[לא, יב] ויאמר ה' אל משה לאמר -
לא על ידי מלאך ולא על ידי שליח.

[לא, יג] אך את שבתותי תשמורו -
למה נאמר?
לפי שהוא אומר: לא תעשו כל מלאכה, אין לי אלא דברים שהם משום מלאכה.
משום שבות מנין?
תלמוד לומר: את שבתותי תשמורו, להביא דברים שהן משום שבות.

כבר היה ר' ישמעאל ור' אלעזר בן עזריה ור עקיבא מהלכין בדרך ולוי הסדר ור' ישמעאל בנו של ר' אלעזר בן עזריה מהלכין בדרך אחריהם ונשאלה שאלה זו בפניהם:
מנין לפיקוח נפש שדוחה את השבת?

נענה ר' ישמעאל ואמר:
אם במחתרת ימצא הגנב - ומה זה הוא ספק שבא לגנוב ספק שבא להרוג.
והרי דברים קל וחומר:
ומה שפיכות דמים שמטמא את הארץ ומסלקת את השכינה, הרי היא דוחה שבת, קל וחומר לפקוח נפש שדוחה את השבת.

נענה ר' אלעזר בן עזריה ואמר:
מה מילה שאינה אלא אחד מאיבריו של אדם דוחה שבת, קל וחומר לשאר כל גופו.
אמרו לו: ממקום שבאת, מה להלן בודאי, אף כאן בודאי.

ר' עקיבא אומר:
אם דוחה רציחה את העבודה, שהיא דוחה שבת, קל וחומר לפיקוח נפש שדוחה השבת.

ר' יוסי הגלילי אומר:
כשם שהוא אומר: אך את שבתותי תשמורו, אך - חלק יש שבתות שאתה דוחה ויש שבתות שאתה שובת.

ר' שמעון בן מנסיא אומר:
הרי הוא אומר: ושמרתם את השבת כי קדש היא לכם - לכם שבת מסורה ואי אתם מסורין לשבת.

ר' נתן אומר:
[לא, טז] ושמרו בני ישראל את השבת לעשות את השבת לדורותם - חלל שבת אחת כדי שתשמור שבתות הרבה.

כי אות היא ביני וביניכם -
ולא ביני ובין אומות העולם.

לדורותיכם -
שינהוג הדבר לדורות.

לדעת כי אני ה' מקדשכם -
למה נאמר?
לפי שהוא אומר: ושמרו בני ישראל את השבת.
שומע אני אפילו חרש שוטה וקטן?!
תלמוד לומר: לדעת כי אני ה' - לא אמרתי אלא במי שיש לו דעת.

כי אני ה' מקדשכם -
לעולם הבא, כגון קדושת שבת בעולם הזה.
נמצינו למדין שהוא מעין קדושת העולם הבא.
וכן הוא אומר: מזמור שיר ליום השבת - לעולם שכלו שבת.

[לא, יד] ושמרתם את השבת -
זה הוא שהיה ר' שמעון בן מנסיא אומר:
לכם שבת מסורה ואי אתם מסורים לשבת.

כי קדש היא לכם -
מגיד שהשבת מוספת קדושה על ישראל.
מה לפלוני חנותו נעולה שהוא משמר את השבת, מה לפלוני בטל ממלאכתו שהוא משמר את השבת, מעיד למי שאמר והיה העולם שברא את עולמו בששה ימים ונח ביום השביעי.
וכן הוא אומר: ואתם עדי נאם ה' ואני אל:

מחלליה מות יומת -
למה נאמר?
לפי שהוא אומר: כל העושה בו מלאכה ביום השבת מות יומת, עונש שמענו אזהרה לא שמענו, תלמוד לומר: ויום השביעי שבת לה' אלהיך לא תעשה כל מלאכה, אין לי אלא עונש ואזהרה על מלאכת היום.

עונש ואזהרה על מלאכת הלילה מנין?
תלמוד לומר: מחלליה מות יומת עונש שמענו אזהרה לא שמענו, תלמוד לומר: ויום השביעי שבת לה' אלהיך, שאין תלמוד לומר שבת אלא להביא את הלילה בכלל אזהרה, דברי ר' יוסי בר' יאשיהו.

