|
פרשה סז: ברכת יצחק את עשו
א [ויחרד יצחק חרדה גדולה - א]
כתיב (משלי כט) חרדת אדם יתן מוקש ובוטח בה' ישוגב
חרדה, שחרדה רות לבועז, שנאמר (רות ג): ויחרד האיש וילפת.
יתן מוקש, בדין היה לקללה, אלא ובוטח בה' ישוגב, נתן בלבו וברכה, ויאמר: ברוכה את לה' בתי.
חרדה, שהחריד יעקב ליצחק, שנאמר: ויחרד יצחק חרדה גדולה עד מאד.
יתן מוקש בדין, היה לקללו, אלא ובוטח בה' ישוגב, שברכו, ואמר: גם ברוך יהיה:
ב [ויחרד יצחק חרדה גדולה - ב]
אמר רבי חמא בר' חנינא: מאד, מחרדה שחרד על גבי המזבח. אמר: מי הוא זה שנעשה סרסור ביני לבין המקום, שיטול יעקב את הברכות, כלפי רבקה אמרו.
אמר רבי יוחנן: מי שיש לו שני בנים, אחד יוצא ואחד נכנס חריד, אתמהא?!
אלא, בשעה שנכנס עשו אצל אביו, נכנסה עמו גיהינום.
רבי אחא אמר: התחילו כתלי הבית מרתיתים, הדא הוא דהוא אמר:
מי אפוא, מי הוא זה שהוא עתיד ליאפות כאן אני, או בני יעקב?
אמר לו הקדוש ברוך הוא: לא את, ולא בנך, אלא הוא הצד ציד.
הוא הצד ציד
אמר רבי אלעזר בר שמעון: ציידא היך צדוך, פכור תרעיא, היך תרעך פכור ומקולקל?! הה"ד (משלי יב): לא יחרוך רמיה צידו.
רבנן אמרי: לא יאחר ולא יאריך הקב"ה לרמאי ולצידו.
ר' אליעזר בנו של ר' יוסי אומר: מהו לא יחרוך?
לא יאריך הקדוש ברוך הוא לרמאי ולצידו?!
דאמר רבי יהושע בן לוי: כל אותו היום היה עשו צד צבאים וכפתן, ומלאך בא ומתירן, ועופות ומסכסכן, ומלאך בא ומפריחן.
וכל כך למה?
(משלי יב): והון אדם יקר חרוץ, כדי שיבא יעקב שהוא יקרו של עולם, ויטול את הברכות שמעיקר העולם חרוצות לו.
ר' חנינא בר פפא שאל את רבי אחא, אמר לו: מהו דכתיב הון אדם יקר חרוץ?
אמר לו: חרוצה היא ביד הצדיקים, שאינם נוטלים מן יקרם של עתיד לבא בעולם הזה.
ואוכל מכל
רבי יהודה ורבי נחמיה, רבי יהודה אומר: מכל מה שנברא בששת ימי בראשית.
ר' נחמיה אומר: מכל טוב, שהוא מתוקן לעתיד לבא.
אמר לו: עיקרו של דבר מה האכילך?
אמר לו: איני יודע, אלא טועם הייתי טעם פת, טעם בשר, טעם דגים, טעם חגבים, טעם כל מעדנים שבעולם.
אמר רבי ברכיה: כיון שהזכיר בשר, מיד בכה.
אמר: אני קערה אחת של עדשים האכילני ונטל את בכורתי, אתה שהאכילך בשר על אחת כמה וכמה!
אמר רבי לוי: לפי שהיה אבינו יצחק מתפחד ואומר: תאמר שלא עשיתי כשורה, שעשיתי את שאינו בכור בכור?!
כיון שאמר את בכורתי לקח, אמר יאות ברכתי.
אמר ר' אלעזר: אין קיום הגט אלא בחותמיו, שלא תאמר: אלולי שרימה יעקב באביו, לא נטל את הברכות?!
ת"ל: גם ברוך יהיה:
ג [גם ברוך יהיה]
אמר לו הקב"ה: הזהר! שאם את מקללו, לנפשך את מקלל, דאמרת: אורריך ארור!
אמר רבי לוי: ששה דברים משמשין את האדם, שלושה ברשותו ושלושה אינן ברשותו.
העין והאוזן וחוטם, שלא ברשותו,
חמי מה דלא בעי,
שמע מה דלא בעי,
מריח מה דלא בעי.
הפה והיד והרגל ברשותו,
אין בעי הוא לעי באורייתא,
אין בעי לישנא בישא,
אין בעי מחרף ומגדף
היד, אין בעי הוא עביד מצוותא,
אין בעי הוא גניב,
ואי בעי הוא קטיל.
הרגל, אי בעי הוא אזיל לבתי טרטסיאות ולבתי קרקסיאות,
ואין בעי הוא אזיל לבתי כנסיות ובתי מדרשות.
ובשעה שהוא זוכה, הקדוש ברוך הוא עושה אותן שברשותו, שלא ברשותו.
היד, (מלכים א יג): ותיבש ידו אשר שלח עליו.
הפה, גם ברוך יהיה.
