|
פרשה נו: בהר המוריה
א [אין הקב"ה מניח לצדיקים לסבול יותר מג' ימים]
כתיב (הושע ו) יחיינו מיומים ביום השלישי יקימנו ונחיה לפניו
ביום השלישי, של שבטים, כתיב (בראשית מב): ויאמר אליהם יוסף ביום השלישי.
ביום השלישי של מרגלים, שנאמר (יהושע ב): ונחבתם שמה שלושת ימים.
ביום השלישי של מתן תורה, שנאמר (שמות יט): ויהי ביום השלישי.
ביום השלישי של יונה, דכתיב (יונה ב): ויהי יונה במעי הדגה שלושה ימים ושלושה לילות. ביום השלישי של עולי גולה, דכתיב (עזרא ח): ונשב שם ימים שלושה.
ביום השלישי של תחיית המתים, דכתיב: יחיינו מיומים.
ביום השלישי יקימנו
ביום הג' של אסתר (אסתר ה) ויהי ביום השלישי ותלבש אסתר מלכות לבשה מלכות בית אביה.
באיזה זכות?
רבנן ורבי לוי, רבנן אמרי: בזכות יום השלישי של מתן תורה, שנאמר: ויהי ביום השלישי בהיות הבקר.
ור' לוי אמר: בזכות של יום שלישי של אברהם אבינו, שנאמר: ביום השלישי וירא את המקום מרחוק.
מה ראה?
ראה ענן קשור בהר.
אמר: דומה שאותו מקום שאמר לי הקב"ה להקריב את בני שם:
ב [אברהם ויצחק ראו את המקום מרחוק]
אמר לו: הין!
אמר לשני נעריו: רואים אתם מה שאני רואה?
אמרו לו: לאו!
אמר הואיל וחמור אינו רואה, ואתם אין אתם רואים, שבו לכם פה עם החמור!
ומניין שהעבדים דומין לבהמה?
מהכא, שבו לכם פה עם החמור, עַם החמור.
רבנן מייתי ליה מהכא, ממתן תורה שנאמר (שמות כ): ששת ימים תעבוד ועשית כל מלאכתך וגו', אתה ובנך ובתך ועבדך ואמתך ובהמתך.
אמר רבי יצחק: עתיד המקום לירחק מבעליו ולעולם, תלמוד לומר (תהלים קלב): זאת מנוחתי עד, עד פה אשב, לכשיבא אותו שכתוב בו (זכריה ט): עני ורוכב על חמור.
ואני והנער נלכה עד כה
אמר רבי יהושע בן לוי: נלך ונראה מה יהיה בסופו של כה, ונשתחוה ונשובה אליכם, בשרו שהוא חוזר מהר המוריה בשלום.
אמר רבי יצחק: הכל בזכות השתחויה, ואברהם לא חזר מהר המוריה בשלום, אלא בזכות השתחויה, ונשתחוה ונשובה אליכם.
ישראל, לא נגאלו אלא בזכות השתחויה, שנאמר (שמות ד): ויאמן העם וגו' ויקדו וישתחוו. התורה, לא נתנה אלא בזכות השתחויה, שנאמר (שם כד): והשתחויתם מרחוק.
חנה, לא נפקדה אלא בזכות השתחויה, שנאמר (שמואל א): וישתחו שם לה'.
הגליות, אינן מתכנסות אלא בזכות השתחויה, שנאמר (ישעיה כז): והיה ביום ההוא יתקע בשופר גדול וגו.' והשתחוו לה' בהר הקדש בירושלים.
בהמ"ק, לא נבנה אלא בזכות השתחויה, שנאמר (תהלים צט): רוממו ה' אלהינו והשתחוו להר קדשו.
המתים, אינן חיין אלא בזכות השתחויה, שנאמר (שם צה): באו ונשתחוה ונכרעה נברכה לפני ה' עושנו:
ג [אברהם מכין את העצים האש והמאכלת]
ויקח בידו את האש ואת המאכלת
אמר ר' חנינא:
למה נקראת סכין מאכלת?
