א. הלכות שמיטה נוהגות גם בצמחים הגדלים בעציצים, כמו שנתבאר בפרק הקודם, אמנם לא כל העציצים דינם שוה. שבעציצים המוגדרים מבחינה הלכתית כעציצים "שאינם נקובים", דהיינו שיש חציצה בין הצמח והאדמה שבעציץ לקרקע, אפשר להקל ולטפל ככל השנים, אם העציץ נמצא בבית. האם העציצים הביתיים נחשבים כאינם נקובים תלוי הדבר בחומר שממנו עשוי העציץ, בגודל הנקב, בדבר עליו מונח העציץ, בסוג הצמח, ובקומה שבה נמצא העציץ.
ב. עציץ הנמצא בחצר, במרפסת לא מקורה, על אדן החלון מבחוץ ובכל מקום תחת כיפת השמים, דינו כקרקע, וצמח הגדל בו דינו כצמח הגדל בקרקע, בין אם העציץ נקוב ובין אם הוא אינו נקוב. אלא שעציץ שדינו כ"עציץ נקוב" דינו כקרקע מן התורה (דמאי פ"ה משנה י, שבת צה ע"א, עוקצין פ"ב משנה י, רמב"ם הל' תרומות פ"א הכ"ג), ועציץ שדינו כ"עציץ שאינו נקוב" דינו כקרקע מדרבנן. בעציצים אלה אסור לזרוע או לשתול, ומותר לטפל בהם רק כפי שמותר לטפל בצמחים שבגינה כפי שנתבאר בפרקים ג, ד.
ג. עציץ הנמצא בבית מגורים או במבנה אחר שדינו כבית כפי שנתבאר בפרק ו סעיפים ג, ד, אם דינו כאינו נקוב, מותר לטפל בו כדרכו בכל שנה, והמיקל אף לזרוע או לשתול בו יש לו על מה לסמוך (ראה פרק ו). ואם דינו כנקוב, מותר לטפל בו רק כפי שמותר לטפל בצמחים שבגינה. לכן, יש חשיבות לקבוע האם העציצים הנמצאים בבית נחשבים כנקובים או כאינם נקובים, ויש בזה כמה שיטות כפי שנבאר להלן.

