פרשת משפטים
מכילתא, שמות, פרק כא
מסכת דנזיקין פרשה א
ר' ישמעאל אומר:
אלו מוסיפים על העליונים, מה עליונים מסיני אף תחתונים מסיני.
ר' עקיבא אומר:
ואלה המשפטים -
למה נאמר?
לפי שהוא אומר: דבר אל בני ישראל ואמרת אליהם - אין לי אלא פעם אחת.
מנין שנה ושלש ורבע עד שילמדו?
תלמוד לומר: ולמדת את בני ישראל.
יכול למדין ולא שונין?
תלמוד לומר: שימה בפיהם.
יכול שונין ולא יודעין?
תלמוד לומר: ואלה המשפטים וגו' - ערכם לפניהם כשולחן ערוך, כענין שנאמר: אתה הראית לדעת.
ר' יהודה אומר:
ואלה המשפטים -
במרה, שנאמר: שם שם לו חק ומשפט.
ר' אלעזר בן עזריה אמר:
הרי הגויים שדנו כדיני ישראל שומע אני יהו דיניהם קיימים?!
תלמוד לומר: ואלה המשפטים - אתה דן את שלהם ואינן דנין את שלך.
מכאן אמרו:
גט המעושה בישראל כשר ובגוים פסול, אבל גוים חובטין אותו, ואומרין לו: עשה מה שישראל אומר לך, כשר.
ר' שמעון אומר:
מה ראו דינין לקדום לכל מצות שבתורה?
שכשהדין בין אדם לחבירו תחרות ביניהם, נפסק הדין - עושה שלום ביניהם.
וכן יתרו אומר: אם את הדבר הזה תעשה וגו'.
[כא, ב] כי תקנה עבד עברי -
בנמכר בבית דין הכתוב מדבר, ההוא עובדו ועובד הבן.
או אינו מדבר אלא במוכר עצמו?!
כשהוא אומר: וכי ימוך אחיך ונמכר לך - הרי מוכר עצמו אמור.
הא מה תלמוד לומר כי תקנה עבד עברי?
בנמכר בבית דין על גניבתו הכתוב מדבר, שיהא עובדו ועובד את הבן.
כי תקנה עבד עברי -
בבן ישראל הכתוב מדבר, או אינו אלא בעבדו של עברי?!
ומה אני מקיים והתנחלתם אותם לבניכם אחריכם וגו'?
ב[נ]לקח מן הגוי, אבל בנלקח מישראל שומע אני שיהא עובד שש ויצא בשביעית.
תלמוד לומר: כי ימכר לך אחיך העברי או העבריה וגו', שאין תלמוד לומר העברי, שהרי כבר נאמר אחיך.
ומה תלמוד לומר העברי?
מופנה להקיש ולדון ממנו גזרה שווה.
נאמר כאן עברי,
ונאמר להלן עברי.
מה עברי האמור להלן בבן ישראל הכתוב מדבר,
אף עבד עברי האמור כאן, בבן ישראל הכתוב מדבר.
ואע"פ שאין ראיה לדבר זכר לדבר, שנאמר: ויאמרו אלהי העברים נקרא עלינו וגו'
לאברהם העברי.
עבד -
יכול תקראנו עבד לשם בזיון?
תלמוד לומר: כי תקנה עבד עברי - התורה קראתו עבד בעל כרחו.
כי תקנה עבד עברי -
למה נאמר?
להביא הגר, דברי ר' ישמעאל.
ר' אליעזר אומר:
אינו צריך.
אם ישראל עובד הגר לא יעבוד, אם ישראל עובד שש שנים הגר יעבוד שתים עשרה, אמרת דיו לבא מן הדין להיות כנדון:
מה ישראל עובד שש, אף הגר יעבוד שש, לפי שהוא אומר: אם אין לו ונמכר בגנבתו.
שומע אני לעולם?!
תלמוד לומר: שש שנים יעבוד - מגיד הכתוב שהוא עובד שש ויוצא בשביעית.
שש שנים יעבוד -
שומע אני כל עבודה במשמע?!
תלמוד לומר: לא תעבוד בו עבודת עבד.
מכאן אמרו:
לא ירחוץ לו רגליו ולא ינעול לו מנעליו ולא יטול לו כלים לבית המרחץ ולא יסמוך לו במותניו כיון שעלה במעלה ולא יטלנו בפוריון ולא בכסא ולא בלקטקא כדרך שעבדים עושין, תלמוד לומר: ומאחיכם בני ישראל וגו' אבל בבנו ובתלמידו רשאי.
שש שנים יעבוד -
שומע אני בין עבודה שיש בה בזיון לעבודה שאין בה בזיון?!
תלמוד לומר: כשכיר כתושב - מה שכיר אי את רשאי לשנות מאומנותו, אף עבד עברי אי אתה רשאי לשנותו מאומנותו.
מכאן אמרו:
לא יושיבנו באומנות שהיא משמשת לרבים, כגון: חייט, בלן, ספר, נחתום.
ר' יוסי אומר:
אם היתה מלאכתו מיוחדת לכך, יעשה, אבל רבו לא ישנה עליו.
כשכיר כתושב -
מה שכיר עובד ביום ואינו עובד בלילה, אף עבד עברי עובד ביום ואינו עובד בלילה.
ר' יוסי אומר:
הכל לפי אומנותו.
ובשביעית -
שביעית למכירה.
אתה אומר שביעית למכירה, או אינו אלא לשנים?!
תלמוד לומר: שש שנים יעבוד שביעית למכירה ולא שביעית לשנים.
יצא לחפשי -
למה נאמר?
לפי שהוא אומר: וכי תשלחנו חפשי.
שומע אני שיכתוב לו גט שחרור?!
תלמוד לומר: יצא לחפשי.
או יתן לו מעות ויצא?!
תלמוד לומר: יצא לחפשי חנם.
אם בגפו -
למה נאמר?
לפי שהוא אומר: אם אדוניו יתן לו אשה, רשות.
אתה אומר רשות, או אינו אלא חובה?!
תלמוד לומר: אם בגפו יבא בגפו יצא, רשות ולא חובה, דברי ר' ישמעאל.
ר' עקיבא אומר:
אם בגפו יבא בגפו יצא -
אם בראשי איברים נכנס בראשי איברים יצא.
לפי שהוא אומר: וכי ימכור איש את בתו לאמה לא תצא - לא תצא בראשי איברים כדרך שהכנענים יוצאים.
אתה אומר: לא תצא כצאת העבדים - לא תצא בראשי איברים כדרך שהכנענים יוצאים.
או לא תצא בשנים וביובל כדרך שהעבדים יוצאים?!
תלמוד לומר: כי ימכר לך אחיך העברי או העבריה, מגיד שהיא יוצאה בשש.
ביובל מנין?
תלמוד לומר: כי עבדי הם מכל מקום, הא אין עליך לומר כלשון האחרון אלא כלשון הראשון, לא תצא כצאת העבדים - לא תצא בראשי איברים כדרך שהכנענים יוצאים.
או אין לי אלא עבריה שאינה יוצאה בראשי איברים.
עברי מנין?
תלמוד לומר: העברי או העבריה.
תקיש עברי לעבריה:
מה עבריה שאינה יוצאה אף עברי אינו יוצא בראשי איברים.
ועוד קל וחומר:
ומה עבריה שהיא יוצאה בסימנין, אינה יוצאה בראשי איברים, עברי שאינו יוצא בסימנין, דין הוא שלא יצא בראשי איברים.
לא, אם אמרת בעבריה שאינה נמכרת על הגניבה, לפיכך אינה יוצאה בראשי איברים.
תאמר בעברי שהוא נמכר על גנבתו, לפיכך יוצא בראשי איברים?!
תלמוד לומר: העברי או העבריה הקיש עברי לעבריה.
מה היא אינה יוצאה בראשי איברים, אף הוא אינו יוצא בראשי איברים.
[כא, ג] אם בעל אשה הוא -
בבת ישראל הכתוב מדבר.
אתה אומר בבת ישראל הכתוב מדבר, או אינו מדבר אלא בכנענית?!
כשהוא אומר: אם אדוניו יתן לו אשה הרי כנענית אמורה.
הא מה תלמוד לומר: אם בעל אשה הוא?
בבת ישראל הכתוב מדבר.
ויצאה אשתו עמו -
ר' יצחק אומר:
מי הביאה שהכתוב מוציאה? מה תלמוד לומר ויצאה אשתו עמו?
מגיד שהוא חייב במזונותיה ובמזונות בניו, שנאמר: ויצא מעמך הוא ובניו עמו - מכלל יציאה אתה למד על הכניסה.
יכול יהא חייב במזונות ארוסה ושומרת יבם?
תלמוד לומר: אשתו, להוציא שומרת יבם שאינה אשתו.
עמו -
להוציא ארוסה, שאינה עמו.
מסכת דנזיקין פרשה ב
רשות.
אתה אומר רשות, או אינו אלא חובה?!
כשהוא אומר: אם בגפו יבא בגפו יצא - רשות ולא חובה, דברי ר' ישמעאל.
ר' עקיבא אומר:
אם אדוניו יתן לו אשה -
המיוחדת לו, שלא תהא כשפחת הפקר.
אם אדוניו יתן לו אשה -
בכנענית הכתוב מדבר.
או אינו אלא בעברית?!
כשהוא אומר האשה וילדיה תהיה לאדוניה הא בכנענית הכתוב מדבר.
וילדה לו בנים -
אין לי אלא בנים.
ובנות טומטום ואנדרוגינוס מנין?
תלמוד לומר: האשה וילדיה תהיה לאדוניה, מכל מקום.
ר' נתן אומר:
אין תלמוד לומר אלא האשה וילדיה וילדה לו להביא את הרב שבא על שפחתו שוולדיה עבדים .
האשה וילדיה -
מה תלמוד לומר?
מגיד שילדיה כמוה.
אין לי אלא שפחה שילדיה כמוה.
נכרית מנין?
ר' ישמעאל אומר קל וחומר:
מה שפחה כנעית שאין לה קידושין מכל אדם ילדיה כמוה, אף כל שאין לה קדושין מכל וולדיה כמוה.
ואי זה זה?
זה ולד נכרית.
והוא יצא בגפו -
שאינה צריכה ממנו גט.
אין לי אלא אמה שאינה צריכה גט מן העבד.
ישראלית מן העבד מנין?
תלמוד לומר: מהם תקנו עבד ואמה, הקיש עבד לאמה ואמה לעבד.
מה אמה אינה צריכה גט, אף בת ישראל אינה צריכה מן העבד גט.
דבר אחר:
והוא יצא בגפו -
למה נאמר?
לפי שהוא אומר: שש שנים יעבוד.
אין לי אלא עובד שש שנוהג בו מנהג האמור בפרשה.
נרצע מנין?
תלמוד לומר: שש שנים יעבוד, להביא את הנרצע.
ר' יצחק אומר:
אינו צריך.
ומה העובד שש שנים שמיעט הכתוב יציאתו, הרי הוא נוהג בו מנהג האמור בפרשה, נרצע שריבה הכתוב ביציאתו, אינו דין שינהוג בו מנהג האמור בפרשה?!
שש שנים יעבוד -
מה תלמוד לומר שש שנים יעבוד?
