|
פרשה ע: נדרו של יעקב
א [יעקב פתח בנדר תחילה - א]
כתיב (תהלים סו): אשר פצו שפתי ודבר פי בצר לי
אמר רבי יצחק הבבלי: ודבר פי בצר לי, שנדר מצוה בעת צרתו.
מהו לאמר?
לאמר לדורות, כדי שיהיו נודרים בעת צרתן. יעקב פתח בנדר תחלה, לפיכך כל מי שהוא נודר, לא יהיה תולה את הנדר אלא בו.
אמר רבי אבהו: כתיב (שם קלב): אשר נשבע לה' נדר לאביר יעקב. לאביר אברהם ולאביר יצחק אין כתיב כאן, אלא נדר לאביר יעקב, תלה את הנדר במי שפתח בו תחלה:
ב [יעקב פתח בנדר תחילה - ב]
ולפי שהיו עסוקים במצות נדבה ועלה בידן, לפיכך שמחו.
לפיכך מהו אומר?
(שם): ויברך דויד את ה' לעיני כל הקהל וגו', אלהי אברהם יצחק וישראל אינו אומר כאן, אלא אלהי ישראל. אבינו תלה את הנדר במי שפתח בו תחלה.
אמר רבי יהודה: עוד מן אתרא לית היא חסירה, וידרו ישראל אין כתיב כאן, אלא (במדבר כא): וידר ישראל, ישראל סבא:
ג [ב' שנדרו והפסידו ב' נדרו ונשתכרו]
שנים נדרו והפסידו, ושנים נדרו ונשתכרו.
יעקב נדר והפסיד.
יפתח נדר והפסיד.
חנה נדרה ונשתכרה.
ישראל נדרו ונשתכרו, שנאמר (במדבר כא): וידר ישראל נדר וגו':
ד [יעקב מתפלל כדי להינצל]
ואחרינא אמר: על הסדר נאמרה.
מאן דאמר מסורסת היא הפרשה, שכבר הבטיחו הקדוש ברוך הוא, שנאמר: והנה אנכי עמך. והוא אומר: אם יהיה אלהים עמדי, אתמהא?!
מאן דאמר על הסדר נאמרה, מה אני מקיים אם יהיה אלהים עמדי?!
אלא כך אמר יעקב: אם יתקיימו לי התנאים, שאמר לי להיות עמי ולשמרני, אני אקיים את נדרי.
רבי אבהו ורבנן
רבי אבהו אמר: אם יהיה אלהים עמדי, ושמרני בדרך הזה אשר אנכי הולך, מלשון הרע, היך מה דאת אמר (ירמיה ט): וידרכו את לשונם קשתם שקר.
ונתן לי לחם לאכול, מגילוי עריות, היך מה דאת אמר: (בראשית לט): ולא ידע אתו מאומה, כי אם הלחם אשר הוא אוכל, לשון נקי.
ושבתי בשלום אל בית אבי, משפיכות דמים.
והיה ה' לי לאלהים, מעבודת כוכבים.
רבנן פתרין לה בכל עניינא: אם יהיה אלהים עמדי, ושמרני בדרך הזה, אשר אנכי הולך מעבודת כוכבים, מגילוי עריות, משפיכות דמים, מלה"ר.
אין דרך, אלא עבודת כוכבים, כמה דאת אמר: (עמוס ח): הנשבעים באשמת שומרון, ואמרו: חי אלהיך דן, וחי דרך באר שבע.
ואין דרך, אלא גילוי עריות, שנאמר (משלי ל): כן דרך אשה מנאפת וגו'.
ואין דרך, אלא שפיכות דמים, שנאמר (שם א): בני אל תלך בדרך את מנע רגלך מנתיבתם וגו'.
ואין דרך, אלא לשון הרע, שנאמר (בראשית לא): וישמע יעקב את דברי בני לבן לאמר, לקח יעקב:
ה [בקשתו של יעקב מהקב"ה]
עקילס הגר נכנס אצל ר' אליעזר אמר לו: הרי כל שבחו של גר, שנאמר (דברים י): ואוהב גר לתת לו לחם ושמלה?!
