|
פרשה סח: יציאת יעקב לחרן
א [יעקב זכה לברכה ולשמירה]
רבי פנחס בשם רבי הונא בר פפא פתח: (משלי ג) אז תלך לבטח דרכך (וגו') אם תשכב לא תפחד.
אז תלך לבטח, זה יעקב, דכתיב: ויצא יעקב.
אם תשכב לא תפחד, מעשו ומלבן.
ושכבת וערבה שנתך, וישכב במקום ההוא:
ב [ויצא יעקב]
אשא עיני, אל ההורים, למלפני ולמעבדני.
מאין יבוא עזרי, אליעזר בשעה שהלך להביא את רבקה.
מה כתיב ביה?
ויקח העבד עשרה גמלים וגו', ואני לא נזם אחד ולא צמיד אחד!
רבי חנינא אמר: גדוד שלחו.
רבי יהושע בן לוי אמר: שילח עמו, אלא שעמד עשו ונטלה ממנו.
חזר ואמר: מה אנא מובד סברי מן בריי, חס ושלום! לית אנא מובד סברי מן בריי!
אלא, עזרי מעם ה'.
(שם) אל יתן למוט רגלך אל ינום שומרך הנה לא ינום ולא יישן וגו' ה' ישמרך מכל רע,
מעשו ומלבן.
ישמור את נפשך, ממלאך המות ה'.
ישמר צאתך ובואך, ויצא יעקב:
ג [יש שהוא הולך אצל זיווגו]
רבי פנחס בשם ר' אבהו: מצינו בתורה בנביאים ובכתובים, שאין זיווגו של איש אלא מן הקב"ה.
בתורה מנין?
(בראשית כד): ויען לבן ובתואל ויאמרו מה' יצא הדבר.
בנביאים?
(שופטים יד): ואביו ואמו לא ידעו כי מה' הוא.
בכתובים?
היינו דכתיב (משלי יט: ומה' אשה משכלת, יש שהוא הולך אצל זיווגו, ויש שזיווגו בא אצלו.
יצחק זיווגו בא אצלו, וירא והנה גמלים באים.
יעקב הלך אצל זיווגו, דכתיב: ויצא יעקב:
ד [הקב"ה מזווג זיווגים]
מטרונה שאלה את ר' יוסי בר חלפתא, אמרה לו:
לכמה ימים ברא הקדוש ברוך הוא את עולמו?
אמר לה: לששת ימים, כדכתיב (שמות כ): כי ששת ימים עשה ה' את השמים ואת הארץ. אמרה לו: מה הוא עושה מאותה שעה ועד עכשיו?
אמר לה: הקב"ה יושב ומזווג זיווגים, בתו של פלוני לפלוני, אשתו של פלוני לפלוני, ממונו של פלוני, לפלוני.
אמרה לו: ודא הוא אומנתיה?! אף אני יכולה לעשות כן! כמה עבדים, כמה שפחות יש לי, לשעה קלה אני יכולה לזווגן.
אמר לה: אם קלה היא בעיניך, קשה היא לפני הקדוש ברוך הוא, כקריעת ים סוף.
הלך לו ר' יוסי בר חלפתא.
מה עשתה?
נטלה אלף עבדים ואלף שפחות, והעמידה אותן שורות שורות.
אמרה: פלן יסב לפלונית, ופלונית תיסב לפלוני, וזיווגה אותן בלילה אחת. למחר אתון לגבה, דין מוחיה פציעא, דין עינו שמיטא, דין רגליה תבירא.
אמרה להון: מה לכון?
דא אמרה: לית אנא בעי לדין.
ודין אמר: לית אנא בעי לדא.
מיד שלחה והביאה את ר' יוסי בר חלפתא אמרה לו:
לית אלוה כאלהכון, אמת היא תורתכון, נאה ומשובחת!
יפה אמרת! אמר: לא כך אמרתי לך: אם קלה היא בעיניך, קשה היא לפני הקב"ה כקריעת ים סוף.
הקדוש ברוך הוא מה עושה להן?