להביא את החולה.
משמע מביא את החולה.
בריא מנין?
תלמוד לומר: שש שנים יעבוד.
אמרת במי הענין מדבר?
בראוי לעבוד.
[כא, ה] ואם אמר יאמר העבד -
מגיד שאינו נרצע עד שיאמר וישנה.
אהבתי את אדוני -
אין לי אלא בזמן שיש לו אשה ובנים ולרבו אשה ובנים.
אין לרבו אשה ובנים, מנין שאינו נרצע?
תלמוד לומר: והיה כי יאמר אליך וגו'.
מכאן אמרו:
לעולם אינו נרצע, אלא אם כן יש לו אשה ובנים ולרבו אשה ובנים.
אהבתי את אדוני וגו' -
הוא אוהב את רבו ורבו אוהבו, שנתברכו נכסים על ידיו, לכך נאמר: והיה כי יאמר אליך וגו' כי טוב לו עמך, שתהא טובתו שוה לך.
מכאן אמרו:
לא ישנה רבו עליו מאכלו ומשקהו והסבו משלו, לכך נאמר: כי טוב לו עמך.
דבר אחר:
כי טוב לו עמך -
אם היה חגר או סומא - אינו נרצע.
[כא, ו] והגישו אדוניו אל האלהים -
אצל הדיינין שימלך במכריו.
ר' אומר:
בנמכר בבית דין על גנבתו הכתוב מדבר, אבל כאן אינו נרצע, אלא בינו לבין עצמו.
והגישו אל הדלת או אל המזוזה וגו' -
מקיש דלת למזוזה.
מה מזוזה מעומד אף דלת מעומד, אתה אומר לכך בא, או ירצענו במזוזה.
והדין נותן: מה הדלת שאינו כשר למצוה כשר לרציעה, מזוזה שהיא כשרה למצוה אינו דין שתכשר לרציעה?!
תלמוד לומר: ונתת באזנו ובדלת - בדלת אתה נותן אבל אי אתה נותן במזוזה, או יעבור באזנו ובדלת?!
תלמוד לומר: ורצע אדוניו את אזנו במרצע באזנו אתה מעביר ואי אתה מעביר בדלת, הא אין עליך לומר כלשון האחרון אלא כלשון הראשון.
הקיש דלת למזוזה, מה מזוזה מעומד אף דלת מעומד.
ורצע אדוניו את אזנו -
למה נאמר?
לפי שמצינו בכל מקום ששלוחו של אדם כמותו, אבל כאן הוא ולא שלוחו.
אזנו -
בשל ימין הכתוב מדבר.
אתה אומר בשל ימין הכתוב מדבר.
או אינו אלא בשל שמאל?!
הרי אתה דן:
נאמר כאן אזנו.
ונאמר להלן: אזנו
מה להלן בימין,
אף כאן בימין.
אזנו -
מן המלת, דברי ר' יהודה.
ר' מאיר אומר:
אף מן הסחוס.
שהיה ר' מאיר אומר:
אין כהן נרצע והן אומרים נרצע,
אין כהן נמכר והן אומרים נמכר.
ומה ראית אוזן שתרצע מכל איברים?
היה רבן בן יוחנן בן זכאי אומרה:
כמן חומר.
אומר: אזן ששמעה לא תגנוב והלך וגנב, היא תרצע מכח איבריו.
במרצע -
בכל דבר, והתורה אמרה: ורצע אדוניו את אזנו במרצע.
והלכה אמרה בכל דבר.
ר' אומר:
במין מתכת בלבד.
ועבדו לעולם -
עד היובל.
שהיה בדין:
ומה אם הכסף שיפה כחו וקונה הכל, אינו קונה שש, רציעה שאינה קונה אלא עבדים, אינו דין שלא תקנה אלא שש?!
הא מה תלמוד לומר ועבדו לעולם?
עד היובל.
או ועבדו לעולם כשמועו?!
תלמוד לומר: ושבתם איש אל אחוזתו.
ר' אומר:
בא וראה שאין העולם אלא חמישים שנה, שנאמר: ועבדו לעולם, עד היובל.
הא כיצד?
הגיע היובל יצא, מת האדון יצא.
ועבדו -
אותו הוא עובד ואינו עובד הבן, שהיה בדין:
מה אם העובד שש שמיעט הכתוב יציאתו, הרי הוא עובדו ועובד הבן, נרצע שריבה הכתוב יציאתו, אינו דין שיהא עובדו ועובד הבן?!
תלמוד לומר: ועבדו - אותו הוא עובד ואינו עובד הבן.
מכאן אמרו:
עבד עברי עובד את הבן ואינו עובד את הבת, נרצע ועבריה - לא את הבן ולא את הבת.
מסכת דנזיקין פרשה ג
בקטנה הכתוב מדבר.
אתה אומר בקטנה הכתוב מדבר, או אינו אלא בגדולה?!
אמרת, הואיל ורשאי בהפרת נדריה רשאי במכירתה, מה היפר נדריה קטנה ולא גדולה, אף מכירתה קטנה ולא גדולה.
ממקום שבאת, מה להלן כשהיא נערה, אף כאן כשהיא נערה.
אמרת, הואיל ומוציאין אותה הסימנים מרשות אביה, שהוא רשאי בקידושיה כשהיא נערה, קל וחומר עד שלא נמכרה.
וכי ימכור איש את בתו -
האיש מוכר את בתו ואין האשה מוכרת בתה, שהיה בדין:
ומה אם הבן שאין אביו רשאי למכרו, הרי הוא מוכר את בתו.
הבת שאביה רשאי למכרה אינו דין שתמכור את בתה?!
תלמוד לומר: כי ימכור איש - איש מוכר את בתו ואין אשה מוכרת את בתה.
וכי ימכור איש את בתו -
האיש מוכר את בתו ואינו מוכר את בנו.
שהיה בדין:
מה אם הבת שאינה נמכרת על הגניבה, אביה רשאי למכרה, הבן שהוא נמכר על הגניבה אינו דין שיהא אביו רשאי למכרו?!
תלמוד לומר: וכי ימכור איש את בתו - האיש מוכר את בתו ואינו מוכר את בנו.
וכי ימכור איש -
האיש מוכר את עצמו ואין האשה מוכרת את עצמה,
שהיה בדין:
מה אם הבן שאין אביו רשאי למכרו מוכר את עצמו, הבת שאביה רשאי למכרה אינו דין שתמכור את עצמה?!
לא, אם אמרת בבן שהוא נמכר בגניבתו, לכך הוא מוכר את עצמו, הבת שאינה נמכרת בגניבתה לפיכך לא תמכור את עצמה, ותמכר על גניבתה.
והדין נותן:
מה אם הבן שאין אביו רשאי למכרו, הרי הוא נמכר על גניבתו, הבת שאביה רשאי למכרה, אינו דין שתמכר על גניבתה?!
לא, אם אמרת בבן שהוא נרצע, לכך הוא נמכר בגנבתו, תאמר בבת שאינה נרצעת, לפיכך לא תמכר על גניבתה, ותרצע. והדין נותן:
מה אם הבן שאין אביו רשאי למכרו, הרי הוא נרצע, הבת שאביה רשאי למכרה אינו דין שתרצע?!
תלמוד לומר: כי ימכר לך אחיך העברי או העבריה.
אמרת, אם מוציאה הכתוב מיד מכר החמור, קל וחומר מיד רציעה קלה.
וכי ימכור איש -
למדנו שהוא רשאי במכירתה.
ומנין שהוא רשאי בקידושיה?
אמרת, אם מוציאה הוא מידי קידושיה לידי אמהות, קל וחומר מידי קידושיה.
ומנין שתהא נקנית בכסף?
היה ר' ישמעאל אומר קל וחומר:
ומה אם שפחה כנענית שאינה נקנית בבעילה נקנית בכסף, בת ישראל שהיא נקנית בבעילה, אינו דין שתהא נקנית בכסף!
ומנין אף בשטר?
תלמוד לומר: והלכה והיתה מקיש הוויה להליכה.
מה הליכתה בשטר אף הוויתה בשטר.
ר' עקיבא אומר:
הרי הוא אומר: אם אחרת יקח לו - מקיש תחתונה לעליונה.
מה עליונה בכסף אף תחתונה בכסף.
לאמה -
לאמה הוא מוכרה ואינו מוכרה לשתי אמהות.
ר' יוסי הגלילי אומר:
נמצינו למדין שהמקדשה קידוש אחר קידוש וקידוש אחר אמהות, אבל לא אמהות אחר קידוש, ואין צריך לומר אמהות אחר אמהות.
לא תצא כצאת העבדים -
לא תצא בראשי אברים, כדרך שהכנענים יוצאים.
אתה אומר לא תצא בראשי איברים כדרך שהכנענים יוצאין, או אינו אלא לא תצא בשנים וביובל כדרך שהעברים יוצאין?!
תלמוד לומר: כי ימכר לך אחיך העברי וגו' - מגיד שהיא יוצאה בשנים וביובל.
אין לי אלא עבריה שאינה יוצאה בראשי איברים וכו'.
ועוד קל וחומר:
ומה אם עבריה שיוצאת בסימנין, לא אם אמרת עבריה שאינה נמכרת בגניבתה, לפיכך אינה יוצאה בראשי איברים וכו':
[כא, ח] אם רעה בעיני אדוניה -
אין רעה אלא שלא נגמלה חסד לפניו.
אשר לא יעדה והפדה-
מכאן אמרו:
מצות ייעוד קודמת למצות פדיה.
דבר אחר:
אשר לא יעדה -
אם לא יעדה אדון זה - יפדה אב, לא ייעד לשניים כאחת, לא ימכור על מנת ליעד, דברי ר' יוסי.
ר' עקיבא אומר:
מוכר הוא, אם רצה ליעד מיעד.
לעם נכרי -
הרי זה אזהרה לבית דין שלא ימכר לגוי.
בבגדו בה -
מאחר שבגד בה, נוהג בה מנהג ביזיון ולא נהג בה כמשפט הבנות, אף הוא אינו רשאי לקיימה. דברי ר' יונתן בן אבטלמוס.
ואין בגידה אלא שקירה, שנאמר: בגדה יהודה.
ואומר: כי בגוד בגדו בית ישראל.
ר' ישמעאל אומר:
באדון הכתוב מדבר, אשר לקחה על מנת ליעד ולא ייעד, אף הוא אינו רשאי לקיימה.
ר' עקיבא אומר:
בבגדו בה -
מאחר שפירס בגדו עליה.
ואם לבנו ייעדנה -
לבנו ייעדנה ולא לאחיו, שהיה בדין:
ומה הבן שאינו נכנס תחתיו ליבום, הרי הוא ייעד, אחיו שהוא בא תחתיו ליבום, דין הוא שייעד!
לא, אם אמרת בבן שהוא נכנס תחתיו לאחוזה, תאמר באחיו שאינו נכנס תחתיו לאחוזה, לפיכך לא ייעד.
תלמוד לומר: אם לבנו ייעדנה - לבנו ייעד ולא לאחיו.
[כא, ט-י] כמשפט הבנות -
וכי מה למדנו על משפט הבנות, אלא הרי הוא בא ללמד ונמצא למד.
