעת סימני הצמא כדי למנוע מיתת המדשאה או קילקולה.
ד. מדשאות שמוצאן מארצות קרות כמו: זון (רייגרס), סיסנית (קנטקי בלוגרס) ובן אפר גבוה, זקוקות בדרך כלל בקיץ להשקיות צפופות במנות קטנות להורדת טמפרטורות הקרקע בנוסף לצרכי המים. לפיכך יש להקפיד על מירווחי ההשקיה נאותים.

2. כיסוח דשא הוא מהעבודות שמותר לעשותן בשמיטה רק כדי למנוע נזק כמבואר בפרק א סעיף ו. ויש אומרים שכאשר הדשא מלא, ומכסח כדי לשמור צורתו ולא כדי לעורר צימוח חדש, אין זו עבודה שאסור לעשותה בשמיטה. גם לשיטה זו כאשר הדשא לא התפשט עדיין בכל השטח או שיש בו קרחות, נחשב הכיסוח למלאכה, הואיל ויתכן שהכיסוח גורם להתפשטות הדשא לצדדים, ולכן מותר לכרח דשא זה רק כדי למנוע את הנזק המבואר בפרק כללי המלאכות סעיף ו. אי כיסוח הדשא במשך שנת שמיטה, עלול לגרום נזק גם לשנה השמינית - מלבד הנזק במראה הדשא לשנת שמיטה, וכדי להחזירו לקדמותו בשנה שמינית יהיה צורך בהוצאה מרובה, לכן מותר לכסח כדי למנוע נזק זה. אמנם הנזק שיגרם למדשאה בלי כיסוח תלוי בגודל המדשאה, במיקומה, במטרת
השימוש במדשאה ובהרגלי הכיסוח. ויש לשקול בכל מקרה לגופו. בדרך כלל הגדלת מירווחי הכיסוח בשליש מעבר לריווחי הזמן בשאר השנים תשמור על מדשאה סבירה ותמנע נזקים לעתיד. בזנים יוצרי נוף צפוף כמו מיני זואיסיה, ברמודת מכלוא, איחור מועט מהאמור, יכול כבר לגרום לנזק. וראה עוד בפרק כללי המלאכות סעיף ו.

3. אין לבצע בשמיטה דלול, איורור או כיסוי אדמה.

4. מותר לטפל בקצוות הדשא על מנת למנוע דכוי צמחים אחרים או התפשטות הדשא לשבילים וכדומה. אם אפשר עדיף לבצע זאת ע"י ריסוס.

5. אסור לבצע בשמיטה שום פעולות של הכנה לשתילת מדשאות כולל נכוש,
ישור שטח או מילוי אדמה.
1. בגינות נוי, אין לבצע בשמיטה גזום עונתי, הואיל והנוהג כיום לגזום ולחדש את ענפי הוורד כל שנה, לכן אף אם יגרם נוון ענפים בשמיטה, ניתן לגזום את הוורד בשמינית ולבנות זרועותיו מחדש ללא נזק.

2. גזום סניטרי (סילוק ענפים נגועים העלולים להדביק את כל הצמח) מותר כשקיים חשש לנזק (כמבואר לעיל בפרק כללי המלאכות סעיף ו).

3. מותר לקטוף את פרחי הוורד, אך יש לבצע קטיף זה בשינוי מצורת הקטיף המקצועית, כגון לחתוך בשליש העליון או התחתון של הענף, ולא במחציתו כמקובל בקטיף המתבצע להשגת פריחה חדשה.

4. בגינות נוי אין לבצע קטיף כדי ליצור גלי פריחה חדשים (כולל קטיף פרחים יבשים), וכן אין להשקות למטרה זו. במקרה של צורך גדול יעשה שאלת חכם (ראה פרק כללי המלאכות סעיף ו).

5. אסור לבצע קטיף "יורד" (מתחת לזיז של הפרח הקודם), כאשר המטרה היא גיזום הוורד, אבל אם מטרתו בקטיף הארוך לקבל גבעולים ארוכים, מותר לבצע קטיף זה בשינוי כבסעיף 3.

6. בפרחי הוורדים בעלי ריח נעים, יש לשמור על קדושת שביעית. וי"א שאם מגדלים אותם למטרת נוי ולא לריח אין בהם קדושת שביעית.
א. אסור להכשיר קרקע בשמיטה, אפילו תבוצע הזריעה לאחר שמיטה. משום מראית עין אסור ליישר שטחים למלא עפר או לסקל אבנים למטרת בניה, מגרשי משחקים וכד', אלא אם ניכר שכוונתו למטרות אלו.

