"ושבתה הארץ לה'"

דפי הדרכה בתחומי החקלאות לקראת השמיטה

כפי שהוסבר, ניתן להתיר מלאכות דרבנן כשהן באות למניעת נזק ניכר לעץ או ליבול. עם זאת יש לתכנן ולהקדים גם את ביצוען של מלאכות דרבנן לפני השמיטה כל האפשר.
אין נוטעים בשביעית. עץ-פרי שנזרע או ניטע בשביעית או אף לקראתה, באופן שבו מונים לו שנות ערלה החל בשמיטה, חובה לעקור אותו. משום כך יש לסיים את הנטיעה עד לט"ז אב לפני השמיטה. (אמנם, שתיל הנמצא בעציץ נקוב ונחשב למחובר לקרקע לפני אלול, מותר לנטוע אותו עם הגוש עד ראש-השנה. שתיל שבעציץ שאינו נקוב, שאינו נחשב למחובר לקרקע, מותר לנטוע עם הגוש עד ל' אב, אך יש מחמירים מחשש תקלות.)
במטעים רבים נהוגה כיום אי-פליחה, ועל כל חקלאי לבדוק, אם אינו יכול לנהוג כך בשמיטה. בשיטה זו הפעולה העיקרית היא כיסוח העשבייה, וכן ריסוסים למניעת נביטה או להדברת עשבים מסוימים. במטעים המעובדים בקביעות, ובפרט במועדים לסידוק הקרקע, יש להתייעץ ולשאול שאלת-חכם לפני שמחליטים לבצע דיסוק או קילטור. בכרמים רבים ייתכן גם שימוש במכסח או "סכין" אופקית החותכת את העשבייה מעט מתחת לפני הקרקע, שיטה מומלצת הדורשת הקפדה על יישור קרקע מראש לשם הבטחת יעילותה (יישור כזה חשוב גם ליעילות הדברה כימית. ראה בפרק ג פרטים לסדר עדיפויות של היתרי העיבוד בשמיטה).
בהשקיה ידנית יש להגדיל מרווחים בין ההשקיות (ולתכנן כמויות מתאימות) עד לתחום שבו עדיין לא יהא חשש לנזק ניכר ליבול ולצימוח הקובע יבולים עתידיים. כמעט בכל המקרים הדבר ניתן, ויש לתכנן לפי תנאי כל מטע, יש גם לקיים מעקב אחר העצים. אמנם, בקרקעות שטחיות בהם מאגר המים זעום, וכן בעונה בה העצים עמוסים פרי מתפתח, יש להשקות בתכיפות כדי למנוע עקת יובש העשויה לפגוע ביבול ובהתמיינות יבול השנה הבאה. עדיפה השקיה בעזרת מחשב, ואז להשקות (ולדשן) בפחות פעולות - מלאכות, כך בפקודה אחת לחודש וכדומה - ואז ניתן להשקות גם בתכיפות רבה יותר
אין לבצע בשמיטה זיבול אורגני ולא דישון בזרחן ואשלגן, מכיוון שכרגיל ניתן לוותר עליו למשך שנה ללא נזק ניכר. יש להתכונן לשמיטה על-ידי הקפדה על דישון נאות בשנים קודמות, והשלמת כל חסר אפשרי לפני השמיטה. בתנאים או בגידולים מיוחדים, וכן בקרקעות שטחיות יש לעקוב ולהתייעץ לשם מניעת נזק.
בדיקות לדישון - יש להיעזר בבדיקות-עלים, בשנים שלפני השמיטה, בכל המטעים שלגביהם קיימות הוראות ואפשרות לבדיקה במעבדות שירות השדה האזורי. במיוחד יש לבדוק את היסודות שיש סיבה לחשוש למחסור בהם, ולהשלים את החסר, ככל האפשר, עוד לפני השמיטה.
המטעים מושקים כיום בטפטוף או במתזים. מערכת השורשים מתרכזת בשטח מצומצם ומושקית בכמויות מים גדולות, לפי יחידת שטח מושקית בפועל. בתנאים אלה, ובפרט בתנאי קרקע שטחית, קיים חשש לנזק ניכר עקב הימנעות מדישון חנקני במטעים פוריים בשמיטה, ולכן הדישון בחנקן יהא מותר בהסתייגויות כלהלן.