מה זו, שארה כסותה ועונתה לא יגרע,
אף בת ישראל, שארה כסותה ועונתה לא יגרע דברי ר' יאשיה.
ר' יונתן אומר:
בעבריה הכתוב מדבר.
אתה אומר כן, או אינו אלא בבת ישראל?!
כשהוא אומר: אם אחרת יקח לו - הרי בת ישראל אמור.
ומה תלמוד לומר כמשפט הבנות?
בעבריה הכתוב מדבר.
אם אחרת יקח לו -
מכאן אמרו:
חייב אדם להשיא את בנו קטן.
במקום אחר מהו אומר?
והודעתם לבניך ולבני בניך.
אימתי אתה זכאי לראות בני בניך?
בזמן שאתה משיא בניך קטנים.
שארה -
אלו מזונותיה.
וכן הוא אומר: ואשר אכלו שאר עמי.
וכתיב: וימטר עליהם כעפר שאר.
כסותה -
כמשמעו.
ועונתה -
זו דרך ארץ, שנאמר: וישכב אותה ויענה, דברי ר' יאשיה.
ר' יונתן אומר:
שארה כסותה -
כסות שהוא נופל לשארה, אם היתה ילדה לא יתן לה של זקנה, זקנה, לא יתן לה של ילדה, ועונתה - שלא יתן של ימות החמה בימות הגשמים ולא של ימות הגשמים בימות החמה, אלא נותן כל אחד ואחד בעונתה.
מזונה מנין?
אמרת קל וחומר:
ומה דברים שאינן קיום נפש, אי אתה רשאי לימנע ממנה, דברים שהם קיום נפש, דין הוא שלא תהא רשאי למנוע הימנה.
דרך ארץ מנין?
אמרת קל וחומר:
ומה דברים שלא נשאת עליהם מתחלה אינו רשאי לימנע הימנה, דברים שנשאת עליהם מתחלה, דין הוא שלא יהא רשאי לימנע הימנה.
ר' אומר:
שארה -
זו דרך ארץ, שנאמר: אל כל שאר בשרו.
וכתיב: שאר אביך שאר אמך.
כסותה -
כמשמעו.
עונתה -
אלו מזונות, שנאמר: ויענך וירעיבך.
לא יגרע -
ר' יאשיה אומר:
למה נאמר?
לפי שנאמר: אם אחרת יקח לו - שומע אני בבת ישראל הכתוב מדבר.
או אינו אלא בעברית?!
תלמוד לומר: לא יגרע.
ממי גורעים?
מי שנתנו לו כבר.
ר' נתן אומר:
בבת ישראל הכתוב מדבר.
אתה אומר בבת ישראל, או אינו אלא בעבריה?!
כשהוא אומר: כמשפט הבנות יעשה לה - הרי עבריה אמורה.
הא מה תלמוד לומר ואם אחרת יקח לו?
בבת ישראל הכתוב מדבר.
[כא, יא] ואם שלש אלה לא יעשה לה -
ייעד לך או לבנך או פדה.
אתה אומר יעד לך או לבנך או פדה, או אינו אלא שארה כסותה ועונתה.
אמרת, אין דבר אמור אלא בעבריה.
ומה תלמוד לומר ואם שלש אלה?
ייעד לך או לבנך או פדה.
ויצאה חנם -
שומעני חנם מן הגט.
ומה אני מקיים: וכתב לה ספר כריתות?!
בשאר הנשים חוץ מעבריה.
או בעבריה?!
תלמוד לומר: ואם שלש אלה וגו' - חנם מהכסף ולא חנם מהגט.
ויצאה חנם -
בבגר.
אין כסף -
בנעורים.
שהיה בדין:
הואיל ותצא בימי הנעורים, לא תצא בימי בגרות, שאלו לא נאמר אלא אחת, הייתי אומר, הן הן ימי בגרות.
והדין נותן:
הואיל ויוצאה מרשות אב ויוצאה מרשות אדון, מה יוצא מרשות אב שנשתנת ממה שהיית, אף יוצאה מרשות אדון, שנשתנת ממה שהיית.
ואימתי נשתנת ממה שהיית?
בשעה שהיית נערה ובגרה, לכך נאמר: שניהם, שלא ליתן מקום לבעל דין לחלוק.
ויצאה חנם - בבגר.
אין כסף - בנעורים.
אבא חנן אומר משום רבי אליעזר:
ויצאה חנם - בבגר.
אין כסף - בסימנין.
מגיד שהיא יוצאה בגרעון כסף.
ר' נתן אומר:
הואיל ואמרה תורה תן כסף ובל תתן כסף, מה תן כסף עד שלא באו הסימנין, ואף בל תתן כסף משיבואו בה סימנים.
ר' יוסי הגלילי אומר:
אין כסף:
מסכת דנזיקין פרשה ד
למה נאמר?
לי שנאמר: ואיש כי יכה כל נפש אדם.
שומעני אפילו סטרו סטירה?!
תלמוד לומר: מכה איש ומת, מגיד שאינו חייב עד שתצא כל נפשו.
מכה איש -
אין לי אלא שהכה את איש.
הכה את האשה ואת הקטן מנין?
תלמוד לומר: ואיש כי יכה כל נפש אדם, להביא את שהכה את האשה ואת הקטן.
אין לי אלא איש ואשה שהרגו את האיש והאיש שהרג את האשה ואת הקטן.
האשה שהרגה את הקטן ואת חברתה מנין?
תלמוד לומר: רוצח הוא לתלמודו בא.
מכה איש -
שומעני להוציא את הקטן?!
תלמוד לומר: ואיש כי יכה כל נפש אדם להוציא את הקטן.
שומעני אף בן שמונה במשמע?!
תלמוד לומר: מכה איש, מגיד שאינו חייב עד שיהרוג בן קיימא.
מות יומת -
בהתריית עדים.
אתה אומר: בהתריית עדים.
או אינו אלא שלא בהתריית עדים?!
תלמוד לומר: על פי שנים עדים.
הא מה תלמוד לומר מות יומת?
בהתריית עדים.
מות יומת -
בבית דין .
אתה אומר בבית דין, או אינו אלא שלא בבית דין?!
תלמוד לומר: ולא ימת הרוצח עד עומדו.
הא מה תלמוד לומר מות יומת?
בבית דין.
מות יומת -
בסיף.
אתה אומר בסייף, או אינו אלא בחנק?!
הרי אתה דן:
נאמר כאן: מות יומת
ונאמר להלן בנואף: מות יומת
מה להלן בסייף,
אף כאן בסייף.
אתה מקישו למנאף ואני מקישו למגדף.
נאמר כאן: מות יומת.
ונאמר במגדף: מות יומת
מה להלן בסקילה,
אף כאן בסקילה.
אתה מקישו למנאף ואני מקישו למגדף,
אתה מקישו למגדף, ואני מקישו למנאף,
תלמוד לומר: שופך דם האדם וגו'.
עדין אנו אומר: יקיז לו דם משני איברים וימות.
תלמוד לומר: וערפו שם את העגלה בנחל ואתה תבער הדם הנקי מקרבך.
הקיש שופכי דמים לעגלה ערופה.
מה עגלה ערופה בהתזת הראש, אף כל שופכי דמים בהתזת הראש.
עונש שמענו אזהרה לא שמענו, תלמוד לומר: לא תרצח.
[כא, יג] ואשר לא צדה וגו' -
אחד שהרג נפש בשוגג ואחד שהרג נפש במזיד, בא מזיד ונפל ביד שוגג.
הא כיצד?
היה מעגל במעגלה ונפלה עליו והרגתו,
היה יורד (עולה) בסולם ונפלה עליו והרגו,
היה משלשל בחבית ונפלה עליו והרגתו -הרי זה גולה.
אבל היה מושך במעגלה ונפלה עליו והרגתו,
היה (יורד) עולה בסולם ונפל עליו והרגו,
היה דולה בחבית ונפסק החבל ונפל עליו והרגו - הרי זה אינו גולה, בא מזיד ונפל ביד שוגג.
וכן הוא אומר: כאשר יאמר משל הקדמוני וגו'
והיכן אמור?
ואשר לא צדה והאלהים אנה וגו:
ושמתי לך מקום -
אבל לא שמענו להיכן, אתה דן: הרי נאמר מנוס לשעה, ונאמר מנוס לדורות.
מה מנוס האמור לדורות ערי הלוים ק[ו]לטות, אף מנוס האמור לשעה מחנות הלוים קולטות.
איסי בן עקיבא אומר:
ושמתי לך מקום -
למה נאמר?
לפי שהוא אומר: שבו איש תחתיו וגו', אלו אלפים אמה.
אתה אומר: אלו אלפים אמה, או אינו אלא ד' אמות?!
הרי אתה דן:
נאמר כאן מקום,
ונאמר להלן מקום,
מה מקום האמור להלן אלפים אמה,
אף מקום האמור כאן אלפים אמה, ושמתי לך מקום וגו':
[כא, יד] וכי יזיד איש -
למה נאמרה פרשה זו?
לפי שהוא אומר: ואיש כי יכה כל נפש אדם וגו',
ואף המזיד והשוגג ואחרים והמרפא שהמית והמכה ברשות בית דין והרודה בבנו ובתלמידו במשמע?!
תלמוד לומר: וכי יזיד איש להוציא את השוגג.
איש -
להביא את הקטן.
איש -
להוציא את האחרים.
רעהו -
להוציא את הקטן.
רעהו -
להביא את אחרים.
איסי בן עקיבא אומר:
קודם מתן תורה היינו מוזהרים על שפיכות דמים, לאחר מתן תורה תחת שהוחמרו הוקלו, באמת אמרו פטור מדיני בשר ודם ודינו מסור לשמים.
להרגו בערמה -
להוציא חרש שוטה וקטן, שאינן מערימין להרגו בערמה.
להוציא:
מרפא שהמית,
והמכה ברשות בית דין,
והרודה בבנו ובתלמידו,
ואע"פ שהיו מזידין אינן מערימין.
מעם מזבחי תקחנו למות -
מגיד שמבטלים העבודה מידו ויוצא ליהרג.
מעם מזבחי תקחנו -
בא הכתוב ללמדך על רציחה שתדחה את העבודה, שהיה בדין:
ומה אם שבת שעבודה דוחתה, אין רציחה דוחתה, עבודה שהיא דוחה את השבת, אינו דין שלא תהא רציחה דוחתה?!
ת"ל: מעם מזבחי תקחנו למות.
בא הכתוב ללמד, על רציחה שתדחה את העבודה. ותהא רציחה דוחה את השבת מקל וחומר:
ומה אם עבודה שהיא דוחה את השבת, הרי רציחה דוחתה, שבת שעבודה דוחתה, דין הוא שתהא רציחה דוחתה!
לא, אם אמרת בעבודה, שקבורת מת מצוה דוחתה, לפיכך רציחה דוחתה, תאמר בשבת, שאין קבורת מת מצוה דוחתה, לפיכך לא תהא רציחה דוחתה!