לפי שמכשר אוכלים.
ורבנן אמרי: כל אכילות שישראל אוכלים בעוה"ז, אינם אוכלים אלא בזכות אותה המאכלת.
וילכו שניהם יחדו
זה לעקוד וזה ליעקד, זה לשחוט וזה לישחט:
ד [נסיונותיו של השטן למנוע מאברהם ויצחק למלא את שליחותם]
בא לו סמאל אצל אבינו אברהם אמר ליה: סבא סבא! אובדת לבך, בן שניתן לך לק' שנה, אתה הולך לשחטו?!
אמר לו: על מנת כן!
אמר לו: ואם מנסה אותך יותר מיכן, את יכול לעמוד?! (איוב ד) הנסה דבר אליך תלאה!
אמר לו: ויתר על דין!
אמר לו: למחר אומר לך שופך דם, את חייב ששפכת דמו של בנך?!
אמר לו: על מנת כן!
וכיון שלא הועיל ממנו כלום בא לו אצל יצחק.
אמר לו: ברא דעלובתא, הולך הוא לשוחטך!
אמר לו: כן אמר לו א"כ כל אותן הפרגזיות שעשת אמך לישמעאל שנאיה דביתה ירותא, ואתה אינך מכניס בלב? כד לא תיעול מילא תיעול פלגא, הה"ד: ויאמר יצחק אל אברהם אביו, אבי!
למה אבי אבי פ' פעמים?
כדי שיתמלא עליו רחמים.
ויאמר הנה האש והעצים
אמר לו: יצף לההוא גברא דיגער ביה, מכל מקום, אלהים יראה לו השה בני, ואם לאו, אתה השה לעולה בני!
וילכו שניהם יחדו
זה לעקוד וזה ליעקד, זה לשחוט וזה לישחט:
ה [אברהם מגן על יצחק שלא יפול בו מום]
ויצחק היכן היה?
אמר רבי לוי: נטלו והצניעו.
אמר: דלא יזרוק ההוא דיגער ביה אבן, ויפסלנו מן הקרבן.
ויבן שם אברהם את המזבח וגו' ויעקד את יצחק בנו
רבי חפני בר יצחק אמר: כל מה שהיה אבינו אברהם עוקד את יצחק בנו מלמטן, היה הקדוש ברוך הוא כובש שריהם של עובדי כוכבים מלמעלן, ולא עשה אלא, כיון שהפליגו ישראל עצמן בימי ירמיהו, אמר להם הקב"ה: מה אתם סבורים דאלין כפתיא קיימין?! שנא' (נחום א): כי עד סירים סבוכים וכסבאם סבואים.
כי עד שרים סבוכים?!
אלא כסבאם סבואים אשתרון יתהון כפתיא, דכתיב (שם) אכלו כקש יבש מלא.
בשעה ששלח אבינו אברהם את ידו ליקח את המאכלת לשחוט את בנו, בכו מלאכי השרת הה"ד (ישעיה לג): הן אראלם צעקו חוצה.
מהו חוצה?
רבי עזריה אמר: חוצה חיצה הוא בריה, למיכס ית בריה!
ומה היו אומרים?
(שם): נשמו מסלות, אין אברהם מקבל את העוברים ואת השבים?!
שבת עובר אורח, היך מה דאת אמר: חדל להיות לשרה.
הפר ברית, ואת בריתי אקים את יצחק?! מאס ערים, וישב בין קדש.
לא חשב אנוש לא עמדה זכות לאברהם אתמהא?!
ומי יאמר לך שאין הפסוק מדבר אלא במלאכי השרת?
נאמר כאן ממעל, ונאמר להלן ממעל (שם ו): שרפים עומדים ממעל לו:
ו [השחיטה נעשית בדבר המיטלטל]
רב בעא קומי רבי חייא רבה:
מנין לשחיטה שהיא בדבר המטלטל?