מזווגן בעל כרחן, שלא בטובתן, הה"ד (תהלים סח): אלהים מושיב יחידים ביתה, מוציא אסירים בכושרות.
מהו בכושרות?
בכי ושירות.
מאן דבעי, אומר שירה! ומאן דלא בעי, בכי!
אמר רבי ברכיה: כלשון הזה השיבה ר' יוסי בר חלפתא, הקב"ה יושב ועושה סולמות, משפיל לזה ומרים לזה, ומוריד לזה ומעלה לזה. הוי אומר (תהלים עה): אלהים שופט, זה ישפיל וזה ירים, יש שהוא הולך אצל זיווגו, ויש שזיווגו בא אצלו.
יצחק בא זיווגו אצלו, שנאמר (בראשית כד): ויצא יצחק לשוח בשדה.
יעקב הלך אצל זיווגו, שנאמר: ויצא יעקב מבאר שבע:
ה [ויצא יעקב מבאר שבע]
ועשו בן ארבעים שנה, הא למדנו, שהקדוש ברוך הוא, משהה לצדיקים ומקדים לרשעים.
אמר רבי הושעיא: כבר כתיב: וישמע אל אביו ואל אמו.
ומה ת"ל ויצא יעקב מבאר שבע?
אלא, אמר: אבא, בשעה שבקש לצאת לחוץ לארץ, מהיכן הורשה, לא מבאר שבע?!
אף אני, הריני הולך לבאר שבע, אם נותן לי רשות הרי אני יוצא, ואם לאו, איני יוצא.
לפיכך, צריך הכתוב לומר: ויצא יעקב מבאר שבע:
ו [יציאתו של יעקב עשתה רושם]
וכי לא יצא משם אלא הוא, והרי כמה חמרים וכמה גמלים יצאו, ואת אמר: ויצא יעקב?!
רבי (זעירא) עזריה בשם ר' יהודה בר סימון אמר: בזמן שהצדיק בעיר, הוא זיוה, הוא הדרה. יצא משם, פנה זיוה, פנה הדרה.
ודכוותה (רות א): ותצא מן המקום אשר היתה שמה וגו'
ותצא, וכי לא יצא מן המקום אלא היא, והרי כמה חמרים כמה גמלים יצאו, ואומר ותצא?!
רבי עזריה בשם רבי יהודה בר סימון, ור' חנין בשם ר' שמואל בר ר' יצחק אמר: כשהצדיק בעיר, הוא זיוה, הוא הדרה. יצא משם, פנה זיוה, פנה הדרה ניחא, דתמן לא היתה שם, אלא אותה הצדקת בלבד, אלא הכא דהוי יצחק ורבקה?!
רבי עזריה בשם רבי סימון אמר: לא דומה זכותו של צדיק אחד, לזכותו של שני צדיקים:
ז [משמעות המקום באר שבע]
ר' יודן ור' הונא, ר' יודן אמר: מבארה של שבועה.
אמר: שלא יעמוד עלי אבימלך, ויאמר השבעה לי, כשם שנשבע לי זקינך! נמצאתי משהה בשמחת בני, שבעה דורות.
ר' הונא אמר: מבארה של בכורה.
אמר: שלא יעמוד עלי עשו ויערער על הבכורה, ויאמר לי: כך היית מרמה בי ונוטל את בכורתי?! ונמצאתי מאבד אותה שבועה, שנאמר (בראשית כה): השבעה לי כיום.
מבאר שבע
רבי ברכיה אמר: מבארה של ברכות.
אמר: שלא יעמוד עלי עשו ויאמר לי, כך היית מרמה בי ונוטל את הברכות, ונמצאתי מאבד אותה יגיעה, שיגעה בי אמי:
ח [קפיצת הדרך שהייתה ליעקב]
רבנן אמרי: בן יומו.
ר' ברכיה בשם ר' יצחק אמר: כלישנהון דברייתא הוא. פלן אזיל לקסרין, ועד כדון הוא על זוודיא חרנה.