אמר תלמיד אחד מתלמידי ר' ישמעאל:
הרי הוא אומר: לא תבערו אש בכל מושבותיכם - שריפה היתה בכלל ויצאת ללמד:
מה שריפה מיוחדת שהיא אחת ממיתות ב"ד, אינה דוחה את השבת, אף כל שאר מיתות ב"ד לא ידחו את השבת. ותהא קבורת מת מצוה דוחה את השבת, והדין נותן:
ומה אם עבודה, שהיא דוחה את השבת, קבורת מצוה דוחתה, שבת, שעבודה דוחתה, דין הוא שתהא קבורת מצוה דוחתה!
לא, אם אמרת, בעבודה שרציחה דוחתה, לפיכך קבורת מצוה דוחתה, תאמר בשבת שאין רציחה דוחתה, לפיכך לא תהא קבורת מצוה דוחתה, לכך : לא תלין נבלתו על העץ וגו', בו ביום שנהרג בו ביום יקבר.
רציחה דוחה את העבודה ואין פקוח נפש דוחה את העבודה; שהיה בדין:
ומה אם שבת שאין רציחה דוחתה, פקוח נפש דוחתה, עבודה שרציחה דוחתה, אינו דין שיהא פקוח נפש דוחה את העבודה?!
ת"ל: מעם מזבחי תקחנו למות - בא הכתוב ללמדך על העבודה, שאין פקוח נפש דוחה את העבודה.
ר' שמעון בן מנסיא אומר:
ויהא פקוח נפש דוחה את השבת, והדין נותן: אם רציחה דוחה את העבודה שהיא דוחה את השבת וכו'.
מעם מזבחי תקחנו למות -
למות ולא לדון ולא ללקות ולא לגלות.
מעם מזבחי תקחנו למות -
נמצינו למדין שסנהדרין בצד המזבח, אע"פ שאין ראיה לדבר זכר לדבר, וינס יואב אל אהל ה' ויחזק וגו'.
מסכת דנזיקין פרשה ה
למה נאמר?
לפי שהוא אומר: עין תחת עין וגו' והרי הכתוב הוציאו מכללו להחמיר עליו שיהא במיתה, לכך נאמר פרשה זו, ומכה אביו ואמו אין לי אלא אביו ואמו.
אביו שלא אמו ואמו שלא אביו מנין?
הרי אתה דן:
הואיל והמכה חייב והמקלל חייב, מה המקלל אחד אחד בפני עצמו, אף המכה אחד אחד בפני עצמו.
לא, אם אמרת במקלל שהוא חייב על המתים כחיים, לפיכך הוא חייב על כל אחד ואחד בפני עצמו, תאמר במכה שאינו חייב על המתים כחיים, לפיכך אינו חייב על כל אחד ואחד בפני עצמו, שאין תלמוד לומר: ומכה אביו ואמו אלא אפילו אחד מהן, דברי ר' יאשיה.
ר' יונתן אומר:
משמע שניהם כאחת, ומשמע אחד ואחד בפני עצמו, עד שיפרוט לך הכתוב אחד.
ר' יצחק אומר:
וכי לא באת אמו אלא להחמיר או להקל עליו, לא מפני שהוחמר בו הוקל בו, תלמוד לומר: ומכה אביו ואמו.
ומכה אביו ואמו -
מכה שיש בה חבורה.
אתה אומר מכה שיש בה חבורה, או אינו אלא מכה שאין עליה חבורה?!
אמרת, ומה אם מדת נזיקין מרובה אינו חייב עד שיעשה בה חבורה, מדת ענשין מעוטה לא יהיה חייב עד שיעשה בהם חבורה.
הא מה תלמוד לומר מכה אביו ואמו?
מכה שיש בה חבורה:
מות יומת -
בחנק.
אתה אומר בחנק, או אינו אלא אחת מכל המיתות האמורות בתורה?!
אמרת, זו מדה בתורה: כל מיתה האמורה אין אתה רשאי למושכה להחמיר עליה אלא להקל, דברי ר' יאשיה.
ר' יונתן אומר:
לא מפני שהיא קלה אלא מפני שנאמר סתם, וכל מיתה האמורה סתם, הרי זו בחנק.
ר' אומר:
במיתה שנאמרה בידי שמים.
מה מיתה שנאמרה בידי שמים, מיתה שאין בה רושם, אף מיתה שנאמרה כאן, מיתה שאין בה רושם.
מכאן אמרו:
מיתת חנק היו משקעין אותו בזבל עד ארכובותיו ונותני סודרין קשין ברכין וכורך על צוארו זה מושך להלן וזה מושך להלן עד שנפשו יוצאה, זה סדר חנק.
עונש שמענו אזהרה לא שמענו, תלמוד לומר: ארבעים יכנו לא יוסיף.
הרי דברים קל וחומר:
ומה מישהוא מצוה להכות הרי הוא מוזהר שלא להכות, מי שהוא מצוה שלא להכות דין הוא שיהא מוזהר שלא להכות.
[כא, טז] וגונב איש ומכרו -
למה נאמר?
לפי שהוא אומר: וכי ימצא איש גונב נפש מאחיו וגו' אין לי אלא עדים על גניבה.
עדים על מכירה מנין?
תלמוד לומר: וגונב איש ומכרו.
וגונב איש -
אין לי אלא איש שגנב את האיש.
גנב את האשה ואת הקטן מנין?
תלמוד לומר: וכי ימצא איש גונב נפש מאחיו - להביא את שגנב את האשה ואת הקטן.
אין לי אלא איש ואשה שגנבו את האיש, והאיש שגנב את האשה ואת הקטן.
האשה שגנבה חברתה ואת הקטן מנין?
תלמוד לומר: ומת הגנב ההוא מכל מקום.
וגונב איש -
אף הקטן במשמע?
תלמוד לומר: כי ימצא איש גונב נפש - להביא את הקטן.
שומעני אף בן שמונה במשמע?!
תלמוד לומר: וגונב איש.
וכי יגנוב איש - מגיד שאינו חייב עד שיגנוב בר קיימא.
ומכרו -
ולא שמכר את חציו.
ונמצא -
אין מציאה אלא בעדים.
בידו -
אין בידו בכל מקום אלא רשותו, ואע"פ שאין ראיה לדבר זכר לדבר: ויקח את כל ארצו מידו ואומר: ויקח העבד עשרה גמלים וגו'.
הא אין בידו בכל מקום אלא רשותו.
מות יומת -
בחנק.
אתה אומר בחנק, או אינו אלא באחת מכל מיתות האמורות בתורה?!
אמרת, זו מדה בתורה כל מיתה האמורה בתורה סתם, אין אתה רשאי למושכה להחמיר עליה אלא להקל עליה, דברי ר' יאשיה.
ר' יונתן אומר:
לא מפני שהיא קלה אלא מפני שנאמרה סתם, וכל מיתה שנאמר סתם, הרי זו בחנק.
ר' אומר:
במיתה שנאמרה בידי שמים.
מה מיתה שנאמרה בידי שמים, מיתה שאין בה רושם, אף מיתה שנאמר כאן, מיתה שאין בה רושם.
מכאן אמרו:
מצות חנק וכו'.
עונש שמענו אזהרה לא שמענו? תלמוד לומר: לא תגנוב.
לא תגנוב הרי זו אזהרה לגונב נפש.
אתה אומר: אזהרה לגונב נפש, או אינו אלא אזהרה לגונב ממון?!
כשהוא אומר: לא תגנובו ולא תכחשו וגו', הרי זו אזהרה לגונב ממון אמור.
הא מה תלמוד לומר: לא תגנוב?
הרי זו אזהרה לגונב נפש.
או הרי זו אזהרה לגונב ממון והלה אזהרה לגונב נפש אמרת, שלש מצות נאמרו בענין, שתים מפורשות ואחת סתומה, נלמד סתומה ממפורשות.
מה מפורשות מצות שחייבין עליה מיתת בית דין, אף סתומה מצוה שחייבין עליה מיתת בית דין, הא אין עליך לומר כלשון אחרון אלא כלשון ראשון, זו אזהרה לגונב נפש, והלה אזהרה לגונב ממון.
[כא, יז] ומקלל אביו ואמו מות יומת -
למה נאמר?
לפי שהוא אומר: איש איש אשר יקלל את אביו וגו' - אין לי אלא איש, אשה מנין?
תלמוד לומר: ומקלל אביו ואמו.
ומקלל אביו ואמו -
אין לי אלא אביו ואמו.
אביו שלא אמו אמו שלא אביו מנין?
תלמוד לומר: אביו ואמו קלל מכל מקום, דברי ר' יאשיה.
רבי יונתן אומר:
משמע שניהם כאחת ומשמע אחד אחד בפני עצמו, עד שיפרוט לך הכתוב אחד.
ומה תלמוד לומר ומקלל אביו ואמו?
לפי שנאמר: איש אין לי אלא איש.
אשה טומטום ואנדרוגינס מנין?
תלמוד לומר: ומקלל אביו ואמו - אין לי אלא בחיים.
במתים מנין?
תלמוד לומר: ומקלל אביו ואמו מכל מקום.
ומקלל אביו ואמו-
בשם המפורש, או אינו אלא בכינוי?!
שאין תלמוד לומר: בנקבו שם יומת, להביא המקלל אביו ואמו אינו חייב, עד שיקללם בשם המפורש דברי ר' אחאי ברבי יאשיה.
ר' חנינא בן אידי אומר:
הואיל ואמרה תורה: השבע אל תשבע, קלל ואל תקלל.
מה השבע בשם, אף אל תשבע בשם, מה קלל בשם, אף אל תקלל בשם.
מות יומת -
בסקילה.
אתה אומר: בסקילה, או אינו אלא באחת מכל מיתות האמורות בתורה?!
הרי אתה דן:
נאמר כאן דמיו בו,
ונאמר להלן דמיהם בם.
מה להלן בסקילה,
אף כאן בסקילה.
עונש שמענו, אזהרה מנין?
תלמוד לומר: אלהים לא תקלל.
אם דיין הוא אביך, הרי הוא בכלל אלהים לא תקלל.
ואם נשיא הוא, הרי הוא בכלל ונשיא בעמך לא תאור.
אינו לא דיין ולא נשיא אלא בור.
הרי אתה דן בנין אב משניהם:
לא הרי דיין כהרי נשיא ולא הרי נשיא כהרי דיין, הצד השוה שבהן שהם בעמך ואתה מוזהר על קללתם, אף אביך שבעמך אתה מוזהר על קללתו.
אי מה הצד השוה שבהן?
שהם גדולים ובעמך וגדולתן גרם להן, לפיכך אתה מוזהר על קללתם.
תאמר באביך?!
תלמוד לומר: לא תקלל חרש דבר הכתוב באמללים שבאדם.
הרי אתה דן בנין אב מבין שלשתן:
לא הרי דיין כהרי נשיא ולא הרי נשיא כהרי דיין ולא הרי זה וזה כהרי חרש ולא הרי חרש כהרי זה וזה, הצד השוה שבהן שהם בעמך ואתה מוזהר על קללתם, אף אביך שבעמך אתה מוזהר על קללתו.
מסכת דנזיקין פרשה ו
למה נאמרה פרשה זו?
לפי שהוא אומר: עין תחת עין.
אבל שבת וריפוי לא שמענו, תלמוד לומר: וכי יריבון אנשים.
אם יקום -
בא הכתוב ללמד דברים המחוסרים בו.
וכי יריבון אנשים -
אין לי אלא אנשים, נשים מנין?
