|
פרשה מד: הבטחת הארץ והבנים
א [המצוות נתנו ע"מ לצרף בהן את הבריות]
(תהלים יח) האל תמים דרכו אמרת ה' צרופה מגן הוא לכל החוסים בו.
אם דרכיו תמימים, הוא על אחת כמה וכמה!
רב אמר: לא נתנו המצות, אלא לצרף בהן את הבריות.
וכי מה איכפת ליה להקב"ה למי ששוחט מן הצואר או מי ששוחט מן העורף?!
הוי, לא נתנו המצות, אלא לצרף בהם את הבריות.
דבר אחר:
האל תמים דרכו, זה אברהם, שנאמר (נחמיה ט): ומצאת את לבבו נאמן לפניך.
אמרת ה' צרופה, שצרפו הקדוש ברוך הוא בכבשן האש.
מגן הוא לכל החוסים בו, אל תירא אברם אנכי מגן לך:
ב [אל תירא אברהם]
אחר הדברים וגו'
כתיב (משלי יד) חכם ירא וסר מרע וכסיל מתעבר ובוטח.
חכם ירא, אל תירא אברם, אל תהי חכם בעיניך.
ירא את ה' וסר מרע, אל תהי חכם בעיניך במה שאת רואה בעיניך.
תאמר שאני מוליד, תאמר שאין אני מוליד.
ירא את ה', אל תירא אברם.
רבי אבין בשם רבי חנינא פתח:
(משלי יא) רשע עושה פעולת שקר וגו'
רשע עושה פעולת שקר, זה נמרוד, שהיו פעולותיו על שקר.
וזורע צדקה, זה אברהם, שנאמר (בראשית יט): ושמרו דרך ה' לעשות צדקה ומשפט.
שכר אמת, אל תירא אברם וגו':
ג [ה' בחר באברהם ובזרעו]
אל תירא אברם
הה"ד (ישעיה מא) ואתה ישראל עבדי יעקב אשר בחרתיך זרע אברהם אוהבי אשר החזקתיך מקצות הארץ ממספוטמיא ומחברותיה ומאציליה קראתיך.
ממפולשין שבה קראתיך, זמנתיך,
בחרתיך ולא מאסתיך.
בחרתיך, באברם.
ולא מאסתיך, באברהם.
אל תירא כי עמך אני, אל תשתע כי אני אלהיך.
אמר רבי הושעיא: בשעה שאמר יצחק ליעקב: גשה נא ואמושך בני! נשפכו מים על שוקיו והיה לבו רפה כשעוה, וזימן לו הקב"ה שני מלאכים, אחד מימינו ואחד משמאלו, והיו אוחזין אותו במרפקו כדי שלא יפול, הה"ד: אל תשתע, כי אני אלהיך, לא תשוע, אמצתיך אף עזרתיך וגו'.
הן יבושו ויכלמו וגו', אלו שהם שוטנים בך, יהיו כאין.
ויאבדו אנשי ריבך, אלו שהן עושין עמך מריבה.
תבקשם ולא תמצאם, אלו שהן עושין עמך מצות.
כי אני ה' אלהיך, האומר לך: אל תירא! שנאמר: אל תירא אברם:
ד [אנכי מגן לך]
רבי לוי אמר: תרתין.
ורבנן אמרי: חדא.
ר' לוי אמר: לפי שהיה אבינו אברהם מתפחד ואומר: תאמר אותן אוכלסין שהרגתי, שהיה בהם צדיק אחד, וירא שמים אחד?!
משל לאחד, שהיה עובר לפני פרדסו של מלך, ראה חבילה של קוצים וירד ונטלה, והציץ המלך וראה אותו, התחיל מטמן מפניו.
אמר לו: מפני מה אתה מטמן? כמה פועלים הייתי צריך שיקושו אותה?
עכשיו, שקששת אותה, בא וטול שכר.
כך אמר הקדוש ברוך הוא לאברהם: אותן אוכלסין שהרגת, קוצים כסוחים היו, הדא הוא דכתיב (ישעיה לג): והיו עמים משרפות סיד, קוצים כסוחים.