מן הכא, וישלח אברהם את ידו.
אמר לו: אין מן ההגדה, אמר לך חזר הוא ביה, ואין מן אולפן אמר לך, לית הוא חזר ביה.
דתני לוי: היו נעוצים מתחלתן, הרי אלו פסולים. תלושין ונעצן, הרי אלו כשרים.
דתנן: השוחט במגל יד, במגל קציר, ובצור ובקנה, שחיטתו כשרה.
אמר רבי יוסי: חמישה דברים נאמרו בקרומיות של קנה:
אין שוחטין בה,
ואין מוהלין בה,
ואין חותכין בה בשר,
ואין מקנחין בה את הידים,
ולא מחצין בה את השנים, מפני שרוח רעה שוכנת עליו:
ז [כפילות השם אברהם]
תני רבי חייא: לשון חיבה, לשון זירוז.
ר' אליעזר בן יעקב אמר: לו ולדורות. אין דור שאין בו כאברהם, ואין דור שאין בו כיעקב, ואין דור שאין בו כמשה, ואין דור שאין בו כשמואל.
ויאמר אל תשלח ידך
וסכין היכן היה?
נשרו שלוש דמעות ממלאכי השרת, ושחת הסכין.
אמר לו: אחנקנו!
אמר לו: אל תשלח ידך אל הנער!
אמר לו: אוציא ממנו טפת דם!
אמר לו: אל תעש לו מאומה, אל תעש לו מומה.
כי עתה ידעתי
הודעתי לכל שאת אוהבני.
ולא חשכת וגו'
שלא תאמר כל החלאים שחוץ לגוף אינן חלאים, אלא מעלה אני עליך כאילו אמרתי לך: הקרב עצמך לי, ולא עיכבת:
ח [יצחק מבקש מאברהם להכפת]
אמר רבי יצחק: בשעה שבקש אברהם לעקוד יצחק בנו אמר לו:
אבא! בחור אני, וחוששני שמא יזדעזע גופי מפחדה של סכין ואצערך, ושמא תפסל השחיטה ולא תעלה לך לקרבן אלא, כפתני יפה יפה! מיד, ויעקד את יצחק.
כלום יכול אדם לכפות בן שלושים ושבע? [נ"א בן עשרים ושש שנה] אלא לדעתו?!
מיד, וישלח אברהם את ידו, הוא שולח יד ליטול את הסכין, ועיניו מורידות דמעות, ונופלות דמעות לעיניו של יצחק מרחמנותו של אבא, ואעפ"כ, הלב שמח לעשות רצון יוצרו, והיו המלאכים מתקבצין כתות כתות מלמעלן.
מה הוון צווחין?
(שם לג) נשמו מסלות שבת עובר אורח הפר ברית מאס ערים. אין רצונו בירושלים ובבית המקדש, שהיה בדעתו להוריש לבניו של יצחק?!
לא חשב אנוש, לא עמדה זכות לאברהם?!
לית לכל בריה חשיבות קדמוי!
אמר רבי אחא: התחיל אברהם תמיה, אין הדברים הללו אלא דברים של תימה.
אתמול אמרת: כי ביצחק יקרא לך זרע, חזרת ואמרת: קח נא את בנך! ועכשיו את אמר לי: אל תשלח ידך אל הנער, אתמהא?!
אמר לו הקדוש ברוך הוא: אברהם! (תהלים פט): לא אחלל בריתי ומוצא שפתי לא אשנה. כשאמרתי לך: קח נא את בנך! לא אמרתי: שחטהו! אלא, והעלהו! לשם חיבה אמרתי לך אסיקתיה וקיימת דברי, ועתה אחתיניה.
[נ"א משלו משל למלך שאמר לאוהבו העלה את בנך אל שלחני! הביאו אותו אוהבו וסכינו בידו.