ד. דעת הגרש"ז אויערבך זצ"ל שעציץ הנמצא בבית מרוצף בקומה שניה או בריצפה הנתמכת על ידי עמודים, דינו כעציץ שאינו נקוב אף אם יש בו נקב, הואיל והריצפה חוצצת בין העציץ והקרקע שמתחת הבנין (מנחת שלמה סי' מא אות ב), ולכן מותר לטפל בו כדרכו בכל שנה והמקיל אף לשתול בו, יש לו על מה לסמוך. ואם הבית בקומת קרקע שריצפתו צמודה לאדמה (במנחת שלמה שם), העציץ הנמצא בבית זה יחשב לאינו נקוב רק בתנאים שיבוארו בסעיף ה, ו. ויש אומרים (דעת הגרי"ש אלישיב שליט"א) שהריצפה בכל מקרה אינה "חוצצת" ולכן גם עציץ הנמצא בבית בקומה גבוהה יהיה דינו כנקוב (שמותר לטפל בו רק כפי הכללים שהובאו בפרקים ג, ד) אם לא בתנאים שיבוארו בסעיף ה, ו. (ריצפת פי.וי.סי. גם לדעתו חוצצת). ויש אומרים (בחידושים וביאורים זרעים ח"ב סי' יא אות ח) שגם ריצפה צמודה לקרקע חוצצת, אמנם רק כאשר גדלים בעציץ ירקות או צמחים שדינם כירקות ולא כאשר גדלים בו אילנות או שיחים. ולכן לדעתם עציץ הנמצא בכל בית מרוצף נחשב אינו נקוב כאשר הצמח שבעציץ הוא ירק או דינו כירק.
ה. להלן גדרים הקובעים מהו עציץ נקוב ומהו עציץ שאינו נקוב:
1. עציץ שיש בו נקב בקוטר מילימטר אחד, יש להחמיר להחשיבו לנקוב (במסכת עוקצין פ"ב משנה י מבואר שכדי שעציץ יחשב לנקוב צריך שיהיה בו נקב כדי שורש קטן, וכן פסק הרמב"ם הל' תרומות פ"ה הט"ו וכתב שהוא פחות מכזית, דהיינו שהוא קטן מנקב שזית יכול לעבור בו), בין אם הנקב בשולי העציץ ובין אם הנקב בדפנותיו כנגד העפר שבעציץ (רש"י שבת צה ע"א ד"ה התולש, ב"י טור או"ח סי' שלו בשם תשובת הרשב"א).
2. גם עציץ שאין בו נקב, משתנה דינו בהתאם לסוג הצמח שגדל בו ובהתאם לחומר שממנו עשוי העציץ. לכן: אילנות, שיחים וצמחי נוי רב שנתיים שגבעולם קשיח ומעוצה (דינם כאילנות לגבי יניקה מהקרקע), הגדלים בעציץ שאין בו נקב, אם העציץ עשוי ממתכת, זכוכית, עץ (הכרעת החזו"א דיני ערלה אות לב שיש לצדד להקל שאילן הנטוע בעציץ של עץ שאין בו נקב, חייב בערלה רק מדרבנן) או פלסטיק מוקשה (לענין יניקה מן הקרקע דינו כאינו נקוב, כיון שהוא חומר אטום. וכן הורה הגר"נ קרליץ), נחשב שגדלים בעציץ שאינו נקוב, אך אם הוא עשוי מחרס (כדלעיל), או משקית פלסטיק שהשורשים יכולים לנקוב אותה (כיון שהשורשים יכולים לנקוב אותו דינו כעציץ נקוב), נחשב שגדלים בעציץ נקוב. יש מחמירים שגם אם גדלים בעציץ פלסטיק שהשרשים לא יכולים לנקב אותם, נחשב שגדלים בעציץ נקוב (הגרי"ש אלישיב שליט"א). צמחים חד שנתיים או צמחים רב שנתיים שגבעולם דק ורך ונראים כירק (לענין יניקה מה שנראה כירק יש לו דין ירק), נחשב שגדלים בעציץ שאינו נקוב גם אם הוא עשוי מחרס או אסבסט (החזו"א סי' כב ס"ק א). וכן אם עשוי מפלסטיק שאין יכולים לנקוב אותו (כיון שהוכרע להקל בשל עץ וחרס).
3. כדי שיחשב שהצמח גדל בעציץ שאינו נקוב, צריך שהניתוק מהקרקע יהיה לא רק בין שורשי הצמח לקרקע, אלא גם בין נוף הצמח לקרקע. ואם נוף הצמח מתפשט אל מחוץ לעציץ ומאהיל על גבי הקרקע, דינו כצמח הגדל בקרקע (המשנה למלך הל' ביכורים פ"ב ה"ט הביא את שיטת רש"י, תוס', הר"ש, הראב"ד והרע"ב).
4. עציץ נקוב המונח על דבר המפריד בינו לקרקע, דינו כעציץ שאינו נקוב. הדבר המפסיק צריך להיות מהחומרים המבוארים לעיל סעיף 2 (ב"י טור או"ח סי' שלו בשם הגהות אשרי), וראוי שלא יהיה מרחק רב בין הדבר המפסיק לתחתית העציץ (משום שהיניקה יכולה להיות גם באלכסון). וכן כאשר הנוף מאהיל על הקרקע ויש דבר חוצץ בינו לקרקע, אין הנוף מחבר את הצמח לקרקע (חזו"T ערלה סי' א ס"ק טז אות ב).
5. אויר לא נחשב הפסק בין עציץ נקוב לקרקע (שו"ע או"ח סי' שיב סעי' ג כפי שביארו המגן אברהם שם), לפיכך עציץ נקוב תלוי או עומד על רגליות ורק אויר מפסיק בינו לקרקע, דינו כעציץ נקוב.
6. אדניות הבנויות בקרקע או בקירות בנין ואי אפשר לטלטלן, הרי הם כמחוברים לקרקע וכל הצומח בהן כצומח בקרקע למרות שאינן נקובים (תשו' הראש כלל ב אות ד). כמו כן יש להחמיר בעציץ שנפחו גדול מ-056 ליטר להחשיבו כקרקע, למרות שאינו נקוב (אגלי טל קוצר סעי' ג ס"ק י).
ו. לדעות שהובאו בסעיף ד הסוברות שריצפת הבית אינה חוצצת בין העציץ והקרקע, צריך שיתקיימו בעציץ התנאים שהובאו בסעיף הקודם, כדי שיחשב לאינו נקוב ויוכלו לטפל בו כבכל השנים, דהיינו שלא יהיה בו נקב והעציץ עשוי מחומר המהוה חציצה, או שיהיה דבר החוצץ בין העציץ והקרקע, העשוי מחומר המהוה חציצה, כגון יריעת פלסטיק, צלחת וכד' כפי שנתבאר שם. י"א (הגרי"ש אלישיב) שבבית מרוצף בקומה גבוהה, מספיק להקפיד על חציצה בין העציץ עצמו לריצפה ואין צורך להקפיד על חציצה בין נוף העציץ לריצפה, וגם אם הנוף יוצא מחוץ לעציץ ומאהיל מעל הריצפה, דינו כאינו נקוב, אם יש חציצה בין שורשי הצמח והקרקע.
ז. עציץ שאינו נקוב שניקב, או שענפיו התפשטו אל מחוץ לעציץ ומאהילים על גבי הקרקע, דינו מעתה כעציץ נקוב (רמב"ם הל' תרומות פ"ה הט"ו).

