|
פרשה עח: יעקב, המלאך ועשו
א [שלחני כי עלה השחר]
כתיב (איכה ג) חדשים לבקרים רבה אמונתך
אמר רבי שמעון בר אבא: על שאתה מחדשנו בכל בקר ובקר, אנו יודעים שאמונתך רבה להחיות לנו את המתים.
אמר רבי אלכסנדרי: ממה שאתה מחדשנו בבוקרן של מלכיות, אנו יודעים שאמונתך רבה לגאלנו.
ר' חלבו בשם ר' שמואל בר נחמן אמר: לעולם אין כת של מעלה מקלסת ושונה, אלא בכל יום בורא הקדוש ברוך הוא כת של מלאכים חדשה, והן אומרים שירה חדשה לפניו, והולכין להם.
אמר רבי ברכיה: השבתי את ר' חלבו, והא כתיב: ויאמר שלחני כי עלה השחר, והגיע זמני לומר שירה.
אמר לי: חנוקא! סברת למחנקני? אמרית: מה הוא דין דכתיב: ויאמר שלחני כי עלה השחר?
אמר לי: זה מיכאל וגבריאל, שהן שרים של מעלה, דכולא מתחלפין ואינון לא מתחלפין.
אנדריינוס שחיק טמיא שאל את ר' יהושע בן חנניה, אמר לו: אתם אומרים אין כת של מעלה מקלסת ושונה, אלא בכל יום ויום הקב"ה בורא כת של מלאכים חדשים, והן אומרים שירה לפני והולכין להן?
אמר לו: הין!
אמר לו: ולאן אינון אזלין?
אמר: מן הן דאיתבריין.
אמר לו: ומן אן הן איתבריין?
אמר לו: מן נהר דינור.
אמר לו: ומה עסק דנהר דינור?
אמר לו: כהדין ירדנא, דלא פסיק לא ביממא ולא בליליא.
אמר לו: ומן אן הוא אתי?
אמר לו: מן זיעתהון דחייתא, דאינון מזיעין מן טעינון כורסיא דהקדוש ברוך הוא.
אמר לו: סונקתדרון שלו, והא הדין ירדנא מהלך ביממא, ולית הוא מהלך בליליא.
אמר: נטר הוינא בבית פעור, כמה דהוה מהלך ביממא, מהלך בליליא.
ר' מאיר ור' יהודה ור' שמעון, ר' מאיר אומר: מי גדול השומר או הנשמר?
מן מה דכתיב (תהלים צא): כי מלאכיו יצוה לך לשמרך, הוי, הנשמר גדול מן השומר.
ר' יהודה אומר: מי גדול הנושא או הנישא?
מן מה דכתיב (שם) על כפים ישאונך.
הוי, הנישא גדול מן הנושא.
רבי שמעון אמר: מן מה דכתיב: ויאמר שלחני.
הוי, המשלח גדול מן המשתלח:
ב [שלחני, שהגיע זמן קילוסי לקלס להקב"ה]
אמר לו: יקלסו חבריך!
אמר לו: איני יכול, למחר אני בא לקלס, והן אומרין לי: כשם שלא קילסת אתמול, כך אין אתה מקלס היום.
אמר: שייצא סייבת, לא אשלחך כי אם ברכתני!
אמר לו: אותן המלאכים שבאו אצל אברהם לא פירשו ממנו, אלא בברכה.
אמר לו: אותן נשתלחו על מנת כך, אבל אני לא נשתלחתי לכך.
אמר לו: שייצת סייבת, לא אשלחך!
ר' לוי בשם ר' שמואל בר נחמן אמר: אמרו לו מלאכי השרת, על ידי שגלו מסטורין של הקדוש ברוך הוא נדחו ממחיצתן מאה ול"ח שנה, אשמע לך ואדחה ממחיצתי!
אמר: שייצת סייבת, לא אשלחך כי אם ברכתני!
אמר רבי הונא: בסוף אמר: אני מגלה לו. אם אומר לי הקב"ה: למה גלית לו? אני אומר לפניו: רבונו של עולם! נביאיך גוזרין גזירות ואין אתה מבטל גזירתן, ואני הייתי יכול לבטל גזירתם?
אמר לו: עתיד הוא להגלות עליך בבית אל, ולהחליף את שמך ואני עומד שם, הה"ד (הושע יב) בית אל ימצאנו ושם ידבר עמנו. עמך אין כתיב כאן, אלא ושם ידבר עמנו:
ג [לא יעקב יאמר עוד שמך]
(ישעיה מד) מקים דבר עבדו ועצת מלאכיו ישלים
ר' ברכיה בשם ר' לוי אמר: משהוא מקיים דבר עבדו ועצת מלאכיו ישלים, אין אנו יודעים שהוא אומר (שם): לירושלים תושב ולערי יהודה תבנינה?