רבי לוי אמר: אוחרי, לפי שהיה אבינו אברהם מתפחד ואומר: תאמר אותן המלכים שהרגתי, שבניהם מכנסין אוכלסין ובאים ועושים עמי מלחמה?!
אמר לו הקב"ה: אל תירא, אנכי מגן לך!
מה המגן הזה, אפילו כל החרבות באות עליה היא עומדת כנגדן, כך את, אפי' כל עובדי כוכבים מתכנסין עליך, נלחם אני כנגדן.
ורבנן אמרי: חדא, לפי שהיה אבינו אברהם מתפחד ואומר: ירדתי לכבשן האש ונצלתי, ירדתי למלחמת המלכים ונצלתי, תאמר שנתקבלתי שכרי בעולם הזה ואין לי כלום לעתיד לבא?!
אמר הקדוש ברוך הוא: אל תירא, אנכי מגן לך! וכל מה שעשיתי עמך בעולם הזה, חנם עשיתי עמך, אבל שכרך מתוקן לעתיד לבא, שכרך הרבה מאד! היך מה דאת אמר (תהלים לא): מה רב טובך אשר צפנת ליראיך:
ה [אברהם ונוח]
ור' הונא אמר: בכל מקום שנאמר אחר - סמוך. אחרי - מופלג.
אחר הדברים האלה, אחר הירהורי דברים שהיו שם.
מי הרהר?
אברהם הרהר.
אמר לפני הקב"ה: רבון העולמים, כרת ברית עם נח, שאינך מכלה את בניו, עמדתי וסיגלתי מצות ומעשים טובים יותר ממנו, ודחתה בריתי לבריתו. תאמר שאחר עומד ומסגל מצות ומעשים טובים יותר ממני, ותדחה בריתו לבריתי?!
אמר לו הקדוש ברוך הוא: מנח לא העמדתי מגינים של צדיקים, אבל ממך אני מעמיד מגינים של צדיקים.
ולא עוד, אלא בשעה שיהיו בניך באים לידי עבירות ומעשים רעים, אני רואה צדיק אחד שבהם, ומכריעו עליהם, שהוא יכול לומר למדת הדין: די! אני נוטלו ומכפר עליהם:
ו [ה' דיבר אל אברהם במחזה]
עשרה לשונות נקראת נבואה: חזון, הטפה, דבור, אמירה, צווי, משא, משל, מליצה, חידה.
ואיזו היא קשה שבכולן?
רבי אליעזר אמר: חזון, שנאמר (ישעיה כא): חזות קשה הוגד לי.
רבי יוחנן אמר: דבור, שנאמר (בראשית מב): דבר האיש אדוני הארץ אתנו קשות.
רבנן אמרי: משא, כמשמעו, שנאמר (תהלים לה): כמשא כבד, יכבדו ממני.
גדול כחו של אברם, שנדבר עמו בדיבור ובחזון, שנאמר (בראשית טו): היה דבר ה' אל אברם במחזה:
ז [שם ואברהם]
ממי נתירא?
ר' ברכיה אמר: משם נתירא, הה"ד (ישעיה מא) ראו איים וייראו קצות הארץ ויחרדו וגו'.
מה איים הללו מסויימים בים, כך היו אברהם ושם מסויימים בעולם.
וייראו, זה נתיירא מזה, וזה נתיירא מזה.
זה נתיירא מזה, לומר: שמא תאמר שם, שיש בלבו עלי, שהרגתי את בניו.
וזה נתיירא מזה, לומר: שמא תאמר אברהם, שיש בלבו עלי, שהעמדתי רשעים.
קצות הארץ, זה שרוי בקיצו של עולם, וזה שרוי בקיצו של עולם.
(שם) קרבו ויאתיון, זה קרב אצל זה, וזה קרב אצל זה.
(שם) איש את רעהו יעזורו, זה עוזר לזה בברכות, וזה עוזר לזה במתנות.
זה עוזר לזה בברכות, ויברכהו, ויאמר: ברוך אברם לאל עליון וגו'.
