|
פרשה ס: שליחותו של אליעזר
א [אליעזר מבקש מה' שיצליח דרכו]
(ישעיה נ) מי בכם ירא ה' שומע בקול עבדו
אמר: מי בכם ירא ה', זה אברהם.
שומע בקול עבדו וגו', אשר שמע הקב"ה בקולו של עבדו.
אשר הלך חשכים, שבא מאספמיא ומחברותיה, ולא היה יודע היכן, כאדם שהוא שרוי בחושך.
ואין נוגה לו
ומי היה מאיר לו?
הקדוש ברוך הוא היה מאיר לו, בכל מקום שהיה הולך.
יבטח בשם ה' וישען באלהיו, ומצאת את לבבו נאמן לפניך.
דבר אחר:
מי בכם ירא ה', זה אליעזר.
שומע בקול עבדו, בקול אברהם, שהיה עבד להקב"ה, שנאמר (בראשית כו): בעבור אברהם עבדי.
אשר הלך חשכים, בשעה שהלך להביא את רבקה.
ואין נוגה לו
ומי היה מאיר לו?
הקדוש ברוך הוא היה מאיר לו בזיקים ובברקים.
יבטח בשם ה' וישען באלהיו, ויאמר ה' אלהי אדוני אברהם הקרה נא לפני היום:
ב [אליעזר נענה בתפילתו בזכות אבות]
עבד משכיל, זה אליעזר.
ומה השכלתו?
אמר: כבר קללתו של אותו האיש בידו, שמא יבוא כושי אחד, או ברבר אחד, וישתעבד בי, מוטב לי להשתעבד בבית הזה, ולא בבית אחר.
ימשול בבן מביש, זה יצחק, שבייש את כל עובדי כוכבים, בשעה שנעקד על גבי המזבח.
ובתוך אחים יחלק נחלה, בתוך ישראל.
מה אלו מזכירין זכות אבות, אף זה מזכיר זכות אבות, ויאמר ה' אלהי אדני אברהם וגו'.
ועשה חסד עם אדוני אברהם
התחלת, גמור!
רבי חגי בשם ר' יצחק אמר: הכל צריכין לחסד, אפילו אברהם, שהחסד מתגלגל בעולם בשבילו.
נצרך לחסד, שנאמר: ועשה חסד עם אדוני אברהם, התחלת, גמור!
ג [אליעזר נענה למרות ששאל שלא כהוגן]
ארבעה הן שתבעו שלא כהוגן, לשלשה ניתן כהוגן, לאחד ניתן שלא כהוגן, ואלו הן:
אליעזר עבד אברהם
כלב
שאול
יפתח
אליעזר אמר: והיה הנערה אשר אומר אליה וגו'.
הא, אילו יצאה אמה אחת והשקתו, היה משיאה לבן אדונו, אתמהא!
וזימן לו הקב"ה כהוגן. ויהי הוא טרם כלה לדבר, והנה רבקה יוצאת וגו'.
וכלב אמר: (שופטים א): אשר יכה את קרית ספר ולכדה, ונתתי את עכסה בתי לאשה.
אילו לכדו עבד אחד, היה נותן לו בתו?!
וזימן לו הקדוש ברוך הוא כהוגן, שנאמר (שם): וילכדה עתניאל בן קנז אחי כלב, ויתן לו את עכסה בתו לאשה.
שאול אמר: (שמואל א יז): והיה האיש אשר יכנו, יעשרנו המלך עושר גדול, ואת בתו יתן לו לאשה.
הא אילו יצא כושי אחד, או עובד כוכבים אחד, או עבד והכהו היה נותן לו בתו?!
וזימן לו הקב"ה כהוגן, דכתיב: ודוד בן איש אפרתי.
יפתח (שופטים יא): והיה היוצא אשר יצא וגו', והעליתיהו עולה לה'.
הא אילו יצא חמור, או כלב אחד, או חתול אחת, היה מעלהו עולה?!