היה ר' ישמעאל אומר:
הואיל ושכל הנזקים שבתורה סתם ופרט באחד מהם שעשה בו נשים כאנשים, אף פורט אני לכל הניזקים שבתורה, לעשות בהם נשים כאנשים.
ר' יאשיה אומר:
והמית איש ואשה -
למה נאמר?
אלא לפי שהוא אומר: כי יפתח איש בור - אין לי אלא איש.
אשה מנין?
תלמוד לומר: איש ואשה, השוה הכתוב אשה לאיש לכל הניזקין שבתורה.
ר' יונתן אומר:
אינו צריך.
והלא כבר נאמר: בעל הבור ישלם, שלם ישלם המבעיר את הבערה.
הא מה תלמוד לומר איש ואשה?
לתלמודו הוא בא.
והכה איש את רעהו -
לחייב על זה בפני עצמו ועל זה בפני עצמו.
באבן או באגרוף -
יהא חייב, ובשאר כל דבר יהא פטור?!
תלמוד לומר: אם באבן יד מגיד שאינו חייב עד שיכה בדבר שיש בו כדי להמית.
ומנין במקום שיש בו כדי להמית?
תלמוד לומר: וארב לו וקם עליו, מגיד שאינו חייב עד שיכנו בדבר שיש בו כדי להמית ובמקום כדי להמית.
ר' נתן אומר:
הקיש אבן לאגרוף ואגרוף לאבן.
מה האבן שיש בו כדי להמית, אף אגרוף שיש בו כדי להמית.
ומה אגרוף בידוע, אף אבן בידוע.
הא אם נתערבה באבנים אחרות פטור.
ולא ימות ונפל למשכב -
מגיד שהצהיבה מביאה לידי מיתה.
ולא ימות ונפל למשכב -
הא אם הכהו מכה שיש בו כדי להמית, פטור מהשבת והרפוי.
[כא, יט] אם יקום והתהלך בחוץ -
שומע אני בתוך הבית?!
תלמוד לומר: בחוץ.
שומע אני אף בשוקים?!
תלמוד לומר: על משענתו - על בוריו.
זה אחד משלשה דברים שהיה ר' ישמעאל יושב ודורש:
התורה כמן משל כיוצא בו: אם זרחה השמש עליו, וכי השמש בלבד עליו זרחה והלא על כל העולם זרחה?!
אלא מה שמש זה שלום בעולם, אף זה אם ידוע בו, שבשלום עמו נהרג, הרי זה חייב.
כיוצא בו: ופרשו השמלה מחוורין את הדברים כשמלה, אף כאן אתה אומר: על משענתו על בוריו.
ונקה המכה -
שומע אני יתן ערבים ויטייל בשוק?!
תלמוד לומר: אם יקום והתהלך בחוץ, מגיד שחובשין אותו עד שמרפא.
ונקה המכה -
מן המיתה.
שומע אני מן השבת והריפוי?!
תלמוד לומר: רק שבתו יתן ורפא ירפא, חוץ ממה שנותנין לו דמי איבריו ונותנין לו דמי שבתו וריפויו.
רק שבתו יתן -
שומע אני לעולם?!
תלמוד לומר: ורפא ירפא, מה ריפוי מחמת מכה, אף שבת מחמת מכה.
או (כשיש לו חלק) מכלל ריפוי, כך לא נחלוק מכלל השבת, שכשם שהוא זקוק לרפאת את זה, כשם שנותנין לו שבת לזה, כך נותנין שבת לזה?!
תלמוד לומר: רק שבתו יתן מגיד שחלוק מכלל השבת.
ורפא ירפא -
שאם נתרפא וחזר ונתרפא וחזר, אפילו ד' פעמים וה' חייב לרפאתו?!
תלמוד לומר: ורפא ירפא ועלו בו צמחין סביבות מכה חייב לרפאתו שלא מחמת המכה פטור, וכשאמרה תורה: רק שבתו יתן ורפא ירפא מה שבת מחמת מכה, אף רפואה מחמת מכה.
דבר אחר:
בא הכתוב ללמדך דרך ארץ מן התורה, רק שבתו יתן ורפא ירפא.
מסכת דנזיקין פרשה ז
אף את עבדו ושפחתו בכלל, שנאמר: ומכה איש ומת והרי הכתוב מוציאו מכללו, להקל עליו שיהא נידון ביום או יומים, לכך נאמרה פרשה זו.
וכי יכה איש -
אין לי אלא איש, אשה מנין?
היה ר' ישמעאל אומר:
הואיל ונאמרו כל הנזקין שבתורה סתם ופרט לך וכו'.
ר' יאשיה אומר:
איש ואשה למה נאמרו וכו'?
ר' נתן אומר:
אינו צריך וכו', כדכתיב לעיל.
את עבדו ואת אמתו -
לחייב על זה בפני עצמו ועל זה בפני עצמו.
ר' אליעזר אומר:
בכנעני הכתוב מדבר.
אתה אומר בכנעני הכתוב מדבר, או אינו אלא בעברי?!
תלמוד לומר: מהם תקנו עבד ואמה.
הקיש עבד לאמה ואמה לעבד.
מה עבד שגדלו וקטנו עבד, אף אמה שגדלה וקטנה אמה, יצא עבד עברי, שאע"פ שגדלו עבד אין קטנו עבד. יצאת אמה העבריה, שאע"פ שקטנה אמה אין גדלה אמה.
אמר ר' יצחק:
שומע אני עבד של שני שותפין ועבד שחציו עבד וחציו בן חורין במשמע?!
תלמוד לומר: עבדו ואמתו, מה עבדו שכלו שלו, אף אמה שכולה שלה, יצא עבד של שני שותפין ועבד שחציו עבד וחציו בן חורין שאין כלו שלו.
ר' ישמעאל אומר:
בכנעני הכתוב מדבר, או אינו אלא בעברי?!
תלמוד לומר: לא יוקם כי כספו הוא, מה כספו שקניינו קנין עולם ורשותו גמורה לו, יצא עבד עברי, אע"פ שרשותו קנויה לו אבל אין קניינו קניין עולם, יצא עבד של שני שותפין ועבד שחציו עבד וחציו בן חורין, אע"פ שקנינו קנין עולם אין רשותו גמורה לו.
בשבט -
שומע אני בין שיש בו כדי להמית ובין שאין בו כדי להמית?!
תלמוד לומר: או בכלי עץ - מגיד שאינו חייב עד שיש בו כדי להמית.
ומנין אל מקום שהוא כדי להמית?
תלמוד לומר: וארב לו וקם עליו - מגיד שאינו חייב עד שיכנו בדבר שיש בו כדי להמית, אל מקום שיש בו כדי להמית, עד שלא יאמר יש לי בדין:
ומה אם ישראל שהחמיר בו שאין ביום או יומים, אינו חייב עד שיכנו בדבר שיש בו כדי להמית ולמקום שיש בו כדי למות, כנעני שהקל בו שהוא ביום או ביומים, דין הוא שלא יהא חייב עד שיהא בו כדי להמית ובמקום כדי להמית!
לא, אם אמרת כן, הבאת עונש מן הדין, לכך נאמר: בשבט.
ללמדך שאין עונשין מן הדין.
ומה תלמוד לומר בשבט?
אלא מופנה להקיש לדון גזרה שוה:
נאמר : בשבט,
ונאמר להלן: בשבט.
מה להלן להוציא הלקוח של שני שותפין, אף כאן להוציא הלקוח של שנים שותפין.
ומת תחת ידו -
שתהא מכתו ומיתתו ברשותו, הא אם הכהו ומכרו לאחר ומת, הרי זה פטור.
נקם ינקם -
מיתה.
אתה אומר מיתה, או אינו אלא ממון?!
היה ר' נתן אומר:
נאמר כאן נקימה
ונאמר להלן נקימה, והבאתי עליכם נוקמת נקם ברית.
מה להלן חרב אף כאן חרב.
מה כאן בבית דין, אף להלן בבית דין.
[כא, כא] אך אם יום או יומים -
שומע אני כשמעו?!
תלמוד לומר: אם יומיים.
שומע אני כשמועו?!
תלמוד ולמר: אך אם יום.
כיצד יתקיימו שני מקראות הללו?
יום שהוא כיומים ויומים שהן כיום.
הא כיצד?
מעת לעת.
ר' יוסי הגלילי אומר:
אך אם יום -
שומע אני כשמועו?!
תלמוד לומר: אך חלק.
לא יוקם וכו' -
והוא שהיה ר' ישמעאל אומר:
בכנעני הכתוב מדבר.
ר' שמעון בן יוחאי אומר:
למה נאמר?
עד שלא יאמר יש לי בדין:
הואיל ושורו במיתה על עבדו ועל אמתו, ושור אחר במיתה על עבדו ועל אמתו, הוא במיתה על עבדו ועל אמתו, ואחר במיתה על עבדו ועל אמתו, אם למדת שלא חלק בין שורו לשור אחר במיתה על עבדו ועל אמתו, לא נחלק בינו לבין אחר למיתה על עבדו ועל אמתו.
ת"ל: לא יוקם כי כספו הוא.
מגיד הכתוב שאע"פ שלא חלק בין שורו לשור אחר במיתה על עבדו ועל אמתו, נחלוק בינו לבין אחר במיתה על עבדו ועל אמתו?!
הא מה ת"ל לא יוקם?
כי כספו הוא.
מסכת דנזיקין פרשה ח
למה נאמרה פרשה זו?
לפי שהוא אומר: וכי יזיד איש.
לא שמענו אלא על המתכוין להכות שונאו והכה שונאו שהוא במיתה, אבל המתכוין להכות שונאו והכה אוהבו לא שמענו.
תלמוד לומר: וכי ינצו אנשים.
[כא, כג] ואם אסון יהיה -
בא הכתוב ללמדך על המתכוין להכות שנאו והכה אוהבו שהוא במיתה, לכך נאמרה בפרשה.
ר' אומר:
אם נתכוון להכות שונאו זה והכה אחר שהוא שונאו פטור, אבל המתכוון שלא להכות שנאו והכה אוהבו, דין הוא שיהא פטור!
אבל בא הכתוב ללמדך שחבל אשה לבעל ודמי וולדות לבעל, וכל המתחייב מיתה פטור מן התשלומין.
ר' יצחק אומר:
אף המתכוין להכות והכה פטור, עד שיאמר לאיש פלוני אני מכה.
שנאמר: וארב לו וקם עליו והכהו נפש.
ומה תלמוד לומר וכי ינצו?
לפי שהוא אומר: ואיש כי יכה כל נפש אדם.
שומע אני אף בן שמונה?!
תלמוד לומר: וכי ינצו אנשים, מגיד שאינו חייב עד שיהרוג בן של קיימא.
וכי ינצו אנשים -
אין לי אלא אנשים.
נשים מניין?
היה ר' ישמעאל כדלעיל.
ר' יאשיה אומר:
איש איש למה נאמר וכו'?
ר' יונתן אומר:
אינו צריך.
והלא כבר נאמר: בעל הבור ישלם וכו' כדלעיל.
ונגפו אשה הרה ויצאו ילדיה -
אבא חנין משום ר' אלעזר:
ונגפו אשה הרה למה נאמר?
