2) מעינות אכזב, ביניהם מעיינות חורפיים בלבד, וביניהם גם קיציים, אלא שבשנה מעוטת גשמים חרבים מימיהם כליל או כמעט כליל. מהם נזכיר את המעיינות הקטנים אשר במעלה היובלים של ואדי עוג'ה במדבר אפרים (ממזרח לבעל-חצור) ואת עין-רואבע אשר ממזרח לענתות, ועוד כאלה, מהם בלתי ידועים בשמות וכמעט בלתי מוכרים.

בורות המים

המדבר מצטיין גם בשפע בורות אשר אליהם מתקבצים מי הגשמים. הבורות הללו הם המקור העיקרי להשקאת הצאן אשר במדבר (יש בין הבורות האלה אף נעולים במנעול ושייכים ל"בעלות פרטית"). ולא פעם חשבנו את נפשנו, חברי ואני, במי הבורות הללו בעת סיורינו במדבר. אבל גם הבורות אינם מועילים ביותר בשנת בצורת. מתוך עשרות בורות שבדקתים בשטחים רחבים של המדבר בשנת תש"ז (שהייתה חשוכת גשם) מצאתי רק אחד אשר הכיל מים מעופשים מן השנה הקודמת. אולם גם אותם שתו ברצון הצמאים ביותר אשר בחבורתנו.

גבים

חוץ מן הבורות יש ערך רב לגבים - הן בתוך הנחלים והן על גבעות המדבר, מישוריו ומדרונותיו. כמובן, אף הם מלאים מים רק לאחר ירידת גשמים. מימיהם טובים לרוב ממי הבורות, אם רק לא עמדו זמן רב מדי פתוחים לאוויר ולנבגים. יש גם גבים קטנים בסלעים, שרועי המדבר שומרים עליהם וגוללים על פיהם אבנים כדי לשמור את מימיהם מזוהמה ומהתאדות מהירה.

הנביא ירמיהו, בהיותו במדבר, היה נתון ל"חסדי" מקורות המים הללו, ותופעותיהם המיוחדות נחרתו בנפשו עמוקות.

נחל אכזב

בפרק ט"ו שומעים אנו השתפכות אינטימית ביותר של נשמת ירמיהו אל אלוהיו. ובהגיעו לשיא רגשותיו עולה מתוך דמו הסוער הרגשה מיוחדת במינה, אשר עברה עליו פעמים בהיותו במדבר, והוא קורא לאלוהים:

ירמיה פרק ט"ו
(יח) לָמָּה הָיָה כְאֵבִי נֶצַח וּמַכָּתִי אֲנוּשָׁה מֵאֲנָה הֵרָפֵא
הָיו תִהְיֶה לִי כְּמו אַכְזָב מַיִם לא נֶאֱמָנוּ:

כי הנה הבטיחו ה' לתתו ל"עמוד ברזל ולחומת נחושת", ובכל זאת סובל הוא נוראות מכל מכריו (מפסוק 10 ואילך). קרה פה משהו שאין הוא יכול להעלות בדעתו: כאילו ה', כביכול, לא קיים את דברו. ואז מפעפעת בו ההרגשה אשר תקפתו בשרכו את רגליו אל אחד המעיינות הקטנים שהכיר במדבר, והיה אהוב עליו מילדותו - והנה חרבו מימיו, הכזיבוהו כליל, והוא נשאר צמא עד מות במפח-נפשו. ותחת להטיח דברים קשים כלפי אלוהיו, הוא מעלה את העובדה הזאת, שאף היא מעשה ידיו של אל עליון, ומציגה לפניו במלוא חמימותו. ומיד הוא שומע את תשובת ה' (בפסוקים הבאים) ואת ההבטחה לקיים את ירמיהו כחומה בצורה - והוא חוזר ומתמלא עוז ותקווה.

שפע מים לאויבים

המחסור הגדול במים אשר היה ירמיהו נתון למצוקותיו בהיותו במדבר בהיותו בענתות, ולעומתו שפע המים מצודד-הנפש אשר בעין-פרה, עוררוהו לקנאה מהולה בהשתאות על שפע המים שחלק ה' לארץ האויב בבל. והוא נותן לה תיאור מיוחד במינו, כאשר לא תיארה כל נביא אחר:

ירמיה פרק נא
(יג) שׁכַנְתְּ עַל מַיִם רַבִּים רַבַּת אוצָרת

הוא מקנא במימי בבל, וקנאתו פורצת גבולות. על אף חוסר ההגיון שבדבר. הוא מקלל את מימיה קללות נמרצות, שתבוא שעתם ויהיו אף הם כמו האכזב במדבר, כמו המים שלא נאמנו. הוא קורא בחמת זעמו:

ירמיה פרק נ
(לח) חרֶב אֶל מֵימֶיהָ וְיָבֵשׁוּ
כִּי אֶרֶץ פְּסִלִים הִיא וּבָאֵימִים יִתְהלָלוּ:

ובפרק נ"א הוא משמיע את דבר ה':

(לו) וְהַחֲרַבְתִּי אֶת יַמָּהּ וְהבַשְׁתִּי אֶת מְקורָהּ:

והוא הפליג עוד יותר בזעמו על מימיה הטובים של בבל:

(לב) וְהַמַּעְבָּרות נִתְפָּשׂוּ וְאֶת הָאֲגַמִּים שָׂרְפוּ בָאֵשׁ וְאַנְשֵׁי הַמִּלְחָמָה נִבְהָלוּ:

רק נביא כירמיהו, אשר סבל כה רבות ממחסור המים, ואשר ידע להוקיר מכל את שפעת המים שזכה בה לעתים, רק הוא היה מסוגל לשפוך את כל חמתו דווקא על מימיה של ארץ האויב, אשר תמיד היו מכאיבים לו מרחוק מדי היזכרו באלה אשר זכו בהם.