וזימן לו הקדוש ברוך הוא שלא כהוגן, הה"ד (שם): ויבא יפתח וגו', והנה בתו יוצאת לקראתו.
ר' יוחנן וריש לקיש
ר' יוחנן אמר: הקדש דמים היה חייב.
וריש לקיש אמר: אפילו הקדש דמים לא היה חייב. דתנן: אמר על בהמה טמאה ועל בעלת מום, הרי אלו עולה, לא אמר כלום. אמר: הרי אלו לעולה, ימכרו ויביא בדמיהם עולה.
ולא היה שם פנחס שיתיר לו את נדרו?
אלא פנחס אמר: הוא צריך לי ואני אלך אצלו?!
ויפתח אמר: אני ראש קציני ישראל, ואני הולך לי אצל פנחס?!
בין דין לדין, אבדה הנערה ההיא.
הדא דברייתא אמרה: בין חייתא למחבלתא, אזל ברא דעלובתא, ושניהם נענשו בדמיה של נערה.
יפתח מת בנשילת אברים, בכל מקום שהיה הולך בו, היה אבר נישול הימנו והיו קוברין אותו שם, הה"ד (שם יב): וימת יפתח ויקבר בערי גלעד. בעיר גלעד לא נאמר אלא בערי גלעד.
פנחס, נטלה ממנו רוח הקדש, הה"ד (ד"ה א ט): פנחס בן אלעזר נגיד היה עליהם, הוא נגיד עליהם אין כתיב כאן אלא נגיד היה. לפנים, ה' עמו:
ד [אליעזר נענה תוך כדי בקשתו]
תני ר' שמעון בן יוחאי: ג' הם נענו במענה פיהם:
אליעזר עבדו של אברהם,
ומשה
ושלמה.
אליעזר, ויהי הוא טרם כלה לדבר, והנה רבקה יוצאת.
משה, דכתיב (במדבר יז): ויהי ככלותו לדבר את כל הדברים האלה, ותבקע האדמה וגו' שלמה, דכתיב (ד"ה ב ז): וככלות שלמה להתפלל אל ה', והאש ירדה מן השמים וגו':
ה [מעלותיה של רבקה]
תנינן: מוכת עץ, כתובתה מאתים דברי רבי מאיר.
וחכמים אומרים: מוכת עץ, כתובתה מנה.
רבי חנינא משם רבי אליעזר
טעמיה דרבי מאיר: ואיש לא ידעה, הא אם נבעלה מעץ, בתולה!
טעמייהו דרבנן: בתולה, הא אם נבעלה מעץ, אינה בתולה!
אמר רבי יוחנן: לא נבעלה אשה ממהול לשמונה תחילה, אלא רבקה.
אמר ריש לקיש: לפי שבנותן של עובדי כוכבים משמרות עצמן ממקום ערותן, ומפקירות עצמן ממקום אחר, אבל זאת בתולה ממקום בתולים, ואיש לא ידעה ממקום אחר.
אמר רבי יוחנן: ממשמע שנאמר בתולה, אין אנו יודעים ואיש לא ידעה?!
אלא אפילו אדם לא תבע בה, על שם (תהלים קכה): לא ינוח שבט הרשע וגו'.
ותרד העינה ותמלא כדה ותעל
כל הנשים יורדות וממלאות מן העין, וזו כיון שראו אותה המים, מיד עלו.
אמר לה הקב"ה: את סימן לבניך, מה את, כיון שראו אותך המים מיד עלו, אף בניך כיון שהבאר רואה אותן, מיד תהיה עולה.
הה"ד (במדבר כא): אז ישיר ישראל את השירה הזאת עלי באר:
ו [פגישת אליעזר עם רבקה]
ויאמר הגמיאני נא מעט מים מכדך, גמייה אחת.
והאיש משתאה לה
ר' יוחנן דציפורין אמר: ממצמץ ומביט בה, ההצליח ה'?!