אלא מלאך אחד, שנגלה על אבינו יעקב, הה"ד: ויאמרו אליו מה שמך? לא יעקב.
ועצת מלאכיו ישלים, שנגלה הקדוש ברוך הוא על אבינו יעקב, בשביל לקיים גזירתו של אותו מלאך, שאמר לו: לא יעקב, ואף הקב"ה אמר לו כן! הה"ד: ויאמר לו אלהים שמך יעקב וגו', לא יעקב יאמר.
בר קפרא אמר: כל מי שהוא קורא לאברהם אברם עובר בעשה.
אמר רבי לוי: בעשה ולא תעשה.
ולא יקרא עוד וגו' בלא תעשה.
והיה שמך אברהם, בעשה.
והרי אנשי כנסת הגדולה קראו אותו אברם? דכתיב (נחמיה ט): אתה הוא ה' האלהים אשר בחרת באברם וגו'. ספור הוא מספר ואומר: שעד שהוא אברם, בחרת בו.
דכוותה, הקורא לשרה שרי עובר בעשה, אלא הוא שנצטווה עליה.
דכוותה, הקורא לישראל יעקב עובר בעשה.
תני, לא שיעקר שם יעקב, אלא כי אם ישראל יהיה שמך, ישראל יהיה עיקר ויעקב טפילה.
ר' זכריה בשם ר' אחא: מכל מקום יעקב שמך, אלא כי אם ישראל יהיה שמך. יעקב עיקר וישראל מוסיף עליו.
כי שרית עם אלהים ועם אנשים ותוכל, נתגוששת עם העליונים ויכולת להם, ועם התחתונים ויכולת להם, עם העליונים, זה המלאך.
ר' חמא בר חנינא אמר: שרו של עשו היה הוא, דהוא אמר לו: כי ע"כ ראיתי פניך, כראות פני אלהים.
מה פני אלהים דין, אף פניך דין.
מה פני אלהים (שמות כג): ולא יראו פני ריקם,
אף את לא יראו פני ריקם.
עם התחתונים ויכולת להם, זה עשו ואלופיו.
דבר אחר:
כי שרית עם אלהים, את הוא שאיקונין שלך, חקוקה למעלה:
ד [הגידה נא שמך]
אמר בשם רבי יוסי בר דוסתאי: כתוב אחד אומר (תהלים קמז): מונה מספר לכוכבים וגו', שמות יקרא.
וכתוב אחד אומר (ישעיה מ): המוציא במספר צבאם לכלם, בשם יקרא?
אלא מלמד שיש שם שינוי, לא כשם שנקרא עכשיו, כך הוא נקרא לאחר זמן, שנאמר (שופטים יג): ויאמר לו מלאך ה' למה זה תשאל לשמי והוא פלאי, אינו יודע איזה שם אני מתחלף:
ה [ויזרח לו השמש]
אמר רבי ברכיה: ולמי לא זרחה השמש?
אלא לו לרפואתו, אבל לאחרים אורה.
ר' הונא בשם ר' אחא אמר: כך היתה השמש מרפא באבינו יעקב, ומלהטת בעשו ובאלופיו. אמר לו הקדוש ברוך הוא: את סימן לבניך, מה את השמש מרפא בך ומלהטת בעשו ובאלופיו, כך בניך, תהא השמש מרפא בהן ומלהטת בעובדי כוכבים.
מרפא בהן, (מלאכי ג): וזרחה לכם יראי שמי שמש צדקה ומרפא בכנפיה.
ומלהטת בעובדי כוכבים, (שם): הנה היום בא בוער כתנור וגו'.
והוא צולע על ירכו
ריב"ל הוה סליק לרומי. וכיון דאתא לעכו, נפק ר' חנינא לקדמותיה, אשכחיה מטלע על ירכו. אמר לה: את דמי לסבך, והוא צולע על ירכו:
ו [גיד הנשה]
אמר רבי חנינא: למה נקרא שמו גיד הנשה?
שנשה ממקומו.
ר' הונא אמר: האי פקוקלתא דגידא שרי, וישראל קדושים אסרו אותו עליהם.
ר' יהודה ור' יוסי ר' יהודה אמר: באחת מהן נגע ואחת מהן נאסרה.
ר' יוסי אמר: באחת מהן נגע, ושתיהן נאסרו.
אית תנא תני, הדעת מכרעת, שהוא של ימין כדברי ר' יהודה.
ואית תנא תני, הדעת מכרעת, שהוא של שמאל כר' יוסי.
מאן דאמר הדעת נוטה, שהוא של ימין, ויגע בכף ירכו.
