|
פרשה מט: חטאי סדום ועונשם
א [זכר צדיק לברכה ושם רשעים ירקב]
רבי יצחק פתח: (משלי י) זכר צדיק לברכה ושם רשעים ירקב.
אמר רבי יצחק: כל מי שהוא מזכיר את הצדיק ואינו מברכו, עובר בעשה.
מה טעמיה?
זכר צדיק לברכה.
וכל מי שהוא מזכיר את הרשע ואינו מקללו, עובר בעשה.
מה טעמיה?
ושם רשעים ירקב.
אמר רבי שמואל בר נחמן: שמותן של רשעים דומים לכלי קורייס.
מה כלי קורייס כל מה שאת משתמש בהם, הם עומדים; הנחתם, הם מתרפים.
כך שמעת מימיך אדם קורא שם בנו פרעה, סיסרא, סנחריב?!
אלא אברהם יצחק יעקב ראובן שמעון.
רבי ברכיה ורבי חלבו, משום רבי שמואל בר נחמן ור' יונתן: כשהיה מגיע לפסוק הזה: אשר הגלה מירושלים עם הגולה וגו' הוה אמר נבוכדנצר שחיק עצמות:
ולמה לא הוה אמר כן בירמיה?
אלא שכל נ"נ שכתוב בירמיה חי הוי, ברם הכא, מת הוי.
רב כי הוי מטי להמן בפורים, אמר: ארור המן וארורים בניו, לקיים מה שנאמר: ושם רשעים ירקב
אמר רבי פנחס: חרבונה זכור לטוב.
אמר רבי שמואל בר נחמן: מצינו שהקב"ה מזכיר שמן של ישראל ומברכן, שנאמר (תהלים קטו): ה' זכרנו יברך.
ר' הונא בשם רבי אחא אמר: אין לי אלא ס' רבוא.
מנין שכל אחד ואחד מישראל שהקדוש ברוך הוא מזכיר שמו ומברכו?
שנאמר: וה' אמר: המכסה אני מאברהם אשר אני עושה?!
ואברהם היו יהיה לגוי גדול ועצום, לא היה צריך קרא למימר, אלא ויאמר ה' זעקת סדום ועמורה כי רבה!
אלא, אמר הקב"ה: הזכרתי את הצדיק ואיני מברכו?!
ואברהם היו יהיה לגוי גדול:
ב [סוד ה' ליראיו]
איזהו סוד ה'?
זו מילה שלא גלה אותה מאדם ועד עשרים דור, עד שעמד אברהם ונתנה לו, שנאמר: ואתנה בריתי ביני ובינך.
אמר לו הקדוש ברוך הוא: אם תמול, תטול סוד ה'.
מה סוד ה'?
ס' ששים ו' ששה ד' ארבעה, הרי שבעים.
שבעים אני מעמיד ממך, בזכות המילה, שנאמר (דברים י): בשבעים נפש ירדו אבותיך.
מעמיד אני מהן שבעים זקנים, שנא' (במדבר יא): אספה לי שבעים איש מזקני ישראל. ומעמיד אני מהן משה, שהוא הוגה בתורה בשבעים לשון, שנאמר (דברים א): הואיל משה באר וגו'.
בזכות מי?
בזכות המילה, שנאמר: סוד ה' ליראיו.
אמר לו הקב"ה לאברהם: דיו לעבד שיהא כרבו.
אמר לפניו: ומי ימול אותי?
אמר: אתה בעצמך! מיד, נטל אברהם סכין והיה אוחז בערלתו ובא לחתוך, והיה מתירא שהיה זקן.
מה עשה הקדוש ברוך הוא?
שלח ידו ואחז עמו, והיה אברהם חותך, שנ' (נחמיה ט): אתה ה' האלהים אשר בחרת באברם וגו'. וכרות לו הברית אין כתיב כאן אלא וכרות עמו, מלמד שהיה הקב"ה אוחז בו.
דבר אחר:
סוד ה' ליראיו
בתחלה היה סוד ה' ליראיו, ואח"כ לישרים, ולישרים סודו, ואחר כך לנביאים (עמוס ג): כי לא יעשה ה' אלהים דבר כי אם גלה סודו אל עבדיו הנביאים.
אמר הקדוש ברוך הוא: אברהם זה, ירא אלהים שנאמר (בראשית כב): עתה ידעתי כי ירא אלהים אתה.
אברהם זה, ישר מן הישרים, שנא' (שיר א): מישרים אהבוך.