ויהי כאשר כלו הגמלים לשתות ויקח וגו'
רב הונא בשם רבי יוסף: אבן יקרה היה בו, והיה משקלה בקע ושני צמידים.
על ידיה, כנגד שני לוחות.
עשרה זהב משקלם, כנגד עשרת הדברות.
ויאמר בת מי את הגידי נא לי וגו', לינה אחת.
ותאמר בת בתואל אנכי, בן מלכה, גם מקום ללון, לינות הרבה.
ויקד האיש וישתחוו לה', מכאן שמודים על בשורה טובה.
ויאמר ברוך ה' אלהי אדוני אברהם אשר לא עזב חסדו וגו'. ממה שקפצה הדרך לפני, הייתי יודע, שבדרך נחני ה', בית אחי אדוני:
ז [רבקה מספרת בביתה על אליעזר]
אמר רבי יוחנן: אין האשה רגילה, אלא לבית אמה.
אתיבון ליה: והכתיב, ותגד לאביה?!
אמר להם שמתה אמה ולמי היה לה להגיד לא לאביה?!
ולרבקה אח ושמו לבן
רבי יצחק אמר: לשבח פרדוכוס.
ר' ברכיה אמר: לגנאי, מלובן ברשע.
וירץ לבן אל האיש החוצה אל העין, מעייניה ליה.
עומד על הגמלים על העין, מעיין גרמיה.
ויאמר בא ברוך ה', שהיה סבור בו, שהוא אברהם שהיה קלסתר פניו דומה לו.
אמר רבי יוסי ב"ר דוסא: כנען הוא אליעזר, ועל ידי ששרת אותו צדיק באמונה, יצא מכלל ארור לכלל ברוך.
ויאמר בא ברוך ה'
אמר רבי יעקב בשם ר' יוחנן דבית גוברין: עבד ליה אפטרה. ומה אם אליעזר, ע"י ששרת את הצדיק באמונה, יצא מכלל ארור לכלל ברוך, ישראל שעושין חסד עם גדוליהם ועם קטניהם בידיהם ורגליהם עאכ"ו!
למה תעמוד בחוץ?
אין כבודך שתשב בחוץ.
ואנכי פניתי הבית, מטינופת של עבודת כוכבים:
ח [יפה שיחתן של עבדי אבות מתורתן של בנים]
ר' הונא ור' ירמיה, שאל לר' חייא בר רבה: לא היו גמליו של אברהם אבינו דומים לחמורו של ר' פנחס בן יאיר?
חמרתיה דר' פנחס בן יאיר נסבוה לסטאי, עבדת גבון תלתא יומין, ולא טעמת כלום.
אמרין: סופה מייתה, ותסרי מערתא עלינו, נמסרה לרבונה.
שלחוה ועלת בביתא דמרה, כיון דעלתה נהקת וחכים קלה.
אמר: פתחו לאותה העניה, ויהבו לה דתיכול, דאית לה תלתא יומין דלא טעמה מידי, יהבין לה שעורין, לא טעמתון.
אמרין ליה: רבי, יהבינן לה שערין ולא טעמתון.
אמר לו: תקנתיהו?
אמרון ליה: אין אפיקתון דמאי?
אמרו: לא כן אלפין רבי, הלוקח זרע לבהמה, וקמח לעורות, ושמן לנר, ושמן לסוך בו את הכלים פטורין מן הדמאי?!
אמר לו: מאי נעביד לה, והיא מחמרה על גרמה.
ר' ירמיה שלח לרבי זעירא חד קרטיל דתאינין.
רבי ירמיה אמר אפשר רבי זעירא אכילהון, דלא מתקנן?!
רבי זעירא אמר אפשר לרבי ירמיה דלא משלח להון מתקנן?!
בין דין לדין, איתאכלון תאנים בטיבלייהו.
למחר קם ר' ירמיה עם רבי זעירא.
אמר ליה: תקנת אילין תאנייא?
אמר ליה: לא!
