|
פרשה סה: עשיו, נשותיו ומעשיו
א [עשיו מחקה את יצחק אביו]
הה"ד (תהלים פ): יכרסמנה חזיר מיער.
ר' פנחס בשם רבי סימון: מכל הנביאים לא פירסמוה אלא שנים: משה ואסף.
משה אמר (דברים יד): ואת החזיר, כי מפריס פרסה הוא.
אסף, אמר: יכרסמנה חזיר מיער.
למה הוא מושלה בחזיר?
אלא, מה חזיר הזה בשעה שהוא רובץ הוא מפשיט את טלפיו, כלומר שאני טהור, כך מלכות הזאת הרשעה, גוזלת וחומסת נראת כאלו מצעת את הבימה.
כך עשיו כל ארבעים שנה, צד נשי אנשים ומענה אותם, וכיון שהגיע לארבעים שנה, דימה עצמו לאביו.
אמר: מה אבא נשא אשה בן ארבעים שנה, אף אני נושא אשה בן ארבעים שנה, הה"ד: ויהי עשו בן ארבעים שנה:
ב [עשו נושא אשה]
ר' יודן פתח: (תהלים סח) אלהים מושיב יחידים ביתה וגו'.
היא דעתיה דר' יהודה, דאמר רבי יהודה: אפילו ממזר אחד בסוף העולם, וממזרת אחת בסוף העולם, הקב"ה מביאן ומזווגן זה לזה.
מאי טעמיה?
אלהים מושיב יחידים ביתה, כך, לפי שכתוב (דברים כ): החרם תחרימם החתי והאמורי ייתי הדין מחיק שמא, ויסב להדא מחיקת שמא:
ג [עשו הרשע מצא את זיוגו בבנות חת]
(ויקרא יא) את כל עורב למינו.
בימי ר' חייא רבה, עלה זרזיר אחד לארץ ישראל. אתון טעינין ליה לגביה.
אמרו ליה: מהו דניכליניה?
אמר לון: אזלון יהבו יתיה על איגרא, וכל עוף דשכן על גביה, מן מיניה הוא.
אזלין יהבו יתיה על איגרא, ואתא הדין עורבא מיצראה, שכן על גביה.
אמר: מסאב הוא, דמן מיניה הוא, דכתיב: ואת כל עורב למינו.
אמרו: לא הלך עורב אצל זרזיר, אלא שהוא מינו.
כך לפי שכתוב בו: כי החרם תחרימם, ייתי הדין מחיק שמא, ויסב להדא מחיקת שמא,
ויהי עשו בן ארבעים שנה:
ד [נשות עשו מורת רוח ליצחק]
למה ליצחק תחלה?
אלא ע"י שהיתה רבקה בת כומרים, לא היתה מקפדת על טנופת עבודת כוכבים.
וזה ע"י שהיה בן קדושים, היה מקפיד על טנופת עבודת כוכבים, לפיכך, ליצחק תחלה.
דבר אחר:
למה ליצחק תחלה?
אלא לפי שהדבר תלוי בה, שנאמר: ויאמר ה' לה: שני גוים בבטנך, לפיכך ליצחק תחלה.
דבר אחר:
למה ליצחק תחלה?
אלא דרכה של אשה להיות יושבת בתוך ביתה, ודרכו של איש להיות יוצא לדרך, ולמד בינה מבני אדם. וזה על ידי שכהו בעיניו והוא יושב בתוך הבית. לפיכך. ליצחק תחלה.
אמר ריב"ל: גרם להורו, לסלק ממנו רוח הקדש:
ה [ותכהין עיניו - א]
ר' יצחק פתח: (ישעיה ה) מצדיקי רשע עקב שחד, כל מי שנוטל שוחד ומצדיק את הרשע, בעקב, וצדקת צדיקים יסורו ממנו.
וצדקת צדיקים, זה משה.