לפי שנאמר: ויצאו ילדיה, הא למדנו שהיא הרה.
ומה תלמוד לומר הרה?
שאם הכה על ראשה או על אחת מאיבריה, שומע אני יהא חייב?!
תלמוד לומר: הרה מגיד שאינו חייב עד שיכה במקום עוברה.
דבר אחר:
ונגפו אשה הרה -
מה תלמוד לומר?
לפי שנאמר: כאשר ישית עליו בעל האשה, אף על פי שאין ההריון שלו?!
תלמוד לומר: הרה מגיד שאינו חייב אלא לבעל ההריון.
ויצאו ילדיה -
מיעוט הוולדות שנים.
ומנין אפילו אחד?
תלמוד לומר: הרה מכל מקום.
לא יהיה אסון -
באשה.
ענוש יענש -
בולדות.
אתה אומר כן, או אינו אלא אסון בולדות וענוש באשה?!
תלמוד לומר: ואם אסון יהיה.
הא מה תלמוד לומר לא יהיה אסון?
באשה.
ענש יענש -
בולדות;
או לא יהיה אסון לא באשה ולא בוולדות, אלא אם אמרת כן, אף הוא צריך ליתן שכר חיה;
הא מה תלמוד לומר לא יהיה אסון?
באשה.
ענוש יענש -
בוולדות.
ענוש יענש -
ממון.
אתה אומר ממון, או אינו אלא מיתה?!
הרי אתה דן:
נאמר כאן ענוש
ונאמר להלן וענשו אותו,
מה להלן ממון,
כאן ממון.
כאשר ישית עליו בעל האשה -
בא ללמדך הכתוב, שחבל אשה לבעל ודמי וולדות לבעל, וכל המחויב מיתה פטור מן התשלומים.
דבר אחר:
כאשר ישית עליו בעל האשה -
שומע אני כל שירצה?!
תלמוד לומר: ונתן בפלילים.
מגיד שאינו משלם אלא על פי דיינין, שנאמר: ונתן בפלילים, אין פלילים אלא דיינין, שנאמר: ואויבינו פלילים.
וכתיב: כי יחטא איש לאיש ופללו אלהים.
[כא, כג] ואם אסון יהיה -
אין אסון אלא מיתה, ואע"פ שאין ראיה לדבר זכר לדבר, וקראהו אסון
ונתת נפש תחת נפש -
נפש הוא משלם ואינו משלם ממון תחת נפש.
ר' אומר:
נפש תחת נפש -
ממון.
אתה אומר ממון, או אינו אלא מיתה?!
הרי אתה דן:
נאמר כאן השיתה,
ונאמר להלן השיתה.
מה להלן ממון,
אף כאן ממון.
[כא, כד] עין תחת עין -
ממון.
אתה אומר ממון, או אינו אלא עין ממש?!
היה ר' אלעזר אומר:
מכה בהמה ישלמנה ומכה אדם יומת.
הקיש הכתוב נזקי אדם לנזקי בהמה ונזקי בהמה לנזקי אדם.
ומה נזקי בהמה לתשלומין אף נזקי אדם לתשלומין.
ר' יצחק אומר:
הרי הוא אומר: אם כופר יושת עליו.
והרי דברים קל וחומר:
מה במקום שענש הכתוב מיתה לא ענש אלא ממון, כאן שלא ענש מיתה דין הוא שלא יענש אלא ממון!
רבי אליעזר אומר:
עין תחת עין -
שומע אני בין מתכוין בין שאינו מתכוין אינו משלם אלא ממון, והרי הכתוב מוציא המתכוון לעשות בו מום, שאינו משלם אלא [ממש], שנאמר: ואיש כי יתן מום בעמיתו - כלל,
עין תחת עין, פרט,
כלל ופרט, אין בכלל אלא מה שבפרט;
וכשהוא אומר: כאשר יתן מום באדם, חזר וכלל.
או כלל כלל הראשון?!
אמרת לאו, אלא כלל ופרט וכלל, אי אתה דן אלא כעין הפרט.
מה הפרט מפורש, מומין הקבועין בו וראשי איברים, בגלוי ובמתכוין שאינו משלם אלא ממון, אף כל מומין הקבועין וראשי איברים, בגלוי ובמתכוין משלם ממון?!
תלמוד לומר: כאשר יתן מום באדם, עד שיתכוין לעשות בו מום.
[כא, כה] כויה תחת כויה -
אם תאמר שפצעו והוציא את מוחו, והלא כבר נאמר: פצע תחת פצע.
אם תאמר שעשה בו חבורה, והלא כבר נאמר: חבורה תחת חבורה.
ומה תלמוד לומר: כויה תחת כויה?
אלא כווהו על ציפרנו ועל רגלו ולא רשם בו, טענו אבנים וציערו, הטיל שלג על ראשו וצננו, הרי זה נותן לו דמי צערו, אבל אם היה מרוכך (מעודן) (מפונק) כל שכן שכפול בו צערו, זהו הצער האמור בתורה: כויה תחת כויה.
מסכת דנזיקין פרשה ט
למה נאמר?
לפי שהוא אומר: לעולם בהם תעבודו.
שומע אני אף הפיל את שנו וסמא את עינו?!
תלמוד לומר: וכי יכה איש את עין עבדו ואת שן אמתו.
והרי כתוב מוציא עבדו כנעני מכללו להחמיר עליו, שהוצא בראשי איברים, לכך נאמרה פרשה זו.
וכי יכה איש -
אשה מנין?
ר' ישמעאל אומר וכו':
ר' יאשיה אומר:
איש ואשה למה נאמר וכו'?
ר' יונתן אומר:
והלא כבר נאמר: בעל הבור ישלם וכו' כדלעיל:
את עין עבדו או את עין אמתו -
לחייב על זה בפני עצמו ועל זה בפני עצמו.
ר' אליעזר אומר:
בכנעני הכתוב מדבר.
אתה אומר בכנעני או אינו אלא בעברי?!
תלמוד לומר: מהם תקנו עבד ואמה.
את עין עבדו -
שומע אני אפילו העלת חורור?!
תלמוד לומר: ושחתה, לא אמרתי אלא מכה שיש בה השחתה.
מכאן אמרו:
טפח על אזנו וחרשו על עינו וסימא אותו, הרי זה יוציא בן חורין כנגד עינו ואינו רואה, כנגד אזנו ואינו שומע, אינו יוצא בן חורין, דברי ר' חנינא בן גמליאל שנאמר: וכי יכה איש, עד שיעשה מעשה.
הפיל שתי שיניו כאחת, סימא שתי עיניו כאחת, הרי זה יוצא בן חורין ואינו נוטל כלום?!
תלמוד לומר: עין תחת עין שן תחת שן זו אחד זו.
יוצא על הראשונה ונוטל נזקי שנייה?!
תלמוד לומר: תחת עינו תחת שינו.
לחפשי ישלחנו -
שומע אני יכתוב לו גט שחרור?!
תלמוד לומר: תחת עינו.
ר' אליעזר אומר:
נאמר כאן: שילוח,
ונאמר להלן: שילוח,
מה להלן גט,
אף כאן גט.
אין לי אלא שיכול להשתלח.
שאינו יכול להשתלח מנין?
תלמוד לומר: לחפשי ישלחנו תחת שינו, מכל מקום.
ר' ישמעאל אומר:
הואיל ואמרה תורה במשלח ואמרה במשתלח, אם למדת על משלח שאינו משלח, אלא מי שהוא גדול.
יכול אף המשתלח לא יהא משתלח אלא גדול?
תלמוד לומר: לחפשי ישלחנו תחת עינו מכל מקום:
[כא, כז] אם שן עבדו וגו', -
שומע אני אפילו הפיל שן של חלב?!
תלמוד לומר: העין.
מה העין שאינה יכולה להחזיר אף השן שאינה יכולה להחזיר.
אין לי אלא השן והעין מיוחדות.
שאר כל איברים מנין?
הרי אתה אומר ודן בנין מבין שניהם:
לא הרי השן כהרי העין ולא הרי העין כהרי השן, הצד השוה שבהן, שהם מומין קבועין וראשי איברים ובגלוי ובמתכוין שאינן יכולין לחזור, יוצא עליהם בן חורין.
לחפשי ישלחנו -
יכתוב לו גט שחרור?!
תלמוד לומר: ישלחנו.
נאמר כאן שילוח
ונאמר להלן שילוח
ואין לי אלא שיכול להשתלח.
שאינו יכול להשתלח, מנין?
תלמוד לומר: לחפשי ישלחנו מכל מקום.
ר' ישמעאל אומר:
עבד כנעני אין לו פדיון לעולם ואינו יוצא אלא לרצון רבו, שנאמר: והתנחלתם אותם.
לפי דרכינו למדנו, שעבד כנעני כשדה אחוזה לעולם, אבל אם היה רבו רודהו והפיל את שינו וסמא את עינו או אחד מאיבריו, שהם ראשין וגלויים, הרי זה קונה עצמו מיסורין.
והרי דברים קל וחומר:
ומה אם מידי בשר ודם קנה עצמו בייסורין קל וחומר מידי שמים.
וכן הוא אומר: יסור יסרני יה.
מסכת דנזיקין פרשה י
אף השור היה בכלל, שנאמר: והמית איש או אשה, והרי הכתוב מוציאו מכללו להחמיר עליו שיהא בסקילה, לכך נאמר בפרשה זו.
וכי יגח שור -
אין לי אלא שור.
מנין לעשות כל הבהמה כשור?
הריני דן:
נאמר כאן שור
ונאמר להלן שור.
מה שור האמור בסיני עשה בו כל בהמה כשור, אף שור האמור כאן דין הוא שנעשה כל בהמה כשור.
ומנין לעשות כל המיתות כנגיחה?
הרי אתה דן:
הואיל ומועד בסקילה ותם בסקילה, אם למדת על המועד שעשה בו כל המיתות כנגיחה, אף התם נעשה כל המיתות כנגיחה.
לא, אם אמרת במועד שכן משלם את הכופר, תאמר בתם שאינו משלם את הכופר.
שאין תלמוד לומר: והמית איש או אשה.
אלא להקיש ולדון גזרה שווה:
נאמר כאן: איש או אשה,
ונאמר להלן: איש או אשה.
מה להלן עשה כל המיתות כנגיחה, אף כאן דין הוא שנעשה כל המיתות כנגיחה.
ומנין לעשות הקטנים כגדולים?
הריני דן:
הואיל ותם בסקילה ומועד בסקילה, אם למדת על המועד שעשה בו קטנים כגדולים אף התם נעשה בו קטנים כגדולים.
לא, אם אמרת במועד שמשלם את הכופר, לפיכך עשה בו את הקטנים כגדולים, תאמר בתם שאינו משלם את הכופר שנעשה בו קטנים כגדולים?!
תלמוד לומר: או בן יגח וכו',
אלא מופנה להקיש ולדון גזרה שוה:
נאמר כאן יגח
ונאמר להלן יגח.
מה להלן עשה בו קטנים כגדולים, אף כאן עשה בו קטנים כגדולים.
ר' שמעון בן יוחאי אומר:
למה נאמר?