וזה עוזר לזה במתנות, ויתן לו מעשר מכל.
(שם) ויחזק חרש, זה שם, שעשה את התיבה.
את צורף, זה אברהם, שצרפו הקב"ה בכבשן האש.
מחליק פטיש את הולם פעם, שהחליק פטישו והלם את כל באי עולם, בדרך אחת למקום. אומר לדבק טוב הוא, אלו אומות העולם, שהן אומרין מוטב להדבק באלוה של אברהם, ולא נדבק בעבודת כוכבים של נמרוד.
ויחזקהו במסמרים, החזיק אברהם את שם במצות ומעשים טובים.
ולא ימוט, אברהם:
ח [ויאמר אברם, ה' אלהים מה תתן לי]
אמר רבי יונתן: שלושה הן שנאמר בהם שאל, ואלו הן:
שלמה
ואחז
ומלך המשיח.
שלמה, דכתיב (מלכים א ג) בגבעון נראה ה' אל שלמה בחלום הלילה, ויאמר אלהים: שאל מה אתן לך.
אחז, דכתיב (ישעיה ז): שאל לך אות מעם ה'.
מלך המשיח, דכתיב ביה (תהלים ב) שאל ממני ואתנה גוים נחלתך.
רבי ברכיה ורבי אחא בשם רבי שמואל אומר: אנו מביאים עוד שנים מן ההגדה.
אברהם ויעקב.
אברהם, דכתיב ביה: ה' אלהים מה תתן לי? אינו אומר מה תתן לי, אלא שאמר לו: שאל.
יעקב, דכתיב (בראשית כח) וכל אשר תתן לי, עשר אעשרנו לך, אינו אומר כן, אלא שאמר לו שאל:
ט [אברהם ודוד בקשו שבניהם לא יכעיסו]
אברהם, כתיב ביה: ה' אלהים, מה תתן לי.
אמר לפניו: רבש"ע! אם עתיד אני להעמיד בנים ולהכעיסך, מוטב לי ואני הולך ערירי.
דוד אמר (תהלים קלט): חקרני אל ודע לבבי, דע הפורשים ממני וראה, אם דרך עצב בי, ונחני בדרך עולם. אמר לפניו:
רבש"ע! אם עתיד אני להעמיד בנים להעציבך, מוטב לי, ונחני בדרך עולם.
ובן משק ביתי
ר' אלעזר אומר:
בן משק ביתי, זה לוט, שנפשו שוקקת עליו ליורשני, הוא דמשק אליעזר, שבשבילו רדפתי מלכים עד דמשק ועזרני האל.
ריש לקיש בשם בר קפרא אמר:
בן משק ביתי, בר ביתי הוא אליעזר, שעל ידו רדפתי מלכים עד דמשק, ואליעזר היה שמו, שנאמר: וירק את חניכיו ילידי ביתו שמונה עשר ושלוש מאות.
מנין אליעזר הוה, י"ח וג' מאות:
י [שינוי שמם של אברם ושרי]
אמר רב שמואל בר רב יצחק: המזל דוחקני ואומר לי: אברם אין את מוליד!
אמר לו הקדוש ברוך הוא: הן כדבריך! אברם לא מוליד, אברהם מוליד! שרי אשתך לא תקרא שמה שרי. שרי לא תלד, שרה תלד!
יא [ה' מודיע לאברהם על הולדת יצחק]
רבי יודן ורבי אלעזר בשם ר' יוסי בר זימרא: ה' אליו, דבר ה' אליו, והנה דבר ה' אליו, מלאך אחר מלאך, דבור אחר דבור, אני ושלושה מלאכים נגלים עליך ואומרים לך: לוט לוטא, לא ירית לאברם.
ר' הונא ורבי אלעזר בשם רבי יוסי בר זימרא: כתיב, והנה דבר ה' אליו, והנה ה' בא ודבור עמו:
יב [תשובה תפילה וצדקה מעבירין את רוע הגזרה]
רבי יהושע דסכנין בשם רבי לוי: וכי מחוץ לעולם הוציאו, שאמר הכתוב: ויוצא אותו החוצה?! אלא, אחוי ליה שוקקי שמיא, היך מה דאת אמר: עד לא עשה ארץ וחוצות.