אמר לו: וכי קלה היא בעיניך, דבר שנתחבט עליו אותו זקן, שנאמר: ונתן לי לחם לאכול ובגד ללבוש, ובא זה והושיטו לו בקנה.
נכנס אצל רבי יהושע אמרו לו תלמידיו: רבי! דבר שנתחבט עליו אותו זקן, את מושיטו לזה בקנה! התחיל מפייסו בדברים.
לחם, זו תורה, דכתיב (משלי ט): לכו לחמו בלחמי.
שמלה, זו טלית, זכה אדם לתורה, זכה לטלית, ולא עוד אלא, שהן משיאין את בנותיהם לכהונה, והיו בניהם כהנים גדולים, ומעלים עולות על גבי המזבח.
דבר אחר:
לחם, זה לחם הפנים.
ושמלה, אלו בגדי כהונה, הרי במקדש.
אבל בגבולים,
לחם, זו חלה.
ושמלה, זו ראשית הגז.
אמרו: אלולי אריכות פנים שהאריך ר' יהושע עם עקילס, היה חוזר לסורו, וקרא עליו (שם טז): טוב ארך אפים מגבור:
ו [דברי האבות וגאולתן של בנים]
ר' יהושע דסכנין בשם ר' לוי, נטל הקדוש ברוך הוא שיחתן של אבות, ועשאן מפתח לגאולתן של בנים.
אמר לו הקב"ה: אתה אמרת והיה לי לאלהים, חייך! כל טובות וברכות ונחמות שאני נותן לבניך, איני נותנן אלא בלשון הזה, שנאמר (זכריה יד): והיה ביום ההוא יצאו מים חיים מירושלים.
(ישעיה יא) והיה ביום ההוא, יוסיף ה' שנית ידו לקנות את שאר עמו.
(יואל ד) והיה ביום ההוא, יטפו ההרים עסיס.
(ישעיה כז) והיה ביום ההוא, יתקע בשופר גדול וגו':
ז [יעקב נותן מעשר מכל]
חד עובד כוכבים שאליה לר' מאיר:
אמר לו: פטר חמורך במה הוא נפדה?
אמר לו: בשה, דכתיב (שמות לד): ופטר חמור תפדה בשה.
אמר לו: אין לו שה?
אמר לו: בגדי.
אמר לו: מנא לך הא?
אמר לו: דכתיב (שם יב): מן הכבשים ומן העזים תקחו.
אמר לו: אלו לפסח?!
אמר לו: אף גדי נקרא שה.
מנא לך הא?
אמר לו: דכתיב (דברים יד): וזאת הבהמה אשר תאכלו, שור, שה כבשים, ושה עזים. עמד ונשקו על ראשו.
ר' יהושע דסכנין בשם ר' לוי אמר:
כותי אחד שאל את ר' מאיר אמר לו: אין אתם אומרים יעקב אֲמִתִּי? דכתיב (מיכה ז): תתן אמת ליעקב.
אמר לו: הין!
אמר לו: ולא כך אמר, וכל אשר תתן לי עשר אעשרנו לך?!
אמר לו: הין!
אמר לו: הפריש שבטו של לוי אחד מעשרה, למה לא הפריש א' מי' לשנים שבטים אחרים?! אמר לו: וכי י"ב הן, והלא י"ד הן, אפרים ומנשה כראובן ושמעון יהיו לי?!
אמר לו: כל שכן אוסיפתא מיא, אוסיף קמחא.
אמר לו: אין את מודה לי, שהם ארבע אמהות?!
אמר לו: הין!
אמר לו: צא מהם ד' בכורות לד' אמהות, הבכור קודש, ואין קודש מוציא קודש.
אמר לו: אשריך ואשרי אומתך שאת שרוי בתוכה:
ח [הסמלים שבבאר - א]
אמר רבי אחא: (משלי יד) חיי בשרים לב מרפא, כיון שנתבשר בשורה טובה, טעין ליביה ית רגלוהי, הדא אמר: הכריסא טענא רגליא.