יסורו ממנו, זה יצחק, ע"י שהצדיק את הרשע, כהו עיניו, ויהי כי זקן יצחק וגו':
ו [ותכהין עיניו - ב]
אמר רבי יהושע בן לוי לא ממה שהיתה רבקה אוהבת את יעקב יותר מעשו, עשתה את הדבר הזה, אלא אמרה: לא יעול ויטעי בההוא סבא, על שם תועבת ה' גם שניהם, ועל ידי שהצדיק את הרשע, כהו עיניו. ויהי כי זקן יצחק ותכהין עיניו:
ז [ותכהין עיניו - ג]
אמר ר' יצחק: ומה אם מי שנטל שוחד, ממי שהיה חייב לו כהו עיניו, הלוקח שוחד ממי שאינו חייב לו עאכ"ו! ויהי כי זקן יצחק וגו':
ח [הקב"ה סיבב כך שיעקב יקבל את הברכות]
אמר רבי חנינא: כל פעולות ומחשבות שפעלת אלינו, בשבילנו.
למה כהו עיניו של יצחק?
כדי שיבא יעקב ויטול את הברכות, ויהי כי זקן יצחק:
ט [בקשת האבות לטובת ישראל]
אמר לפניו: רבון העולמים! אדם ובנו נכנסין למקום ואין אדם יודע למי מכבד! מתוך שאתה מעטרו בזקנה, אדם יודע למי מכבד.
אמר לו הקדוש ברוך הוא: חייך! דבר טוב תבעת, וממך הוא מתחיל! מתחלת הספר ועד כאן אין כתיב זקנה, וכיון שעמד אברהם, נתן לו זקנה, ואברהם זקן בא בימים.
יצחק תבע יסורין, אמר לפניו: רבון כל העולמים! אדם מת בלא יסורים, מדת הדין מתוחה כנגדו, מתוך שאתה מביא עליו יסורים, אין מדת הדין מתוחה כנגדו!
אמר לו הקב"ה: חייך! דבר טוב תבעת, וממך אני מתחיל! מתחלת הספר ועד כאן אין כתיב יסורין, וכיון שעמד יצחק, נתן לו יסורים, ויהי כי זקן יצחק ותכהין.
יעקב תבע את החולי, אמר לפניו: רבון העולמים! אדם מת בלא חולי ואינו מיישב בין בניו! מתוך שהוא חולה שנים או שלושה ימים, הוא מיישב בין בניו.
אמר לו הקדוש ברוך הוא: חייך! דבר טוב תבעת, וממך הוא מתחיל! (בראשית מח): ויאמר ליוסף הנה אביך חולה.
אמר רבי לוי: אברהם חידש זקנה, יצחק חידש יסורים, יעקב חידש חולי, חזקיהו חידש חולי שיתרפא.
אמר לו: העמדת אותו עד יום מותו, אלא מתוך שאדם חולה ועומד, חולה ועומד, הוא עושה תשובה.
אמר לו הקב"ה: חייך! דבר טוב תבעת, וממך אני מתחיל! הה"ד (ישעיה לח): מכתב לחזקיהו מלך יהודה בחלותו, ויחי מחליו.
אמר רבי שמואל בר נחמן: מכאן, שהיה בין חולי לחולי, חולי כבד משניהם:
י [מדוע כהו עיניו של יצחק?]
אמר רבי אלעזר בן עזריה: מראות ברע, מראות ברעתו של רשע.
אמר הקדוש ברוך הוא: יהיה יצחק יוצא לשוק, ויהון ברייתא אמרין: דין אבוה דההוא רשיעא! אלא, הריני מכהה את עיניו והוא יושב בתוך ביתו, הה"ד (משלי כח): בקום רשעים יסתר אדם, מכאן אמרו: כל המעמיד בן רשע, או תלמיד רשע, סוף שעיניו כהות.
תלמיד רשע, מאחיה השילוני (מלכים א יד): ואחיה לא יכול לראות, כי קמו עיניו משיבו, שהעמיד את ירבעם תלמיד רשע.
בן רשע, מיצחק, ויהי כי זקן יצחק ותכהין עיניו.
דבר אחר:
מראות, מכח אותה ראיה, שבשעה שעקד אברהם אבינו את בנו על גבי המזבח, בכו מלאכי השרת, הה"ד (ישעיה לג): הן אראלם צעקו חוצה וגו', ונשרו דמעות מעיניהם לתוך עיניו, והיו רשומות בתוך עיניו, וכיון שהזקין כהו עיניו.
הה"ד: ויהי כי זקן יצחק וגו'.
דבר אחר:
מראות, מכח אותה הראיה, שבשעה שעקד אברהם אבינו את יצחק בנו על גבי המזבח, תלה עיניו במרום והביט בשכינה מושלים אותו.