ח. עציץ נקוב שנסתם נקבו או שהונח תחתיו דבר שיחצוץ בינו לקרקע, דינו מעתה כעציץ שאינו נקוב (לענין עשיית מלאכות בעציץ).

ט. מותר לכנס ענפים שבלטו מחוץ לעציץ או להניח את העציץ והענפים על דבר המפסיק בינם לקרקע, כדי שיהיה מעתה דינו כדין עציץ שאינו נקוב.
י. עציץ הנמצא על האדמה בין תחת כיפת השמים ובין תחת גג, אסור להופכו מאינו נקוב לנקוב, הן על ידי ניקובו והן על ידי הסרת החציצה בינו לקרקע (במנחת שלמה סי' מא אות א, וכן דעת הגרי"ש אלישיב), וכן אין להוציא ענפים מחוץ לשטח העציץ והם יאהילו על הקרקע. כמו כן אין להניח על הקרקע עציץ נקוב שהיה מוגבה מהקרקע, שעל ידי כך מגביר את יניקתו מהקרקע. וכן אין להגביה עציץ נקוב ולשוב ולהניחו, כיון שכשמגביהו מקטין את יניקתו מהקרקע וכששב ומורידו מגביר את יניקתו (מנחת שלמה סי' מא אות א. אמנם במכתב, ס"ל שאם עושה את כל השינויים לא לתועלת הצמח אלא מפני שצריך למקום העציץ וכד', הרי זה מותר).

יא. יש לדון אם מותר להעביר עציץ נקוב המונח על האדמה ממקום למקום, אפילו בגרירה, שיתכן שנחשב כעוקרו ממקומו ונוטעו במקום החדש.
יב. עציץ הנמצא בבית מרוצף, לדעת הסוברים שריצפה חוצצת כפי שהתבאר בסעיף ד, מותר להפוך את העציץ מאינו נקוב לנקוב ולהעבירו ממקום למקום שהרי תמיד נשאר דינו כאינו נקוב. לדעת הסוברים שהריצפה אינה חוצצת (ריצפה בקומת קרקע לדעה אחת ולדעה השניה גם ריצפה בקומה גבוהה), יש אומרים (הגרי"ש אלישיב) שאסור להופכו מאינו נקוב לנקוב, כגון להורידו מהשלחן ולהניחו על הריצפה או להסיר את הצלחת שמתחת לעציץ, ואפילו כוונתו רק לסידור הבית. מ"מ גם לדעה זו מותר להעביר עציץ עם נקב המונח על הריצפה ממקום למקום, ומותר גם להנמיך עציץ שהיה מוגבה ואף להניחו על הריצפה מותר, הואיל ולענין זה אפשר לסמוך על הסוברים שהריצפה נחשבת לחציצה (הגרי"ש אלישיב שליט"א). כמו כן מותר להעביר עציץ נקוב המונח על דבר החוצץ בינו לריצפה ולהניחו על דבר אחר שחוצץ אף על פי שבהעברה אין דבר שחוצץ בין נקב העציץ והריצפה, כגון להעביר עציץ משלחן העומד בצד אחד של החדר לשלחן העומד בצידו השני, כיון שהדבר נעשה דרך העברה בעלמא. ויש אומרים (הגרש"ז אויערבאך) שאם כוונתו לסידור הבית מותר להעביר עציץ עם נקב מעל דבר החוצץ בינו לקרקע כגון מעל גבי שלחן ולהניחו על הריצפה, משום שכל שאין כונתו להופכו לנקוב לתועלת הצמח אלא משנה מצבו כיון שרוצה לשנות את סידור הבית, אין בזה איסור.
יג. אסור להוציא מן הבית עציץ אפילו אינו נקוב ולהניחו בחוץ, וכן אסור להסיר את התקרה מעל העציץ (חזו"א סי' כב ס"ק א). ואם אין כוונתו לתועלת הצמחים שבעציץ אלא לדבר אחר, וניכר הדבר שלשם כך עושה, כגון שמסיר את התקרה כדי לעשות שם סוכה, מותר (דעת הגרש"ז אויערבך).