הרגל, (משלי יא): בני אל תלך בדרך אתם, כי רגליהם לרע ירוצו:
ד [טענותיו של עשו]
אמר רבי חנינא: כל מי שהוא אומר שהקב"ה וותרן הוא, יתוותרון בני מעוהי! אלא, מאריך אפיה וגבי דיליה. זעקה אחת הזעיק יעקב לעשו, דכתיב: כשמוע עשו את דברי אביו ויזעק זעקה.
והיכן נפרע לו?
בשושן הבירה, שנאמר (אסתר ד): ויזעק זעקה גדולה ומרה עד מאד.
בא אחיך במרמה
ר' יוחנן אמר: בא בחכמת תורתו.
ויאמר הכי קרא שמו יעקב ויעקבני
ריש לקיש אמר: התחיל מחכך בגרונו, כמאן דמחייך וזורק רוק מפיו.
ויאמר הכי ויעקבני, את בכורתי לקח, ושתקתי לו, והנה עתה לקח ברכתי ושתקתי לו?!
הלא אצלת לי ברכה, מן הניצולת:
ה [תשובת יצחק לעשו]
אמר רבי ברכיה: הן גביר שמתיו לך, ברכה שביעית.
ולמה הוא אומרה לו תחלה?
אלא, אמר לו: מלך עשיתיהו עליך, וברכותיך שלו הן, עבדא דמאן, נכסיה דמאן, עבדא, כל מה דיליה, למרא!
ואת כל אחיו נתתי לו לעבדים ולכה איפוא, ברם לך, פיתך אפויה.
ר' יוחנן וריש לקיש, ר' יוחנן אמר: הרף ממני, שפורניתה אפויה לך בכל מקום.
ריש לקיש אמר: הרף ממני, שאף וחמה מסורין לו.
ר' שמלאי, ואמרי לה בשם רבי אבהו: אמר לו הקדוש ברוך הוא: כך היית אומר: ולכה איפוא?!
אמר לו: (ישעיה כו) יוחן.
אמר לו: רשע הוא!
אמר לו: בל למד צדק לא כיבד את הוריו?!
אמר לו הקב"ה: בארץ נכוחות יעול, עתיד הוא לפשוט ידו בבהמ"ק.
אמר לו: אם כן, השפיע לו שלוה בעולם הזה, ובל יראה גאות ה' לעתיד לבא:
ו [ברכתו של יצחק לעשו]
ומטל השמים מעל, זו בית גוברין.
דבר אחר:
הנה משמני הארץ, מן שמיניא דארעא.
מן הן מתעבדא ארעא שמניא?
שמינין מן טלא, ומטל השמים מעל.
אנטונינוס שלח לרבינו אמר לו: בגין דתסוורתא חסרין, מה נעביד ונמלא יתהון?
נסביה לשלוחא ועייליה לגו פרדסא, שרי עקר פוגלין רברבין, ושתיל דקיקין.
אמר לו: הב לי אנטוגרפא!
אמר לו: לית את צריך. סליק לגביה.
אמר לו: דין הן אנטוגרפא?
אמר לו: לא יהיב לי כלום.
אמר לו: ומה אמר לך?
אמר לו: לא אמר לי כלום.
אמר לו: ולא עבד קודמיך כלום?
אמר לו: נסבני ואעלני לגו פרדסא, שרי עקר פוגלין רברבין, ושתיל דקיקין, תרדין רברבין, ושתיל דקיקין, חסין רברבין, ושתיל דקיקין.
מיד הבין שרי, מפיק דוכסין, ומעייל דוכסין, עד זמן דאתמליין תסוורתא:
ז [ועל חרבך תחיה]
ר' לוי אמר: עול חרבך, ואת חיי.
ואת אחיך תעבוד
אמר רבי הונא: אם זכה, תעבוד! ואם לאו, תְּאַבֵּד!
והיה כאשר תריד, אַתְּ יש לך ירידים שְׁוָקִים, והוא יש לו שווקים, את יש לך נימוסות, והוא יש לו נימוסות.
אמר רבי יוסי בר חלפתא: אם ראית אחיך פורק עולה של תורה מעליו, גזור עליו שְׁמָדִים ואתה שולט בו, הה"ד (שם סג): כי אתה אבינו, כי אברהם לא ידענו, וישראל לא יכירנו.
ויצחק היכן הוא?
מי, שהוא אומר לו: גזור עליו שמדים! את מתכיפו לאבות:
ח [וישטום עשו]
אמר ר' אלעזר בר יוסי: סנטירו, ונעשה לו שונא, ונוקם, ונוטר, עד כדין קריין סנטריה דרומי.
ויאמר עשו בלבו
הרשעים ברשות לבן.
(תהלים יד) אמר נבל בלבו
ויאמר עשו בלבו
(מלכים א יב) ויאמר ירבעם בלבו
(אסתר ו) ויאמר המן בלבו.