אמר המלך: וכי העלהו לאכלו אמרתי לך, העלהו אמרתי לך! מפני חיבתו.
הדא הוא דכתיב (ירמיה יט): ולא עלתה על לבי זה יצחק:
ט [הקרבת האיל תמורת יצחק]
מהו אחר?
אמר רבי יודן: אחר כל המעשים, ישראל נאחזים בעבירות ומסתבכין בצרות וסופן ליגאל בקרנו של איל, שנאמר (זכריה ט): וה' אלהים בשופר יתקע וגו'.
אמר רבי יהודה בר סימון: אחר כל הדורות, ישראל נאחזים בעבירות ומסתבכין בצרות, וסופן ליגאל בקרנו של איל, הה"ד: וה' אלהים בשופר יתקע.
אמר רבי חנינא ב"ר יצחק: כל ימות השנה ישראל נאחזים בעבירות ומסתבכין בצרות, ובראש השנה, הן נוטלין שופר ותוקעין בו, ונזכרים לפני הקב"ה והוא מוחל להם, וסופן ליגאל בקרנו של איל, שנאמר: וה' אלהים בשופר יתקע.
רבי לוי אמר: לפי שהיה אברהם אבינו רואה את האיל ניתוש מן החורש הזה, והולך ומסתבך בחורש אחר, אמר לו הקדוש ברוך הוא: כך, עתידין בניך להסתבך למלכיות מבבל למדי, מן מדי ליון, ומיון לאדום, וסופן ליגאל בקרנו של איל, הה"ד: וה' אלהים בשופר יתקע.
וילך אברהם ויקח את האיל ויעלהו לעולה תחת בנו
רבי בנאי אמר, אמר לפניו: רבון העולם! הוי רואה דמיו של איל זה, כאילו דמו של יצחק בני! אימוריו, כאילו אימוריו דיצחק ברי, כהדא דתנן: הרי זו תחת זו, הרי זו תמורת זו, הרי זו חלופי זו.
הרי זו תמורה
רבי פנחס אמר, אמר לפניו: רבון העולמים! הוי רואה, כאלו הקרבתי את יצחק בני תחלה, ואחר כך הקרבתי את האיל הזה תחתיו, היך מה דאת אמר (מלכים ב טו): וימלוך יותם בנו תחתיו.
כהדא דתנן: כאימרא כדירים.
רבי יוחנן אמר: כאימרא תמידא.
ריש לקיש אמר: כאילו של יצחק.
תמן אמרי: כולד החטאת.
תני, בר קפרא: כאימור דלא ינק מן יומי:
י [בזכות העקדה]
ר' יוחנן אמר, אמר לפניו: רבון העולמים! בשעה שאמרת לי קח נא את בנך את יחידך היה לי מה להשיב, אתמול אמרת: כי ביצחק וגו', ועכשיו קח נא את בנך וגו', וחס ושלום לא עשיתי כן, אלא כבשתי רחמי לעשות רצונך, יהי רצון מלפניך ה' אלהינו, בשעה שיהיו בניו של יצחק באים לידי עבירות ומעשים רעים, תהא נזכר להם אותה העקידה ותתמלא עליהם רחמים.
דבר אחר:
ה' יראה
אברהם קרא אותו יראה, שנאמר: ויקרא אברהם שם המקום ההוא ה' יראה, שם קרא אותו שלם, שנאמר (בראשית יז): ומלכי צדק מלך שלם.
אמר הקב"ה: אם קורא אני אותו יראה, כשם שקרא אותו אברהם, שם אדם צדיק מתרעם. ואם קורא אני אותו שלם, אברהם אדם צדיק מתרעם, אלא הריני קורא אותו ירושלים, כמו שקראו שניהם, יראה שלם ירושלים.