אמר רבי אבא בר ימינא לרבי זעירא: אין הוון קדמאין מלאכין, אנן בני נש! ואין הוון בני נשי, אנן חמרין, ולית אנן כחמרתיה דר' פנחס בן יאיר, חמרתיה דר' פנחס בן יאיר יהבון לה שערי דטיבלא, לא אכלת יתהון, ואנן אכלינן תאנייא דטבילין.
ויתן תבן ומספוא לגמלים
אמר רבי אחא: יפה שיחתן של עבדי בתי אבות מתורתן של בנים.
פרשתו של אליעזר שנים ושלושה דפים. הוא אומרה ושונה, ושרץ מגופי תורה ואין דמו מטמא כבשרו, אלא מריבוי המקרא.
ר' שמעון בן יוחאי אומר: טמא הטמא.
ר' אליעזר בן יוסי אומר: זה וזה.
ומים לרחוץ רגליו, ורגלי האנשים אשר אתו
אמר רבי אחא: יפה רחיצת רגלי עבדי בתי אבות, מתורתן של בנים, שאפילו רחיצת רגלים, צריך לכתוב. והשרץ מגופי תורה ואין דמו מטמא כבשרו, אלא מריבוי המקרא.
ר' שמעון בן יוחאי אומר: טמא הטמא.
ר' אליעזר בן יוסי אמר: זה וזה.
ט [דברי אליעזר בבית בתואל]
אמר רבי יצחק: מילתא דאית בך מגניא קדים ואמרה.
ועתה אם ישכם עושים חסד ואמת את אדוני הגידו לי וגו' ואפנה על ימין או על שמאל
על ימין, זה ישמעאל.
על שמאל, זה לוט, היך מה דאת אמר: (בראשית יג) אם השמאל ואימינה אם הימין ואשמאילה:
י [מה' יצא הדבר]
מהיכן יצא?
רבי יהושע בר נחמיה, בשם ר' חנינא בר יצחק: מהר המוריה יצא.
ורבנן אמרי:
מהיכן יצא?
ותהי אשה לבן אדוניך כאשר דבר ה':
יא [הצידה שיש לאדם לקחת בצאתו לדרך]
ר' הונא אמר: קונבי.
רבנן אמרי: קליות ואגוזים. וקליות היו חביבין מכל?!
אלא ללמדך, שאם יוצא אדם לדרך ואין אצטרכיא עמו, מסתגף הוא.
ודכוותה (שמות ג): ושאלה אשה משכנתה וגו' ושמלות היו חביבות מן הכל?!
אלא ללמדך שאם יצא אדם לדרך, ואין כסותו עמו, מסתגף.
ודכוותה (עזרא א) וכל סביבותיהן חזקו בידיהם וגו':
יב [עונשו של בתואל]
ובתואל היכן הוא?
ביקש לעכב וניגף בלילה.
הה"ד (משלי יא) צדקת תמים תיישר דרכו.
צדקת תמים, זה יצחק.
תיישר דרכו, של אליעזר.
וברעתו ידחה רשע, זה בתואל, שניגף בלילה.
תשב הנערה אתנו ימים, אלו שבעת ימי אבלו.
או עשור, אלו י"ב חודש, שנותנין לבתולה לפרנס את עצמה.
ויאמרו נקרא לנערה, מכאן שאין משיאין את היתומה אלא על פיה.
ויקראו לרבקה ויאמרו לה
רבי יצחק אמר: מרמזים בה.
התלכי, התלכי?!
ותאמר אלך, הולכת אני על כרחכם, שלא בטובתכם:
יג [הברכה שברכו את רבקה]
אמר רבי אייבו: דווין ושפופין היו, ולא היו מפרינין אלא בפה.
אחותנו את היי לאלפי רבבה
רבי ברכיה ור' לוי בשם ר' חמא בר חנינה:
מפני מה לא נפקדה רבקה עד שנתפלל עליה יצחק?
שלא יהיו עובדי כוכבים אומרים: תפלתנו עשתה פירות. אלא ויעתר יצחק לה' לנוכח אשתו.
