|
פרשה עד: יעקב עוזב את לבן ע"פ ציווי ה'
א [שוב אל ארץ אבותיך]
כתיב (תהלים קמב) זעקתי אליך ה' אמרתי אתה מחסי חלקי בארץ החיים
והלא אין ארץ החיים אלא צור וחברותיה, תמן שובעה, תמן זולא, ואת אמרת חלקי בארץ החיים?!
אלא ארץ שמתיה חיים תחלה, לימות המשיח.
ריש לקיש בשם בר קפרא: מייתי לה מהכא, (ישעיה מב): נותן נשמה לעם, עליה ורוח להולכים בה.
אמר לו הקב"ה: אתה אמרת חלקי בארץ החיים, שוב אל ארץ אבותיך אביך מצפה לך, אמך מצפה לך, אני בעצמי מצפה לך!
ר' אמי בשם ריש לקיש אמר: נכסי חוצה לארץ אין בהם ברכה, אלא משתשוב אל ארץ אבותיך.
אהיה עמך, הכא את אמר ואהיה עמך, ולהלן את אמר (שמואל ב ז): ואהיה עמך בכל אשר הלכת?!
אלא דוד, על ידי שהוא מפרנס את ישראל, היה אומר לו: ואהיה עמך בכל אשר הלכת.
אבל יעקב, ע"י שהוא מפרנס את ביתו, הוא אומר לו: שוב אל ארץ אבותיך וגו':
ב [נוהגם של בני המזרח]
אמר ר' שמעון בן גמליאל: בשלושה דברים אני אוהב את בני המזרח:
שאינן נושכין ואוכלין, אלא חותכין ואוכלין.
ואין חותכין בשר, אלא על גבי השלחן.
ואין נושקין אלא ביד.
ואין נוטלין עצה אלא במקום רווח, כענין שנאמר: וישלח יעקב ויקרא לרחל וללאה.
במקום רווח, מתלא אומר: בחקל דאית בה איזגרין, לא תימר מלה דמסטירין:
ג [ואביכן התל בי]
אמר רבי חייא רבה: כל דבר ודבר שהיה מתנה עם אבינו יעקב, היה חוזר בו י' פעמים למפרע, שנאמר: הן לו.
רבנן אמרי: מאה פעמים, שנאמר ואביכן התל בי והחליף את משכורתי עשרת מונים, ואין מנין פחות מעשרה.
אם כה יאמר נקודים יהיה שכרך וילדו כל הצאן
ר' ברכיה בשם ר' חנינא: צפה הקדוש ברוך הוא מה לבן עתיד לעשות עם אבינו יעקב, והיה צר צורה כיוצא בה.
אם כה יאמר, אמר אין כתיב כאן, אלא יאמר
רבי יודן ורבי אייבו אמרו: כי ראיתי את כל אשר עשה לך לבן אין כתיב כאן, אלא את כל אשר לבן עושה לך.
ויאמר אלי מלאך האלהים בחלום וגו'
רבי אלעזר בן יעקב אמר: לו ולדורותיו, אין דור שאין בו כאברהם, ואין דור שאין בו כיעקב, ואין דור שאין בו כשמואל.
ויאמר שא נא עיניך וראה כל העתודים העולים על הצאן נקודים וברודים
אמר רבי הונא: דבית חורון עולים אין כתיב כאן, אלא העולים, מאליהן היו עולין.
ר' תנחומא אמר: שטף של גשמים.
רבנן אמרי: ענני כבוד.
ויצל אלהים את מקנה אביכם ויתן לי, כזה שהוא מציל, מן הנצולת:
ד [הלא נכריות נחשבנו לו כי מכרנו]
למה מתה רחל תחלה?
ר' יודן ור' יוסי, ר' יודן אמר: שדברה בפני אחותה.
אמר לו ר' יוסי: ראית מימיך אדם קוראראובן, ושמעון עונה אותו?! והלא לרחל קרא, ורחל ענתה אותו.
על דעתיה דר' יהודה ניחא.