ר' ברכיה בשם רבי חלבו אמר: עד שהוא שלם, עשה לו הקדוש ברוך הוא סוכה והיה מתפלל בתוכה, שנאמר (תהלים עו): ויהי בשלם סוכו ומעונתו בציון.
ומה היה אומר?
יהי רצון שאראה בבנין ביתי.
דבר אחר:
מלמד שהראה לו הקב"ה בית המקדש חרב ובנוי, חרב ובנוי, שנא': שם המקום ההוא ה' יראה, הרי בנוי, היך מה דאת אמר (דברים טו): שלוש פעמים בשנה יראה.
אשר יאמר היום בהר ה', הרי חרב, שנאמר (איכה ה): על הר ציון ששמם.
ה' יראה, בנוי ומשוכלל לעתיד לבא, כענין שנאמר (תהלים קב): כי בנה ה' ציון נראה בכבודו:
יא [אברהם מבקש לא לעמוד שוב בניסיון]
מה צורך לשבועה זו?
אמר לו: השבע לי, שאין אתה מנסה אותי עוד מעתה ולא את יצחק בני!
משל לאחד ששמר את אגינו שבולת נהר והקפיץ גם בנו עמו.
דבר אחר:
מה צורך לשבועה זו?
רבי חמא ב"ר חנינא, אמר לו: השבע לי שאין אתה מנסה אותי עוד מעתה!
משל למלך, שהיה נשוי למטרונה, ילדה ממנו בן ראשון וגרשה, שני וגרשה, שלישי וגרשה, וכיון שילדה ממנו בן עשירי, נתכנסו כולם ואמרו לו: השבע לנו, שאין אתה מגרש את אמנו מעתה!
כך, כיון שנתנסה אברהם אבינו נסיון עשירי, אמר לו: השבע לי, שאין אתה מנסה אותי עוד מעתה!
אמר רבי חנין: כי יען אשר עשית את הדבר הזה נסיון עשירי, הוא ואתה אומר: כי יען אשר עשית הדבר הזה, אלא זה נסיון האחרון, שהוא שקול כנגד הכל, שאילולי לא קבלו עליו, אבד את הכל. [נ"א כל מה שעשה]
כי ברך אברכך וגו'
ברכה לאב,ברכה לבן.
והרבה ארבה
רבות לאב, רבות לבן.
ויירש זרעך את שער שונאיו
רבי אומר: זו תרמוד, אשריו כל מי שהוא רואה במפלתה של תרמוד, שהיתה שותפת בשני חורבנות.
רבי יודן ורבי חנינא: חד מנהון אמר: בחורבן בית ראשון, העמידה פ' אלף קשתים [נ"א קשטים], ובחרבן בית שני העמידה ח' אלפים קשתים.
וישב אברהם אל נעריו
ויצחק היכן הוא?
רבי ברכיה בשם רבנן דתמן: שלחו אצל שם ללמוד ממנו תורה.
משל לאשה שנתעשרה מפלכה, אמרה: הואיל ומן הפלך הזה התעשרתי, עוד אינו זז מתחת ידי לעולם.
כך, אמר אברהם: כל שבא לידי אינו אלא בשביל שעסקתי בתורה ובמצות, לפיכך אינו רוצה שתזוז מזרעי לעולם.
רבי חנינא אמר: שלחו בלילה מפני העין, שמשעה שעלו חנניה מישאל ועזריה מכבשן האש, עוד לא נזכרו שמותן.
ולהיכן הלכו?
ר' אלעזר אמר: מתו ברוק.
ר' יוסי אמר: מתו בעין.
ר' יהושע בן לוי אמר: שינו את מקומם והלכו להם אצל יהושע בן יהוצדק, ללמוד ממנו תורה הה"ד (זכריה ג): שמע נא יהושע הכהן הגדול, אתה ורעיך היושבים לפניך.
ר' חנינא אמר: על מנת כן ירדו חנניה מישאל ועזריה לכבשן האש, על מנת שיעשה בהן מופת.
|