אברהם זה נביא שנאמר (בראשית כ) ועתה השב אשת האיש כי נביא הוא, ואיני מגלה לו. אמר רבי יהושע בן לוי:
משל למלך, שנתן אוסיא לאוהבו. לאחר זמן בקש המלך לקוץ מתוכה, חמשה אילני סרק. אמר המלך: אילו מן פטריקון שלו הייתי מבקש לא היה מעכב, ומה בכך! ונמלך בו.
כך, אמר הקב"ה: כבר נתתי את הארץ מתנה לאברהם, שנאמר: לזרעך נתתי את הארץ. וחמשה כרכים הללו בתוך שלו הם, ואילו מפטריקון שלו הייתי מבקש לא היה מעכב בידי, ומה בכך! ונמלך בו.
אמר ר' יהודה בר' סימון: למלך שהיו לו שלושה אוהבים ולא היה עושה דבר חוץ מדעתן. פעם אחת בקש המלך לעשות דבר חוץ מדעתן, נטל את הראשון וטרדו והוציאו חוץ לפלטין, שני חבשו בבית האסורים ונתן ספרגים שלו עליו, שלישי שהיה לו חביב יותר מדאי, אמר: איני עושה דבר חוץ מדעתו.
כך, אדם הראשון, ויגרש את האדם,
נח, ויסגר ה' בעדו.
אברהם, שהיה חביב עליו יותר מדאי,
אמר: מה אני עושה דבר חוץ מדעתו?!
אמר רבי שמואל בר נחמן:
משל למלך, שהיה לו סנקתדריס אחד ולא היה עושה דבר חוץ מדעתו.
פעם אחת בקש המלך לעשות דבר חוץ מדעתו, אמר המלך:
כלום עשיתי אותו סנקתדריס שלי, אלא שלא לעשות דבר חוץ מדעתו?!
אמר רבי יודן, אמר הקדוש ברוך הוא: הרי יש שם לוט בן אחיו, ואיני מגלה לו?!
ורבנן אמרי: כבר קראתי אותו אביהם, שנאמר (בראשית יז): כי אב המון גוים נתתיך.
דנים את הבן חוץ מן האב?!
מתן תורה גליתי לו,
גיהינום גליתי לו,
דינה של סדום למחר, ואיני מגלה לו?!
רבי אחא בשם רבי שמואל בר נחמן, בשם רבי נתן אמר: אפי' הלכות ערובי חצרות היה אברהם יודע.
רבי פנחס בשם רבי שמואל אמר: אפילו שם חדש שהקב"ה עתיד לקרוא לירושלים, שנא' (ירמיה ג): בעת ההיא יקראו לירושלים כסא ה', היה אברהם יודע.
רבי ברכיה ור' חייא, ורבנן דתמן, בשם ר' יהודה: אין יום ויום שאין הקדוש ברוך הוא מחדש הלכה בב"ד של מעלה.
מאי טעמיה?
(איוב לז) שמעו שמוע ברגז קלו והגה מפיו יצא, ואין הגה אלא תורה, שנאמר (יהושע א): והגית בו יומם ולילה, אפי' אותן הלכות היה אברהם יודע:
ג [אין העולם חסר משלושים צדיקים]
ר' תנחום בשם רבי ברכיה: בשרו שאין העולם חסר משלושים צדיקים, כאברהם.
רבי יודן ור' אחא בשם רבי אלכסנדרי: מייתי לה מהכא, ואברהם היו יהיה, יו"ד עשר וה' חמש וי"ד עשר וה' חמש:
ד [כי ידיעתיו למען אשר יצווה]
רבי יודן בשם רבי אלכסנדרי: זו הובריא.
ורבנן אמרי: זו ביקור חולים.
ר' עזריה בשם ר' יהודה: מתחלה צדק, לבסוף משפט.
הא כיצד?
אברהם היה מקבל את העוברים ואת השבים, משהיו אוכלים ושותים, אמר להם: ברכו!
אמרו ליה: מה נאמר?
אמר להם: אמרו, ברוך אל עולם שאכלנו משלו.
אם מקבל עליו ובריך, הוה אכיל ושתי ואזיל, ואי לא הוה מקבל עליה ובריך, הוה אמר לו: הב מה דעלך!
ואמר: מה אית לך עלי הוה?
אמר לו: חד קסיט דחמר, בעשרה פולרין, וחד ליטרא דקופר, בי' פולרין, וחד עיגול דריפתא, בי' פולרין.
מאן יהיב לך חמרא במדברא?!
מאן יהיב לך קופר במדברא?!
מאן יהיב לך עיגולא במדברא?!
מן דהוה חמי ההיא עקתא, דהוה עקי ליה, הוה אמר: ברוך אל עולם שאכלנו משלו, הה"ד: לכתחלה צדקה, ולבסוף משפט, למען הביא ה' על אברהם וגו'.