תנא, בשם רבי נחמיה: כל דבר שהוא צריך למ"ד בתחלתו, ניתן לה ה"א בסופה, סדומה, שעירה, מצרימה, חרנה.
איתיביה והכתיב (תהלים ט): ישובו רשעים לשאולה?!
ר' אבא בן זבדא אמר: לאמבטי התחתונה, שבשאול:
ט [הקב"ה מקומו של עולם]
ר' הונא בשם ר' אמי אמר:
מפני מה מכנין שמו של הקב"ה וקוראין אותו מקום?
שהוא מקומו של עולם, ואין עולמו מקומו, מן מה דכתיב (שמות לג): הנה מקום אתי, הוי, הקדוש ברוך הוא מקומו של עולם, ואין עולמו מקומו.
אמר רבי יצחק: כתיב (דברים לג): מעונה אלהי קדם, אין אנו יודעים אם הקב"ה מעונו של עולמו ואם עולמו מעונו, מן מה דכתיב (תהלים צ): ה' מעון אתה, הוי. הקדוש ברוך הוא מעונו של עולמו, ואין עולמו מעונו.
אמר רבי אבא בר יודן: לגבור, שהוא רוכב על הסוס וכליו משופעים אילך ואילך, הסוס טפילה לרוכב ואין הרוכב טפילה לסוס, שנאמר (חבקוק ג): כי תרכב על סוסך.
דבר אחר:
מהו ויפגע?
צלי במקום, צלי בבית המקדש.
אמר רבי יהושע בן לוי: אבות הראשונים התקינו שלוש תפלות:
אברהם תקן תפלת שחרית, שנאמר (בראשית יט): וישכם אברהם בבקר אל המקום אשר עמד שם וגו', ואין עמידה אלא תפלה, שנאמר (תהלים קו): ויעמוד פנחס ויפלל.
יצחק תקן תפלת מנחה, שנאמר (בראשית כד): ויצא יצחק לשוח בשדה, ואין שיחה אלא תפלה, שנאמר (תהלים קמג): אשפוך לפניו שיחי.
יעקב תקן תפלת ערבית, שנאמר: ויפגע במקום, ואין פגיעה אלא תפלה, שנאמר (ירמיה ז): ואל תשא בעדם וגו', ואל תפגע בי.
וכן הוא אומר (שם כז): ואם נביאים הם, ואם יש דבר ה' אתם, יפגעו נא בה' צבאות.
אמר רבי שמואל בר נחמן: כנגד ג' פעמים שהיום משתנה:
בערבית, צריך אדם לומר יה"ר מלפניך ה' אלהי, שתוציאני מאפילה לאורה.
בשחרית, צ"ל מודה אני לפניך ה' אלהי, שהוצאתני מאפילה לאורה.
במנחה, צריך אדם לומר יהי רצון מלפניך ה' אלהי, שכשם שזכיתני לראות חמה בזריחתה, כך תזכני לראותה בשקיעתה.
דבר אחר:
ויפגע במקום
רבנן אמרי: כנגד תמידים תקנום.
תפלת השחר, כנגד תמיד של שחר.
תפלת מנחה, כנגד תמיד של בין הערבים.
תפלת הערב, אין לה קבע.
אמר רבי תנחומא: אפילו תפלת הערב יש לה קבע, כנגד אברים ופדרים, שהיו מתאכלים באור על המזבח:
י [כי בא השמש]
בקש לעבור, נעשה העולם כולו כמין כותל לפניו.
כי בא השמש
רבנן אמרי: כיבא השמש, מלמד, שהשקיע הקב"ה גלגל חמה שלא בעונתה, בשביל לדבר עם יעקב אבינו בצינעה.
משל לאוהבו של מלך, שבא אצלו לפרקים.
אמר המלך: כיבו את הנרות, כיבו הפנסין, שאני מבקש לדבר עם אוהבי בצינעה.
כך, השקיע הקדוש ברוך הוא גלגל חמה שלא בעונתה, בשביל לדבר עם יעקב אבינו בצינעה.