וירא והנה באר בשדה
רבי חמא בר חנינא פתר: ביה שית שיטין.
והנה באר בשדה, זו הבאר.
והנה שלושה עדרי צאן, משה ואהרן ומרים.
כי מן הבאר ההיא ישקו העדרים, שמשם כל אחד ואחד מושך מים לדגלו, ולשבטו, ולמשפחתו.
והאבן גדולה על פי הבאר
אמר רבי חנינא: כמלא פי כברה קטנה היה בה.
ונאספו שמה כל העדרים וגללו, בשעת המחנות.
והשיבו את האבן על פי הבאר למקומה, בשעת מסעות היתה חוזרת לאיתנה.
דבר אחר:
והנה באר בשדה, זו ציון.
והנה שלושה עדרי צאן, אלו שלושה רגלים.
כי מן הבאר ההיא ישקו, שמשם היו שואבים רוח הקודש.
והאבן גדולה, זו שמחת בית השואבה.
אמר רבי הושעיא:
למה היו קוראים אותו בית השואבה?
שמשם היו שואבים רוח הקודש.
ונאספו שמה כל העדרים, באים מלבוא חמת ועד נחל מצרים.
וגללו את האבן וגו', שמשם היו שואבים רוח הקודש.
והשיבו את האבן, מונח לרגל הבא.
דבר אחר:
וירא והנה באר בשדה, זו ציון.
והנה שלושה עדרי צאן, אלו שלושה בתי דינים.
דתנן, שלושה בתי דינים היו שם,
אחד בהר הבית,
ואחד בפתח העזרה,
ואחד בלשכת הגזית.
כי מן הבאר ההיא וגו', שמשם היו שומעין את הדין.
והאבן גדולה, זה ב"ד הגדול, שבלשכת הגזית.
ונאספו שמה כל העדרים, אלו בתי דינין שבא"י.
וגללו את האבן, שמשם היו שומעין את הדין.
והשיבו את האבן, שהיו נושאים ונותנין בדין עד שמעמידין אותו על בוריו.
דבר אחר:
והנה שלושה עדרי צאן וירא והנה באר, זו ציון.
והנה שם שלושה עדרי צאן, אלו שלושה מלכיות ראשונות.
כי מן הבאר ההיא ישקו העדרים, שהעשירו מן ההקדשות הצפונות בלשכות.
והאבן גדולה על פי הבאר, זו זכות אבות.
ונאספו שמה כל העדרים, זו מלכות רומי, שהיא מכתבת טירוניא, מכל אומות העולם.
וגללו את האבן, שהעשירו מן ההקדשות הצפונות בלשכות.
והשיבו את האבן על פי הבאר למקומה, לעתיד לבא, זכות אבות עומדת.
דבר אחר:
והנה באר בשדה, זו סנהדרין.
והנה שם שלושה עדרי צאן, אלו שלושה שורות של תלמידי חכמים, שהם יושבים לפניהם.
כי מן הבאר ההיא ישקו העדרים, שמשם היו שומעין את ההלכה.
והאבן גדולה על פי הבאר, זה מופלא שבבית דין, שהוא מסרס את ההלכה.
ונאספו שמה כל העדרים, אלו תלמידי חכמים שבארץ ישראל.
וגללו את האבן, שמשם היו שומעין את ההלכה.
והשיבו את האבן על פי הבאר, שהיו נושאים ונותנים בהלכה, עד שמעמידים אותה על בוריה.
דבר אחר:
וירא והנה באר בשדה, זה בית הכנסת.
והנה שם שלושה עדרי צאן, אלו שלושה קרואים.
כי מן הבאר וגו', שמשם היו שומעים את התורה.
והאבן גדולה, זה יצר הרע.
ונאספו שמה כל העדרים, זה הצבור.
וגללו את האבן, שמשם היו שומעין את התורה.
והשיבו את האבן וגו', שכיון שהם יוצאים להם, יצר הרע חוזר למקומו:
ט [הסמלים שבבאר - ב]
וירא והנה באר, זה סיני.