על דעתיה דרבי יוסי, לא מתה אלא מקללתו של זקן, שנאמר: עם אשר תמצא את אלהיך לא יחיה, והיה כשגגה היוצא מלפני השליט.
ותגנוב רחל וגו' ותמת רחל וגו', הלא נכריות נחשבנו לו כי מכרנו וגו', אפשר כן?!
אלא אם הוה קוקיא טבא הוה נסיב לה, פטיקלין טב הוה נסיב ליה:
ה [ויקם יעקב וישא את בניו]
אמר רבי יוחנן: כתיב (קהלת י): לב חכם לימינו ולב כסיל לשמאלו.
לב חכם לימינו, זה יעקב, שנאמר: ויקם יעקב וישא את בניו ואחר כך ואת נשיו.
ולב כסיל לשמאלו, זה עשו, ויקח עשו את נשיו ואת בניו, ואח"כ ואת בנותיו.
וינהג את מקנהו ואת כל רכושו אשר רכש, מקנה קנינו, מה שקנה מקנינו של לבן.
הלך לגזוז את צאנו, בכל מקום שנאמר גזיזה, עושה רושם.
ותגנוב רחל את התרפים אשר לאביה, והיא לא נתכוונה אלא לשם שמים.
אמרה: מה אנא מיזיל לי, ונשבוק הדין סבא בקלקוליה?!
לפיכך הוצרך הכתוב לומר: ותגנוב רחל את התרפים אשר לאביה:
ו [לבן רודף אחר יעקב]
אמר רבי אבהו: מה שהלך אבינו יעקב לג' ימים, הלך לבן ליום אחד.
ויוגד ללבן ביום השלישי, שלישי לבריחה.
אמר רבי חייא רבה: מה שהלך אבינו יעקב לז' ימים, הלך לבן ביום אחד. ממה נפשך, רוצה ולא רוצה, כבר כתיב: וישם דרך שלושת ימים בינו ובין יעקב.
וכתיב: ויוגד ללבן ביום השלישי, שלישי לבריחה, שנאמר: ויקח את אחיו עמו וירדוף אחריו דרך שבעת ימים, יומא דהוו קיימין ביה, הוי, מה שהלך יעקב בז' ימים, הלך לבן ליום אחד:
ז [השמר לך מדבר עם יעקב מטוב עד רע]
מה בין נביאי עובדי כוכבים לנביאי ישראל?
ר' חמא בר חנינא ור' יששכר דכפר מגדי, ר' חמא בר חנינא אמר: אין הקב"ה נגלה לנביאי עובדי כוכבים, אלא בחצי דיבור, דכתיב (במדבר כג): ויקר אלהים אל בלעם.
ר' יששכר דכפר מגדי אמר: אין הלשון הזה ויקר, אלא לשון טומאה, היך מה דאת אמר: (דברים כג): כי יהיה בך איש אשר לא יהיה טהור, מקרה לילה, אבל לנביאי ישראל בדבור שלם, בלשון חיבה, בלשון קדושה, בלשון שמלאכי השרת מקלסין אותו, וקרא זה אל זה ואמר קדוש.
רבי יוסי בר חנינא אמר: אין הקדוש ברוך הוא נגלה לנביאי עובדי כוכבים, אלא בשעה שדרך בני אדם לפרוש אלו מאלו, דכתיב (איוב ד): בשעיפים מחזיונות לילה, בנפול תרדמה על אנשים ואלי דבר יגונב וגו'.
אמר רבי אלעזר ב"ר מנחם: (משלי טו) רחוק ה' מרשעים, אלו נביאי עובדי כוכבים.
ותפלת צדיקים ישמע, אלו נביאי ישראל.
מה בין נביאי ישראל לנביאי עובדי כוכבים?
ר' חנינא בר פפא ור' סימון, ר' חנינא בר פפא אמר: למלך ואהובו שהיו נתונים בטרקלין. כל שעה שהוא מבקש, הוא מדבר עם אהובו, (נ"א למלך ואוהבו שהיו נתונים בטרקלין וביניהם וילון כל שעה שהוא מבקש לדבר עם אוהבו מקפל את הוילון ומדבר עם אוהבו).