הרוותי נפש עייפה

כאשר נכמרים רחמיו של הנביא על עמו, מבטיח הוא את כל הטוב שבעולם, ובראש וראשונה, כמובן מאליו בתנאים אשר אפפוהו, את שפע המים:

ירמיה פרק ל"א
(ח) בִּבְכִי יָבאוּ וּבְתַחֲנוּנִים אובִילֵם אֶל נַחֲלֵי מַיִם
בְּדֶרֶךְ יָשָׁר לא יִכָּשְׁלוּ בָּהּ
כִּי הָיִיתִי לְיִשְׂרָאֵל לְאָב וְאֶפְרַיִם בְּכרִי הוּא: ...
(כד) כִּי הִרְוֵיתִי נֶפֶשׁ עֲיֵפָה וְכָל נֶפֶשׁ דָּאֲבָה מִלֵּאתִי:

כמה מרגשות מלים אלו, המביעות כל כך הרבה מתוכן חייו של הנביא, אשר הרגיש את עונג הרוויה לאחר הצמא הנורא, והוא רואה זאת כאחת הפעולות הראשונות והחשובות של אלוהים בהשיבו אליו את עמו. ולאחר שבטוח הוא בחזונו כי ירוה ה' את צמאי עמו, מה טבעי הוא ההמשך, אשר מוכרת בו החוויה האישית של זיכרון הרוויה הטובה:

(כה) עַל זאת הֱקִיצתִי וָאֶרְאֶה וּשְׁנָתִי עָרְבָה לִּי:

גם בפסוק 11 מורגשת החוויה האישית, בהתאחות שלמה עם הנעשה בטבע:

וְהָיְתָה נַפְשָׁם כְּגַן רָוֶה וְלא יוסִיפוּ לְדַאֲבָה עוד:

מיזוג כזה של השקט והביטחון התמידי עם רווית הצמח, מיוחד לירמיהו ונמצאהו גם במשל הערער:

ירמיה פרק יז
(ח) וְהָיָה כְּעֵץ שָׁתוּל עַל מַיִם וְעַל יוּבַל יְשַׁלַּח שָׁרָשָׁיו
וְלא יִרְאֶה כִּי יָבא חם
וְהָיָה עָלֵהוּ רַעֲנָן וּבִשְׁנַת בַּצּרֶת לא יִדְאָג
וְלא יָמִישׁ מֵעֲשות פֶּרִי:

שטפונות

במדבר רב-הפלאות יש לפעמים גם צרה הפוכה, של עודף מים נורא, הלא הם השיטפונות העצומים אשר ירדו לפרקים בנחלים מן ההרים בעת גשמי הזעף. שטפונות כאלה ממיטים לעתים שואה על הרועים וצאנם. כי יש סביבות במדבר ובנגב, אשר הנחלים היבשים הם המקום הנוח ביותר לחניה. וכאשר מופיע פתאום השיטפון הנורא בנחל ברדת הגשמים על ההרים מרחוק - נסחפים הרועים על עדריהם ואהליהם, ואין שהות בידם להינצל - וכולם באים עדי אובד. גם בשנים האחרונות ידועים כמה מקרים טרגיים שנגרמו על ידי שטפונות כאלה.

גם לתופעה זו היה, בודאי, ירמיהו עד-ראיה, וסיפורי הרועים התגלגלו לא אחת לעניין מרעיד זה. אף את תמונת המים הזאת מחיי המדבר אנו מוצאים בנבואותיו:

ירמיה פרק מ"ז
(א) אֲשֶׁר הָיָה דְבַר ה' אֶל יִרְמְיָהוּ הַנָּבִיא אֶל פְּלִשְׁתִּים בְּטֶרֶם יַכֶּה פַרְעה אֶת עַזָּה:
(ב) כּה אָמַר ה' הִנֵּה מַיִם עלִים מִצָּפון
וְהָיוּ לְנַחַל שׁוטֵף וְיִשְׁטְפוּ אֶרֶץ וּמְלואָהּ עִיר וְישְׁבֵי בָהּ
וְזָעֲקוּ הָאָדָם וְהֵילִל כּל יושֵׁב הָאָרֶץ:

מי עוד כירמיהו מסוגל היה לשאת את דבר ה' במשל סוער כזה מתוך החוויות אשר עברו עליו. ולא רק על פלשתים תבוא שואה כזאת, אף על בבל השנואה מכל.

ירמיה פרק נ"א
(נה) כִּי שׁדֵד ה' אֶת בָּבֶל וְאִבַּד מִמֶּנָּה קול גָּדול
הָמוּ גַלֵּיהֶם כְּמַיִם רַבִּים נִתַּן שְׁאון קולָם:

אם קילל קודם את נהרות בבל בחורב, הנה עתה רואה הוא חזון נורא עוד ממנו: אותם הנהרות שהיו לברכה ולפאר בקרב ארץ בבל הם יהפכו לה לרועץ, יכו גלי שיטפון עז - כשטפונות המדבר אשר בזיכרונו - ובשאון קולם וחילם העצום יהרסו את כל אשר נבנה וניטע בזכותם, בימי היותם שוקטים ומיטיבים.

ההשפעה הרבה שהשפיעו על ירמיהו תופעות המים בענתות ובמדבר בכל צורותיהן וגוניהן משתקפת מדי פעם בנבואותיו ובהתפרצויות נפשו.