והנה שם שלושה, כהנים לוים וישראלים.
כי מן הבאר ההיא, שמשם שמעו עשרת הדברות.
והאבן גדולה, זו שכינה.
ונאספו שמה כל העדרים
ר' שמעון בן יהודה איש כפר עכו אמר, משום ר' שמואל: שאילו היו ישראל חסרים עוד אחד, לא היו מקבלים את התורה.
וגללו את האבן, שמשם היו שומעים את הקול ושמעו עשרת הדברות.
והשיבו את האבן, (שמות כ): אתם ראיתם כי מן השמים דברתי וגו':
י [דברי יעקב לרועים - א]
ר' יוסי בר חנינא פתר קריא בגלות.
ויאמר להם יעקב וגו' מחרן אנחנו, מחרונו של הקדוש ברוך הוא אנו בורחים.
ויאמר להם: הידעתם את לבן בן נחור, הידעתם את מי שהוא עתיד ללבן עונותיכם כשלג? ויאמר להם: השלום לו?
ויאמרו: שלום!
באיזו זכות?
והנה רחל בתו באה עם הצאן.
הה"ד (ירמיה לא): כה אמר ה' קול ברמה נשמע, נהי בכי תמרורים, רחל מבכה על בניה, מאנה להנחם וגו', כה אמר ה': מנעי קולך מבכי וגו', ויש תקוה לאחריתך וגו':
יא [דברי יעקב לרועים - ב]
ויאמרו שלום, ואין פוטטין את בעי, והנה רחל בתו באה עם הצאן, הדא אמרת, שהדבור מצוי בנשים.
ויאמר הן עוד וגו'
אמר לו: אם שומרי שכר אתם, הן עוד היום גדול, ואם שלכם אתם רועים, לא עת האסף המקנה.
עודנו מדבר עמם ורחל באה, בא וראה כמה בין שכונות לשכונות. להלן ז' היו ובקשו הרועים להזדווג להן, הה"ד (שמות ב): ויבואו הרועים ויגרשום.
ברם הכא, אחת היתה ולא נגע בה בריה, על שם (תהלים לד): חונה מלאך ה' סביב ליראיו ויחלצם לסובבים ליראיו:
יב [פגישת יעקב עם רחל]
אמר רבי יוחנן: כזה שהוא מעביר פקק מעל פי צלוחית.
וישק יעקב לרחל, כל נשיקה לתפלות, בר מן תלת.
נשיקה של גדולה.
נשיקה של פרקים.
נשיקה של פרישות.
נשיקה של גדולה, (ש"א י): ויקח שמואל את פך השמן ויצוק על ראשו וישקהו.
נשיקה של פרקים, (שמות ד) וילך ויפגשהו בהר האלהים וישק לו.
נשיקה של פרישות, (רות א) ותשק ערפה לחמותה ורות דבקה בה.
רבי תנחומא אמר: אף נשיקה של קריבות, שנאמר: וישק יעקב לרחל, שהיתה קרובתו.
וישא את קולו ויבך
למה בכה?
אמר אליעזר: בשעה שהלך להביא את רבקה מה כתיב ביה: ויקח העבד עשרה גמלים וגו'. ואני לא נזם אחד ולא צמיד אחד!
דבר אחר:
למה בכה?
שראה שאינה נכנסת עמו לקבורה, הדא היא, דהיא אמרה לה: לכן ישכב עמך הלילה.
אמרה לה: עמך הוא דמיך, עמי לית הוא דמיך.
דבר אחר:
למה בכה?
שראה האנשים מלחשים אלו לאלו מפני שנשקה, מה בא זה לחדש לנו דבר ערוה, שמשעה שלקה העולם בדור המבול, עמדו אומות העולם וגדרו עצמן מן הערוה. הדא אמרת: שאנשי מזרח גדורים מן הערוה:
יג [פגישת יעקב עם לבן]
אם לרמאות, כי אחי אביה הוא.
ואם לצדיק, וכי בן רבקה הוא.