1) יש לתת דישון לקראת הסתיו, כ10- ק"ג חנקן לד', או כשליש המנה השנתית הרגילה, במטע בעל הנבה גבוהה כמו באפרסק. דישון זה יתבצע בהשקיות האחרונות בקיץ, כאשר העץ עודנו בפעילות. בשמיטה עצמה יש לדשן עד כדי מחצית מהנהוג במטע - על-ידי ריווח בין הדישונים.
(הסבר - לגבי מטעים מסחריים, בהשקיה בטפטוף הנהוגה כיום, דרושה הספקת מים וחנקן לעיתים תכופות כדי שלא יתהווה מחסור. למעשה סביר להניח, כי במטעים רבים, ובפרט בפוריות לא גבוהה ובצימוח שאינו מהיר, וכאשר בבדיקות עלים נמצאה רמה סבירה של חנקן, אפשר להימנע מדישון ללא נזק ניכר. לשם כך נדרשת הכנה טובה הכוללת דישון סתווי, וחשוב מעקב צמוד על צימוח וצבע העלים לאבחון סימני נזק, שיתירו דישון מתקן. דשן חנקני איטי תמס. שניתן בסתיו בשיעור של כ-5 ק"ג חנקן לד'. מנע נזק משמעותי בתצפיות. ניתן להיעזר בדישון כזה, ואולי גם בזיבול בכופתיות מועשרות לשם הימנעות או הפחתת הדישון בשמיטה).
2) במטעים צעירים יתכן צורך בדישון רב יותר, להבטחת צימוח מספיק שיאפשר מהלך תקין של עיצוב העצים, היות והאגירה בתוך העצים מצומצמת. יש להתייעץ מבחינה הלכתית, בהקשר להערכת החשש לנזק.
3) בעצים שאינם עמוסים פרי וצימוחם סביר, יש להתייעץ אם ניתן להימנע לגמרי מדישון ללא נזק, ובפרט לגבי עצים בגינות.
4) כאשר מושקה ומדושן שטח רחב מסביב לעץ גם בשנים שלפני שמיטה, עומד לרשות העץ מאגר גדול של יסודות דישון, ובתנאים רגילים ניתן להימנע מדישון למשך שנה ללא נזק ממשי.
5) כאשר מדשנים בשמיטה, רצוי להכניס את הדשן למי-ההשקיה ולא לתתו לחוד, כדי להימנע ממלאכה נוספת, וכאמור נכון להכניס לפיקוד חדשי וכדומה.
יש לבדוק בקפדנות כל חשש למחסורים ביסודות שונים לפני ביצוע הטיפול. למשל, טיפולים למניעת חסר בברזל (מניעת צהבון - כלורוזה), יינתנו רק לאחר הופעת הצהבון בלבלוב הצעיר, אך במטעים המועדים לכך יש להקדים ולטפל.
הגיזום של עצי-פרי שונים, שלא כזמירה בגפן, האסורה מן התורה, אסור מדברי חכמים (לדעת מרבית הפוסקים), כדברי ה"חזון איש" (הלכות שביעית כו א) -

"דזימור הוא במקומות ידועות.. של תועלת הצמיחה דצריך דקדוק המקום כפי מפקד הטבע של האילן... אבל זימור בשאר אילנות ליכא אלא זירוד".

אמנם, כאשר טיב המלאכה שווה לזמירת הגפן, דהיינו הקצרת ענף "במקומות ידועות" כדי לכוון את הצימוח ייתכן שיהא בזה משום איסור זמירה גם בעצים אחרים. יש להתייעץ עם מורה הוראה בכל מקרה לחשש כזה. ויתכן צורך לפתור בעיות כאלה בדרכים שהוצעו לגבי הגפן.
(גיזום שתילים ועצים צעירים יידון בהמשך). המטרות השכיחות של הגיזום בעצי פרי, שבנשירים הוא מתבצע בעיקר בחורף, במועד השלכת, הם כלהלן :
• לשמור על נפח העץ - למנוע צל עצים שכנים וגובה לא נוח.
• לעצב ולשמור על צורת השלד, כולל מניעת ענפים מתארכים שישתרכו.
• לשמור על אפשרות כניסת האור לכל חלקי העץ.
• להקטין את נפח הנוף כדי לקבל יחס פוריות-צימוח רצוי תוך תלות ביחסי נוף-שורשים.