אמר רבי יהודה בשם ר' יוחנן: העלה אותו למעלה מכיפת הרקיע, הוא דאמר ליה: הבט נא השמימה, אין הבטה אלא מלמעלה למטה.
רבנן אמרי: נביא את ואין את אסטרולוגוס, שנאמר (בראשית כ): ועתה השב אשת האיש כי נביא הוא.
בימי ירמיה בקשו ישראל לבא לידי מדה זו ולא הניח להם הקב"ה, הה"ד (ירמיה י): כה אמר ה': אל דרך הגוים אל תלמדו, ומאותות השמים אל תחתו וגו'. כבר אברהם אביכם בקש לבא לידי מדה זו ולא הנחתי אותו.
ואמר רבי לוי: עד דסנדלא ברגליך דריס כובא, וכל מי שהוא נתון למטה מהם הוא מתירא מהם, אבל את, שאת נתון למעלה מהם, דיישם.
ר' יודן בשם ר' אלעזר אמר: שלושה דברים מבטלים גזירות רעות, ואלו הם:
תפלה וצדקה ותשובה, ושלושתן נאמרו בפסוק אחד, הה"ד (ד"ה ב ז): ויכנעו עמי אשר נקרא שמי עליהם.
ויתפללו, זו תפלה.
ויבקשו פני, הרי צדקה, כמה דאת אמר: (תהלים יז): אני בצדק אחזה פניך.
וישובו מדרכם הרעה, זו תשובה. ואח"כ (ד"ה ב ז): ואסלח לחטאם וארפא את ארצם.
ר' הונא בר רב יוסף אמר: אף שנוי שם ומעשה טוב.
שנוי השם מאברהם, ולא יקרא עוד שמך אברם.
מעשה טוב מאנשי נינוה, שנאמר (יונה ג) וירא אלהים את מעשיהם כי שבו וגו'.
ויש אומרים: אף שנוי מקום שנאמר (בראשית יב): ויאמר ה' אל אברם לך לך.
ר' מונא אמר: אף התענית שנאמר (תהלים כ): יענך ה' ביום צרה וגו'.
רבא בר מחסיא ורבי חמא בן גריוןבשם רב אמר: יפה תענית לחלום, כאש בנעורת.
אמר רבי יוסף: ובו ביום, ואפילו בשבת:
יג [הקב"ה הוציא את אברהם מאור כשדים]
רר אליעזר בן יעקב ורבנן
ר' אליעזר בן יעקב אמר: מיכאל ירד והצילו מכבשן האש.
ורבנן אמרי: הקדוש ברוך הוא הצילו, הה"ד (בראשית טו) אני ה' אשר הוצאתיך מאור כשדים.
ואימתי ירד מיכאל?
בחנניה מישאל ועזריה:
יד [בזכות הקורבנות ירשו את הארץ]
ר' חייא ברבי חנינא אמר: לא כקורא תגר, אלא אמר לו:
באיזו זכות?
אמר לו: בכפרות שאני נותן לפניך.
ויאמר אליו: קחה לי עגלה משולשת, הראה לו ג' מיני פרים וג' מיני שעירים וג' מיני אילים.
ג' מיני פרים:
פר יום הכפורים,
ופר הבא על כל המצות,
ועגלה ערופה.
וג' מיני שעירים:
שעירי רגלים,
שעירי ראשי חדשים,
ושעירה של יחיד.
וג' מיני אילים:
אשם ודאי,
ואשם תלוי,
וכבשה של יחיד.
ותור וגוזל, תור ובר יונה.
ויקח לו את כל אלה
רשב"י ורבנן
רשב"י אומר: כל הכפרות הראה לו, ועשירית האיפה לא הראה לו.
ורבנן אמרי: אף עשירית האיפה הראה לו.
נאמר כאן ויקח לו את כל אלה.
ונאמר להלן (ויקרא ב) והבאת את המנחה אשר יעשה מאלה לה'.
