|
פרשה לה: ברית הקשת בענן
א [דבר ה' אל נח ובניו]
רבי יהודה ור' נחמיה,
ר' יהודה אומר: לפי שעבר על הצווי, לפיכך נתבזה.
ורבי נחמיה אמר: הוסיף על הצווי ונהג בקדושה. לפיכך, זכה הוא ובניו לדיבור.
ויאמר אלהים אל נח ואל בניו:
ב [הדורות בהם לא נראתה הקשת]
אמר רבי יודן: לדרת כתיב, פרט לשני דורות, לדורו של חזקיהו ולדורו של אנשי כנסת הגדולה.
רבי חזקיה: מוציא דורן של אנשי כנסת הגדולה ומביא דורו של ר"ש בן יוחאי.
אליהו זכור לטוב ורבי יהושע בן לוי, הוון יתבין תנין בחדא, מטון שמועה מן דר' שמעון בן יוחאי.
אמרי: הא מרא דשמעתה, ניעול ונישייליה על אליהו זכור לטוב לגביה.
אמר לו: מן עמך?
אמר לו: גדול הדור, רבי יהושע בן לוי.
אמר ליה: נראתה הקשת בימיו?
אמר לו: הן.
אמר: אם נראה הקשת בימיו, לית הוא כדאי למחמי סבר אפאי.
רבי חזקיה בשם רבי ירמיה אמר, כך אמר ר"ש בן יוחאי, בקעה בקעה, אימלאי דינרי זהב! ונתמלאה.
ר' חזקיה בשם רבי ירמיה אמר, כך אמר ר"ש בן יוחאי: אי בעי אברהם למקרבי מן גביה ועד גבי, ואנא מקרב מגבי עד מלכא משיחא, ואין לא בעי, יצטרף אחיה השילוני עמי, ואנן מקרבין מן אברהם עד מלכא משיחא.
רבי חזקיה בשם רבי ירמיה אמר, כך אמר ר"ש בן יוחאי: אין העולם יכול לעמוד בפחות משלושים צדיקים כאברהם אבינו,
אי תלתין אינון, אנא וברי תרי מנהון,
ואם עשרין אינון, אנא וברי מנהון,
ואם עשרה אינון, אנא וברי מנהון,
ואם חמשה אינון, אנא וברי מנהון,
ואם תרין אינון, אנא וברי הן,
ואם חד הוא, אנא הוא:
ג [ברית הקשת בענן]
קישותי דבר שהוא מוקש לי אפשר כן?!
אלא, קשין דפירי.
והיה בענני ענן על הארץ
ר' יודן בשם רבי יודן בר סימון: לאחד שהיה בידו קלוב רותח, בקש ליתנו על בנו ונתנו על עבדו.
והיתה הקשת בענן וראיתיה לזכור ברית עולם
בין אלהים, זו מדת הדין שלמעלה.
ובין כל נפש חיה וגו'
רבי יצחק ורבי יוחנן ורבי יודן גיורי הלכו לשמוע תורה מר"ש בן יוחאי, אית דאמרי, פרשת נדרים. ואית דאמרי פרשת נסכים ונטלו הימנו רשות והמתינו שם עוד יום אחד.
אמרו: צריכים אנו ליטול ממנו רשות פעם שנית.
חד מנהון דרש ואמר להון: כבר כתיב (יהושע כב): ויברכם יהושע וישלחם וילכו לאהליהם. מה תלמוד לומר: גם כי שלחם יהושע אל אהליהם ויברכם?!
אלא בשעה שהיו ישראל מכבשים ומחלקים את הארץ, היה שבט ראובן וגד עמהם ועשו י"ד שנה, נטלו רשות מן יהושע ללכת לאהליהם, ושהו שם עוד ימים אחרים וחזרו ונטלו ממנו רשות עוד פעם שנייה, לכך נאמר: וגם כי שלחם וגו.
אמר רבי יודן: שבט ראובן וגד בני פמליא של יהושע, וליוה אותן עד הירדן, וכיון שראו שנתמעטה פמליא שלו, חזרו וליוו אותו עד ביתו.
הברכה האחרונה היתה גדולה מן הראשונה, הה"ד (שם): ויאמר להם לאמר: בנכסים רבים שובו אל אהליכם ובמקנה רב מאד בכסף ובזהב ובנחושת ובברזל ובשלמות הרבה, חלקו שלל אויביכם עם אחיכם.