ר' סימון אמר: למלך, שהיה לו אשה ופילגש. בשעה שהוא בא אצל אשתו, הוא בא בפרהסיא, ובשעה שהוא בא אצל פילגשו, הוא בא במטמוניות.
כך, אין הקב"ה נגלה על עובדי כוכבים, אלא בלילה.
(במדבר כב): ויבא אלהים אל בלעם לילה.
(בראשית כ) ויבא אלהים אל אבימלך בחלום הלילה.
(שם לא) ויבא אלהים אל לבן בחלום הלילה.
ויאמר לו השמר לך, אפי' שאת אומרן לטובתו, הוא חושבן לרעתו.
השמר לך מדבר עם יעקב מטוב עד רע:
ח [יש לאל ידי לעשות עמכם רע]
אמר: דלמא חזר ביה.
ולא נטשתני לנשק לבני ולבנותי
אמר לו: עד כדון אית ביה?!
יש לאל ידי לעשות עמכם רע ואלהי אביכם אמש אמר אלי לאמר, אמר לית הוא מיניה.
ועתה הלך הלכת כי נכסוף נכספתה לבית אביך למה גנבת את אלהי, את חמדת לילך אל בית אביך, למה גנבת את אלהי?!
אמר רבי אייבו: כיון ששמעו השבטים כך, אמרו: בושנו בך אבי אמנו, שלעת זקנותך אתה אומר: למה גנבת את אלהי?!
ט [קללת יעקב כשגגה היוצאה מלפני השליט]
ויבא לבן באהל יעקב, ובאהל רחל
באהל יעקב, שהוא אהלה של רחל.
ובאהל לאה, ובאהל שתי האמהות ולא מצא.
ויצא מאהל לאה ויבא באהל רחל.
למה באהל רחל שתי פעמים?
שהיה מכיר שהיא משמשנית.
ורחל לקחה את התרפים ותשימם בכר הגמל, בעביטא דגמלא.
ותשב עליהן ותאמר אל אביה אל יחר בעיני אדוני כי לא אוכל וגו'
אמר רבי יוחנן: תרפים לא מצא, קיתוניות מצא. נעשו תרפים קיתוניות, שלא לבייש את רחל:
י [מה פשעי ומה חטאתי כי דלקת אחרי]
רבי עזריה בשם ר' חגי, ור' יצחק בר מרון, ותני לה, בשם ר' חנינא בר יצחק: קפדנותן של אבות ולא ענוותנותן של בנים.
קפדנותן של אבות מניין?
ויחר ליעקב וירב בלבן, ויען יעקב ויאמר ללבן: מה פשעי ומה חטאתי כי דלקת, דא את סבור שמא מכות או פצעים יהיו שם?! אלא דברי פיוסים, יעקב מפייס את חמיו.
כי מששת את כל כלי מה מצאת מכל כלי ביתך.
אמר רבי סימון: בנוהג שבעולם חתן, שהוא דר אצל חמיו אפשר לו שלא ליהנות אפילו כלי אחד, אפילו סכין אחד?! ברם הכא, מששת את כל כלי, אפילו מחט אפילו צינורא לא מצאת! ולא ענוותנותן של בנים מדוד, שנאמר (שמואל א כ): ויברח דוד מניות ברמה, ויבא, ויאמר לפני יונתן, מה עשיתי, מה עוני ומה חטאתי לפני אביך, כי מבקש את נפשי?!
מזכיר שפיכות דמים בפיוסו, מילי דקטלא. ברם הכא, כי דלקת אחרי:
יא [זה עשרים שנה טריפה לא הבאתי אליך]
אנכי אחטנה מידי תבקשנה, אני הייתי חוטא על הארי, שכך גזר הקדוש ברוך הוא לארי, שיהיה טורף ואוכל מצאנו של לבן בכל יום, ואם תאמר: שאם היה רועה אחר היה מצילן?!
ת"ל (ישעיה לא): כאשר יהגה האריה והכפיר על טרפו, אשר יקרא עליו מלא רועים, מקולם לא יחת ומהמונם לא יענה.
