פרשה סו: ברכת יצחק את יעקב


א [ברכת יצחק ליעקב]
ויתן לך האלהים מטל השמים
כתיב (איוב כט) שרשי פתוח אלי מים וטל ילין בקצירי

אמר איוב: על ידי שהיו דלתי פתוחות לרוחה, היו הכל קוצרין יבשות, ואני קוצר מלילות.
מה טעם?

שרשי פתוח אלי מים.
אמר יעקב: ע"י שהייתי עוסק בתורה שנמשלה כמים, זכיתי להתברך בטל, שנאמר: ויתן לך האלהים מטל השמים:

ב [ויתן לך האלהים מטל השמים - א]
ר' ברכיה פתח: (שיר ז) שובי שובי השולמית, שובי שובי ונחזה בך.
ארבעה פעמים כתיב שובי, כנגד ארבע מלכיות, שישראל נכנסין לתוכן לשלום ויוצאין בשלום. השולמית, אומה ששלום חי העולמים מתנהג בה. מאהל לאהל.

דבר אחר:

השולמית, אומה, שהכהנים משימין לה שלום בכל יום, שנאמר (במדבר ו): ושמו את שמי. וכתיב: וישם לך שלום.

השולמית, אומה, ששלום העולמים דר בתוכה, שנאמר (שמות כח): ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם.

השולמית, אומה, שאני עתיד ליתן בה שלום, שנאמר (ויקרא כו): ונתתי שלום בארץ.

השולמית, אומה שאני עתיד לנטות אליה שלום, הה"ד (ישעיה סו): כה אמר ה' הנני נוטה אליה כנהר שלום.

ר' שמואל בר תנחום ור' חנא בשם ר' אידי: אומה, שעשת שלום ביני ובין עולמי, שאלולי היא, הייתי מחריב את עולמי.

ר' הונא בשם ר' אחא פתח: (תהלים עה) נמוגים ארץ וכל יושביה היך מה דאת אמר: (שמות טו): נמוגו כל יושבי כנען?!
אנכי תכנתי אנכי,
כיון שקיבלו עליהם אנכי ה' אלהיך, תכנתי עמודיה סלה, ונתבשם העולם.

ר' אלעזר בן מרון אומר: אומה, שהיא משלמה אישטטיונו של עולם, הן הן בעוה"ז, הן הן בעוה"ב.

רבי לוי אמר: אומה, שכל טובה שהיא באה לעולם, אינה באה אלא בזכותה.
הגשמים אינם יורדין, אלא בזכותה.
הטללים אינם יורדין, אלא בזכותה, שנאמר ויתן לך האלהים מטל השמים.
לך, בזכותך, ובך הדבר תלוי:

ג [ויתן לך האלהים מטל השמים - ב]
ויתן לך יתן, ויחזור ויתן לך,
יתן לך ברכות,
ויתן לך כבישן,
יתן לך שלך,
ויתן לך של אביך,
יתן לך שלך,
ויתן לך של אחיך.

רבי אחא אמר: יתן לך, ויתן לך אלהותא.
אימתי? לכשתצטרך לה, הה"ד (שופטים טו): ויאמר ה' אלהים, זכרני נא! וחזקני נא!
אמר לפניו: רבון העולמים! הוי, זוכר לי אותה הברכה שברכני אבא, יתן לך, ויתן לך אלהותא.

מטל השמים, זה המן, שנאמר (שמות טז): ויאמר ה' אל משה הנני ממטיר לכם לחם מן השמים.
ומשמני הארץ,
זה הבאר, שהיתה מעלה להם מיני דגים שמנים, יותר מדאי.
ומשמני הארץ, אלו הקרבנות, כדכתיב (תהלים סו): עולות מחים אעלה לך.
ורב דגן, אלו הבחורים, דכתיב (זכריה ט): כי מה טובו ומה יפיו דגן בחורים.
ותירוש, אלו הבתולות, דכתיב (שם) ותירוש ינובב בתולות.

דבר אחר:

מטל השמים, זו ציון, שנאמר (תהלים קלב): כטל חרמון, שיורד על הררי ציון.
ומשמני הארץ, אלו הקרבנות.
דגן, אלו הבכורים.
תירוש, אלו הנסכים.

דבר אחר:

מטל השמים, זו מקרא.
ומשמני הארץ, זו משנה.
דגן, זו תלמוד.
תירוש, זה אגדה:

ד [יעבדוך עמים]
יעבדוך עמים, אלו שבעים אומות.
וישתחוו לך לאומים, אלו בני ישמעאל ובני קטורה, דכתיב בהון: אשורים ולטושים ולאומים.
הוי גביר לאחיך, זה עשו ואלופיו.
וישתחוו לך בני אמך, הכא את אמר: וישתחוו לך בני אמך
להלן את אמר (בראשית מט): וישתחוו לך בני אביך, אלא יעקב, על ידי שנטל ד' נשים: לאה ורחל זלפה ובלהה, הוא אומר: בני אביך.
יצחק נטל רבקה, אמר בני אמך.

אורריך ארור וגו', ולהלן אומר: מברכיך ברוך ואורריך ארור, אלא בלעם, ע"י שהיה שונא פתח בברכה וסיים בקללה, ויצחק שהיה אוהב, פתח בקללה וסיים בברכה.

רבי יצחק בר רבי חייא אמר: הרשעים, על ידי שתחלתן שלוה וסופן יסורין, פותחין בברכה וחותמין בקללה.
מברכיך ברוך ואורריך ארור, הצדיקים, ע"י שתחלתן יסורין וסופן שלוה, הם פותחין בקללה וחותמין בברכה, אורריך ארור ומברכיך ברוך:

ה [יעקב יצא ועשו נכנס]
ויהי כאשר כלה יצחק לברך את יעקב
אמר רבי אייבו: פוליונו של אבינו יצחק מפולש היה, זה בא מכאן וזה בא מכאן.

רבנן אמרי: כמין איסטריפומיטא, הדלתות היו נכפלין לאחוריהם.
עמד לו יעקב אחר הדלת, עד שנכנס עשו ויצא לו, הה"ד: אך יצא יצא יעקב, נראה כיוצא ואינו יוצא, ועשו אחיו בא מצידו מזויין לצוד נפשו, כמה דאת אמר: (שמות כא) ואשר לא צדה:

ו [מברכיך ברוך]
דבר אחר:
מברכיך ברוך

תני, עובד כוכבים המברך את השם עונים אחריו אמן, בשם אין עונין אחריו אמן.

אמר רבי תנחומא: אם ברכך עובד כוכבים אחד, ענה אחריו אמן, דכתיב (דברים ז): ברוך תהיה מכל העמים.

עובד כוכבים אחד פגע ברבי ישמעאל, ברכו, אמר לו: כבר מלתך אמורה.
פגע בו אחד וקללו, אמר לו: כבר מלתך אמורה.
אמרו לו: כמה דאמרת לדין אמרת לדין!
אמר להם: כן כתיב: מברכיך ברוך אורריך ארור:

ז [ויעש גם הוא מטעמים]
ויעש גם הוא מטעמים ויאמר לאביו יקום אבי
הה"ד (משלי ל): שממית בידים תתפש.
אמר רבי חמא בר חנינא: באיזו זכות השממית מתפשת?
בזכות אותן הידים.

ויעש גם הוא מטעמים וגו' יקום אבי, על ידי שאמר לו: יקום! אני נפרע לו בו בלשון, (תהלים סח): יקום אלהים וגו'.