|
פרשה נ: המלאכים בסדום
א [המלאכים הגיעו לסדום בערב]
(יחזקאל א) והחיות רצוא ושוב כמראה הבזק.
אמר רבי אייבו: רצות אין כתיב כאן, אלא רצוא, רצין לעשות שליחותן.
כמראה הבזק
ר"י בשם רבי סימון בשם רבי לוי בר פרטא: כזה שהוא בוזק גפת בכירה.
רבי חייא בר אבא אמר: כרוחא לזיקא.
רבנן אמרי: כזיקא לעננא, נפטרים מאברהם בשש שעות, ובאין סדומה בערב?!
אלא, מלאכי רחמים היו והיו ממתינים וסבורים שמא ימצא להם זכות, וכיון שלא מצא להם זכות, ויבואו שני המלאכים סדומה בערב:
ב [המלאכים נראו כאנשים]
תנא, אין מלאך אחד עושה שתי שליחות, ולא שני מלאכים עושים שליחות אחת, ואת אמרת שני?!
אלא, מיכאל אמר בשורתו ונסתלק, גבריאל נשתלח להפוך את סדום, ורפאל להציל את לוט.
ויבואו שני המלאכים סדומה
הכא את אמר מלאכים, ולהלן קורא אותן אנשים?!
אלא, להלן שהיתה שכינה על גביהן, קראם אנשים, כיון שנסתלקה שכינה מעל גביהן, לבשו מלאכות.
אמר רבי תנחומא, אמר רבי לוי: אברהם שהיה כחו יפה, נדמו לו בדמות אנשים, אבל לוט, על ידי שהיה כחו רע, נדמו לו בדמות מלאכים.
אמר רבי חנינא: עד שלא עשו שליחותן, קראן אנשים, משעשו שליחותן, מלאכים.
אמר רבי תנחומא: לאחד שנטל הגמוניא מן המלך, עד שלא הגיע לבית אוריין שלו, היה מהלך כפגן, כיון שהגיע לבית אוריין שלו, היה מהלך כקאלמין.
כך, עד שלא עשו שליחותן, קראן אנשים, כיון שעשו שליחותן, קראן מלאכים:
ג [לוט נתמנה לראש השופטים בסדום]
תני, משום ר' נחמיה: כל דבר שצריך למ"ד בתחלתו תן לה ה"א בסופו, סדומה שעירה מצרימה חרנה.
אתיבון, והכתיב (תהלים ט): ישובו רשעים לשאולה?!
ר' אבא בר זבדא אמר: לביטי התחתונה שבשאול.
בערב
בא ערבה של סדום, ושקע שמשה, ונחתם גזר דינה.
אמר רבי לוי: אין הקב"ה דן את אומות העולם, אלא בלילה בשעה שהן ישנים, ואינו דן את ישראל, אלא ביום בשעה שהם עסוקים במצות, הה"ד (תהלים ט): והוא ישפוט תבל בצדק.
ולוט יושב, ישב כתיב, אותו היום מינוהו ארכי דיינים.
חמשה ראשי דיינים היו בסדום:
קץ שקר,
ורב שקר,
רב מסטידין,
רב נבל,
וקלא פנדר.
לוט היה ארכי הדיינים שבכולן, בשעה שהיה אומר להם דברים שהם ערבים להם, הן אומרים לו: גש הלאה, סק לעיל.
ובשעה שהיה אומר להם דברים שאין ערבים להם, היו אומרים לו: האחד בא לגור וישפוט שפוט?!
ד [לוט מכניס את המלאכים לביתו]
רבי יודן ורבי הונא, רבי יודן אמר: סורו נא אפילו איני כדאי, עקמו עלי את הדרך.
רבי הונא אמר: עקמו עלי את הדרך, כדי שלא תהיו נראים באים אצלי.
אל בית עבדכם ולינו ורחצו
אברהם מקדים רחיצה ללינה, ולוט מקדים לינה לרחיצה?!
אלא, אברהם מקפיד על טינופת עבודת כוכבים, לפיכך הקדים רחיצה, ולוט אינו מקפיד על טינופת עבודת כוכבים.
ויש אומרים: אף זה עשה כשורה, כדי שיצאו ויראו אבק על רגליהם, שלא יאמרו היכן לנו.
ויאמרו לא כי ברחוב נלין
ממאנין בקטן ואין ממאנין בגדול.
ויפצר בם מאד
הכניס בם אף וצרה.
ויסורו אליו, ויבאו אל ביתו
הדא מסייעא לההוא דאמר רב הונא: עקמו עלי את הדרך, כדי שלא תהיו נראים באים אצלי.
ויעש להם משתה
בביתו של אברהם אבינו היה, שהיה מקבל את העוברים ואת השבים.