תני, ר"ש בן יוחאי אומר: כל מי שיש לו בן יגע בתורה, כאילו לא מת, שנאמר: למען הביא ה' על אברהם את אשר דבר אליו לא נאמר, אלא את אשר דבר ה' עליו:
ה [אנשי סדום נידונו באש ובמים כדור המבול]
ר' חנינא אמר: רבה והולכת.
רבי ברכיה משם רבי יוחנן: שמענו בדור המבול שנדונו במים, והסדומים שנדונו באש.
מנין?
ליתן את האמור בזה בזה, ת"ל: רבה רבה, לגזירה שוה:
ו [פתח של תשובה פתח ה' לסדום ולא שבו]
תני, ר"ש בן יוחאי: זו אחת מעשר ירידות האמורות בתורה.
אמר רבי אבא בר כהנא: מלמד שפתח להם המקום פתח של תשובה, שנאמר: ארדה נא ואראה הכצעקתה הבאה אלי עשו כלה, כלייה הן חייבין, ואם לא אדעה, אודיע בהן מדת הדין בעולם.
אמר רבי לוי: אפי' אני מבקש לשתוק דינה של ריבה איני מניח אותי לשתוק.
מעשה בשתי נערות שירדו לשתות ולמלאות מים.
אמרה אחת לחברתה: למה פניך חולניות?
אמרה לה: כלו מזונותיה, וכבר היא נטויה למות.
מה עשתה?
מלאה את הכד קמח והחליפו, נטלה זו מה שביד זו, וכיון שהרגישו בה, נטלו ושרפו אותה. אמר הקב"ה: אפי' אני מבקש לשתוק, דינה של נערה אינו מניח אותי לשתוק! הה"ד: הכצעקתה, הכצעקתם אינו אומר, אלא הכצעקתה.
ואיזו?
זו דינה של נערה.
אמר רבי ירמיה בן אלעזר: עיקר שלוותה של סדום לא היתה, אלא חמשים ושתים שנה, ומהם עשרים וחמש שנה היה הקדוש ברוך הוא, מרעיש עליהם הרים ומביא עליהם זועות, כדי שיעשו תשובה ולא עשו, הה"ד (איוב ט) המעתיק הרים ולא ידעו ובסוף אשר הפכם באפו:
ז [המלאכים הולכים לסדום]
הדא אמרת: אין עורף למלאכים.
וילכו סדומה ואברהם עודנו עומד לפני ה'
אמר רבי סימון: תיקון סופרים הוא זה, שהשכינה היתה ממתנת לאברהם:
ח [אברהם מתפלל על סדום]
ר' יהודה ורבי נחמיה ורבנן, ר' יהודה אומר: הגשה למלחמה. (ד"ה א יט): ויגש יואב והעם אשר עמו לפני ארם למלחמה.
ר' נחמיה אמר: הגשה לפיוס, היך מה דאת אמר: (יהושע יד): ויגשו בני יהודה אל יהושע.
רבנן אמרי: הגשה לתפלה, היך מה דאת אמר: (מלכים א יח): ויהי כעלות המנחה ויגש אליהו הנביא, ויאמר ה' אלהי אברהם יצחק וישראל, היום יודע כי אתה אלהים בישראל וגו'.
ר' אלעזר: פשט לה, אם למלחמה אני בא, אם לפיוס אני בא, אם לתפלה אני בא.
רבי פנחס ורבי לוי ורבי יוחנן: זה שהוא עובר לפני התיבה, אין אומרים לו בוא ועשה, בוא קרב, בוא ועשה קרבן של ציבור, אלא בוא וקרב להתפלל.
אמר רבי תנחומא:
למה התקינו ברכות חמש עשרה עד שומע תפלה?
כנגד ט"ו אזכרות שבהבו לה' בני אלים, עד ה' למבול ישב, שהוא מכלה את הפורעניות מלבא לעולם.
רב הונא בשם רבי אחא: האף תספה, אתה גודר את האף, והאף לא יגדרך.
אמר רבי יהושע בר נחמיה: אף שאתה מביא לעולמך, אתה מכלה בו את הצדיקים ואת הרשעים, ולא דייך שאתה תולה הרשעים בשביל הצדיקים, אלא שאתה מכלה את הצדיקים עם הרשעים.
רבי ורבי יונתן רבי אומר: ב"ו חימה כובשתו, אבל הקב"ה כובש את החימה, שנאמר (נחום א): נוקם ה' ובעל חימה.
רבי יונתן אמר: ב"ו קנאה כובשתו, אבל הקדוש ברוך הוא, כובש את הקנאה, שנאמר: אל קנוא ונוקם ה'.