גנובתי יום וגנובתי לילה, קריין לי גנבא ביממא, וגנבא בליליא.
מה היה אומר?
ר' יהושע בן לוי אמר: ט"ו שיר המעלות, שבספר תהלים היה אומר, הה"ד (תהלים קכד): לולי ה' שהיה לנו יאמר נא ישראל, ישראל סבא.
ר' שמואל בר נחמן אמר: כל ספר תהלים היה אומר, (שם כב): ואתה קדוש יושב תהלות ישראל, ישראל סבא.
זה לי עשרים שנה
אמר רבי חייא רבה: כל דבר ודבר שהיה לבן מתגר עם אבינו יעקב, היה חוזר עשר פעמים למפרע, שנאמר: הן לו.
רבנן אמרי: מאה פעמים, שנאמר: והחליף את משכורתי עשרת מונים, ואין מנין פחות מעשרה:
יב [זכות אבות עמדה ליעקב וניצל מלבן]
זבדי בן לוי ור' יהושע בן לוי, זבדי בן לוי אמר: כל מקום שנ' לולי, בא בזכות אבות.
אמר לו רבי יהושע: והא כתיב (בראשית מג): כי לולי התמהמהנו?!
אמר לו: כל עצמן לא עלו ,אלא בזכות אבות, שאלולי זכות אבות לא היו עולים משם בשלום.
אמר רבי תנחומא: אית דמפקין לישנא דר' יהושע בן לוי לזבדי בן לוי
ריב"ל אמר: בכל מקום, שנאמר לולי, בא בזכות אבות, חוץ מזה.
אמר לו: אף זה, בא בזכות אבות.
ר' יוחנן אמר: בזכות קדושת השם.
ר' לוי אמר: בזכות אמנה ובזכות תורה.
בזכות אמנה, (תהלים כז): לולי האמנתי לראות.
בזכות התורה, (שם קיט): לולי תורתך שעשועי.
את עניי ואת יגיע כפי
ר' ירמיה אמר: חביבה היא המלאכה, מזכות אבות, שזכות אבות הצילה ממון, ומלאכה הצילה נפשות.
זכות אבות הצילה ממון, שנאמר: לולי אלהי אבי וגו'.
ומלאכה הצילה נפשות, את עניי ואת יגיע כפי ראה אלהים וגו':
יג [הבנות בנותי]
אמר רבי אבין: כולהון בנותיו היו.
הבנות בנותי, הרי שתים.
ולבנותי מה אעשה, הרי ארבע.
רבנן מייתי ליה מהכא, אם תענה את בנותי, הרי שתים.
ואם תקח נשים על בנותי, הרי ארבע.
ויקח יעקב אבן וגו'
אר' יוחנן: כשן הזה של טבריא היתה.
ויאמר יעקב אל אחיו לקטו אבנים
כמה אחין היו לו?
חד ולווי קבריה, אלא אלו בניו, שהוא קורא אותן בלשון הקודש, אחיו.
אמר רבי הונא: גבורים כיוצא בו, צדיקים כיוצא בו.
אמר רבי יודן: לבש אדם לבושו של אביו, הרי הוא כיוצא בו:
יד [הברית שבין יעקב ללבן]
אמר רבי שמואל בר נחמן: אל יהא לשון פרסי הזה קל בעיניך, שבתורה, בנביאים, בכתובים מצינו, שהקדוש ב"ה חולק לו כבוד.
בתורה, ויקרא לו לבן יגר שהדותא.
בנביאים, (ירמיה י): כדנה תאמרון להום וגו'.
בכתובים, (דניאל ב): וידברו הכשדים למלך ארמית.
והמצפה אשר אמר יצף ה'
אמר רבי אבהו: כי יסתר אין כתיב כאן, אלא כי נסתר. עד כאן היינו רואין זה את זה, מכאן ואילך אין אנו רואים זה את זה.
ואם תענה את בנותי
אמר רבי ראובן: כולהון בנותיו היו.