ותרץ ותגד לאביה
אמר רבי יוחנן: לעולם אין האשה רגילה, אלא לבית אמה.
אתיביה והא כתיב: ותרץ ותגד לאביה?!
אמר לו: שמתה אמה, ולמי היה לה להגיד, לא לאביה?!
ויהי כשמוע לבן וגו'
אמר אליעזר: פסול הבית היה, דכתיב: ויקח העבד עשרה גמלים, זה שהוא אהובו של בית עאכ"ו! וכיון דלא חמי אפילו אפיסתיקתיה, ויחבק לו.
אמר: דינרים אינון, ואינון בחרציה, וכיון דלא אשכח כלום, וינשק לו.
אמר: דלמא מרגליות אינון, ואינון בפומיה, וכיון דלא חמא כלום, אמר לו יעקב:
מה את סבור ממון אתית טעין?
לא אתית טעין אלא מילין, ויספר ללבן:
יד [דברי החלקלקות של לבן ליעקב]
אמר לו: מלך הייתי סבור לעשותך עלי, וכדין דלית גבך כלום.
אך עצמי ובשרי אתה, כהדין גרמא אנא מחליק לך.
וישב עמו חדש ימים
אמר רבי אמי: למדתך תורה דרך ארץ, עד היכן צריך אדם להטפל בקרוביו, עד חדש ימים.
ויאמר לבן ליעקב הכי וגו' ועבדתני חנם, אפשר כן?! אלא אין הות פועלא בעשרה פולרין, הוה יהיב ליה חמשה פולרין, ואם הות מובילותיה בו' פולרין, הוה יהיב ליה בג' פולרין.
אמר לו: מה את סבור ממון אתית בעי מינך?! לא אתית אלא בגין תרתין טלייתא:
טו [שכרן של לאה ורחל לדורות]
כב' קורות מפולשות מסוף העולם ועד סופו,
זו העמידה אלופים
וזו העמידה אלופים.
זו העמידה מלכים,
וזו העמידה מלכים.
מזו עמדו הורגי אריות,
ומזו עמדו הורגי אריות.
מזו עמדו נביאים,
ומזו עמדו נביאים.
מזו עמדו שופטים,
ומזו עמדו שופטים.
מזו עמדו מכבשי ארצות,
ומזו עמדו מכבשי ארצות.
מזו עמדו מחלקי ארצות,
ומזו עמדו מחלקי ארצות.
קרבן בנה של זו דוחה שבת,
וקרבן בנה של זו דוחה שבת.
מלחמת בנה של זו דוחה שבת,
ומלחמת בנה של זו דוחה את השבת.
לזו ניתן שתי לילות
ולזו ניתן שתי לילות,
לילו של פרעה ולילו של סנחריב.
ללאה לילו של גדעון ולילו של מרדכי.
לרחל (אסתר ו) בלילה ההוא נדדה שנת המלך.
ושם הגדולה לאה
גדולה במתנותיה, כהונה לעולם ומלכות לעולם, דכתיב (יואל ד): ויהודה לעולם תשב וגו'. וכתיב (תהלים קלב): זאת מנוחתי עדי עד.
ושם הקטנה רחל
קטנה במתנותיה, יוסף לשעה, שאול לשעה, ושילה לשעה, (שם עח): וימאס באהל יוסף ובשבט אפרים לא בחר:
טז [ועיני לאה רכות]
אמוראי דר' יוחנן תרגם קודמוי ועיני לאה הוו רכיכין.
אמר לו: עינוהי דאימך הוו רכיכין?!
ומהו רכות?
רכות מבכיה, שהיו אומרים: כך היו התנאים, הגדולה לגדול, והקטנה לקטן, והיתה בוכה ואומרת: יהי רצון שלא אפול בגורלו של רשע.
אמר רבי הונא: קשה היא התפלה, שבטלה את הגזירה, ולא עוד, אלא שקדמה לאחותה.
ורחל היתה יפת תואר עיקר סמניה של רחל לא היתה, אלא נאה ורחל היתה וגו':
יז [אעבדך ברחל בתך]
בגין דאנא ידע דאנשי מקומך רמאין, לפיכך אני מברר עסקי עמך.
