א. הגיע זמן הביעור והיה בידו מזון לג' סעודות בלבד מאותו המין, נראה שאינו חייב לבער (פ"ט משנה ח). היה בידו יותר מ"מזון ג' סעודות", חייב לבער, אמנם יכול להשאיר בידו "מזון ג' סעודות" ולבער את השאר (חזו"א סי' יא ס"ק ו ד"ה ובענין) (עליו לבער את השאר באותו היום שהגיע זמן הביעור עד שקיעת החמה (חזו"א שם), ורק לאחר שביער, יכול לאכול את מה שנשאר בידו.)

ב. "מזון ג' סעודות" נקבע על פי מספר נפשות בני ביתו הסמוכים על שולחנו, ג' סעודות לכל אחד (ר"ש וריבמ"ץ פ"ט משנה ח שמחלק מזון ג' סעודות לכל אחד מאנשי ביתו. והורה הגרי"ש אלישיב שליט"א שאינו צריך להקנות לאנשי ביתו, אלא מחשב לפי הסמוכים על שולחנו).

ג. שיעור מזון ג' סעודות נקבע כפי דרך אכילתו של כל אדם ואדם לאותו המין. דרך משל, הגיע זמן הביעור של תפוחים, אין אומרים שישער כמה תפוחים יכול לאכול אם יקבע כל סעודתו על תפוחים, אלא ישער כמה תפוחים דרכו לאכול בג' סעודות
כליפתן, וזה שיעור ג' סעודות ממין זה. וכן בכל מין ומין כדרך אכילתו כך דרך קביעת שיעורו (כן הורה הגרי"ש אלישיב שליט"א).

ד. הגיע זמן הביעור של כמה מינים באותו יום, אינו יכול לשער מזון ג' סעודות מכל מין ומין בפני עצמו, אלא משער כמה אוכל בג' סעודות משני המינים יחד. דרך משל, הגיע זמן הביעור של תפוחים ואגסים באותו יום, לא ישער כמה דרכו לאכול מתפוחים לבד וכמה מאגסים לבד, אלא ישער כמה דרכו לאכול משניהם יחד כלפתן לג' סעודות, או יקבע לעצמו איזה מין עדיף לו וישייר את כל הג' סעודות ממין זה, ויבער את כל המין השני (כן הורה הגרי"ש אלישיב שליט"א).