ר' פנחס בשם רבי חנין דציפורן אמר: שמע קולן של מלאכי השרת אומרים: בא השמש! בא השמש! אתא שימשא! אתא שימשא!
בשעה שאמר יוסף והנה השמש והירח, אמר יעקב: מי גלה לו ששמי שמש?
אותן שתי שעות שהשקיע לו הקב"ה חמה בצאתו מבית אביו.
אימתי החזירן?
בחזירתו לבית אביו, הה"ד (בראשית לב): ויזרח לו השמש.
אמר לו הקדוש ברוך הוא: את סימן לבניך, מה אתה בצאתך השקעתי חמה ובחזירתך החזרתי לך גלגל חמה, כך בניך בצאתם, (ירמיה טו): אומללה יולדת השבעה.
ובחזירתן, (מלאכי ג): וזרחה לכם יראי שמי וגו':
יא [ויקח מאבני המקום]
ר' יהודה ור' נחמיה, ורבנן, ר' יהודה אמר: שנים עשרה אבנים נטל, כך גזר הקב"ה, שהוא מעמיד שנים עשר שבטים.
אמר: אברהם לא העמידן, יצחק לא העמידן, אני, אם מתאחות הן שנים עשר אבנים זו לזו, יודע אני, שאני מעמיד י"ב שבטים. כיון שנתאחו י"ב אבנים זו לזו, ידע שהוא מעמיד י"ב שבטים.
רבי נחמיה אמר: נטל שלושה אבנים, אמר: אברהם, יחד הקדוש ברוך הוא שמו עליו. יצחק יחד הקב"ה שמו עליו, ואני, אם מתאחות הן ג' אבנים זו לזו, יודע אני שהקדוש ברוך הוא מיחד שמו עלי. וכיון שנתאחו, ידע שהקב"ה מיחד שמו עליו.
רבנן אמרי: מיעוט אבנים שנים.
אברהם יצא ממנו פסולת, ישמעאל וכל בני קטורה.
ויצחק יצא עשו וכל אלופיו, ואני, אם מתאחות ב' אבנים זו לזו, יודע אני שאינו יוצא הימני פסולת.
ר' לוי ור' אלעזר בשם ר' יוסי בר זימרא אמר: עשאן כמין מרזב ונתן תחת ראשו, שהיה מתיירא מן החיות.
ר' ברכיה ור' לוי בשם ר' חמא בר חנינא אמר: כתיב (מיכה א): כי הנה ה' יוצא ממקומו וירד ודרך על במתי ארץ וגו'.
מי שנגלה עליו הקדוש ברוך הוא, עאכ"ו!
ר' ברכיה בשם ר' לוי אמר: אותן האבנים, שנתן יעקב אבינו תחת ראשו, נעשו תחתיו כמטה וכפרנוס.
מה רטיבה הרטיב?
(שיר א): קורות בתינו ארזים וגו', צדיקים וצדיקות, נביאים ונביאות, שיצאו ממנו.
וישכב במקום ההוא
רבי יהודה ור' נחמיה
ר' יהודה אמר: כאן שכב, אבל כל י"ד שנה, שהיה טמון בבית עבר לא שכב.
ור' נחמיה אמר: כאן שכב, אבל כל כ' שנה, שעמד בביתו של לבן, לא שכב.
ומה היה אומר?
ר' יהושע בן לוי אמר: ט"ו שיר המעלות שבספר תהלים.
מאי טעמיה?
(תהלים קכב): שיר המעלות לדוד, לולי ה' שהיה לנו יאמר נא ישראל. ישראל סבא.
ר' שמואל בר נחמן אמר: כל ספר תהלים היה אומר.
מה טעם?
(שם כב): ואתה קדוש יושב תהלות ישראל, ישראל סבא:
יב [חלום יעקב וסמלו]
אמר ר' אבהו: דברי חלומות לא מעלין ולא מורידין.
חד בר נש אזל לגבי רבי יוסי בר חלפתא.
אמר ליה: חמית בחלמי, אמרין לי: אזל סב פועליא דאבוך מן קפודקיא.
אמר לו: ואזל אבוך לקפודקיא מן יומיה?