• להקטין את מספר הפירות לעץ לשם העלאת גודל וטיב הפרי.
• להבטיח צימוח ענפים חזקים שיתאימו להנבת פרי בשנה השוטפת או לשנה הבאה (דוגמת אפרסק, המניב על ענפונים של שנה שעברה).
לאחרונה הונהגו גיזומים קלים - בעיקר היקפיים, בקיץ, גם בנשירים, כדי להגביר תאורה לפנים הנוף ובמקביל לחסוך במים.
במרבית עצי-הפרי ניתן לוותר על הגיזום בשנת השמיטה, אם אמנם הקפידו לגזום היטב בשנה הקודמת. כך המצב בעצים ירוקי-עד כמו הדרים, זיתים ואבוקדו, ואף בתפוח - במרבית הזנים וצורות הגידול. במינים ובזנים בעלי צימוח חזק ופוריות גבוהה ובמטע צפוף, יידרש גיזום קיצי מיוחד לפני השמיטה.
לאחרונה הונהג במטעים מסוימים גיזום מכני. ניתן לבצע גיזום שדרה וצמרת לפני ראש-השנה בתוצאות טובות בזני שזיפים, תפוחים, חבושים ועוד. לגבי אפרסק קיימת תצפית מצומצמת ויתכן כי יהא צורך בגיזום קל לתיקון. ברור כי ניתן לגזום כך רק בזנים המבשילים לפני ראש-השנה, אמנם, ניתן לגזום מיכנית גם בזנים אפילים תוך פגיעה בחלק מהיבול שעל העץ, וניתן לגזום חלקית ידנית גם ללא נזק כזה.
הגיזום מהוה גורם חשוב בזני אפרסק פוריים שהם בעלי צימוח נמרץ, וללא גיזום יתכן נזק רב עקב עודף חנטת פירות, צל בחלקים גדולים, צימוח של הרבה ענפים דקים שלא יתאימו להנבת יבול יפה בשנה שלאחריה, ובמקרים קיצוניים אף עומס פרי על ענפים צדדיים עד כדי שבירתם. המטרה להשיג פרי גדול חשובה מעט פחות בשמיטה, כי היבול מיועד לחלוקה על-ידי אוצר-בית-דין. ההצעות לשמיטה לעצי-אפרסק כנ"ל ועצים דומים כוללות: גיזום או טיפול קיצי, רצוי בכמה שלבים, להשגת מספר ענפים מצומצם, כנדרש מבחינת מספר הפירות הרצוי. מדובר כרגיל להשאיר כ-300 ענפי-פרי לעץ אפרסק שבמרווח רגיל (5 על 4 מ'). הטיפול כולל גם הסרת ענפים גדולים לריווח פנימי לפי הנדרש, הנמכת הצמרת והסרת ענפים המתרחקים ממרכז העץ.
גיזום קל באביב, כולל הסרה ידנית של לבלובים צפופים, גיזום חזק יותר לאחר הקטיף (בזנים בכירים יחסית), וכן לקראת סוף הקיץ, עם גמר עונת הצימוח החזק. השלבים המדויקים ומועדם נקבעים בהכרח לפי עונת הצימוח וההנבה של כל זן. אמנם, קיימת בעיה בכך שמספר ענפי הפרי שהושאר - אם יהא בינוני - עשוי להיות רב מדי, באם תנאי החנטה באביב השמיטה יהיו טובים ויתקבלו פירות קטנים (יש מגבלות שונות בביצוע דילול באביב), ובתנאי חנטה גרועים ייתכן יבול נמוך מאוד, כי קשה לווסת את מספר הענפים באביב השמיטה לפי התנאים. נושא זה יהא צורך לסכם עם בית הדין שיקלוט את היבול.
קיים קושי בביצוע לגבי זנים אפילים שפרים עודנו על העצים עד קרוב לראש-השנה, ובכמה זנים גם לאחריו. קיים צורך במציאת כוח-עבודה מתאים שיוכל לבצע גיזום בתקופה שבה עדיין עוסקים בקטיף. עם זאת נוכחנו בכמה תצפיות, כי הדבר ניתן לביצוע בתוצאות טובות למדי.
בגידול אפרסמון בזן "פויו", הגיזום הנדרש כדי לקבל צימוח ויבול, דומה מאוד לזמירה מבחינת דרך הביצוע, ומסתבר שייכלל באיסור זמירה כנ"ל. אך אין הדבר כך בזן העיקרי "טריומף", שבו מבצעים בעיקר פיסוג וכיפוף ענפים.