אבל הצדיקים לבן ברשותן
(שמואל א כז) וחנה היא מדברת על לבה
ויאמר דוד אל לבו
(דניאל א) וישם דניאל אל לבו דומין לבוראן
(בראשית יח) ויאמר ה' אל לבו
ר' יהודה ור' נחמיה, ר' יהודה אומר: בא לו עשו במתינה. אמר: מה אני מכריע את אבא, אלא יקרבו ימי אבל אבי ואהרגהו.
רבי נחמיה אומר: בת קול אומרת: הרבה סייחים מתו ונעשו עורותיהם על גבי אמותיהן.
רבנן אמרי: אם הורגו אני, יש שם ועבר יושבין עלי בדין, ואומרים לי: למה הרגת את אחיך?! אלא, הריני הולך ומתחתן לישמעאל, והוא בא ועורר עמו על הבכורה והורגו, ואני עומד עליו כגואל הדם והורגו, ויורש אני שתי משפחות, הה"ד (יחזקאל לה): יען אמרך: את שני הגוים, ואת שתי הארצות לי תהיינה, וירשנוה, וה' שם היה, מאן אמר דאמר כן?
אמר ר' יודן: אמר הקדוש ברוך הוא: וה' שם היה.
אמר רבי ברכיה: כפר עשו ואמר: לא אמרת הדא מילתא!
אמר לו הקב"ה: לית את ידע דאנא הוא בודקיהון דלבביא?!
(ירמיה יז): אני ה' חוקר לב:
ט [רבקה מגלה ליעקב את מחשבותיו של עשו ע"פ נבואה]
מי הגיד לה?
רבי חגי בשם רבי יצחק: אמהות נביאות היו, ורבקה היתה מן האמהות.
רבי יצחק אמר: אפילו (תלם) הדיוט אינו חורש תלם בתוך תלם, ונביאים חורשים תלם בתוך תלם?! ואת אמר (תהלים קה): אל תגעו במשיחי ולנביאי אל תרעו?!
ותשלח ותקרא ליעקב
אמרה לו: הרשע הזה כמה הוא תוהא עליך, כמה הוא מתנחם עליך, וכבר שתה עליך כוס תנחומין:
י [עצת רבקה ליעקב]
כתיב (בראשית כט): ויעבוד יעקב ברחל שבע שנים ויהיו בעיניו כימים אחדים
אמר רבי חנינא בר פזי נאמר כאן אחדים, ונאמר להלן אחדים.
מה להלן אחדים שבע שנים, אף אחדים שנאמר כאן שבע שנים.
עד אשר תשוב חמת אחיך, אמו בצדקתה אמרה: עד אשר תשוב חמת אחיך, והוא לא עשה כן אלא, (עמוס א): ויטרוף לעד אפו ועברתו שמרה נצח.
ריש לקיש אמר: עוברתיה ונחרתיה לא זיעא מפומיה, למה אשכל גם שניכם:
יא [רבקה מביעה מורת רוח על בנות חת]
אמר רבי הונא: התחילה גורפת מחוטמה ומשלכת, אם לקח יעקב מבנות חת, כאלה, קופחת זו לזו, וזו לזו:
יב [יצחק מאשר את הברכות ליעקב]
ר' אבהו אמר: לפי שהיו הברכות מפוקפקות בידו.
והיכן נתאוששו בידו?
כאן.
ויקרא יצחק אל יעקב
אמר ר' אלעזר: אין קיום הגט אלא בחותמיו, שלא תאמר: אלולי שרימה יעקב באביו, לא נטל ברכותיו.
ת"ל: ויקרא יצחק אל יעקב ויברך אותו.
אמר רבי ברכיה:
משל לבן מלכים, שהיה חותר לאביו ליטול ליטרא אחת של זהב.
אמר לו: למה במטמוניות, בא וטול לך בפרהסיא.
ויקרא יצחק אל יעקב ויברך אותו ויצוהו, הזהירו על בנות ענר אשכול וממרא.
וישמע יעקב אל אביו ואל אמו, הה"ד (משלי כא): כל דרך איש ישר בעיניו.
כל דרך איש ישר בעיניו, זה שמשון, (שופטים יד): ויאמר שמשון אל אביו אותה קח לי, כי היא ישרה בעיני.
(משלי יב) ושומע לעצה חכם, זה יעקב, וישמע יעקב אל אביו ואל אמו וילך:
יג [עשו נושא את בת ישמעאל לאשה]
רבי יהושע בן לוי אמר: נתן דעתו להתגייר.
מחלת, שמחל לו הקדוש ברוך הוא על כל עונותיו.
(בראשית לו) בשמת, שנתבסמה דעתו עליו.
אמר ר' אלעזר: אילו הוציא את הראשונות, יפה היה, אלא על נשיו, כאב על כאב.
דבר אחר:
כוב על כוב, תוספת על בית מלא.
ר' יודן בשם ר' אייבו אמר: (משלי יב) בפשע שפתים מוקש רע ויצא מצרה צדיק
בפשע שפתים מוקש רע, ממרד שמרדו עשו וישמעאל בהקב"ה, והכעיסו אותו, וכן נשיו שהכעיסו אותו, באת להם תקלה.
ויצא מצרה צדיק, זה יעקב, ויצא יעקב מבאר שבע וילך חרנה.
|