עד שלא יאמר יש לי בדין:
ומה אם במקום שלא עשה קטנים כגדולים בהורגין, עשה קטנים כגדולים בנהרגין, מקום שעשה קטנים כגדולים בהרוגין אינו דין שנעשה קטנים כגדולים בנהרגין?!
לא, אם אמרת להלן עשה שאינו מתכוין כמתכוין בנזוקיו, לפיכך עשה בו קטנים כגדולים בנהרגין, תאמר כאן שלא עשה בו שאינו מתכוין כמתכוין, שנעשה בו קטנים כגדולים בנהרגין?!
תלמוד לומר: או בן יגח או בת יגח.
מופנה להקיש ולדון גזרה שוה:
נאמר כאן יגח,
ונאמר להלן יגח,
מה להלן עשה בו קטנים כגדולים בנהרגים, אף כאן דין הוא שנעשה בו קטנים כגדולים בנהרגים.
סקול יסקל השור -
למה נאמר?
ממשמע נאמר סקול יסקל השור איני יודע שבשרו אסור באכילה?!
מה תלמוד לומר לא יאכל את בשרו?
אלא שור שיוצא ליסקל וקדמו בעלים ושחטוהו, בשרו אסור באכילה, לכך נאמר: לא יאכל את בשרו.
אין לי אלא באכילה, מנין שאף בהנאה אסור?
אמרת קל וחומר:
ומה עגלה ערופה שהיא מכפרת על שפיכות דמים, הרי היא אסורה בהנאה, שור הנסקל שהוא שופך דמים, אינו דין שיהא אסור בהנאה?!
או חילוף: ומה שור הנסקל שהוא שופך דמים מותר בהנאה, עגלה ערופה שהיא מכפרת על שפיכות דמים אינו דין שתהא מותרת בהנאה?!
תלמוד לומר: וערפו שם את העגלה בנחל.
דנתי וחלפתי ובטל החלוף ועשיתי בדין מתחלה:
מה עגלה ערופה שמכפרת על שפיכות דמים הרי היא אסורה בהנאה, שור הנסקל שהוא שופך דמים אינו דין שיהא אסור בהנאה!
ר' יצחק אומר:
אינו צריך.
מה עגלה ערופה שאינה מטמאה את הארץ ולא מסלקת את השכינה, הרי היא אסורה בהנאה, שור הנסקל שהוא מטמא את הארץ ומסלק את השכינה אינו דין שיהא אסור בהנאה!
ר' אומר:
מה פרים הנשרפים ושעירים הנשרפים שהן באין לכפרה לעולם, אסור בהנאה, שור הנסקל שאינו בא לכפרה לעולם, אינו דין שיהא אסור בהנאה!
אין לי אלא בשרו, עורו מנין?
הרי היה ר' ישמעאל אומר קל וחומר:
ומה חטאת שבשרה מותר בשחיטה, עורה אסור במיתתה, שור הנסקל שבשרו אסור בשחיטתו דין הוא שיהא עורו אסור במיתתו.
נבלה תוכיח, אע"פ שבשרה אסור בשחיטתה עורה מותר במיתתה, היא תוכיח על שור הנסקל שאע"פ שבשרו אסור בשחיטתו, דין הוא שיהא עורו מותר במיתתו.
אמר אחד מתלמידי ר' ישמעאל:
לא, אם אמרת בנבלה שהיא מותרת בהנאה, לפיכך עורה מותרת במיתתה, תאמר בשור הנסקל שהוא אסור בהנאה, לפיכך יהא עורו אסור במיתתו, סקול יסקל השור ולא יאכל את בשרו.
את -
למה נאמר?
להביא דמו וחלבו ועורו.
ובעל השור נקי -
ר' יהודה בן בתירא אומר:
נקי מידי שמים.
שהיה בדין:
הואיל ומועד בסקילה ותם בסקילה, אם למדת על מועד שיצאו בעליו מידי בית דין של בשר ודם, לא יצאו מידי שמים, אף התם, אף על פי שיצאו בעליו מידי בית דין של בשר ודם לא יצאו מידי בית דין של שמים.
הא מה תלמוד לומר ובעל השור נקי?
בידי שמים.
שמעון בן עזאי אומר:
ובעל השור נקי -
נקי מחצי כופר.
שהיה בדין:
הואיל ושור שהמית את השור בתשלומין, ושור שהמית את האדם בתשלומין, מה להלן מועד משלם נזק שלם ותם משלם חצי נזק, אף כאן באדם כן.
ומה תלמוד לומר בעל השור נקי?
נקי מחצי נזק.
רבן גמליאל אומר:
ובעל השור נקי -
נקי מדמי עבד.
שהיה בדין:
הואיל ומועד בסקילה ותם בסקילה, אם למדת על מועד שהוא משלם דמי העבד, יכול אף בתם כן?!
ומה תלמוד לומר ובעל השור נקי?
נקי מדמי עבד.
ר' עקיבא אומר:
בעל השור נקי -
מדמי וולדות.
שהיה בדין:
הואיל וחייב באדם וחייב בשור, אם למדת על אדם שהוא מתכוין לחבירו והכה אשה ויצאו ילדיה, משלם דמי ולדות, אף שור שמתכוין לחבירו והכה אשה ויצאו ילדיה משלם דמי ולדות וכו'?!
הא מה תלמוד לומר ובעל השור נקי?
נקי מדמי ולדות.
[כא, כט] אם שור נגח הוא -
בא הכתוב לחלוק בין שור תם למועד:
מועד צריך עדים,
ותם צריך עדים.
מועד משלם את הכופר,
ותם אינו משלם את הכופר.
מועד נותן שלשים סלע,
ותם אינו נותן שלשים סלע.
מועד משלם נזק שלם.
ותם משלם חצי נזק.
מועד משלם מן העלייה,
ותם מגופו.
מתמול שלשום -
יום ואמש ושלפניו, זהו שור תם.
ואי זה הוא שור מועד?
מועד שהעידו בו שלשה פעמים.
ותם שיחזור בו שלשה ימים וזה אחר זה.
ר' יוסי אומר:
אפילו העידו בו ג' פעמים ביום אחד זה אחר זה חייב.
ומה תלמוד לומר מתמול שלשום?
אלא אם התרה בו שלשה ימים שלא בזה אחר זה, אינו נידון אלא כתם.
והועד -
מגיד שאינו חייב עד שיתרו בו.
לא ישמרנו -
להביא שומר חנם ולא ישמרנו כראוי לו.
מכאן אמרו:
שמרו כראוי - פטור.
שלא כראוי - חייב.
קשרו במוסרה ויצא והזיק, תם - פטור.
ומועד - חייב, שנאמר: ולא ישמרנו בעליו, ולא שמור הוא, זה דברי ר' מאיר.
ר' יהודה אומר:
תם חייב ומועד פטור, שנאמר: ולא ישמרנו בעליו ושמור הוא זה (דברי ר' מאיר).
ר' אליעזר אומר:
אין לו שמירה אלא סכין.
ר' אליעזר בן יעקב:
פוטר בזה וזה.
והמית איש או אשה -
מופנה, להקיש ולדון גזרה שוה:
השור יסקל -
למה נאמר?
עד שלא יאמר יש לי בדין:
אם התם בסקילה מועד לא יהא בסקילה?!
לא, אם אמרת בתם שאינו משלם את הכופר לפיכך בסקילה, תאמר במועד שהוא משלם את הכופר, לפיכך לא יהא בסקילה.
תלמוד לומר: השור יסקל.
דבר אחר:
היה בכלל ויצא לידון בדבר חדש והחזירו הכתוב לכללו.
ר' עקיבא אומר:
השור יסקל וגם בעליו -
הקיש מיתת בעלים למיתת השור.
מה מיתת בעלים בעשרים ושלשה, אף מיתת השור בעשרים ושלש.
וגם בעליו יומת -
בידי שמים.
אתה אומר בידי שמים, או אינו אלא בידי אדם?!
כשהוא אומר: אם כופר יושת עליו ונתן פדיון נפשו - הא נותנין פדיון למומתין בידי אדם.
ומה תלמוד לומר מות יומת המכה רוצח הוא?
ועדיין אני אומר יומת בידי שמים.
אתה אומר בידי שמים, או אינו אלא בידי אדם?!
כשהוא אומר: לא תקחו כופר לנפש רוצח אשר הוא רשע למות, הא אין נותנין פדיון למומתין בידי אדם, אבל נותנין פדיון למומתין בידי שמים.
[כא, ל] אם כופר יושת עליו ונתן פדיון נפשו -
של מומת, דברי ר' ישמעאל.
ר' עקיבא אומר:
פדיון נפשו של ממית.
וכן מצינו שאין נותנין פדיון מומתים בידי אדם, בכל מקום חייבי מיתות בית דין אין להן פדיון, שנאמר: כל חרם אשר יחרם מן האדם לא יפדה מות יומת אבל כאן ונתן פדיון נפשו.
ר' ישמעאל אומר:
בא וראה רחמיו של מי שאמר והיה העולם, על בשר ודם שאדם קונה את עצמו בממון מידי שמים, שנאמר: כי תשא את ראש בני ישראל לפקודיהם וגו'.
ואומר: איש כסף נפשות ערכו.
ואומר: כופר נפש איש עשרו.
ואומר: להן מלכא מלכי ישפר עלך וחטאך בצדקה פרוק
ואומר: אם יש עליו מלאך מליץ אחד מני אלף להגיד לאדם ישרו.
ואומר: ויחוננו ויאמר פדעהו מרדת שחת מצאתי כופר.
נמצינו למדים קדשים יש להם פדיון וקדשים אין להם פדיון:
אסורים באכילה יש להן פדיון,
אסורין בהנאה אין להם פדיון,
שדות וכרמים יש להן פדיון.
ויש שיש להן פדיון ויש שאין להן פדיון:
אומות אין להן פדיון, תלמוד לומר: אח לא פדה יפדה איש, ולא יתן אלהים כפרו, ויקר פדיון נפשם.
חביבין ישראל שנתן הקדוש ברוך הוא אומות העולם תחתיהן כפרה תחת נפשותיהם, שנאמר: נתתי כפרך מצרים.
מפני מה?
מאשר יקרת בעיני נכבדת ואני אהבתיך ואתן אדם תחתיך ולאומים תחת נפשך:
מסכת דנזיקין פרשה יא
למה נאמר?
לפי שהוא אומר: והמית איש או אשה, אין לי אלא גדולים.
קטנים מנין?
תלמוד לומר: או בן יגח או בת יגח.
אין לי אלא בן גמור או בת גמורה.
טומטום ואנדרוגינס מנין?
תלמוד לומר: או בן יגח או בת יגח.
אין לי אלא בנו או בתו של אחר.
בנו או בתו שלו מנין?
תלמוד לומר: או בן יגח או בת יגח, מכל מקום.
כמשפט הזה יעשה לו -
אין לי אלא ישראל.
גרים מנין?
תלמוד לומר: כמשפט הזה יעשה לו.
[כא, לב] אם עבד יגח השור או אמה -
אף עבד ואמה היו בכלל: והמית איש או אשה, והרי הכתוב מוציאו להקל עליו ולהחמיר עליו: להקל עליו, שאם יפה מאה מנה נותן שלשים סלעים.
להחמיר עליהם, שאם לא שוה אלא דינר נותן שלשים סלעים.