בגידול קיוי (אקטנידיה), הענפים שצמחו בעונה האחרונה ומיועדים להצמיח ענפים ופירות בעונה הבאה, לא יגיעו לכך ביעילות ובצורה טובה אלא אם כן ייקטם החלק העליון שלהם, ואז ייצאו הענפים הדרושים לאורך החלק הנשאר. אף כי אין בזה משום הכוונה לנקודות מעטות בכל ענף, כבגפן רגילה, יש לחשוש שיש כאן איסור זמירה. הפתרון המתבקש, כדי למנוע צימוח חזק מראשי אותם הענפים, הוא ביצוע הטיפול בשינוי, כמו על-ידי כיפוף ושבירה ידנית של הענפים, וכך יהוו מלאכה דרבנן הדרושה להשגת יבול סביר, ולכן תהא מותרת.
לפי ההגדרות הנ"ל נראה שרק בעצים שבהם יש משמעות רבה לגיזום, ולא ניתן להימנע ממנו בלי חשש לנזק ניכר, יהא מותר לגזום בשמיטה, ואולי בדרך של גיזום-הסחה כפי שיוסבר להלן לגבי מטעים צעירים. אך יש להעלות כמה הסתייגויות לכך, וכדלהלן:
1) הסיכום הנ"ל עולה מן הפסיקה של בעל ה"חזון איש", אך יש סוברים כי קיים איסור זמירה גם "בשאר אילנות" ואף בגיזום שאינו דומה ל"זמירה בדקדוק". משום כך קיימת הסתייגות מסוימת מהתרת הגיזום בשמיטה.
2) גם במלאכות דרבנן יש לעשות לפני השמיטה ככל האפשר כדי למנוע את ביצועם בשמיטה.
3) אחת המטרות החשובות של הגיזום בעצי-פרי בעלי פוריות גבוהה היא להפחית את כמות הפריחה והחנטה, כלומר דילול היבול. סיכום נושא זה צריך להיעשות עם בית הדין שיקבל את היבול. כמו כן, באם מתכוננים לדילול טוב באביב, ייתכן שניתן למעט בגיזום בשמיטה.
עיצוב העץ בשנותיו הראשונות עשוי לקבוע את התפתחותו לעתיד, ובשלב זה נדרשת לרוב התפתחות טובה ומהירה, כדי לאפשר עיצוב טוב של השלד. משום כך עשויים גיזום וקיטום, וכן השקיה ודישון רציפים, להיות חיוניים כדי למנוע נחשלות בעתיד, ולכן יהא מותר טיפול מסודר תוך ביצוע מלאכות שאין בהם חשש לאיסור תורה. בעיה מיוחדת מהווה הגיזום בגפנים, עקב החשש לאיסור זמירה שהוא מן התורה.
לדעת חלק מן המדריכים ניתן לדאוג לעיצוב סביר על-ידי טיפול רצוף, המלווה בהסרה ידנית של לבלוב, בקיטום ידני ובכיפוף וקשירת ענפים. בתכנון מראש ובאישור הלכתי מיוחד, ייתכן שניתן להסתפק בנוסף לטיפולים כנ"ל בגיזום הסחה ולהימנע מהקצרות, כפי שיוסבר להלן.
הקצרה מתבצעת כרגיל כדי לגרום לצימוח חדש חזק, הדרוש לשם עיצוב שתיל בעל צימוח מסועף. הקצרה כזאת בגפן אסרו כדין זמירה, ויש הסוברים שיש להימנע מהקצרה אף בעצים אחרים. לכתחילה יש לבצע הקצרות רק לפני ראש השנה, ובשמיטה עצמה לעצב בדרך של מיחוק ידני, כיפוף וקשירה, ואם הכרחי - בדרך של גיזומי הסחה, ורק באין ברירה - על-ידי פיסוג והקצרה שייעשו רק לפי פסיקה מתאימה בכל מקרה.
גוזמים את הגזע (או ענף מפותח ומסועף) מעל לסעיף שנבחר, וסעיף זה ישמש מעתה כהמשך הגזע (או הענף). פעולה זאת קלה יותר מבחינה הלכתית.