ר' יהודה בן בתירה אומר:
הרי הגוים שהקיפו את ארץ ישראל וחללו ישראל את השבת, שלא יהו ישראל אומרין: הואיל וחללנו מקצתה נחלל את כולה!
תלמוד לומר: מחלליה מות יומת אפילו כהרף עין, מחלליה מות יומת.

כי כל העושה בו מלאכה ונכרתה הנפש ההיא -
עד שיעשה מלאכה גמורה.
הרי שכתב אות אחת שחרית ואות אחת בין הערבים, או שארג חוט אחד בשחרית וחוט אחד בין הערבים.
שומע אני יהא חייב?!
תלמוד לומר: ושמרתם את השבת כי קדש היא לכם מחלליה מות יומת כי כל העושה בו מלאכה ונכרתה הנפש ההיא, עד שיעשה מלאכה גמורה.

ונכרתה הנפש ההיא מעמיה -
למה נאמר?
לפי שהוא אומר: מחלליה מות יומת אין לי אלא המזיד בהתראת עדים.

המזיד בינו לבין עצמו מנין?
תלמוד לומר: ונכרתה להביא המזיד בינו לבין עצמו.

ונכרתה -
אין הכרתה אלא הפסקה.

הנפש ההיא -
מזידה, דברי רבי עקיבא.

מקרב עמה -
ועמה בשלום.

[לא, טו] ששת ימים תעשה מלאכה -
וכתוב אחד אומר: ששת ימים תעבוד ועשית כל מלאכתך.

כיצד יתקיימו שני כתובים הללו?
אלא בזמן שישראל עושין רצונו של מקום - מלאכתן נעשית על ידי אחרים, שנאמר: תעשה מלאכה.
וכן הוא אומר: ועמדו אחרים ורעו צאנכם ובני נכר איכרכם וכרמיכם.
וכשאין עושין רצונו של מקום - מלאכתן נעשית על ידי עצמן, שנאמר: ועשית כל מלאכתך.
ולא עוד אלא: ועבדת את אויביך אשר ישלחנו ה' בך:

ויום השביעי שבת לה' אלהיך -
למה נאמר?
לפי שהוא אומר: אלה מועדי ה' מקראי קדש.
יכול כשם שקדושת מועדות מסורה לבית דין, כך תהא קדושת שבת מסורה לבית דין?
תלמוד לומר: וביום השביעי שבת קדש לה', לשם שבת מסורה, ואינה מסורה לבית דין.
וכן הוא אומר: ושמרתם את השבת.

[לא, טז] ושמרו בני ישראל את השבת -
הוא שהיה ר' נתן אומר:
חלל עליו שבת אחת, כדי שישמור שבתות הרבה.

ר' אלעזר אומר:
דבר שהברית כרותה לו.

ואי זו זו?
זו מילה.

ר' אלעזר בן פרטא אומר:
כל המשמר את השבת, כאלו עשה השבת, שנאמר: לעשות את השבת.

ר' אומר:
כל המשמר שבת אחת כתקנה, מעלה עליו הכתוב כאלו שומר שבתות מיום שברא הקבה את עולמו, עד שיחיו המתים, שנאמר: ושמרו בני ישראל את השבת ביני ובין בני ישראל אות היא לעולם ולא ביני לבין אומות העולם.

[לא, יז] אות היא לעולם -
מגיד שאין שבת בטלה מישראל.
וכן את מוצא, שבכל דבר שנתנו ישראל נפשם עליו, כגון: שבת, ומילה, ותלמוד תורה, וטבילה - הרי אלו נתקיימו בידם ואין ניטלין. וכל דבר שלא נתנו ישראל נפשם עליו, כגון: בית המקדש, ושמטים, ויובלות, והדיינין - לא נתקיימו בידם.

כי ששת ימים עשה ה' את השמים ואת הארץ וביום השביעי שבת -
ממה שבת מן העבודה או אף מן הדין?
תלמוד לומר: וינפש, מגיד שאין הדין בטל מלפניו לעולם.
וכן הוא אומר: צדק ומשפט מכון כסאך חסד ואמת יקדמו פניך.
וכתוב: ענן וערפל סביביו צדק ומשפט מכון כסאו,
ואומר: הצור תמים פעלו כי כל דרכיו משפט וגו'.