רבי שמלאי שאל לרבי יונתן:
מאי דכתיב (משלי יג): ויש נספה בלא משפט?
אמר לו: בלא משפט מקומו.
מעשה באחד שנשתלח לגבות בני טבריא ובני ציפורי. כשהיה גובה בטבריא, ראה אחד מציפורי עמד ותפשו.
אמר לו: מציפורי אני.
אמר לו: יש בידי כתבים מציפורי לגבותה, ולא הספיק לגבות בני טבריא, עד שבאת רווחה לציפורי, ונמצא נספה בלא משפט מקומו.
ר' לוי אמר: לדובה שהיתה משכלת בחיה, ולא מצאת לשכל בחיה, ושכלה בבניה.
רבי סימון אמר: למגל כוסחת כובין ולא שלם לה, שושנה ולא שלם לה:
ט [אברהם מבקש למנוע חלול שם שמים]
אמר רבי יודן: חלילה הוא לך, ברייה הוא לך.
אמר רבי אחא: חלילה, חלילה שתי פעמים, חלול שם שמים יש בדבר.
אמר רבי אבא: מעשות דבר אין כתיב כאן אלא מעשות כדבר, לא היא ולא דכוותה, ולא דפחותה מינה.
אמר רבי לוי: שני בני אדם אמרו דבר אחד, אברהם ואיוב.
אברהם, חלילה לך מעשות כדבר הזה, להמית צדיק עם רשע.
איוב, אמר (איוב ט): אחת היא, על כן אמרתי תם ורשע הוא מכלה.
אברהם נטל עליה שכר,
איוב, נענש עליה.
אברהם אמר: בישולה.
איוב אמר: פגה אחת היא, על כן אמרתי תם ורשע הוא מכלה.
ר' חייא בר אבא אמר: עירבובי שאילות יש כאן.
אברהם אמר: חלילה לך מעשות כדבר הזה, להמית צדיק עם רשע.
והקב"ה אומר: והיה כצדיק כרשע, יתלה לרשעים בשביל צדיקים, הלואי צדיקים דהא אינם, אלא צדיקים ניבלי.
דאמר רבי יוחנן: כל צדיקים שנאמרו בסדום, צדיקם כתיב, היא דעתיה דר' יוחנן.
דאמר רבי יוחנן (יהושע ט): ויאמרו אלינו זקננו וכל יושבי ארצנו.
זקננו כתיב, זקני אשמה, היינו סבא דבהתא.
אמר רבי יהושע בן לוי, אמר אברהם: צרף מעשי ויעלו למנין חמשים.
אמר רבי יהודה בר' סימון: לא את הוא צדיקו של עולם, צרף עצמך עמהם ויעלו למנין חמשים.
אמר ר' יהודה בר' סימון: כך אמר ליה אברהם: מלך בשר ודם תולין לו אנקליטון מדוכוס לאפרכוס, מאפרכוס לאסטרליטוס, ואת בשביל שאין לך מי שיתלה לך אנקליטון, לא תעשה משפט?!
אמר ר' יהודה בר' סימון: כשבקשת לדון את עולמך, מסרת אותו ביד שנים: רומוס ורומילוס, שאם בקש אחד מהם לעשות דבר, חבירו מעכב על ידו, ואת בשביל שאין לך מי שיעכב על ידך, לא תעשה משפט?!
אמר ר' אדא: נשבעת שאין אתה מביא מבול לעולם, מה את מערים על השבועה, מבול של מים אין אתה מביא, מבול של אש את מביא?! אם כן לא יצאת ידי שבועה!
אמר רבי לוי: השופט כל הארץ לא יעשה משפט?! אם עולם אתה מבקש אין דין, ואם דין אתה מבקש לית עולם. את תפיס חבלא בתרין ראשין, בעי עלמא ובעי דינא, אם לית את מוותר ציבחר, לית עלמא יכיל קאים.
אמר לו הקדוש ברוך הוא: אברהם! (תהלים מה): אהבת צדק ותשנא רשע, אהבת לצדק את בריותי ותשנא רשע, מאנת לחייבן, ע"כ משחך אלהים אלהיך שמן ששון מחבריך.
מהו מחבריך?
מנח ועד אצלך י' דורות, ומכלם לא דברתי עם אחד מהם, אלא עמך, ויאמר ה' אל אברם לך לך:
י [דברי הצדיקים ערבים לפני ה']
רבי יודן ורבי יהודה בר' סימון בשם ר' יהושע בן לוי אמרו: (איוב לד): כי אל אל האמור, נשאתי לא אחבול, היינו דכתיב: ונשאתי לכל המקום בעבורם לא אחבול, איני ממשכנם, היך מה דכתיב (שמות כ): אם חבול תחבול, והן חובלים עלי דברים ואומרים: אינו דן כשורה.