אמר לו: לא!
אמר לו: זיל מני כ' שריי בכרסא דביתך את משכח ליה.
אמר לו: לית בהון כ'!
אמר לו: ואי לית בהון כ', מני מן ראשיהון לסופיהון, ומן סופיהון לראשיהון ואת משכח.
אזל מנא ואשכח כן.
ומנין יליף לה ר' יוסי בר חלפתא מן קפודקיא.
תני בר קפרא: לית חלום שאין לו פתרון.
והנה סולם, זה הכבש.
מוצב ארצה, זה מזבח, (שמות כ): מזבח אדמה תעשה לי.
וראשו מגיע השמימה, אלו הקרבנות, שריחן עולה לשמים.
והנה מלאכי אלהים, אלו כהנים גדולים.
עולין ויורדין בו, שהם עולים ויורדים בכבש.
והנה ה' נצב עליו, (עמוס ט): ראיתי את ה' נצב על המזבח.
רבנן פתרין ליה בסיני:
ויחלום והנה סולם, זה סיני.
מוצב ארצה, (שמות יט): ויתיצבו בתחתית ההר.
וראשו מגיע השמימה, (דברים ד): וההר בוער באש עד לב השמים.
דבר אחר:
והנה סולם, זה סיני. אותיות דדין הוא אותיות דדין.
והנה מלאכי אלהים, על שם (תהלים סח): רכב אלהים רבותים אלפי שנאן, ולמדנו לנביאים שנקראו מלאכים, דכתיב (חגי א): ויאמר חגי: מלאך ה' במלאכות ה' לעם.
והנה מלאכי אלהים, זה משה ואהרן.
עולים, (שמות יט): ומשה עלה אל האלהים.
ויורדים, זה משה: וירד משה.
והנה ה' נצב עליו: וירד ה' על הר סיני אל ראש ההר.
רבי שלמוני בשם ריש לקיש אמר: תרכוסא של ג' רגלים הראה לו.
רבי יהושע דסכנין בשם ר' לוי אמר: את הוא רגל שלישי.
הוא דעתיה דר' יהושע דסכנין בשם ר' לוי אמר: (דברים לב) כי חלק ה' עמו יעקב חבל נחלתו.
מה החבל הזה, פחות מג' אין מפקיעין אותו, כך האבות, אין פחות מג'.
ר' ברכיה אמר: עולם, ושליש עולם הראה לו.
עולים, אין פחות משנים.
ויורדים, שנים.
ומנין שהמלאך שלישו של עולם?
שנאמר (דניאל י): וגויתו כתרשיש, ופניו כמראה ברק, ועיניו כלפידי אש, וזרועותיו ומרגלותיו כעין נחושת קלל.
ר' חייא ורבי ינאי,
חד אמר: עולים ויורדין בסולם.
וחד אמר: עולים ויורדים ביעקב.
מאן דאמר: עולים ויורדים בסולם, ניחא.
ומאן דאמר: עולים ויורדים ביעקב, מעלים ומורידים בו, אפזים בו, קפזים בו, שונטים בו, שנאמר (ישעיה מט): ישראל אשר בך אתפאר, את הוא שאיקונין שלך חקוקה למעלה. עולים למעלה ורואים איקונין שלו, ויורדים למטה ומוצאים אותו ישן.
משל למלך שהיה יושב ודן עולים לבסילקי ומוצאים אותו דן, ויוצאין בפרווד ומוצאים אותו ישן.
דבר אחר:
למעלן, כל מי, שהוא אומר זכותו, עולה. חובתו, יורד.
למטן, כל מי, שהוא אומר זכותו, יורד. חובתו, עולה.
דבר אחר:
עולים ויורדים בו
עולים, אותם שליוו אותו בארץ ישראל.
יורדים, אלו שליוו אותו בחוצה לארץ.
ר' לוי בשם ר' שמואל בר נחמן אמר: מלאכי השרת, ע"י שגלו מסטורין של הקב"ה, נדחו ממחיצתן קל"ח שנה.
