|
פרשה סט: יעקב זוכה לגילוי שכינה
א [יעקב זכה לגילוי שכינה - א]
רבי יוסי בר זמרא פתח: (תהלים סג): כמה לך בשרי בארץ ציה ועיף בלי מים
ר' אלעזר בשם ר' יוסי בר זימרא: צמאה לך נפשי כמה לך
אמר רבי איבו: ככמהות הללו, שהן מצפין למים.
רבנן אמרי: כשם שנפשי צמאה לך, כן רמ"ח אברים, שיש בי צמאים לך.
היכן?
בארץ ציה ועיף בלי מים.
כן בקודש חזיתיך, ע"כ בקדושה חזיתיך.
לראות עוזך, זו פמליא שלך.
וכבודך, והנה ה' נצב עליו:
ב [יעקב זכה לגילוי שכינה - ב]
אמר רבי חמא בר חנינא: אין סכין מתחדדת אלא בירך של חבירתה, כך, אין תלמיד חכם מתחדד, אלא בחבירו.
ברזל בברזל יחד ואיש יחד פני רעהו
איש, זה יעקב, כיון שעמד אבינו יעקב איש יחד פני רעהו, שנתייחדה עליו השכינה, והנה ה' נצב עליו:
ג [יעקב זכה לגילוי שכינה - ג]
משל לבן מלכים, שהיה ישן על גבי עריסה, והיו זבובים שוכנים עליו, וכיון שבא מניקתו, שחה עליו מניקתו וברחו מעליו.
כך בתחלה, והנה מלאכי אלהים עולים ויורדים בו, כיון שנתגלה עליו הקדוש ברוך הוא, ברחו מעליו.
ר' חייא רבה ור' ינאי,
חד אמר: עליו, על סולם.
וחד אמר: עליו, על יעקב.
מאן דאמר עליו, על הסולם ניחא, אלא למאן דאמר עליו, על יעקב, מי מתקיים עליו?!
אמר רבי יוחנן: הרשעים מתקיימין על אלהיהם, (בראשית מא): ופרעה חולם והנה עומד על היאור.
אבל הצדיקים אלהיהם מתקיים עליהם, שנאמר: והנה ה' נצב עליו, ויאמר אני ה' אלהי אברהם:
ד [הבטחותיו של הקב"ה ליעקב]
ואם יאמר לך אדם, י"ז הם?! אמור לו (שם מח): ויקרא בהם שמי ושם אבותי, אברהם ויצחק, חד מנהון.
הארץ אשר אתה שוכב עליה לך אתננה ולזרעך
רבי שמעון משום בר קפרא אמר: קפלה כפינקס ונתנה תחת ראשו, כאינש דאמר מן תחות רישא דידך.
ר' הונא בשם ר' אלעזר אמר: ובלבד שיהא נקבר עליה:
ה [ישראל נמשלים כעפר הארץ]
מה עפר הארץ אינו מתברך, אלא במים.
כך, בניך אין מתברכין, אלא בזכות התורה, שנמשלה כמים.
ומה עפר הארץ מבלה את כל כלי מתכות והוא קיים לעולם.
כך בניך מבלין את כל העולם, והם קיימים לעולם.
ומה עפר עשוי דיש לכל.
כך בניך עשוים דיש, הה"ד (ישעיה נא): ושמתיה ביד מוגיך.
מהו מוגיך?
אלין דממיגין מחתיך [נ"א מכתיך], ומייסרין אותך, ומתישין את כוחך, אפילו כן, לטובתך משקשקין וממרקין לך, מן חוביך, כמה דתימא (תהלים סה): ברביבים תמוגגנה צמחה תברך.
(ישעיה נא): אשר אמרו לנפשך שחי ונעבורה.
מה היו עושים להם?
היו מרביצים אותן בפולטריות, ומעבירין כרים עליהם.
ר' עזריה בשם ר' אחא אמר: היא סימן טוב. מה פלטירה זו מבלה את העוברים ואת השבים והיא קיימת לעולם, כך בניך מבלים את כל אומות העולם, והם קיימים לעולם, ופרצת ימה וקדמה וצפונה ונגבה.
אמר רבי אבא בר כהנא: את הוא תרעייא דימה, כמה דאת אמר: (מיכה ב): עלה הפורץ לפניהם.