משל למה הדבר דומה למלך, שהיה מטייל בפתח פלטין שלו, ותלה עיניו וראה בנו של אוהבו מציץ עליו בעד החלון.
אמר: אם הורגו אני עכשיו, מכריע אני את אוהבי, אלא גוזרני שיסתמו חלונותיו.
כך בשעה שהעקיד אברהם אבינו את בנו על גבי המזבח, תלה עיניו והביט בשכינה, אמר הקב"ה: אם הורגו אני עכשיו, אני מכריע את אברהם אוהבי, אלא גוזר אני, שיכהו עיניו, וכיון שהזקין כהו עיניו, ויהי כי זקן יצחק וגו':
יא [צביעותו של עשו]
אמר ר' אלעזר בר שמעון: למדינה שהיתה מכתבת ענקמון למלך, והיתה שם אשה אחת והיה לה בן ננס, והיתה קוראה אותו מקרוא לפרוס.
אמרה: בני מקרוא לפרוס, אין אתם מכתיבין אותו?!
אמרו: אם בעיניך מקרוא לפרוס, בעינינו הוא ננס שבננסים!
כך אביו קורא אותו גדול, ויקרא את עשו בנו הגדול. אמו קראת אותו גדול, ותקח רבקה את בגדי עשו בנה הגדול החמודות.
אמר להם הקדוש ברוך הוא: אם בעיניכם הוא גדול, בעיני הוא קטן, (עובדיה א): הנה קטן נתתיך בגוים בזוי אתה מאד.
אמר רבי ברכיה: לקבל תורא טבחא, הה"ד (ישעיה לד): כי זבח לה' בבצרה, וטבח גדול בארץ אדום.
ויאמר אליו בני! ויאמר אליו הנני!
הה"ד (משלי כו): כי יחנן קולו אל תאמן בו וגו'.
חזקיהו תורגמינא אמר: (שם) כי שבע תועבות בלבו, את מוצא תועבה אחת כתיב בתורה, וכתוב בה עשר, (דברים יח): לא ימצא בך מעביר בנו ובתו באש וגו' וחובר חבר ושואל אוב וידעוני וגו'
כאן שכתוב שבע, עאכ"ו!
הוי, כי שבע תועבות, כי שבעים תועבות בלבו.
ויאמר אליו הנני:
יב [שבעה דברים מכוסים מן האדם]
תני שבעה דברים מכוסים מבני אדם, ואלו הן:
יום המיתה,
ויום הנחמה,
ועומק הדין,
ואין אדם יודע במה הוא משתכר,
ואין אדם יודע מה בלבו של חבירו,
ואין אדם יודע מה בעיבורה של אשה,
ומלכות הרשעה אימתי נופלת.
יום המיתה מנין? דכתיב (קהלת ט): כי גם לא ידע האדם את עתו.
יום הנחמה מנין? דכתיב (ישעיה ס): אני ה', בעתה אחישנה.
ואין אדם יודע מה בעומקו של דין, שנאמר (דברים א): כי המשפט לאלהים הוא.
ואין אדם יודע במה הוא משתכר, דכתיב (קהלת ג): מתת אלהים הוא.
ואין אדם יודע מה בלבו של חברו, דכתיב (ירמיה יז): אני ה' חוקר לב.
ואין אדם יודע מה בעיבורה של אשה, דכתיב (קהלת יא): כעצמים בבטן המלאה.
ומלכות הרשעה אימתי נופלת, דכתיב (ישעיה סג): כי יום נקם בלבי:
יג [ועשה לי מטעמים]
סב מאני זינך, שלא תאכילני גזילות וחמסים.
תֶּלְיְךָ, אמר לו: הרי הברכות תלויות למאן דחמי ליה למתברכא, הוא מתבריך.
דבר אחר:
שא נא כליך, זו בבל, (דניאל א): ואת הכלים הביא בית אוצר אלהיו.
תֶּלְיְךָ, זו מדי, (אסתר ו): ויתלו את המן על העץ.
קשתך, זו יון, שנאמר (זכריה ט): כי דרכתי לי יהודה קשת.
וצא השדה, זו אדום, ארצה שעיר שדה אדום.
ועשה לי מטעמים
ר' אליעזר בשם רבי יוסי בר זימרא אמר: שלושה דברים נאמרו בו בעץ שאכל אדה"ר:
טוב למאכל,
ויפה לעינים,
ומוסיף חכמה.