ואת הצפור לא בתר, הראה לו הקב"ה שמבדילים בעולת העוף, ואין מבדילים בחטאת העוף:
טו [שעבוד מלכויות]
קחה לי עגלה משולשת, זו בבל שהעמידה ג' מלכים:
נבוכדנצר
ואויל מרודך
ובלשצר.
ועז משולשת, זו מדי, שהיתה מעמידה ג' מלכים:
כורש
ודריוש
ואחשורוש.
ואיל משולש, זו יון.
ר' אלעזר ור' יוחנן
ר' אלעזר אמר: כל הרוחות כבשו בני יון, ורוח מזרחית לא כבשו.
אמר לו רבי יוחנן: והכתיב (דניאל ח): ראיתי את האיל מנגח ימה וצפונה ונגבה, וכל חיות לא יעמדו לפניו ואין מציל מידו, ועשה כרצונו והגדיל.
הוא דעתיה דר' אלעזר: דלא אמר מזרחית.
ותור וגוזל, זו מלכות אדום, תור הוא, אלא שגזלן הוא.
דבר אחר:
ויקח לו את כל אלה
ר' יהודה ור' נחמיה
ר' יהודה אמר: שרי עובדי כוכבים הראה לו.
רבי נחמיה אמר: שרי ישראל הראה לו.
על דעתיה דר' יהודה: קתדרין דדין, לקבל קתדרין דדין.
על דעתיה דר' נחמיה: ששם היו סנהדרי גדולה של ישראל יושבת וחותמת דיניהם של ישראל.
ואת הצפור לא בתר
ר' אבא בר כהנא בשם ר' לוי אמר: הראה לו הקדוש ברוך הוא כל מי שהוא מעמיד פנים בגל, הגל שוטפו, וכל מי שאינו מעמיד פנים בגל, אין הגל שוטפו:
טז [ישראל נגאלים בזכות התשובה ובזכות אבות]
אמר רבי אסי: נסב אברהם מכישה, והוה מכיש להון, ולא היו מכתשין.
אעפ"כ וישב אברם, בתשובה.
אמר רבי עזריה: לכשיעשו בניך פגרים, בלא גידים ועצמות, זכותך עומדת להן:
יז [בשורת השעבוד לד' מלכויות]
רבי יהושע דסכנין בשם רבי לוי אמר: תחלת מפלה שינה דמיך ליה, ולא לעי באורייתא דמיך ליה, ולא עביד עבודה.
רב אמר: שלושה תרדמות הן:
תרדמת שינה,
ותרדמת נבואה,
ותרדמת מרמיטה.
תרדמת שינה, (בראשית ב): ויפל ה' אלהים תרדמה על האדם ויישן.
תרדמת נבואה, (בראשית טו): ויהי השמש לבא ותרדמה נפלה על אברם.
ותרדמת מרמיטה, שנאמר (שמואל א כו): ואין רואה, ואין יודע, ואין מקיץ, כי כלם ישנים, כי תרדמת ה' נפלה עליהם.
ורבנן אמרי: אף תרדמה של שטות, דכתיב (ישעיה כט): כי נסך ה' עליכם רוח תרדמה וגו.'
ר' חנינה בר יצחק אמר: שלוש נובלות הן:
נובלות מיתה - שינה,
נובלות נבואה - חלום,
נובלות העוה"ב - שבת.
ר' אבין מוסיף תרתין:
נובלות אורה של מעלה - גלגל חמה,
נובלות חכמה של מעלה - תורה.
והנה אימה חשיכה גדולה נופלת עליו
אימה, זו בבל, דכתיב (דניאל ג): באדין נבוכדנצר התמלי חמא.
חשיכה, זו מדי, שהחשיכה עיניהם של ישראל, בצום ובתענית.
גדולה, זו יון.
ר' סימון ורבנן
רבי סימון אמר: מאה ועשרים דוכסים, מאה ועשרים אפרכון, מאה ועשרים אסטרטליטין.
ורבנן אמרי: משישים שישים, דכתיב (דברים א): נחש שרף ועקרב.
נחש, זו בבל.
שרף, זו מדי.