ר' יוסי בר חנינא אמר: אף חלוקי יחזקאל הראה לו, והלא לא פירש יחזקאל אלא מן המזרח למערב, בא ישעיה ופירש (ישעיה נד): כי ימין ושמאל תפרוצי וגו':
ו [בקשותיו של יעקב מה']
רבנן אמרי: על הכל השיבו, ועל הפרנסה לא השיבו.
אם יהיה אלהים עמדי, אמר לו: הנה אנכי עמך ושמרני בדרך הזה, שנאמר: ושמרתיך בכל אשר תלך.
ושבתי בשלום אל בית אבי, והשיבותיך אל האדמה הזאת, ועל הפרנסה לא השיבו.
אמר רבי איסי: אף על הפרנסה השיבו, שנאמר: כי לא אעזבך, ואין עזיבה אלא פרנסה, היך מה דאת אמר: (תהלים לז): ולא ראיתי צדיק נעזב וגו':
ז [מה נורא המקום הזה]
ר' יוחנן אמר: ממשנתו.
ויאמר אכן יש ה' במקום הזה, אכן השכינה שרויה במקום הזה, ולא הייתי יודע.
ויירא ויאמר מה נורא המקום הזה
ר' אלעזר בשם ר' יוסי בן זמרא אמר: הסולם הזה עומד בבאר שבע ושיפועו מגיע עד בית המקדש.
מאי טעמא?
ויצא יעקב מבאר שבע ויחלום והנה סולם ויירא ויאמר מה נורא המקום הזה.
אמר רבי יהודה בר' סימון: הסולם הזה עומד בבית המקדש ושיפועו מגיע עד בית אל.
מאי טעמא?
ויירא, ויאמר מה נורא המקום הזה, ויקרא שם המקום ההוא בית אל.
אין זה כי אם בית אלהים וזה שער השמים
אמר רבי אחא: עתיד השער הזה להפתח להרבה צדיקים, כיוצא בך.
אמר רבי שמעון בן יוחאי: אין בית המקדש של מעלן גבוה מבית המקדש של מטן, אלא י"ח מיל.
מאי טעמא?
וזה שער השמים מנין וז"ה.
דבר אחר:
מלמד, שהראה הקב"ה ליעקב בית המקדש בנוי, וחרב, ובנוי, ויירא, ויאמר: מה נורא המקום הזה. זה בנוי, היך מה דאת אמר: (תהלים סח): נורא אלהים ממקדשיך, ואין זה, הרי חרב, כמה דאת אמר: (איכה ה): על זה היה דוה לבנו, על אלה חשכו עינינו.
כי אם בית אלהים, בנוי ומשוכלל לעתיד לבא, כמה דאת אמר: (תהלים קמז) כי חזק בריחי שעריך:
ח [משמעות השם לוז]
שופע לו מן השמים, כמלא פי הפך.
ואולם לוז, היא לוז שצובעין בה את התכלת.
היא לוז שעלה סנחריב ולא בלבלה, נבוכדנצר ולא החריבה.
היא לוז שלא שלט בה מלאך המות מעולם.
הזקנים שבה מה עושין להם?
כיון שהם זקנים הרבה, מוציאין אותם חוץ לחומה והם מתים.
אמר רבי אבא בר כהנא:
למה נקרא שמה לוז?
כל מי שנכנס בה, הטריף מצות ומעשים טובים כלוז.
ורבנן אמרי: מה לוז אין לה פה, כך לא היה אדם יכול לעמוד על פתחה של עיר.
אמר רבי סימון: לוז היה עומד על פתחה של עיר.
ר' אלעזר בשם ר' פנחס בר חמא אמר: לוז היה עומד על פתחה של מערה, והיה לוז חלול והיו נכנסין דרך הלוז למערה, דרך המערה לעיר, הה"ד (שופטים א): ויראו השומרים והנה איש יוצא מן העיר, ויאמרו לו: הראנו נא את מבוא העיר (וגו'). ויכו את העיר לפי חרב ואת האיש ואת כל משפחתו שלחו.
ר' ינאי ור' ישמעאל עבד לה הפטרה, מה אם זה, שלא הלך לא בידיו ולא ברגליו, אלא על שהראה להם באצבע, ניצול מן הפורעניות, ישראל שעושים חסד עם גדוליהם בידיהם וברגליהם, על אחת כמה וכמה!
|