ושלושתן נאמרו בפסוק א', שנאמר (בראשית ג): ותרא האשה כי טוב העץ למאכל, מכאן שהוא טוב למאכל וכי תאוה הוא לעינים, מכאן שהוא יפה לעינים להשכיל, מכאן שהוא מוסיף חכמה, היך מה דאת אמר: (תהלים פט): משכיל לאיתן.
וכן יצחק אמר: ועשה לי מטעמים.
אמר לו: בתחלה הייתי נהנה מן הראייה, ועכשיו איני נהנה אלא מן הטעם.
וכן שלמה אומר: (קהלת ה): ברבות הטובה רבו אוכליה, מכאן לסומין שאינם שבעים, לא דמי ההוא דחמי סולגיתא פניא וכפן, לההוא דחמי סולגיתא מליא ושבע.
וילך עשו השדה לצוד ציד להביא, אם מצא הרי מוטב, ואם לאו, להביא, מן הגזילות ומן החמסין:
יד [מעשיה של רבקה ע"מ להסב את הברכות ליעקב]
אמר רבי לוי: לך וקדם את האומה, שמשולה לצאן, היך מה דאת אמר: (יחזקאל יד) ואתן צאני צאן מרעיתי.
ולקח לי משם שני גדיי עזים טובים
אמר רבי לוי: אם מצאת הרי מוטב, ואם לאו, הבא לי מפרפורנין שלי, שכך כתב לה שהוא מעלה לה שני גדיים בכל יום.
טובים
ר' חלבו אמר: טובים לך, שעל ידן את נוטל את הברכות, וטובים לבניך, שעל ידן הוא מתכפר להם ביוה"כ, דכתיב (ויקרא טז): כי ביום הזה יכפר וגו':
טו [דו שיח בין יעקב לרבקה אמו]
ואנכי איש חלק, כמה דאת אמר: (דברים לב): כי חלק ה' עמו.
רבי לוי אמר:
משל לקווץ וקרח, שהיו עומדין על שפת הגורן, ועלה המוץ בקווץ ונסתבך בשערו, עלה המוץ בקרח ונתן ידו על ראשו והעבירו.
כך, עשו הרשע מתלכלך בעונות כל ימות השנה, ואין לו במה יכפר, אבל יעקב מתלכלך בעונות כל ימות השנה, ובא יום הכפורים ויש לו במה יכפר, שנא' (ויקרא טז): כי ביום הזה יכפר.
רבי יצחק אמר: לא שאול הוא לה, ולא שאולה היא ליה, אלא, ונשא השעיר עליו, זה עשו שנאמר הן עשו אחי איש שעיר.
את כל עונותם, עונות תם, שנאמר (שם כה): ויעקב איש תם.
אולי ימושני אבי והייתי בעיניו כמתעתע, כמת וכתועה, וכעובד עבודת כוכבים.
והבאתי עלי קללה וגו', אפילו ברכה אחת, שהוא עתיד ליתן בסוף, אינו נותנה לי.
ותאמר לו אמו עלי קללתך בני
רבי אבא בר כהנא אמר: אדם שחטא, לא אמו נתקללה?! שנאמר (בראשית ג): ארורה האדמה בעבורך. אף אתה, עלי קללתך, בני!
אמר ר' יצחק: עלי ליכנס ולומר לאביך, יעקב צדיק ועשו רשע.
וילך ויקח ויבא לאמו, אנוס וכפוף ובוכה:
טז [בגדי החמודות של עשו]
אשר אתה בבית, שבהן היה משמש את אביו.
אמר ר' שמעון בן גמליאל: כל ימי הייתי משמש את אבא, ולא שמשתי אותו אחד ממאה ששמש עשו את אביו. אני, בשעה שהייתי משמש את אבא, הייתי משמשו בבגדים מלוכלכין, ובשעה שהייתי יוצא לדרך הייתי יוצא בבגדים נקיים, אבל עשו, בשעה שהיה משמש את אביו, לא היה משמשו אלא בבגדי מלכות.
אמר: אין כבודו של אבא להיות משמשו, אלא בבגדי מלכות, הה"ד: אשר אתה בבית.
כמה נשים היו לו ואת אמרת אשר אתה בבית?
אלא, דהוה ידע מאי עובדיהון.