רבי ברכיה בשם רבי לוי אמר: (איוב כט) ברכת אובד עלי תבא
ברכת אובד, זה לבן הארמי, שנאמר: ארמי אובד אבי.
עלי תבא, זו רבקה.
אחותנו את היי לאלפי רבבה, ועמדו ממנה אלופים מעשו, ורבבה מיעקב.
אלופים מעשו: אלוף תימן, אלוף קנז.
מיעקב רבבה: דכתיב (יחזקאל יז): רבבה כצמח השדה נתתיך.
ויש אומרים: אף אלו ואלו עמדו מישראל, דכתיב (במדבר יא): ובנחה יאמר שובה ה' רבבות אלפי ישראל:
יד [רבקה ונערותיה הולכות עם אליעזר]
אמר רבי לוי: שכן דרך הגמלים גדלים במזרח.
רבנן אמרי: מה גמל זה, יש בו סימן טומאה וסימן טהרה, כך העמידה רבקה צדיק ורשע.
ותלכנה אחרי האיש, שכעור לאיש להיות מהלך אחר האשה.
ויצחק בא, מבוא אתא ממיתא.
ולהיכן הלך?
באר לחי רואי, הלך להביא את הגר, אותה שישבה על הבאר ואמרה: לחי העולמים, ראה בעלבוני.
ויצא יצחק לשוח בשדה לפנות ערב, אין שיחה אלא תפלה, שנאמר (תהלים קב): תפלה לעני כי יעטוף ולפני ה' ישפוך שיחו.
וכן הוא אומר (שם נה): ערב ובוקר וצהרים אשיחה וגו':
טו [פגישת רבקה את יצחק]
אמר רבי הונא: צפת שידו שטוחה בתפלה.
אמרה ודאי אדם גדול הוא, לכך שאלה עליו.
ותפול מעל הגמל, איתרכינת, היך מה דאת אמר (תהלים לז): כי יפול לא יוטל.
ותאמר אל העבד
ר' חייא אמר, ראתה אותו הדור ותוהא מפניו, היך מה דאת אמר: הנה בעל החלומות הלזה בא.
רבנן אמרי: הוא ופלסונו.
הלזה, אלון זה.
ויאמר העבד: הוא אדוני.
שתים הם שנתכסו בצעיף וילדו תאומים, רבקה ותמר.
רבקה, ותקח הצעיף.
תמר, ותכס בצעיף ותתעלף.
ויספר העבד ליצחק
אמר רבי אלעזר: כללה של תורה מרובים מפרטיה, שאילו בא לכתוב שנים וג' דפין, היה כותב.
ורבנן אמרי: דברי שבח גלה לו, מה שקפצה הארץ לפניו:
טז [הברכות באהלה של שרה ורבקה]
כל ימים שהיתה שרה קיימת, היו דלתות פתוחות לרוחה, וכיון שמתה שרה, פסקה אותה הרוחה, וכיון שבאת רבקה חזרה אותה הרוחה.
וכל ימים שהיתה שרה קיימת, היה ברכה משולחת בעיסה, וכיון שמתה שרה, פסקה אותה הברכה, כיון שבאת רבקה חזרה.
כל ימים שהיתה שרה קיימת, היה נר דולק מלילי שבת ועד לילי שבת, וכיון שמתה פסק אותו הנר, וכיון שבאת רבקה חזר.
וכיון שראה אותה שהיא עושה כמעשה אמו קוצה חלתה בטהרה וקוצה עיסתה בטהרה מיד,
ויביאה יצחק האהלה
אמר רבי יודן: למדתך תורה, שאם יהיה לאדם בנים גדולים, יהיה משיאן מתחלה ואח"כ הוא נושא לו אשה.
ממי אתה למד?
מאברהם, בתחלה ויביאה יצחק האהלה שרה אמו, ואחר כך: ויוסף אברהם ויקח אשה.
|