בכמה מקרים ניתן להציע דחיית העיצוב כולו עד לאחר השמיטה, ולבצע אז הקצרה חריפה ולהמשיך ממנה את בניית השלד המפורט. פתרון כזה מתאים לגבי ענבי-מאכל בתנאים בהם ניתן לבצע בניית כל השלד הדרוש בשנה שלאחר השמיטה, (כשהגפן עדיין בשנות ערלה).
עצי-פרי רבים מצמיחים שפע של פרחים העשויים לחנוט שפע של פירות. כאשר עץ מגיע לעומס רב של פירות, יהיו הפירות קטנים, לא יבשילו היטב ולעיתים אף לא יעמדו הענפים בכובד ויישברו. עומס פרי עשוי גם לגרום לצימוח חלש, ובעקבותיו - לפגיעה ולעתים אף לניוון העץ או חלקים ממנו.
בגידול עצי-פרי קיימת תחרות רבה וקיים פער-מחירים גדול לטובת פירות שבגודל ובאיכות המבוקשים. המגדלים חייבים אפוא להגיע, בפירות המשווקים, לגודל ואיכות טובים כדי להבטיח רווחיות. לשם השגת שתי מטרות אלה - שמירת העץ ויבוליו מפני ליקויים והשגת פרי מבוקש - יש לדלל את הפרחים והפירות, לעתים עד לכדי עשירית ממספר הפרחים, ולקבל בדרך זו יבול קטן במקצת אך בעל איכות גבוהה ותמורה גבוהה.
הדילול הרגיל במטעים מתבצע למעשה בשלבים וכולל: גיזום בחורף, דילול כימי של פריחה, דילול אשכולות ודילול באשכולות, ובעיקר - דילול ידני של חנטים, שהוא בדרך כלל הדילול האחרון והקובע לקראת הקטיף. עוצמת הדילול נקבעת לפי התחזית, כמה מתוך הפרחים עשויים לחנוט ולהגיע להבשלה. אך הערכה מוקדמת כזאת עשויה להתבדות עקב תופעות כמו שרב, קור, רוח, ואף גשם רב במועד הפריחה. משום כך מעדיפים במרבית המקרים לקבוע את שיעור הדילול הסופי רק לאחר החנטה. בכמה זנים הנוטים לחנטת-יתר נחשב הדילול הכימי חיוני לשם השגת יבול בעל ערך מסחרי כל שהוא.
דילול בשלב הפריחה מותר - ככל המלאכות דרבנן - רק למניעת נזק ניכר לעץ או לפירותיו. בדילול או קטיף חנטים שעדיין אינם ראויים למאכל (חנטה - מנשירת עלי-הכותרת והופעת הפרי), האיסור חמור יותר כיוון שהשחתת פירות שביעית אסורה (כפי שהובא בפרק א שאסור להשחית פירות שביעית בידים או לזרוק לתוך אשפה) אמנם למעשה, סיכם הגרש"ז אויערבך זצ"ל (במכתב שפורסם באוסף "מפרי הארץ" שביעית עמ' )9 להתיר דילול חנטים, כאשר זה הכרחי כדי שהפירות הנשארים יהיו כאלה, שאנשים יהיו מוכנים לקבלם ולאוכלם. המשתמע מכך הוא שמותר לדלל כדי לקבל פירות בגודל בינוני, שיהיו ראויים לאכילה בחלוקה על-ידי בית-דין, אך לא כדי לקבל פירות גדולים או בעלי איכות מיוחדת.
בנוסף לכך, התירו בעבר לקטוף פרי העומד למאכל, ולו בקושי, ולכן ניתן, למשל, לקטוף תפוחים קטנים הראויים לבישול, אף לצורך דילול, אף אם למעשה לא ייעשה בהם שימוש והם יישארו בשדה. בגפן התירו לדלל עד שלב הבוסר- התחלת הופעת מיץ בגרגרים (גודלם של הענבים כשעועית קטנה), וכן לאחר שיהיו ראויים בקושי למאכל.