דבר אחר:
אם עבד יגח השור או אמה -
לחייב על זה בפני עצמו ועל זה בפני עצמו.
דבר אחר:
אם עבד יגח השור או אמה -
בכנעני הכתוב מדבר.
או אינו אלא בעברי?!
כשהוא אומר: כסף שלשים שקלים יתן לאדוניו, הוי, בכלל הכתוב מדבר.
כסף שלשים שקלים יתן לאדוניו -
אחד איש ואחד אשה.
דבר אחר:
כסף שלשים שקלים יתן לאדוניו. אחד איש ואחד אשה.
דבר אחר:
והשור יסקל -
למה נאמר?
היה בכלל ויצא לידון בדבר חדש והחזירו הכתוב לכללו.
השור יסקל -
למה נאמר?
עד שלא יאמר יש לי בדין:
הואיל והוא במיתה על עבדו ועל אמתו, ואחר במיתה על עבדו ועל אמתו.
שורו במיתה על עבדו ועל אמתו ושור אחר במיתה על עבדו ועל אמתו.
אם למדת שחלק בינו לבין אחר במיתה על עבדו ועל אמתו, כך נחלוק בין שורו לשור אחר במיתה על עבדו ושפחתו!
תלמוד לומר: שלשים שקלים והשור יסקל - מגיד הכתוב אע"פ שחלק בינו לבין אחר במיתה על עבדו ועל אמתו, לא נחלוק בין שורו לשור אחר על עבדו ועל אמתו.
[כא, לג] וכי יפתח איש בור -
אין לי אלא איש.
אשה מנין וכו'?
ר' יונתן אומר וכו',
ר' יצחק אומר וכו'].
וכי יפתח איש בור -
למה נאמר?
עד שלא יאמר יש לי בדין:
הואיל והשור ממונו והבור ממונו, אם למדת שהוא חייב על ידי שורו, אינו חייב על בורו.
לא, אם אמרת בשור שדרכו לילך להזיק, תאמר בבור שאין דרכו לילך ולהזיק!
תלמוד לומר: וכי יפתח איש או כי יכרה איש, לפי שלא זכיתי בדין, צריך הכתוב להביאו בפני עצמו.
דבר אחר:
כי יפתח איש -
לחייב על זה בפני עצמו ועל זה בפני עצמו.
דבר אחר:
וכי יפתח איש -
אין לי אלא פותח.
כורה מנין?
תלמוד לומר: כי יכרה איש.
עד שלא יאמר יש לי בדין:
אם הפותח חייב הכורה לא כל שכן!
הא אם אמרת כן, ענשת מן הדין, לכך נאמר: כי יכרה, ללמדך שאין עונשין מן הדין.
דבר אחר:
כי יפתח איש בור -
הקיש פותח לכורה וכורה לפותח:
מה פותח ברשות פטור, אף כורה ברשות פטור.
ומה כורה בשיעור, אף פותח בשיעור.
ר' יהודה בן בתירא אומר:
לא הרי פותח כהרי כורה ולא הרי כורה כהרי פותח, הצד השוה שבהן: כל שהוא חייב בשמרו חייב בנזקו, אף כל שהוא חייב בשמורו חייב בנזקו, אין לי אלא פותח וכורה.
ציירו וכיירו וסיידו ועשה בו מעשה מנין?
תלמוד לומר: ולא יכסנו הא לא פתיחה גורם ולא כירה גורם, אלא כיסוי גורם.
לא יכסנו -
להביא שומר חנם.
דבר אחר:
לא יכסנו -
שלא כיסה כראוי.
מכאן אמרו:
כסהו כראוי - פטור.
שלא כראוי - חייב.
כסהו וגילהו אחר - המגלה חייב.
השותפין שכסו את הבור וגלהו אחד מהם, המגלה חייב.
נתגלה וידע בו אחד מהם, זה שידע בו - חייב, וזה שלא ידע בו - פטור.
ונפל שם שור או חמור -
חייב על זה בפני עצמו ועל זה בפני עצמו.
שור -
ולא שור וכליו.
חמור -
ולא חמור וכליו.
שהיה בדין:
ומה אם במקום שלא חייב על הבהמה, חייב על הכלים וכאן שחייב על הבהמה אינו דין שיהא חייב על הכלים!
תלמוד לומר: ונפל שמה שור או חמור - שור ולא כליו, חמור ולא כליו:
ונפל שמה -
בדרך הילוכו.
מכאן אמרו:
נפל לפניו מקול הכריה חייב, לאחריו מקול הכרייה פטור, אבל בבור בין לפניו בין לאחריו חייב, בעל הבור ישלם מכל מקום.
[כא, לד] כסף ישיב לבעליו -
אין לי אלא כסף.
בהמה מנין?
הרי אתה דן:
נאמר כאן והמת יהיה לו.
ונאמר להלן: והמת יהיה לו.
מה להלן בהמה אף כאן בהמה,
מה כאן כסף אף להלן כסף.
והמת יהיה לו -
לניזק.
אתה אומר לניזק, או אינו אלא למזיק?!
אמרת, אלו כן היה, מה תלמוד לומר והמת יהיה לו?
לניזק, אלא מגיד ששמין דמי נבלתו ומנכה לו דמי נזקו.
מסכת דנזיקין פרשה יב
בכלל נגיחה, נגיפה, דחייה, רביצה, בעיטה, נשיכה, דברי ר' יאשיה.
אבא חנן אומר משום ר' אליעזר:
בכלל נגיחה, נגיעה, דחייה, רביצה, בעיטה.,
נשיכה, מנין?
תלמוד לומר: ולא ישמרנו בעליו.
והרי דברים קל וחומר:
אם כששמרו ויצא והזיק חייב, לא כל שכן עד שלא ישמרנו בעליו.
ומה תלמוד לומר ולא ישמרנו?
הוסיף לו הכתוב עוד שמירה אחרת.,
ואי זו זו?
זו נשיכה.
שור איש -
להוציא שור של קטן.
שור איש -
להביא שור של אחרים.
את שור רעהו -
להביא שור של קטן.
רעהו -
להוציא שור של כותי, שור נכרי, שור של תושב.
ומכרו את השור החי וחצו וגו' -
יכול בשוים הכתוב מדבר.
או אינו אלא בשוים וכשאינן שוים?!
אמרת, מה דרך המזיקים נשכרים או מפסידין?
הוי אומר: מפסידין, אף דרך הניזקין נוטלין.
נזקן או יתר על נזקן?
הוי אומר: נזקן ולא יותר על נזקן.
ר' אומר:
נאמרה חציה בחי,
ונאמרה חציה במת,
הא בשוין הכתוב מדבר.
וגם את המת יחצון -
מכאן אמרו:
שור שוה מנה שנגח שור שוה מנה, או שוה מאתים שנגח שור שוה מאתים נוטל חציו.
שור שוה מאה שנגח שור שוה מאתים, נוטל כלו.
שוה מאתים שנגח שוה מנה, נוטל רבעו.
שוה מאתים שנגח שוה מאתים, אמר ר' מאיר: ועל זה נאמר: ומכרו את השור החי וכו'.
אמר לו ר' עקיבא:
קרא את כל המקרא הזה: וגם את המת יחצון.
ואי זה זה?
זה שור שוה מאתים שנגח שור שוה מאתים והנבלה שוה מנה, מוכרין את החי והמת חולקין בשוה ובעל הנבלה מטפל בנבלתו, לכך נאמר: וגם את המת יחצון.
[כא, לו] או נודע -
בא הכתוב לחלק בין שור תם למועד וכו'.
מתמול שלשום -
יום ואמש ושל לפניו.
ולא ישמרנו -
להביא שומר חנם וכו'.
שלם ישלם שור -
אין לי אלא בבהמה.
כסף מנין?
הרי אתה דן:
נאמר כאן והמת יהיה לו.
ונאמר להלן והמת יהיה לו.
מה להלן בבהמה, אף כאן בבהמה.
מה כאן כסף אף להלן כסף.
והמת יהיה לו - אתה אומר לניזק וכו'.
כי יגנב איש וכו' -
אף הטובח והמוכר היו בכלל, שנאמר: אם ימצא הגנב ישלם שנים.
והרי הכתוב מוציאו מכללו, להחמיר עליו לשלם תשלומי ארבעה וחמשה, לכך נאמרה פרשה זו.
שור או שה -
לחייב על זה בפני עצמו ועל זה בפני עצמו.
וטבחו -
אין לי אלא טובח.
מוכר מנין?
תלמוד לומר: או מכרו, עד שלא יאמר יש לי בדין:
אם הטובח חייב מוכר לא יהא חייב?!
אם אמרת כן, ענשת מן הדין, לכך נאמר: או מכרו, ללמדך שאין עונשין מן הדין.
דבר אחר:
הקיש טובח למוכר ומוכר לטובח.
מה מכירה חוץ לרשותו,
אף טביחה חוץ לרשותו.
מה מכירה מותרת באכילה,
אף טביחה מותרת באכילה.
מה מכירה מותרת בהנאה,
אף טביחה מותרת בהנאה.
מה טביחה שאינה יכולה לחזור,
אף מכירה שאינה יכולה לחזור.
מה טביחה כולה,
אף מכירה כולה.
דבר אחר:
וכי יגנוב איש -
אף מוקדשין היו בכלל, שאם גנבן ושחטן בחוץ, משלם תשלומי ארבעה וחמשה.
והרי הכתוב מוציאן מכללן, להחמיר עליהם לזוקקן להכרת.
יכול שיהו חייבין בתשלומין קלים?
והדין נותן:
אם חייבין על כרת החמור, לא יהא חייבין בתשלומין הקלים?!
תלמוד לומר: זה הדבר אשר צוה ה', מכלל כרת יצאו ולא יצאו מכלל תשלומין.
חמשה בקר ישלם -
ארבעה והוא.
וארבע צאן -
שלשה והוא.
אמר ר' מאיר:
צא וראה כמה חביבה מלאכה לפני מי שאמר והיה העולם.
שור שיש לו מלאכה משלם חמשה,
שה שאין לו מלאכה משלם ארבעה.
ר' יוחנן בן זכאי אומר:
הקדוש ברוך הוא חס על כבודן של בריות, שור לפי שהוא הולך ברגליו משלם חמשה, שה לפי שהוא טוענו על כתפו, משלם ארבעה.
ר' עקיבא אומר:
תחת שור תחת שה -
להוציא את החיה שהיה בדין:
הואיל והבהמה חייב בתשלומין והחיה חייב בתשלומין, אם למדת על בהמה שהוא משלם ארבעה וחמשה אף החיה ישלם ארבעה וחמשה.
לא, אם אמרת בבהמה לפי שהיא קריבה על גבי מזבח, תאמר בחיה שאינה קריבה לגבי מזבח, לפיכך אינו משלם תשלומי ארבעה וחמשה.
והרי בעלת מום תוכיח שאינה קריבה, וחייבין עליה תשלומין, והיא תוכיח על החיה שאף על פי שאינה קריבה ישלם ארבעה וחמשה!
לא, אם אמרת בבעלת מום שאין במינה קריבה על גבי מזבח, תאמר בחיה שאין מין במינה קרב על גבי המזבח.
הא מה תלמוד לומר תחת שור תחת שה?
להוציא חיה.