אמר רבי יצחק: מצות גדולה עמדה על המלח.
דהוא אמר לה: הב לאלין אכסניא, קליל מלח.
והות אמרה ליה: אף הדא סוניתא בישא את בעי מילפא הכא?!
ה [רשעותם של אנשי סדום]
התחילו שואלים אותו, אמרו לו אנשי העיר: מה הם?
אמר להון: כל אתר אית טבין ובישין, ברם הכא, סוגייה בישין.
ואנשי העיר אנשי סדום נסבו על הבית
אין אחד מהם מעכב.
ויקראו אל לוט ויאמרו לו
רבי יהושע בן לוי בשם ר' פדייה אמר: כל אותו הלילה היה לוט מבקש עליהם רחמים, והיו מקבלין ממנו, כיון שאמרו לו, הוציאם אלינו ונדעה אותם לתשמיש.
אמרו לו: עד מי לך פּה, קרי ביה: עוד מי לך פֶּה?
עד כאן היה לך רשות ללמד סניגוריא עליהם, מכאן ואילך אין לך רשות ללמד סניגוריא עליהם:
ו [אנשי סדום מנסים לפגוע במלאכים]
רק לאנשים האל, הקשות.
דבר אחר:
אלהות הם, אלו חזקים.
כי על כן באו בצל קורתי, לא בזכותי, אלא בזכותו של אברהם.
דבר אחר:
כי על כן באו בצל קורתי
מלמד שהטתה את הבית עליהם.
אמרה לו: אם בעית מקבלתון, קבל בחלקך:
ז [חטאי אנשי סדום]
קרב להלן!
ויאמרו האחד בא לגור וישפוט שפוט, דין שדנו ראשונים אתה בא להרוס!
רבי מנחמא, משם רבי ביבי: כך התנו אנשי סדום ביניהם,
אמרו: כל אכסניא שהוא בא לכאן, יהו בועלים אותו ונוטלים את ממונו, אפילו אותו שכתוב בו: ושמרו דרך ה', אנו בועלים אותו ונוטלים את ממונו:
ח [המתחיל בעבירה לוקה תחילה]
מי שהתחיל בעבירה, ממנו התחילה הפורענות, שנאמר: ואנשי סדום וגו'. לפיכך, הוכו בסנורים מקטן ועד גדול.
דכוותה (בראשית ז): וימח את כל היקום אשר על פני האדמה, מי שהתחיל בעבירה, ממנו התחילה הפורעניות.
דכוותה (במדבר ג): ביום הכותי כל בכור בארץ מצרים, מי שהתחיל בעבירה, ממנו התחילה הפורענות.
דכוותה (שם ה): וצבתה בטנה ונפלה יריכה, אבר שהתחיל בעבירה תחלה, ממנו התחילה הפורענות.
דכוותה (דברים יב) הכה תכה את יושבי העיר ההיא לפי חרב, מי שהתחיל בעבירה תחלה, ממנו התחילה הפורענות.
וילאו למצא הפתח, אלאון, היך מה דאת אמר (ישעיה טז): והיה כי נראה כי נלאה מואב, אינסון, היך מה דאת אמר: (שם א) נלאיתי נשוא. אישתטון, היך מה דאת אמר (ירמיה ד): כי אויל עמי:
ט [המלאכים מגלים ללוט את מטרת בואם]
ר' לוי בשם רב נחמן: מלאכי השרת ע"י שגילו מסטורין של הקדוש ברוך הוא, נדחו ממחיצתן מאה ושלושים ושמונה שנה.
ורבי תנחומא: הוה מפיק לישנא קלה.
אמר רבי חמא בר חנינא: על שנתגאו ואמרו כי משחיתים אנחנו את המקום הזה.
וידבר אל חתניו וגו'
ארבע בנות היו לו שתים ארוסות ושתים נשואות. לקוחי בנותיו אין כתיב כאן, אלא לוקחי בנותיו.
ויהי כמצחק בעיני חתניו
אמרו לו: אדרכולין וכרבלין במדינה, ומדינה נהפכת?!
י [המלאכים מאיצים בלוט]
אמר רבי חנינא: משיעלה עמוד השחר עד שיאיר המזרח, אדם מהלך ארבעה מילין, משהאיר המזרח עד שתנץ החמה ארבע מילין, שנאמר: וכמו השחר עלה. וכתיב: השמש יצא על הארץ. ומסדום לצוער ארבע מילין?
אמר רבי זעירא: המלאך היה מקדר לפניהם את הדרך.
ומנין משהאיר המזרח עד שתנץ החמה אדם מהלך ארבע מילין?
כמו וכמו, מילתא דמיא למילתא.