אמר רבי אבא בר כהנא: עובדא הוה בהדא סיעא דפריצין, בהדה כפר חטיאה, דהוון נהיגין אכלין ושתין בכנישתא, כל פתי רמשא דשבא. מן דהוון אכלין, הוו נסבין גרמיא ומסלקי יתהון על ספרא. חד מנהון דמך.
אמרו ליה: למאן את מפקיד על בנך לשמרו?
אמר להון: לספרא.
והלא כמה רחימין היו לו, והוא אומר לספרא?!
אלא, דהוה ידע מה עובדיהון, ודספרא היך מנהון טב.
כך כמה נשים היו לו, ואת אמרת אשר אתה בבית?!
אלא, דהוה ידע מה עובדיהון:
יז [מעשה נסים בהבאת המטעמים]
אמר רבי יוחנן: תרי אדרעין דאבונן יעקב, כתרין עמודין דיפרא סופא, ואת אמרת הלבישה על ידיו?! אלא, חייטתהון.
ר' הונא בשם ר' יוסי אמר: שני תמידים, שהיו ישראל מקריבין בחג, היו מרכיבין אותן על שני הוגנין, והיו רגליהם שפופות בארץ.
ר' הונא בשם ר' יוסי אמר: קינמון הזה היה גדול בא"י, והיו עזים וצביים מגיעים לראשו של אילן, ואוכלים ממנו.
אמר רבי חנינא: והלא עגלים נשחטים בארץ ישראל, וזיתים נקצצים, ועפר שבהרים, מעשה נסים הם.
אמר רבי מונא: הכל מעשי נסים.
ותתן את המטעמים, ואת הלחם.
ליוותה אותו עד הפתח, אמרה: עד כאן הייתי חייבת לך, מכאן ואילך, ברייך יקום לך:
יח [יעקב אצל יצחק]
אמר רבי לוי: אנכי עתיד לקבל עשרת הדברות, אבל עשו בכורך!
קום נא שבה
אמר לו הקב"ה ליעקב: אתה אמרת קום נא שבה, חייך! בו בלשון אני פורע לך, שנאמר (במדבר י): קומה ה' ויפוצו אויביך.
(משלי יג) ויש נספה בלא משפט, זה עשו.
אמר הקדוש ברוך הוא לעשו: אתה אמרת יקום אבי, גדא דעבודת כוכבים, דאת קאים. חייך! בו אף אני בו, בלשון אני פורע לך, (תהלים סח): יקום אלהים יפוצו אויביו:
יט [דבריו של יעקב]
מהרת למצא את הברכה.
בני, אביך נתברך בן שבעים וחמש שנים, ואתה בן ששים ושלוש שנים.
ויאמר כי הקרה ה' אלהיך לפני
רבי יוחנן וריש לקיש
חד מנהון אמר: אם לקורבנך המציא לך הקדוש ברוך הוא, שנאמר: (בראשית כב): וישא אברהם את עיניו, וירא והנה איל, למאכלך על אחת כמה וכמה!
ואוחרנא אמר: אם לזווגך המציא לך, דכתיב (שם כה): הקרה נא לפני היום.
וכתיב (שם): וירא והנה גמלים באים, למאכלך על אחת כמה וכמה!
כי הקרה ה' אלהיך לפני
רבי יוחנן אמר: לעורבא, דאייתי נורא על קניה, בשעה שאמר: כי הקרה ה' אלהיך לפני, אמר יצחק: יודע אני, שאין עשו מזכיר שמו של הקדוש ברוך הוא, זה מזכיר, אין זה עשו, אלא יעקב, כיון שאמר יצחק ליעקב גשה נא ואמושך בני, נשפכו מים על שוקיו והיה לבו רפה כשעוה, וזימן לו הקדוש ברוך הוא שני מלאכים, אחד מימינו ואחד משמאלו, והיו אוחזין אותו במרפקו כדי שלא יפול, הה"ד (ישעיה מא): אל תשתע כי אני אלהיך אל תשוע:
כ [דרכם של יעקב ועשו]
דבר אחר:
הקול קול יעקב, אין יעקב שולט אלא בקולו.
הקול קול יעקב והידים ידי עשו, אין עשו שולט, אלא בידים.
דבר אחר:
הקול קול יעקב
אמר רבי פנחס: קולו של יעקב מכניס, והידים ידי עשו, מרמיז ליה והוא אתי.
