|
פרשה ג: סדר הבריאה
א [מי נברא בתחילה?]
רבי יצחק פתח: (תהלים קיט) פתח דברך יאיר מבין וגו'.
ר"י ור' נחמיה ר"י אומר: האורה נבראת תחלה.
משל למלך שבקש לבנות פלטין והיה אותו מקום אפל.
מה עשה?
הדליק נרות ופנסין לידע היאך הוא קובע תימליוסים.
כך האורה נבראת תחילה.
ור' נחמיה אמר: העולם נברא תחילה.
משל למלך שבנה פלטין ועטרה בנרות ופנסין.
ע"כ דרש רבי יודן אתא ר' פנחס ור' יהודה בר רבי סימון ורבי חנון בשם ר' שמואל בר רב יצחק פתח: פתח דברך יאיר מבין פתיים, מפתח פומך לן הוה נהורא, ויאמר אלהים יהי אור וגו':
ב [במאמר ה' נברא העולם]
רבי יהודה בר סימון אמר: לא בעמל לא ביגיעה ברא הקדוש ברוך הוא את עולמו, אלא בדבר ה', וכבר שמים נעשו.
אף הכא והיה אור אין כתיב כאן, אלא ויהי אור, כבר היה:
ג [האור הוא טוב לעולם]
שמחה לאיש, זה הקב"ה. שנאמר (שמות טו): ה' איש מלחמה ה' שמו.
במענה פיו, ויאמר אלהים יהי אור.
ודבר בעתו מה טוב, וירא אלהים את האור כי טוב:
ד [מהיכן נברא האור?]
אמר לו: מפני ששמעתי עליך שאתה בעל אגדה,
מהיכן נבראת האורה?
אמר לו: מלמד שנתעטף בה הקדוש ברוך הוא כשלמה והבהיק זיו הדרו מסוף העולם ועד סופו.
אמרה ליה: בלחישה.
אמר לו: מקרא מלא הוא (תהלים קד), עוטה אור כשלמה ואת אמרת לי בלחישה אתמהא?!
אמר לו: כשם ששמעתיה בלחישה, כך אמרתיה לך בלחישה.
אמר רבי ברכיה: אלולי שדרשה רבי יצחק ברבים, לא היה אפשר לאומרה מקמי כן, מה היו אמרין?
רבי ברכיה בשם ר' יצחק אמר: ממקום בית המקדש נבראת האורה.
הדא הוא דכתיב (יחזקאל מג): והנה כבוד אלהי ישראל בא מדרך הקדים. ואין כבודו אלא בהמ"ק, כמה דאת אמר: (ירמיה יז): כסא כבוד מרום מראשון מקום מקדשנו וגו':
ה [האור סמל לתורה]
ויאמר אלהים יהי אור כנגד ספר בראשית, שבו נתעסק הקב"ה וברא את עולמו.
ויהי אור כנגד ספר ואלה שמות, שבו יצאו ישראל מאפילה לאורה.
וירא אלהים את האור כי טוב כנגד ספר ויקרא, שהוא מלא הלכות רבות.
ויבדל אלהים בין האור ובין החשך כנגד ספר במדבר, שהוא מבדיל בין יוצאי מצרים לבאי הארץ.
ויקרא אלהים לאור יום כנגד ספר משנה תורה, שהוא מלא הלכות רבות.
מתיבין חברייא לרבי סימון:
והלא ספר ויקרא מלא הלכות רבות?
אמר להן: אף הוא שנה בו דבר:
ו [אור שבעת הימים נגנז לעתיד לבוא]
לא הוא אור ולא הוא יום, אתמהא?!
תני, אורה שנבראת בששת ימי בראשית להאיר ביום אינה יכולה, שהיא מכהה גלגל החמה. ובלילה אינה יכולה, שלא נבראת להאיר אלא ביום. והיכן היא?
נגנזה והיא מתוקנת לצדיקים לעתיד לבוא, שנאמר (ישעיה ל): והיה אור הלבנה כאור החמה ואור החמה יהיה שבעתים כאור שבעת הימים. אתמהא?!
שבעת ולא שלושה הן והלא ברביעי נבראו המאורות?! אלא כאינש דאמר כן, וכן אנא מפקד לשבעת יומיא דמישתותי.
רבי נחמיה אמר: אלו שבעת ימי אבילות של מתושלח הצדיק, שהשפיע להן הקדוש ברוך הוא אורה.
וירא אלהים את האור כי טוב.
רבי זעירא בריה דרבי אבהו דרש בקסרין:
מנין שאין מברכין על הנר עד שיאותו לאורו?
מן הכא וירא ויבדל.
רבי יהודה בר' סימון אמר: הבדילו לו.
רבנן אמרי: הבדילו לצדיקים לעתיד לבוא.
משל למלך שהיה לו מנה יפה והפרישה לבנו.