גיזום מפורט לשם ריווח ודילול, מותר מעיקר הדין אף בשמיטה עצמה, אך רק כאשר הוא בא למנוע חשש של נזק ניכר והוא יידרש במיוחד במצבים של צפיפות רבה ותחזית לפוריות גבוהה. עם זאת, כיון שיש מקום להחמיר שלא לגזום, כפי שהתבאר לעיל, וכרגיל ניתן לגזום גם לפני השמיטה, יהא צורך בבדיקה בכל מקרה ובתיאום עם בית-הדין. יש חיוניות בדילול במטעים בהם צפויה פוריות גבוהה, לפי תכונות הזן והמטע, או לאחר שנת יבול נמוך במטע שיש בו סירוגיות, וכן בזנים בעלי פרי קטן במיוחד, כדי למנוע עומס יתר, ולמנוע הנבת פירות קטנים. יש לבצע דילול בפריחה, ולהעדיף דילול כימי לפי ההנחיות הרגילות של שירותי ההדרכה. רק כאשר לא ניתן לפתור בדרך זו את הבעיות, מותר לדלל בחנטה, וגם אז רק להשגת פרי בינוני - למניעת הנבת פירות הקטנים מן המתקבל על ידי הצרכנים, או למניעת זוגות או קבוצות דבוקות של פירות המועדים לנגיעות.
להלן כמה דוגמאות, כאשר למגדלים רבים יש תפריטים שלהם. בנוסף, לקראת עונת הדילול בשמיטה, נקווה גם לעדכן את המידע, כולל שיטות חדשות לדילול בעזרת משטחים, שטרם נכנסו לשימוש מסחרי, וקיים סיכוי סביר שיעמדו לרשות המגדלים בשמיטה.
חיוני בתנאים של תחזית לפוריות גבוהה. יש לרסס בפריחה מלאה, ולא יאוחר מגמר הפריחה. כאשר הפריחה אינה אחידה, אפשר לרסס ב-0.05% דלאמיד (או אמידתין) עם משטח, את החלק המרכזי של הנוף, ושבוע או שבועיים לאחריו את חלקו העליון. דילול תיקון ידני או דילול על-ידי סווין 0.15% בחנטה, יתבצע רק במקרה הצורך למניעת הנבת פרי קטן כנ"ל.
ניתן לטפל כבתפוח, אך רק במקרים ברורים של עומס, שאינם רגילים באגס.
ניתן לעשות דילול ידני בפריחה ולהשלימו לאחר חנטה רק כדי לקבל פירות בינוניים.
מבצעים ריסוסים בג'יברלין לדילול בזני פרלט וסולטנינה, ומברישים בפרלט לפני הפריחה למניעת צפיפות באשכול, להגדלת הגרגרים ולייעול ההדברה של מזיקים ומחלות באשכול. לגבי דילול מספר האשכולות, לגבי זינוב, ולגבי הריסוסים להגדלת הגרגרים יש מקום להתיר דילול עד שלב הבוסר מבחינת איסור השחתה, אך מכיוון שהפרי מיועד לאוצר-בית-דין, יש לקבל הוראות בית-הדין, אם לבצע מלאכות אלה. ההנחה היא שיהיו מותרות רק למניעת נזק ויהא צורך לקבוע, אם קבלת גרגרים גדולים אמנם מרכיב חיוני עבור אוכלי הפירות.
באגס יתכן צורך בריסוסי ג'יברלין, לשם הבטחת חנטה בתנאי הפריה לקויה, וכן בכמה זני הדרים, וגם למניעת נשירת פרי. וכן בענבי-מאכל חסרי חרצנים, לשם הבטחת גודל הגרגר והיבול. ריסוס למניעת נשירת פירות בטיפימון - 0.04% נהוג בזנים פוריים כמו בשזיף שגיב, שקד נפ"א ובכמה זני תפוח. יש מקום להתיר מלאכות אלה, אך יידרשו הוראות בית-הדין.
להגברת פוריות ויבול באבוקדו, הדרים, גפני-מאכל ועוד, נהוג טיפול זה בכל השנים. בשמיטה יש לבחון היתרו לפי מידת חיוניותו בכל מקרה, ולבצעו רק על-פי הוראות בית-הדין.
בעצי-פרי רבים חשובה העמדת כוורות-דבורים להבטחת הפוריות, ויש לבצעה בשליחות בית-דין. בנשירים המדובר בשזיף, גודגדן, זני משמש, תפוח ואגס. בתמרים הכרחית האבקה הנעשית כרגיל על-ידי איסוף מכני של אבקה מצמחי הזכר והבאתה לתפרחות, או על-ידי העברת תפרחות זכריות מעל לנקביות, כדי לקבל יבולים סבירים. היו שערערו על כך, בטענה שזוהי ההרכבה בדקלים שמובאת לאיסור.