דבר אחר:
הקול קול יעקב
אמר רבי ברכיה: בשעה שיעקב מרכין בקולו, ידי עשו שולטות, דכתיב (שמות טו): וילונו כל העדה, ויבא עמלק.
ובשעה שהוא מצפצף בקולו, אין הידים ידי עשו, אין ידי עשו שולטות.
אמר רבי אבא בר כהנא: לא עמדו פילוסופין בעולם כבלעם בן בעור וכאבנימוס הגרדי. נתכנסו כל עובדי כוכבים אצלו.
אמרו לו: תאמר שאנו יכולים ליזדווג לאומה זו?
אמר: לכו וחזרו על בתי כנסיות ועל בתי מדרשות שלהן, ואם מצאתם שם תינוקות מצפצפין בקולן, אין אתם יכולים להזדווג להם, שכך הבטיחן אביהן ואמר להם: הקול קול יעקב, בזמן שקולו של יעקב מצוי בבתי כנסיות, אין הידים ידי עשו, ואם לאו, הידים ידי עשו, אתם יכולים להם.
הקול קול יעקב, בפילגש בגבעה (שופט' כא): ארור נותן אשה לבנימין.
הקול קול יעקב, בימי ירבעם, קול בכי, שהרגו מהם חמש מאות אלף ,הה"ד (ד"ה ב יג): ולא עצר כח ירבעם.
אמר רבי שמואל בר נחמן: מה את סבור, שירבעם ניגף והלא לא ניגף אלא אביה.
ולמה ניגף?
ר' אבא בר כהנא אמר: על ידי שהעביר הכרת פנים של ישראל, דכתיב (ישעיה ג): הכרת פניהם ענתה בם.
ורבי לוי אמר: ע"י שהעמיד עליהם שומרים שלושה ימים, עד שנתקלקלה צורתן. דתנן: אין מעידין אלא על פרצוף פנים עם החוטם, אף על פי שיש סימנין בגופו ובכליו. ואין מעידים אלא עד שלושה ימים. עליהם הוא אומר (ירמיה טו): עצמו לי אלמנותיו מחול ימים.
רבי יוחנן וריש לקיש ורבנן
ר' יוחנן אמר: על שבזה לאחיה השילוני, שנא' (מ"א כא): ועמכם אנשים בני בליעל. קרא לאחיה השילוני בליעל.
ריש לקיש אמר: על שחסדם ברבים, שנאמר: ואתם המון רב ועמכם עגלי זהב.
ורבנן אמרי: על שבאת עבודת כוכבים לידו ולא בטלה, שנא' (שם): וירדוף אביה אחרי ירבעם.
וכתיב: וילכוד ממנו ערים, את בית אל ואת בנותיה.
וכתיב: וישם את האחד בבית אל.
והרי דברים קל וחומר, ומה אם מלך, על ידי שהונה מלך כמוהו, ענשו הכתוב וניגף, הדיוט, שהוא מונה הדיוט, על אחת כמה וכמה!
כא [הקול קול יעקב]
הקול קול יעקב, הא קולו משתק את העליונים ואת התחתונים.
רבי ראובן אמר: כתיב (יחזקאל א): בעמדם תרפינה כנפיהם.
בעמדם, וכי יש ישיבה למעלה?! לא כן אמר רבי שמואל, אין ישיבה למעלה, שנאמר (שם): ורגליהם רגל ישרה, אין להם קפיצים.
(דניאל ז) קרבית אל חד מן קאמיא, מה הוא דין לשון קאמיא? קיימיא.
(ישעיה ו) שרפים עומדים ממעל לו, וכל צבא השמים עומדים ואת אמרת בעמדם, אתמהא?!
ומה היא בעמדם?
בא עם דם, בשעה שישראל אומרין: שמע ישראל המלאכים שותקין, ואחר כך, תרפינה כנפיהן.
ומה הן אומרין?
ברוך כבוד ה' ממקומו, וברוך שם כבוד מלכותו.
רבי לוי אמר: (איוב לח) ברן יחד כוכבי בוקר ויריעו כל בני אלהים, מה שזרעו של יעקב, שנמשל לכוכבים, מקלסין, דכתיב בהון (דניאל יב): ומצדיקי הרבים, ככוכבים, ואח"כ, ויריעו כל בני אלהים, אלו מלאכי השרת.