אמר רבי ברכיה: כך דרשו שני גדולי עולם, רבי יוחנן ורבי שמעון בן לקיש, ויבדל הבדלה ממש.
משל למלך שהיה לו שני איסטרטיגין א' שליט ביום וא' שליט בלילה, והיו שניהם מדיינין זה עם זה. זה אומר ביום אני שולט וזה אומר ביום אני שולט.
קרא המלך לראשון אמר לו: פלוני יום יהא תחומך וכן לשני אמר לו פלוני לילה יהא תחומך.
כך ויקרא אלהים לאור יום, אמר לו: יום יהא תחומך.
ולחשך קרא לילה, אמר ליה: לילה יהא תחומך.
אמר רבי יוחנן: הוא שהקב"ה אומר לאיוב (איוב לח): המימיך צוית בקר ידעת השחר מקומו.
הידעת מקומו אי זה הוא?
אתמהא?!
אמר רבי תנחומא: אנא אמרי טעמא, יוצר אור ובורא חושך עושה שלום, משנבראו עושה שלום.
ויקרא אלהים לאור יום.
אמר רבי אלעזר לעולם אין הקדוש ברוך הוא מיחד שמו על הרעה, אלא על הטובה.
ויקרא אלהים לאור יום ולחושך קרא אלהים לילה אין כתיב כאן, אלא ולחושך קרא לילה:
ז [העולם הזה שהקב"ה ברא הוא להנאתו]
אמר רבי אבהו: מלמד שהיה בורא עולמות ומחריבן, עד שברא את אלו. אמר: דין הניין לי יתהון לא הניין לי.
אמר רבי פנחס טעמיה דר' אבהו: וירא אלהים את כל אשר עשה והנה טוב מאד דין הניין לי יתהון לא הניין לי:
ח [הקב"ה היה יחיד בעולמו בבריאת העולם]
והארץ היתה תהו, אלו מעשיהם של רשעים.
ויאמר אלהים יהי אור, אלו מעשיהן של צדיקים.
ויבדל אלהים בין האור ובין החושך, בין מעשיהן של צדיקים למעשיהן של רשעים.
ויקרא אלהים לאור יום, אלו מעשיהן של צדיקים.
ולחושך קרא לילה, אלו מעשיהן של רשעים.
ויהי ערב, אלו מעשיהן של רשעים.
ויהי בקר, אלו מעשיהן של צדיקים.
יום אחד, שנתן להם הקדוש ברוך הוא יום אחד.
ואיזה זה?
יוה"כ.
אמר רבי תנחום בר ירמיה: שבו נבראו ארבעה דברים הרים שמים וארץ ואורה.
אמר רבי יודן: שבו היה הקב"ה יחידי בעולמו, שלא היה בעולמו אלא הוא. אתיא כר' יוחנן, ולא אתיא כרבי חנינא.
רבי יוחנן אמר: בשני נבראו המלאכים, הדא הוא דכתיב (תהלים קד): המקרה במים עליותיו השם עבים רכובו המהלך על כנפי רוח.
וכתיב (שם): עושה מלאכיו רוחות.
רבי חנינא אמר: בחמישי נבראו מלאכים, שנאמר: ועוף יעופף על הארץ.
וכתיב (ישעיה ו): ובשתים יעופף.
רבי לוליאני בר טבראי בשם ר' יצחק אמר: בין על דעתיה דר' חנינא, בין על דעתיה דרי יוחנן, הכל מודים שלא נברא ביום הראשון כלום, שלא תאמר: מיכאל היה מותח בדרומו של רקיע וגבריאל בצפונו והקדוש ברוך הוא ממדד באמצעיתו, אלא (שם מד): אנכי ה' עושה כל נוטה שמים לבדי, רוקע הארץ מאתי.
מי אתי כתיב, מי היה שותף עמי בברייתו של עולם?!
ט [תכלית הבריאה היא השראת השכינה בעולם]
מה נפשך?
אם לענין החשבון, לא היה צריך למימר אלא אחד שנים שלושה, או ראשון שני ושלישי, שמא אחד שני שלישי אתמהא?!
אימתי פרע להם הקדוש ברוך הוא?
להלן בהקמת המשכן, שנאמר (במדבר ז): ויהי המקריב ביום הראשון את קרבנו, ראשון לברייתו של עולם.
אמר הקב"ה: כאילו באותו יום בראתי את עולמי.
תני, עשר עטרות נטל אותו היום ראשון למעשה בראשית.
ראשון למלכים,
ראשון לנשיאים,
ראשון לכהונה,
ראשון לשכינה, שנא' (שמות כה) ועשו לי מקדש.
ראשון לברכה,
ראשון לעבודה,
ראשון לאיסור הבמה,
ראשון לשחיטה בצפון,
ראשון לירידת האש, שנא' (ויקרא י) ותצא אש מלפני ה' וגו'.
|