ויאמר אעבדך ברחל בתך, ברחל ולא בלאה בתך, שלא תביא אחרת מן השוק ושמה רחל. קטנה, שלא תחליף שמותן זו בזו, אפילו את נותן את הרשע בחמור של חרשים, אין את מועיל ממנו כלום.
ויאמר לבן טוב תתי אותה לך וגו' ויעבוד יעקב ברחל
אמר רבי חנינא בר פזי: נאמר כאן אחדים, (בראשית כו): וישבת עמו ימים אחדים.
ונאמר להלן אחדים.
מה כאן שבע שנים, אף להלן שבע שנים:
יח [כוונותיו של יעקב לשם שמים]
אמר רבי אייבו: אפילו אדם פרוץ אין אומר כלשון הזה, כך היה יעקב אומר: הבה את אשתי ואבואה אליה?!
אלא, כך אמר לו: אמר לי הקב"ה שאני מעמיד י"ב שבטים, עכשיו הרי אני כבן שמונים וארבע שנים, ואם אין אני מעמידן עכשיו, אימתי אני מעמידן?!
לפיכך הוצרך הכתוב לומר: ויאמר יעקב אל לבן הבה את אשתי:
יט [מעשה הרמאות של לבן במשתה]
כינס כל אנשי מקומו.
אמר להם: יודעים אתם, שהיינו דחוקים למים, וכיון שבא הצדיק הזה לכאן, נתברכו המים. אמרין ליה: ומה אהני לך?
אמר להון: אין בעיין אתון, אנא מרמי ביה, ויהב ליה לאה, דהוא רחים להדא רחל סגי, והוא עבד הכא גבכון שבעה שנין אוחרין.
אמרין ליה: עביד מה דהני לך!
אמר להון: הבו לי משכון, דלית חד מנכון מפרסם, ויהבון ליה משכונין, ואזל ואייתי עליהון, חמר, משח, וקופר. הוי, למה נקרא שמו לבן הארמי? שרימה באנשי מקומו, וכולי יומא הוו מכללין ביה, וכיון דעל ברמשא, אמר להון:
מה הוא כדין?
אמרין ליה: את גמלת חסד, בזכותך והיו מקלסין קודמוי, ואמרין: הא ליא, הא ליא, היא לאה, היא לאה, ברמשא אתון מעלתא וחפון בוציניא.
אמר להן: מהו כדין?
אמרי ליה: מה את סבור, דאנן דכרין דכוותכון, וכל ההוא ליליא הוה צווח לה רחל, והיא עניא ליה. בצפרא, והנה היא לאה.
אמר לה: מה רמייתא, בת רמאה! לאו בליליא הוה קרינא רחל, ואת ענית לי!
אמרה ליה: אית ספר דלית ליה תלמידים?! לא כך היה צווח לך אבוך, עשו! ואת עני ליה?!
ויאמר אל לבן מה זאת עשית לי וגו' ויאמר לבן לא יעשה כן וגו' מלא שבוע זאת וגו'
אמר רבי יעקב בר אחא: מכאן, שאין מערבין שמחה בשמחה, אלא מלא שבוע זאת וגו':
כ [מה הראשונות שלימות אף האחרונות שלימות]
אמר רבי יהודה בר סימון: בנוהג שבעולם, פועל עושה מלאכה עם בעל הבית, שתים ושלוש שעות באמונה, ובסוף הוא מתעצל במלאכתו.
ברם הכא, מה הראשונות שלימות אף האחרונות שלימות.
מה הראשונות באמונה, אף האחרונות באמונה.
אמר רבי יוחנן: כתיב (הושע יב): ויברח יעקב שדה ארם ויעבוד ישראל באשה וגו'
אמר להם: דוגמא שלכם דומה ליעקב אביכם, מה יעקב אביכם, עד שלא נשא אשה נשתעבד, משנשא אשה נשתעבד, אף אתם, משלא נולד גואל נשתעבדתם, משנולד גואל אתם משתעבדים.
|