ר' תנחומא הוה מפיק לישנא קלא.
אמר רבי חמא בר חנינא: על ידי שנתגאו ואמרו: כי משחיתים אנחנו את המקום הזה.
היכן חזרו?
כאן, עולים ויורדים, עולים ואח"כ יורדים:
יג [רמזים בחלום יעקב]
ויצא יעקב מבאר שבע, היך מה דאת אמר: (ירמיה טו): שלח מעל פני ויצאו.
וילך חרנה, היך מה דאת אמר: (איכה א): אשר הוגה ה' ביום חרון אפו.
ויפגע במקום, (ישעיה ה): עד אפס מקום.
וילן שם כי בא השמש, (ירמיה טו): אומללה יולדת השבעה וגו'.
ויקח מאבני המקום, (איכה ד): תשתפכנה אבני קדש בראש כל חוצות.
וישם מראשותיו (ירמיה יג): כי ירד מראשותיכם.
וישכב במקום ההוא, (שם ג): נשכבה בבשתנו ותכסנו כלמתנו.
ויחלום והנה סולם, זה חלומו של נבוכדנצר.
והנה סולם, זה צלמו של נבוכדנצר, הוא סמל, הוא סלם אותוי דדין, הוא אותוי דדין.
מוצב ארצה, (דניאל ג): אקימיה בבקעת דורא.
וראשו מגיע השמימה, (שם): רומיה אמין שתין, פותיה אמין שית.
והנה מלאכי אלהים, זה חנניה מישאל ועזריה.
עולים ויורדים בו, מעלים בו ומורידים בו, אפזים בו, קפזים בו, שונטים בו.
(שם) ידיע ליהוי לך מלכא, די לאלהך לא איתנא פלחין, ולצלם דהבא די הקמת לא נסגוד. והנה ה' נצב עליו, אמר להם לחנניה מישאל ועזריה: עבדוהי די אלהא עילאה, פוקו ואתו.
דבר אחר:
והנה מלאכי אלהים, זה דניאל.
עולים ויורדים בו, שעלה והוציא את בלעו מתוך פיו, הה"ד (ירמיה נא): ופקדתי על בל בבבל, והוצאתי את בלעו מפיו, שהיה לו תנין אחד לנבוכדנצר, והיה בולע, כל מה שהיו משליכין לפניו.
אמר לו נבוכדנצר לדניאל: כמה כחו גדול, שבולע כל מה שמשליכין לפניו!
אמר לו דניאל: תן לי רשות ואני מתישו. נתן רשות.
מה עשה?
נטל תבן והטמין לתוכו מסמרים, השליך לפניו ונקבו מסמרים את בני מעיו, הה"ד והוצאתי את בלעו מפיו:
יד [רמז לארבע מלכויות ומלך המשיח]
והנה סולם, זה חלומו של נבוכדנצר, (דניאל ב): ואלו צלם חד שגיא וגו'.
מוצב ארצה, וזיויה יתיר קאם לקבלך.
וראשו מגיע השמימה, צלמא דכן רב.
והנה מלאכי אלהים, עולים שנים ויורדים שנים. אלו שרי ארבע מלכיות, ששלטנותן גומרת בהן.
עולים ויורדים, יורדים ועולים אין כתיב כאן, אלא עולים ויורדים, עולין הם.
ועליה תהא להם, אלא שכל אחד ירוד מחבירו.
כתיב: הוא צלמא ראשיה די דהב, חדוהי ודרעוהי די כסף וגו'. בבל למעלה מכולם, כדכתיב:
אנת הוא רישא די דהבא.
וכתיב: ובתרך תקום מלכא אחרי ארע מינך.
וכתיב: ומלכו תליתאה אחרי, די נחשא.
וכתיב בסיפא: ואצבעת רגליה, מנהון פרזל, ומנהון חסף, מן קצת מלכוותא תהוי תקיפא, ומינה תהוי תבירא.
והנה ה' נצב עליו, כתיב: וביומיהון די מלכיא אינון, יקים אלה שמיא, מלכא די לעלמין וגו'.
|