יד. מותר להעביר עציץ נקוב מחנות לבית (הגרש"ז אויערבך). ויש מחמירים (הגרי"ש אלישיב) שצריך לעוטפו בנילון וכדומה או להניחו ע"ג דבר החוצץ בינו לבין הקרקע, כדי שיחשב לעציץ שאינו נקוב בשעת ההעברה, וכן כשמניחו בביתו צריך להשאירו כעציץ שאינו נקוב.
טו. אסור לקנות צמח נוי שנשתל בשמיטה באדמה או בעציץ נקוב (הרמב"ם פ"א הי"ב), ויש אוסרים אף לקבלו במתנה (בית הרידב"ז שם).

טז. הגדל בעציץ שאינו נקוב אינו אסור משום ספיחין (ספר השמיטה ח"א פ"ו הערה 2 בשם הגר"ח ברלין וכן הורו הגרי"ש אלישיב והגר"נ קרליץ). וי"א דאף הגדל בעציץ נקוב אין בו איסור ספיחין (הגרש"ז אויערבאך).
יז. עציץ שיש בו רק מים דינו כעציץ שיש בו אדמה, לכן אין לגדל גרעין אבוקדו וכד', אלא כשנתמלאו התנאים שבסעי' ד (כרם ציון הר צבי סי' יא אות ד, וכן מוסרים משמו של החזו"א).

העציצים מתחלקים מהבחינה ההלכתית לשתי קבוצות עיקריות:
א. עציצים הגדלים מחוץ לבית - בחצר, במרפסת לא מקורה, על הגג, או מחוץ לאדן החלון, בין אם העציצים נקובים ובין אם הם אינם נקובים. בקבוצה זו נכללות גם אדניות הקבועות בבנין אפילו הן תחת גג או בתוך הבית. הטיפול השוטף בעציצים אלו מותר רק כפי הכללים ההלכתיים של הטיפול בגינות הנוי, דהיינו אסור לשתול או לזרוע ומותר לעשות שאר מלאכות רק כדי למנוע מיתת הצמחים או נזק ניכר בהם, כמבואר בפרקים ב-ד. אמנם הטיפול המעשי יהיה שונה בגלל התנאים המיוחדים של הצמחים שבעציץ. בעוד שלצמחים הגדלים בקרקע יש בדרך כלל מרחב גדול להתפשטות מערכת השורשים למציאת מקורות הזנה, ולכן כתבנו להלן שאפשר לחכות עם ההשקאה עד שניכרים בצמח תחילת סימני צמא, שהעלים נעשים רפויים, הרי לרשות הצמח שבעציץ עומדת רק האדמה שבעציץ. נוסף לכך, כיום רגילים לגדל את הצמחים שבעציצים בתוך מצעים קלים, שאינם אוצרים בתוכם הרבה מים והדשנים נשטפים מהם בקלות. לכן, אם בחלק מהצמחים אפשר לחכות עד תחילת סימני צמא (רפיון במתח העלים), בצמחים אחרים ובפרט בגדלים במצעים קלים, איחור בהשקאה יכול לגרום למיתת הצמח ומסוכן לחכות עד תחילת סימני צמא, ויש להקדים את השקאה בכל צמח לפי תכונותיו ותנאי גידולו ולאחר רק מעט מההנחיות של המשתלה. יש לציין כאן, שמותר להשקות צמחים גם כשקיים ספק שמא הם ימותו ולא רק כשמיתתם ודאית. כמו כן יתכן מצב שמחסור בדשנים יגרום לצמחים נזק ניכר שלא ניתן לתיקון, ואז יהיה מותר לדשן בשמיטה.

ב. עציצים הנמצאים בתוך בית מרוצף ויש חציצה בין נקבי העציץ לריצפה (כגון שהעציץ מונח על צלחת, על שלחן, על יריעת פלסטיק וכד'). וי"א שבקבוצה זו נכללים כל העציצים הנמצאים בתוך הבית כאשר הריצפה לא צמודה לקרקע (קומה שניה או על עמודים) אפילו אין תחתם צלחות וכד'.
בעציצים מקבוצה זו מותר לעשות את כל העבודות כרגיל, אפילו עבודות השבחה, ויש אפשרות להקל, גם לשתול בעציצים אלה. לגבי הזזת עציצים והעברתם ממקום למקום, ראה לעיל.