פרשת החודש באה כשאנו מתקרבים לראש חדש ניסן, החודש הראשון לחודשי השנה, אשר בתוכו חג החרות, חג הפסח.
הפתיחה לאירועי יציאת מצרים, ההוראה להתכונן לפסח, נאמרה למשה ולאהרן בראש חודש ניסן, ולפיכך אנו קוראים בשבת זו את הפסוקים מפרק י"ב בספר שמות, ובהם המצוות הראשונות שניתנו לעם ישראל.

הפסוק הראשון:

"החדש הזה לכם ראש חדשים, ראשון הוא לכם לחדשי השנה",

מדבר בשני נושאים:
הנושא הראשון - קידוש החדש,
והעניין השני - קביעתו של ראש חודש ניסן כראש השנה לחודשים.

לתיבה "חודש" שתי משמעויות:
האחת: מולד הלבנה, חידוש הירח. גם יום מולד הלבנה נקרא "חודש". כך למשל אומר יהונתן לדוד: "מחר חודש", וכוונתו למה שאנו קוראים היום: "ראש חודש". וכך נאמר גם בהפטרת השבוע מספר יחזקאל פרקים מ"ה-מ"ו:

"שער החצר הפנימית הפנה קדים, יהיה סגור ששת ימי המעשה
וביום השבת יפתח וביום החדש יפתח."

במסכת ראש השנה פ"א מ"ז אנו שונים:

"אב ובנו שראו את החודש".

וברור שהכוונה למולד הירח.

המשמעות השנייה של "חודש" היא יחידת הזמן שבין מולד למולד. זוהי המשמעות הרווחת בימינו
לתיבה "חודש". לתקופת זמן זו אנו קוראים גם ירח.

ביסוד פירושו הראשון של רש"י לפסוק נמצאת המשמעות הראשונה של המילה: מולד.

"הראהו לבנה בחידושה ואמר לו: כשהירח מתחדש, יהיה לך ראש חדש.

לפי זה פירוש הכתוב: "המולד הזה של הלבנה, ישמש לכם לקביעת ראשי חדשים."

פירושו השני של רש"י מבטא את המשמעות השנייה:

"על חודש ניסן אמר לו: זה יהיה ראש לסדר מניין החודשים,
שיהא אייר קרוי שני, סיוון שלישי".

מפירוש הפסוק על פי המשמעות הראשונה של חודש, נובעת המצווה לקבוע את ראשי החודשים על פי מולד הירח. מפירוש הפסוק על פי המשמעות השנייה נובע שעלינו לקבוע את ראש חודש ניסן כראש לחודשים. לעומת ראש השנה בתשרי, שהוא ראש השנה לטבע, בו מתחילה השנה החקלאית, ראש השנה בניסן הוא רק "לכם", שהרי עם יציאת מצרים נוצר למעשה עם ישראל. הקריאה באה להזכיר לציבור כי חודש ניסן מתקרב, וכי עלינו להתכונן לפסח. ואכן, בפרשת החודש באות המצוות לפסח מצרים ולפסח דורות מיד לאחר הפסוק הראשון.

הפטרת השבוע ביחזקאל פותחת גם היא, לפי מנהג הספרדים, בראש חדש ניסן:

"כה אמר ה' אלוהים, בראשון באחד לחדש תקח פר בן בקר תמים וחטאת את המקדש."

ולאחר מכן בא עניין קרבן הפסח:

"בראשון בארבעה עשר יום לחדש, יהיה לכם הפסח, חג שבעת ימים מצות יאכל."

לאחר מכן באים קרבנות התמיד, קרבנות שבת, ראש חודש וקורבנות המועדים.

האשכנזים מתחילים שני פסוקים קודם לכן, בפסוקים המדברים בנשיא ישראל, בכבודו ובתפקידיו.

ראש חודש ניסן היה היום בו חנך משה את המשכן, כפי שנאמר בפרשת פקודי בספר שמות:

"ויהי בחדש הראשון בשנה השנית באחד לחדש הוקם המשכן".

יחזקאל מדבר בנשיא אשר יקריב קרבנות במקדש השלישי.

הקריאה בתורה מזכירה לנו את ההתחלה. היא מזכירה לנו את ניסן של ראשית הגאולה. של ההכנות לפסח מצרים. ההפטרה רומזת לנו על החובה להכין עצמנו לקראת המשך הגאולה. דברי יחזקאל בהפטרה, מתארים לנו את היעד: העבודה במקדש לעתיד לבוא.

בעת הקמת המשכן התפלל משה, על פי המדרש:

"ויהי נועם ה' אלוקינו עלינו ומעשה ידינו כוננה עלינו ומעשה ידינו כוננהו."

ולוואי שנזכה.