ואוחרנא דרש כבר כתיב (מלכים א ח): ביום השמיני שלח את העם ויברכו את המלך.
מה ת"ל (ד"ה ב ז) וביום עשרים ושלושה לחדש השביעי שלח את העם ויברכו את המלך?! אלא נטלו ממנו רשות והמתינו שם ימים אחרים, וחזרו ונטלו ממנו רשות פעם שנייה, לכך נאמר: ביום עשרים ושלושה לחדש הזה שלח את העם.
אמר רבי לוי: כתיב (שם): כי חנוכת המזבח עשו שבעת ימים, והחג שבעת ימים, ואין לך ז' לפני החג, שאין בהן שבת ויוהכ"פ, ואותן ז' ימים, היו ישראל אוכלים ושותים ושמחים ומדליקין נרות, ובסוף חזרו ונצטערו על הדבר.
אמרו: תאמר שיש בידינו עון שחללנו שבת, ולא התענינו ביום הכפורים?!
וכדי לפייסן, שרצה הקדוש ברוך הוא מעשיהם, יצתה בת קול ואמרה להן: כולכם מבני העוה"ב.
והברכה אחרונה היתה גדולה מן הראשונה, שנאמר (מלכים א ח): וילכו לאהליהם שמחים וטובי לב.
אמר רבי יצחק:
שמחים, שמצאו נשותיהם טהורות,
וטובי לב, שנתעברו זכרים.
אמר רבי לוי: יצאה בת קול ואמרה להם: כולכם מבני העולם הבא!
ואוחרנא דרש: כבר כתיב (מלכים ב ד): ותלך מאתו.
מה ת"ל (שם): ותבא ותגד לאיש האלהים?!
אלא, ויעמוד השמן, שהוקר השמן ובאת לשאול, אם תמכור אם לא תמכור.
הברכה האחרונה היתה גדולה מן הראשונה, (שם): ואת ובניך תחיי בנותר, עד שיחיו המתים.
וכיון שראה אותן שהן בני אדם של יישוב, שלח עמהם זוג אחד של תלמידי חכמים לידע מה הם דורשין בדרך.
וחד מנהון דרש: כבר כתיב (שמות יד): ויסע מלאך האלהים ההולך לפני מחנה ישראל וילך מאחריהם.
מה ת"ל ויסע עמוד הענן מפניהם ויעמוד מאחריהם?!
אלא, אותו מדת הדין, שהיתה מתוחה כנגד ישראל, הפכה הקב"ה ומתחה כנגד המצרים.
ואוחרנא דרש: כתיב: והיתה הקשת בענן וראיתיה, לזכור ברית עולם בין אלהים ובין כל נפש חיה וגו'.
בין אלהים, זו מדת הדין שלמעלה.
ובין כל נפש חיה, זו מדת הדין של מטה.
מדת הדין של מעלה קשה, ומדת הדין של מטה רפה.
וחד מנהון דרש: כתוב אחד אומר (משלי ח): וכל חפצים לא ישוו בה.
וכתוב אחד אומר (שם ג): וכל חפציך לא ישוו בה.
חפצים, אלו מצות ומעשים טובים.
חפציך, אלו אבנים טובות ומרגליות.
ר' אחא בשם ר' תנחום בר ר' חייא: חפצי וחפציך לא ישוו בה.
(ירמיה ט): כי אם בזאת יתהלל המתהלל, השכל וידוע אותי כי אני ה', עושה חסד משפט וגו'.
ארטבן שלח לרבינו מרגלית אטימטון.
אמר לו: שלח לי, מילי טבא דטבא דכוותה.
שלח ליה חדא מזוזה.
שלח ואמר לו: אנא שלחית לך מלה דלית ליה טימי, ואת שלחת לי מילי דטבא חד פולר!
אמר לו: חפצי וחפציך לא ישוו בה!
ולא עוד, אלא, שלחת מילא דאנא צריך מנטר לה, ואנא שלחית לך מילא דאת דמיך והיא מנטרא לך, שנא' (משלי ו): בהתהלכך תנחה אותך, בעולם הזה.
בשכבך תשמור עליך, בשעת המיתה.
והקיצות היא תשיחך, לעתיד לבא.
|