הבנות בנותי, אם תענה את בנותי, שלא תקח נשים בחייהן, ואם תקח נשים על בנותי לאחר מיתתן, ראה! אלהים עד ביני וביניך:
טו [הבטחה לאדום ומואב שלא לפגוע בם]
אמר רבי יוחנן: כזה שהוא מורה את החנית.
עד הגל הזה וגו', לרעה אין אתה עובר, אבל אתה עובר עלי בפרגמטיא.
בשעה ששלח דוד את יואב לארם נהרים ולארם צובה, פגע באדומיים בקש לזנבן, הוציאו לו אפיסטולי שלהם (דברים ב): רב לכם סוב את ההר וגו'.
פגע במואביים בקש לזנבן, והוציאו לו אפיסטולי שלהם (שם): אל תצר את מואב ואל תתגר בם מלחמה.
באותה שעה שלח יואב אצל דוד אמר לו: פגעתי באדומיים ובקשתי לזנבן, הוציאו לי אפיסטולי שלהם, רב לכם; במואביים, והוציאו לו אפיסטולי שלהם, אל תצר את מואב. באותה שעה לא נהג דוד כבוד מלכות בעצמו, אלא עמד והעביר פיפורין מעליו, ועטרה מעל ראשו, ונתעטף בטליתו והלך לו אצל סנהדרין.
אמר להם: רבותי! לא באתי לכאן, אלא ללמד אם נותנים אתם לי רשות, אני מלמד.
שלחתי את יואב לארם נהרים ולארם צובה, ופגע באדומיים והוציאו לו אפיסטולי שלהן: רב לכם! והלא הם פרצו את הגדר תחילה?! (שופטים ד): ויאסוף אליו את בני עמון.
פגע במואביים ובקש לזנבן, והוציאו לו אפיסטולי שלהן: אל תצר את מואב, והם לא פרצו הגדר תחלה?! (במדבר כב): וישלח מלאכים אל בלעם ועתה לכה ארה לי.
הה"ד (תהלים טז) מכתם.
כמה אגרות כתב?
ר' אייבו אמר: שתים כתב, אחד לאדומיים ואחד למואביים.
ר' חנינא אמר: איגרת אחד כתב, הה"ד וישב יואב וגו'.
חזר ולמד אדומיים משל מואביים, הה"ד (שם ס): למנצח על שושן עדות, לעדה שהיא משיחה בלשונו של אלהים.
מכתם לדוד ללמד, מכות ותמות.
(שם) בהצותו את ארם נהרים ויך את אדום בגיא מלח
כתוב אחד אומר: י"ח אלף,
וכתוב אחד אומר: י"ב אלף?!
אלא שתי מלחמות היו, אחת של י"ב אלף ואחת של י"ח אלף:
טז [פרידת לבן מיעקב]
אלהי אברהם, קודש.
ואלהי נחור, חול.
אלהי אביהם, משמעו קודש וחול.
ויזבח יעקב זבח בהר וישכם לבן בבוקר וגו' ויברך אתהם וגו'
אמר רבי אייבו: דווים וסגופים היו בעל כרחם, ולא היו מפרינים אלא בפה, הה"ד: וישכם לבן בבוקר וילך וישב לבן למקומו, לסורו, מלמד שנכנסו לסטים בתוך ביתו, והיו מקרקרים בו כל הלילה:
יז [המלאכים שלוו את יעקב בחזרתו]
כמה מלאכים היו חלים ומרקדים לפני אבינו יעקב בכניסתו לארץ?
ר' הונא בשם ר' אייבו אמר: ס' רבוא מלאכים, היו חלים לפני יעקב אבינו בכניסתו לארץ, הה"ד: ויאמר יעקב כאשר ראם מחנה אלהים זה, ואין שכינה שורה, פחות מששים רבוא.
רבנן אמרי: ק"ך רבוא, ויקרא שם המקום ההוא מחנים
מחנה, הרי ששים רבוא.
מחנים, הרי ק"ך רבוא.
אמר רבי יודן: נטל מאלו ומאלו, ושלח פרוזבין לפניו.
הה"ד: וישלח יעקב מלאכים לפניו.
|