ב. אסור לשרש או לכרות עצים במטרה להכין שטח לזריעה או לנטיעה. מותר לכרות עצים במטרה להכשיר את השטח לבנין וכדומה, אם משאיר את השורש בקרקע. אם ניכר לרואים שמקום זה מיועד לבניה על ידי הכנת חומרי בניה במקום או סימון אחר, מותר אף לשרש עצים.
ג. גינה ליד הבית, שרגילים לנקותה מזמן לזמן, מותר לנקות ולטאטא אותה בשנת שמיטה מכל מיני פסולת, כגון עלים וניירות, אם אין הכוונה להכשיר את המקום לזריעה או לתועלת הצמחים, אך אין לנקות הגינה מאבנים. לגבי ניכוש עשבים בגינה סמוך לצמחי הנוי, ראה בפרק טיפול בעצים וצמחים סעיף ב.

ד. שטח שאינו ראוי לזריעה או מקום המשמש מגרש חניה, מגרש משחקים וכד', מותר לנקותו אף מעשבים ואבנים. סבך של קוצים ועשבים שעלו סביב הבית, במקומות שאין בהם צמחים ואינם עומדים לגינה, ונוהגים כל שנה לנכש את העשבים מחשש לנחשים או לשיפור המראה, מותר לעשות כך גם בשמיטה. במקומות אלו מותר לשרוף קוצים יבשים.

ה. מותר להתקין צנורות השקאה וממטרות לצורך מוצאי שביעית, ואף לחפור לשם כך מותר אם ניכר שהחפירה נעשית למטרה זו. את העפר שנחפר אסור לפזר בשטח, אלא לפזרו במקום שאינו ראוי לזריעה או לצוברו סמוך לחפירה. כיצד לכסות את החפירה, ראה פרק ה.

ו. מותר להתקין "צלחות" להשקיה סביב גזעי העצים.

ז. מותר לבנות גדר בין החצר או הגינה לבין רשות הרבים, אפילו יש צורך לחפור בקרקע לשם כך לכל אורך קו הגדר. אבל בין גינה לגינה אסור לחפור, אבל מותר לבנות גדר ללא חפירה כגון לתקוע עמודים בקרקע.
מומלץ שההשקייה תעשה במערכת השקייה מסודרת, בדשא ע"י ממטרות, או טפטפות טמונות, בשיחים עצים ופרחים ע"י טיפטוף. קביעת כמות המים תעשה ע"י שימוש בקוצב מים (הנסגר באופן אוטומטי). לגינות נוי קטנות מתאים קוצב של "4/3 המגיב לספיקה נמוכה. קוצב זה חוסך זמן ומאפשר השקייה יעילה בכמות הנדרשת. מי שאין בידו קוצב יכול לבדוק את כמות המים העוברת במשך שעה במונה המים בזמן הפעלת הממטרות (כאשר כל הברזים בבית סגורים). פעולה זו תעזור בקביעת מנת המים.
השקיה לצורך קיום הצמחים מותרת. הצורך בהשקיה משתנה לפי סוג הקרקע, הצמח, והתקופה בשנה, וכל שהצמחים ינזקו ללא השקיה, מותר להשקותם סמוך למועד צמאונם.

1. בצמחים חד שנתיים - איחור בהשקיה עד תחילת סימני צמא, יכול לגרום נזק שאינו ניתן לתיקון, לכן ישקם לפני זמן זה.

2. בצמחים רב שנתיים - אם עלי הצמח הינם עשבוניים דקים, אפשר להמתין עם ההשקיה עד שהחלו להופיע בהם סימני צמא ראשונים - שינוי במתח העלים (העלים נעשים רפויים. כמישה בשעות הצהרים החולפת בערב, איננה סימן להתיבשות). אם עלי הצמח עבים ולא ניתן להבחין בשינוי במתח העלים, ניתן להיעזר בהשוואה עם צמחים אחרים שבגינה. כאמור לעיל מותר אף להקדים קמעא ולהשקות סמוך למועדים אלו.

3. עצים צעירים יש להשקות לצורך קיומם. כמות המים תלויה בגיל העץ, בסוגו, בעומק הקרקע בעונה ובאזור הגידול. ישנם עצים שזקוקים להשקיה לעיתים קרובות וישנם המסתפקים בהשקיות בודדות ויש עצים עמידי יובש.
כשאין מודד אחר לכללי ההשקיה לקיום, יש להשקות כשהחלו להופיע סימני צמא ראשונים כבסעיף 2. לגבי כמויות ההשקיה ניתן להיעזר בטבלאות שלהלן.

4. בעצים מבוגרים, בהרבה מקרים אין צורך בהשקיה כלל. פעמים וניתן להסתפק בהשקאות בודדות, גם בשיחים יש ואפשר לוותר על השקיה או למעט מאד בהשקיה, ובתקופת הגשמים אין צורך בהשקיה כלל. על כל זה יש להיוועץ באגרונום נאמן.

הטבלאות שלהלן מראות את כמות המים שהצמחים צורכים לפי ליטרים למ"ר, בחלוקה לסוגי צמחים ולאזורי הארץ.
כאמור לעיל יש להשקות בשנת שמיטה כאשר הצמחים מראים סימני צמא ראשונים (רפיון במתח העלים - העלים שמוטים), בהשקיה זו מחזירים לאדמה את כמות המים שנחסרה מאז ההשקיה הקודמת.