עקרב, זה יון.
מה עקרב זו יולדת לס' ס', כך העמידה מלכות יון מס' ס'.
נופלת עליו, זו אדום, שנאמר: מקול נפלם רעשה הארץ.
ויש שמחלפין.
נופלת עליו, זו בבל דכתיב בה (ישעיה כא): נפלה נפלה בבל.
גדולה, זו מדי, דכתיב (אסתר ג): אחר הדברים האלה גדל המלך אחשורוש.
חשיכה, זו יון, שהחשיכה עיניהם של ישראל בגזרותיה, שהיתה אומרת לישראל: כתבו על קרן השור, שאין לכם חלק באלהי ישראל.
אימה, זו אדום, דכתיב (דניאל ו): וארו חיוא רביעאה, דחילה ואמתני, ותקיפא יתירה:
יח [מתוך גזרת הגלות מסתמנת הגאולה]
ידוע, שאני מפזרן, תדע שאני מכנסן.
ידוע שאני ממשכנן, תדע שאני פורקן.
ידוע שאני משעבדן, תדע שאני גואלן.
כי גר יהיה זרעך בארץ לא להם, משיראה לך זרע.
אמר רבי יודן: גירות בארץ לא להם.
עבדות, עינוי לאספטיא שלהם:
יט [בעתיד יפרע הקב"ה מהגויים ששיעבדו את ישראל]
היה לומר גם, מאי וגם?
אלא גם הוא מצרים, וגם לרבות ארבעה גליות, אשר יעבודו דן אנכי.
ר' אלעזר בשם ר' יוסי בר זמרא: בשתי אותיות הללו הבטיח הקב"ה לאברהם אבינו, שהוא גואל את בניו, ושאם יעשו תשובה גואלן בשבעים ושתים אותיות.
דאמר רבי יודן: (דברים ד) מלבא לקחת לו גוי מקרב גוי עד מוראים גדולים.
אתה מוצא, שבעים ושתים אותיות של הקדוש ברוך הוא.
ואם יאמר לך אדם: שבעים וחמשה הם.
אמור לו: צא מהם גוי שני, שאינו מן המנין.
ר' אבין אמר: בשמו גאלן, ששמו של הקדוש ב"ה, שבעים ושתים אותיות:
כ [שכרם של ישראל לאחר השיעבוד]
אמר רבי אחא: אחר כן אין כתיב כאן, אלא אחרי, משאביא עליהם עשר מכות, ולאחר כך יצאו ברכוש גדול.
אמר לו: אף אני בשיעבוד?
אמר לו: (בראשית טו) ואתה תבא אל אבותיך בשלום וגו'.
אמר ריש לקיש: ג' הם, שנאמר בהם בשיבה טובה:
אברהם היה שוה לו.
דוד שוה לו.
גדעון לא שוה לו.
למה? (שופטים ח)
ויעש אותו גדעון לאפוד לעבודת כוכבים:
כא [השכר והעונש תלויים זה בזה]
אמיטתא הות.
והנה תנור עשן ולפיד
שמעון בר אבא בשם ר' יוחנן אמר: ארבעה דברים הראה לו:
גיהינום,
ומלכיות,
ומתן תורה,
ובית המקדש.
אמר לו: כל זמן שבניך עסוקים בשתים, הם ניצולים משתים.
פירשו משתים, הם נידונין בשתים.
אמר לו: במה אתה רוצה שירדו בניך בגיהינום או במלכיות?
ר' חנינא בר פפא אמר: אברהם ברר לו את המלכיות.
רבי יודן ור' אידי ור' חמא בר חנינא אמרו: אברהם ברר גיהינום והקב"ה ברר לו את המלכיות, הה"ד (דברים לב): אם לא כי צורם מכרם, זה אברהם.
וה' הסגירם, מלמד שהסכים הקדוש ברוך הוא לדבריו.
ר' הונא בשם ר' אחא אמר: כך היה אבינו אברהם יושב ותמה כל אותו היום, אמר:
במה אברר בגיהינום או במלכיות?
אמר לו הקב"ה: אברהם קטע הדין מוניטא מן כדו.