מה הן אומרין?
ברוך שם כבוד מלכותו.
ר' שמואל בר נחמן אמר: כתיב (יחזקאל ג): ותשאני רוח, ואשמע אחרי קול רעש גדול וגו' רעש גדול, אתמהא?!
אלא, משקילסתי אני וחבירי, ואחר כך, ואשמע אחרי קול רעש גדול, ברוך כבוד ה' ממקומו. ומה הם אומרים: ברוך שם.
רבי יהודה בר אלעי היה דורש: הקול, קולו של יעקב מצווחת, ממה שעשו לו הידים ידי עשו.
אמר רבי יוחנן: קולו של אדריינוס קיסר, שהרג בביתר פ' אלף רבוא בני אדם:
כב [וירח את ריח בגדיו]
ויאמר גשה נא ושקה לי, אמר לו: את נושקני בקבורה, ואין אחר נושקני בקבורה.
ויגש וישק לו וירח את ריח בגדיו
אמר רבי יוחנן: אין לך דבר שריחו קשה מן השטף הזה של עזים, ואת אמרת וירח את ריח בגדיו ויברכהו?!
אלא, בשעה שנכנס אבינו יעקב אצל אביו, נכנסה עמו גן עדן, הדא הוא דאמר לו: ראה ריח בני כריח שדה.
ובשעה שנכנס עשו אצל אביו, נכנסה עמו גיהינום, היך מה דאת אמר: (משלי כ): בא זדון ויבא קלון.
דבר אחר:
וירח את ריח בגדיו ויברכהו, כגון יוסף משיתא, ויקום איש צרורות יוסף משיתא.
בשעה שבקשו שונאים להכנס להר הבית, אמרו: יכנס מהם ובהם תחלה.
אמרין ליה: עול, ומה דאת מפיק, דידך! נכנס והוציא מנורה של זהב.
אמרו לו: אין דרכו של הדיוט להשתמש בזו, אלא עול זמן תנינות, ומה דאת מפיק, דידך! ולא קיבל עליו.
אמר רבי פנחס: נתנו לו מכס ג' שנים ולא קיבל עליו.
אמר: לא דיי שהכעסתי לאלהי פעם אחת, אלא שאכעיסנו פעם שניה?!
מה עשו לו?
נתנו אותו בחמור של חרשים, והיו מנסרים בו. היה מצווח ואומר: ווי, אוי, אוי, שהכעסתי לבוראי!
ויקום איש צרורות היה בן אחותו של ר' יוסי בן יועזר איש צרידה, והוה רכיב סוסיא בשבתא. אזל קומי שריתא למצטבלא.
אמר לו: חמי סוסי דארכבי מרי, וחמי סוסך דארכבך מרך.
אמר לו: אם כך למכעיסיו, ק"ו לעושי רצונו!
אמר לו: עשה אדם רצונו יותר ממך?!
אמר לו: ואם כך לעושי רצונו, קל וחומר למכעיסיו!
נכנס בו הדבר כארס של עכנא, הלך וקיים בעצמו ארבע מיתות בית דין: סקילה, שריפה, הרג, וחנק.
מה עשה?
הביא קורה, נעצה בארץ, וקשר בה נימא, וערך העצים והקיפן גדר של אבנים, ועשה מדורה לפניה, ונעץ את החרב באמצע, והצית האור תחת העצים מתחת האבנים, ונתלה בקורה ונחנק. קדמתו האש, נפסקה הנימה, נפל לאש, קדמתו חרב, ונפל עליו גדר, ונשרף.
נתנמנם יוסי בן יועזר איש צרידה, וראה מטתו פרחה באויר.
אמר: בשעה קלה קדמני זה לגן עדן:
כג [הקב"ה הראה ליצחק את בניינן וחורבנן של בתי המקדש]
מלמד שהראה לו הקב"ה בית המקדש בנוי וחרב ובנוי.
ראה ריח בני, הרי בנוי, היך מה דאת אמר: (במדבר כח): ריח ניחוחי תשמרו.
כריח שדה, הרי חרב, כמה דאת אמר: (מיכה ג): ציון שדה תחרש.
אשר ברכו ה', בנוי ומשוכלל לעתיד לבא, כענין שנאמר (תהלים קלג): כי שם צוה ה' את הברכה, חיים עד העולם.
|