בלעדי אחזה, בר מיני זיל פשפש דינא, ואם טעיתי, אתה הוריני, ואם און פעלתי עם הראשונים, לא אוסיף עם האחרונים.
(איוב מא) לא אחריש בדיו, לך אני מחריש, ולבדים היוצאים ממך.
לאברהם, שהוא אומר: חלילה לך מעשות כדבר הזה.
ולמשה, שהוא אומר (שמות לב): למה ה' יחרה אפך בעמך.
וליהושע, שהוא אומר (יהושע ז): למה העברת העבר את העם.
ולדוד, שהוא אומר (תהלים י): למה ה' תעמוד ברחוק תעלים לעתות בצרה.
(איוב מא) ודבר גבורות וחין ערכו, חן ניתן בעריכות שפתים, בשעה שבקש רחמים על הסדומיים:
יא [הקב"ה נותן לישראל כפרה בזכות אברהם]
אמר: אילו הרגני אמרפל, לא הייתי עפר?! ואי שרפני נמרוד, לא הייתי אפר?!
אמר לו הקב"ה: חייך! אתה אמרת ואנכי עפר ואפר, חייך! שאני נותן לבניך כפרה בהם, שנאמר (במדבר יט): ולקחו לטמא מעפר שרפת החטאת, ואסף איש טהור את אפר הפרה.
תנינן,
סדר תעניות כיצד?
מוציאין את התיבה ברחוב העיר וכו', ונותנין אפר מקלה על גבי התיבה.
רבי יודן בר מנשה ור' שמואל בר נחמן:
חד אמר: זכותו של אברהם.
וחד אמר: זכותו של יצחק.
מאן דאמר זכותו של אברהם, אנכי עפר ואפר.
מאן דאמר זכותו של יצחק: אפר בלבד.
מילתא דרבי יודן פליגא אהא דרבי יהודה בן פזי: דהוה מכריז בציבורא, ואמר: כל מאן דלא מטא שליחא דציבורא לגביה למיתן קיטמא ברישיה, יסב איהו קימטא ויהיב ברישיה! מילתיה דרבי יהודה בן פזי אמר: הוא עפר והוא אפר:
יב [אברהם מלמד סנגוריה על סדום]
אמר רבי חייא בר אבא: בקש אברהם לירד לו מחמישים לחמישה.
אמר לו הקדוש ברוך הוא: חזור בך למפרע!
אמר רבי לוי: לחלף סרדה מלאה מים, כל זמן שהיא מלאה מים, הסניגור מלמד. פעמים, שהדיין מבקש שילמד סניגוריא, הוא אומר: הוסיפו בתוכה מים:
יג [אברהם בקש עד עשרה צדיקים]
ולמה עשרה?
כדי כניסה לכולם.
דבר אחר:
למה עשרה?
כבר נשתייר בדור המבול שמונה, ולא נתלה לעולם בזכותן.
דבר אחר:
למה עשרה?
שהיה סבור שיש שם עשרה: לוט ואשתו, וד' בנותיו, וד' חתניו.
רבי יהודה בר' סימון ורבי חנין בשם ר' יוחנן: כאן עשרה, ובירושלים אפי' אחד, הה"ד (ירמיה ה): שוטטו בחוצות ירושלים.
וכאן הוא אומר (קהלת ז): אחת לאחת, למצוא חשבון.
אמר רבי יצחק: עד כמה הוא מצוי חשבון לעיר אחת?
עד אחד, אם נמצא אחד בכל העיר, תולין לה בזכותו:
יד [המלאכים ממתינים עד לסיום תפילת אברהם]
הדיין הזה, כל זמן שהסניגור מלמד, הוא ממתין. נשתתק הסניגור, עמד לו הדיין.
כך. וילך ה' כאשר כלה לדבר אל אברהם.
הסניגור הזה, כל זמן שהדיין מסביר לו פנים, הוא מלמד. עמד לו הדיין, נשתתק הסניגור.
כך, וילך ה' כאשר כלה לדבר אל אברהם. וכתיב: ואברהם שב למקומו.
הקטיגור הזה, כל זמן שהסניגור מלמד והדיין מסביר לו פנים, ממתין.
עמד לו הדיין, נשתתק הסניגור, והמקטרג הולך לעשות שליחותו.
כך, וילך ה'. וכתיב: ויבואו שני המלאכים סדומה בערב.
|