ביום ההוא כרת ה' את אברם ברית לאמר
מהו לאמר?
באנו למחלוקת.
רבי חנינא בר פפא ור' יודן ור' אידי ור' חמא בר חנינא
רבי חנינא בר פפא אמר: אברהם ברר לו את המלכיות, הה"ד (תהלים סו): הרכבת אנוש לראשנו באנו באש ובמים.
ר' יהושע בן לוי אמר: אף קריעת ים סוף הראה לו, דכתיב: אשר עבר בין הגזרים האלה. היך מה דאת אמר: (שם קל"ו) לגוזר ים סוף לגזרים:
כב [ה' מגלה לאברהם את העתיד]
ר' יודן ורבי יוחנן בן זכאי ור"ע: חד אמר: העולם הזה גלה לו, אבל העולם הבא לא גלה לו. ואוחרנא אמר: אחד העולם הזה ואחד העוה"ב גלה לו.
ר' ברכיה, אמר ר' אלעזר ור' יוסי בר חנינא,
חד אמר: עד היום הזה גלה לו.
ואוחרנא אמר: עד היום ההוא גלה לו.
לזרעך נתתי וגו'
ר' הונא ור' דוסתאי בשם רבי שמעון בן גמליאל: אף מאמרו של הקדוש ברוך הוא מעשה, שנא' לזרעך נתתי, אתן את הארץ הזאת אין כתיב כאן, אלא נתתי את הארץ הזאת.
רבי יודן בשם רבי אבא בר כהנא אמר: (שם קז) יאמרו גאולי ה' אשר הוא גואלם לא נאמר, אלא אשר גאלם.
אמר רבי אבון: כי פודה ה' את יעקב אין כתיב כאן, אלא (ירמיה לא) כי פדה ה' את יעקב.
רבנן אמרי: (זכריה י) אשרקה להם ואקבצם, כי אפדם אין כתיב כאן, אלא כי פדיתים.
אמר רבי יהושע: (ישעיה ד) ויברא ה' על כל מכון הר ציון אין כתיב כאן, אלא ברא כבר היא ברואה ומתוקנת:
כג [הקב"ה הבטיח לאברהם לרשת ארצות של עשרה עממין]
רבי חלבו בשם רבי אבא בשם רבי יוחנן: כך עלה בדעתו של מקום להנחיל להם לישראל, ארץ עשרה עממים:
את הקיני,
ואת הקנזי,
ואת הקדמוני,
ולא נתן להם, אלא ז':
את החתי,
ואת הפרזי,
ואת הרפאים,
ואת האמורי,
ואת הכנעני,
ואת הגרגשי,
ואת היבוסי,
הרי שבעה.
ולמה נתן להם שבעה? (פירושן לעיל)
ואיזה הם הג' שלא ניתן להם?
רבי אומר: ערביה, שלמייה, נוטייה.
רבי שמעון בן יוחאי אומר: דרמוסקוס, ואסייא, ואספמייא.
ר' אליעזר בן יעקב אמר: אסיא, ותרקי, וקרטגינה.
רבנן אמרי: אדום, ומואב, וראשית בני עמון, הם הג' שלא נתן להם בעוה"ז.
אדום, שנאמר (דברים ב): כי לא אתן לך מארצו ירושה, כי ירושה לעשו נתתי את הר שעיר. ובמואב, כתיב (שם): אל תצר את מואב ואל תתגר בם מלחמה.
קנזי, הוא מעשו.
קיני וקדמוני, הוא מעמון ומואב.
אבל לימות המשיח יחזרו ויהיו לישראל, כדי לקיים מאמרו של הקב"ה. אבל עכשיו שבעה נתן להם, שנאמר (שם ז): שבעה גוים רבים ועצומים ממך.
אמר רבי יצחק חזירתא, רעיא בעשרה, ואימרתא ולא בחד, כל אילין.
אמר הקדוש ברוך הוא לאברהם: דיהב ליה, את הקיני ואת הקנזי וגו'.
ועדיין, ושרי אשת אברהם לא ילדה לו.
|