(הערה - ב"אור זרוע הקצר" מתואר שהרכבה בדקלים היא של כפניות - תמרי בוסר, כדי שימשיכו בצימוח והבשלה. ואם אכן זוהי ההרכבה המוזכרת במקורות, אינה עניין להאבקה).
נזכיר כי אסור לנטוע ואסור לקיים עץ-פרי שניטע בשמיטה, ואף להשריש או לנטוע לאחר טו באב ערב השמיטה.
לאחרונה הונהגה הכנת שתילים, בפיקוח הרבנות, בעציץ נקוב בתנאים בהם הוא נחשב הלכתית למחובר לקרקע ואז גם שנות המשתלה נמנות לו לעניין ערלה. שתיל כזה מותר לנטוע עד ערב ר"ה של השמיטה, תוך הקפדה על מניעת כל הפסקה בחיי השתיל כמחובר הלכתית לקרקע. משום כך מקרה של התפוררות במהלך ההעברה לנטיעה, ניתוק ממושך מהקרקע, או כמישה קיצונית כמו בעקבות ניתוק עיקר מערכת השורשים במהלך ההוצאה מהמשתלה, מצריך מנייה מחודשת של שנות ערלה, ואז חל על שתיל כזה דין הנוטע חשוף שורש.
שתילים הנמצאים בעציץ נקוב כנ"ל, הרי הם כנטועים. משום כך, ניתן להכין שתילים מלפני שמיטה כדי להגיע לנטיעה לאחר השמיטה. הזריעה או ההשרשה בעציץ, חייבת להסתיים בט"ו אב ערב השמיטה בדומה לכל נטיעה. הרכבה אסורה בשמיטה אך מותר להרכיב עד ראש השנה (או לאחר השמיטה). הטיפול בשתילים במשך השמיטה, ייעשה לפי כללי הטיפול בצמחים בשמיטה. משום כך, מותר להשקות, לדשן, ולהדביר, וכן לגזום את השתילים רק כפי הצורך למניעת נזק משמעותי - כמו אי התאמתם לנטיעה לאחר השמיטה. לגבי שתילי גפן יש לשאול במיוחד כיצד לנהוג בנושא הגיזום כיוון שהזמירה אסורה מהתורה. את פעולת הגירדום של הנוף להבטחת צימוח ההרכבה, יש לעשות בכל מקרה בשינוי לפי הוראת חכם, למשל בשלבים. גם אין להזיז את השתילים בשמיטה אלא במקום הפסד או נזק, וגם אז יש להזיז לכתחילה בגרירה מבלי להגביה מהקרקע.
יש לשתול בקרקע המשתלה עד טו באב לפני השמיטה, ולטפל בשמיטה לפי הלכות שמיטה בדומה לנאמר לעיל, להוצאה מהקרקע לנטיעה רק לאחר שנת השמיטה, שרק אז יתחילו למנות להם שנות ערלה.
במשך שנת השמיטה ניתן להכין שתילים במצע מנותק מהקרקע הנמצא בתוך בית, שאז לא נוהגים בהם איסורי שמיטה לפי בעל החזו"א, וכן לא נמנות להם שנות ערלה אלא מהנטיעה שלאחר השמיטה. להלן כמה הגדרות: מצע מנותק - כמו בהנחת שקית על יריעת פלסטיק שאינה מחוררת. לדעת חלק מהפוסקים גם משטח מרוצף הבנוי על עמודים (שביניהם חלל אויר) נחשב כמנתק. גם הנוף צריך להיות מעל המשטח המנתק.
בית - כאשר מדובר בגידול הדורש אור מלא לשם צימוח טוב, מתאים גם גג קבוע המונע את מרבית האור כמו רשת מעל 50 אחוז צל. לכתחילה נדרשות גם קירות. לדעת חלק מהפוסקים גם חממה נחשבת לבית לעניין זה.
במשך השמיטה אסור להוציא שתילים מהבית החוצה, אסור להסיר את הגג, ואסור להוריד מהמשטח המנתק אפילו בתוך הבית. אך מותר להעביר ממשטח מנתק אחד לאחר שבתוך בית.
איסורי הנטיעה והמלאכות קיימים במשך כל שנת השמיטה, בדומה להנ"ל, אך אין מגבלות לגבי הימים שלפני השמיטה.