אמר רבי יוסי בר אבין: אם יאמר לך אדם: הדא כוכבתא דצפרא, איילתא דשחרא, שקרן הוא! פעמים פוחתת ופעמים שהיא מוספת, אלא כמין תרתין קרנין, דנהורא סלקין ממדינחא ומנהרין לעלמא.
ואת שתי בנותיך הנמצאות וגו'
אמר רבי טוביה בר רבי יצחק: שתי מציאות: רות המואביה, ונעמה העמונית.
אמר רבי יצחק: (תהלים פט): מצאתי דוד עבדי.
היכן מצאתי?
אותו בסדום:
יא [עושר השמור לבעליו לרעתו]
אמר: כמה אבוד בכסף וזהב אבנים טובות ומרגליות! הדא הוא דכתיב (קהלת ה): עושר שמור לבעליו לרעתו.
רבי יהושע בן לוי אמר: זה לוט.
רבי שמואל בר נחמן אמר: זה קרח.
רבי יהודה בר סימון אמר: זה נבות.
רבי לוי אמר: זה המן.
רבי יצחק אמר: זה שבט ראובן וגד.
רבנן אמרי: זה איוב, דהוה עתיר ונתמסכן, וחזר למה דהוה.
ויחזיקו האנשים בידו וביד אשתו וביד שתי בנותיו וגו'
מי היה זה?
זה רפאל.
אתיבון, והא כתיב: ויוציאוהו ויניחוהו, וכתיב: ויהי כהוציאם אותם החוצה?!
אמר לו: קרון דבתריה, ויאמרו המלט על נפשך אין כתיב, אלא ויאמר המלט על נפשך.
ההרה המלט פן תספה, בזכות אברהם שנקרא הר, (שיר ב): מדלג על ההרים.
ואומר (מיכה ו): שמעו הרים וגו.'
ואנכי לא אוכל להמלט ההרה וגו' ויאמר לוט אליהם אל נא אדני הנה מצא עבדך חן בעיניך וגו'.
ר' ברכיה ורבי לוי בשם רבי חמא בר חנינה: שני בני אדם אמרו דבר אחד, לוט וצרפית. צרפית אמרה: עד שלא באת אצלי, היה הקב"ה רואה מעשי ומעשה אנשי עירי, והיו מעשי רבים על אנשי בני עירי, והייתי צדקת ביניהם, עכשיו שבאת אצלי, באת להזכיר את עוני ולהמית את בני!
לוט אמר: עד שלא הלכתי אצל אברהם, היה הקדוש ברוך הוא רואה מעשי ומעשי בני עירי, ואני צדיק ביניהם, עכשיו שאני הולך אצל אברהם שמעשיו רבים על שלי, איני יכול לעמוד בנחלתו.
ואנכי לא אוכל
ר' ברכיה בשם ר' לוי: מן הן תנינן, כשם שהנוה הרעה בודק, כך הנוה היפה בודק. מן הכא ואנכי לא אוכל להמלט ההרה פן תדבקני, וסדום בעומקא היא, לפום כך הוא אומר: ואנכי לא אוכל להמלט ההרה, שרי בעומקא.
ואינון אמרו ליה: פוק לטורא.
והוא אמר: הכין?!
הדא אמרה: אפילו מנוה הרעה לנוה היפה, הרי שהנוה היפה בודק, הנה נא העיר הזאת קרובה לנוס שמה.
ויאמר אליו הנה נשאתי פניך גם לדבר הזה
אמר רבי חלפתא קסרייא: ומה אם לוט, על ידי שכבד את המלאך נשא לו פנים, לך לא אשא פנים מפניך ומפני אבותיך?! (במדבר ו): ישא ה' פניו אליך:
יב [עונשם של סדום היה בשעה שחמה ולבנה עומדים ברקיע]
אמר רבי לוי:
משל למדינה, שהיו לה שני פיטרונין, אחד עירוני ואחד בן המדינה, וכעס עליהם המלך ובקש לרדותן.
אמר המלך: אם רודה אני אותם בפני, בני המדינה עכשיו הן אומרים: אילו היה עירוני כאן היה מתקיים עלינו, ואילו היה בפני עירוני עכשיו הן אומרין: אילו בן המדינה שם, היה מתקיים עלינו.
כך, לפי שהיו סדומיים מהם עובדים לחמה ומהם עובדים ללבנה.
אמר הקב"ה: אם אני רודה אותן ביום, עכשיו הם אומרין: אילו היתה לבנה שם, היתה מקיימת עלינו. אם אני רודה אותם בלילה, עכשיו הם אומרין: אילו היתה החמה שם, היתה מקיימת עלינו. אלא, נקם מהם בששה עשר בניסן, בשעה שהחמה ולבנה עומדים ברקיע, הה"ד: השמש יצא על הארץ ולוט בא צוערה וגו'.
|