ומאן דאמר הדעת מכרעת, שהוא של שמאל, שנאמר כי נגע בכף ירך יעקב:
ז [כל חד וחד יפייס על נפשו]
אמר רבי לוי: ארי הוה כעס על הבהמה והחיה אמרין: מאן אזיל ומפייס יתיה?
אמר להון: הדין תעלא אתון להכא, דאנא ידע תלת מאה מתלין, ואנא מפייס יתיה.
אמרין ליה: אגומין הלך ציבחר וקם ליה.
אמר לו: מה דין?
אמר להון: אנשית מאה.
אמרין ליה: אית במאתן ברכאן. הלך ציבחר וקם ליה.
אמרין ליה: מה דין?
אמר לו: אנשית אף מאה.
אמר לו: אף במאה ברכאן.
וכיון דמטא תמן, אמר: אנשית כולהון, אלא כל חד וחד יפייס על נפשו, כך יעקב אבינו.
רבי יהודה בר סימון אמר: יש בי כח לערוך תפילה.
ר' לוי אמר: יש בי כח לערוך מלחמה.
וכיון דמטא, ויחץ את הילדים וגו', אמר: כל איניש ואיניש, דכוותא תקום ליה:
ח [יעקב מסדר את המחנות]
הדא אמרה: אחרון אחרון חביב.
והוא עבר לפניהם, הה"ד (תהלים קג): כרחם אב על בנים.
תני, ר' חייא: כרחמן שבאבות.
ואי זה הוא רחמן שבאבות?
ר' יהודה אמר: זה אברהם. אמר אברהם (בראשית יח): חלילה לך מעשות כדבר הזה.
ר' לוי אמר: יעקב
והוא עבר לפניהם, אמר: טב דיגע בי ולא בהון.
וישתחו ארצה שבע פעמים
למה שבע?
על שם (משלי כד): כי שבע יפול צדיק וקם.
דבר אחר:
למה שבע?
אמר לו: הוי רואה את עצמך כאלו את נתון לפנים משבעה קינקלין ויושב ודן, ואני נדון לפניך, ואת מתמלא עלי רחמים.
אמר רבי חנינא בר יצחק: לא זז, משתטח והולך, משתטח והולך, עד שהכניס מידת הדין למידת רחמים:
ט [פגישת עשו את יעקב]
נקוד עליו.
אמר ר' שמעון בן אלעזר: בכל מקום שאתה מוצא:
הכתב רבה על הנקודה, אתה דורש את הכתב.
הנקודה רבה על הכתב, אתה דורש את הנקודה.
כאן לא כתב רבה על הנקודה, ולא נקודה רבה על הכתב, אלא מלמד, שנכמרו רחמיו באותה השעה, ונשקו בכל לבו.
אמר לו ר' ינאי: אם כן, למה נקוד עליו?
אלא מלמד, שלא בא לנשקו אלא לנשכו, ונעשה צוארו של אבינו יעקב של שיש, וקהו שיניו של אותו רשע.
ומה ת"ל ויבכו?
אלא זה בוכה על צוארו וזה בוכה על שיניו.
ר' אבהו בשם ר' יוחנן, מייתי לה מן הכא (שיר ז): צוארך כמגדל השן וגו':
י [פגישת בני יעקב עם עשו]
אמר רבי בנימין בר לוי: לפי ששמענו חנינה באחד עשר שבטים ולא שמענו בשבט בנימין.
והיכן שמענו?
להלן (בראשית מג): ויאמר אלהים יחנך בני, ותגשן השפחות הנה וילדיהן ותשתחוין, ותגש גם לאה וילדיה וגו'.
ביוסף כתיב: ואחר נגש יוסף ורחל וישתחוו?
אלא אמר יוסף: הרשע הזה עינו רמה, שלא יתלה עיניו ויביט את אמי, וגבהה קומתו וכסה אותה, הוא דכתיב ביה (שם מט): בן פורת יוסף, בן פורת עלי עין.
בן פורת, רביית עלי עין, בן פָּרות רְבִיַּת יוסף.
בן פורת עלי עין, בן פורת רביית יוסף.
רבי ברכיה בשם ר' סימון אמר: עלי לפרוע לך, מן אותה העין:
יא [מי לך כל המחנה הזה]
כל אותו הלילה נעשו מלאכי השרת כתות כתות, וחבורות חבורות, והיו פוגעין באלין דעשו. והוון אמרין להון: מן דמאן אתון?
והן אומרין: מן דעשו.
והן אומרין: הכו הכו, יהבון להון, מן דבר בריה דאברהם.
והן אומרין: יהבון להון, מן דבריה דיצחק.
והן אומרין: יהבון להון, כיון דהוו, אמרי: מן דאחוי דיעקב אנן.
הוו אמרין: שבקון להון מן דידן אינון.
בצפרא, אמר לו: מי לך כל המחנה הזה אשר פגשתי וגו'?
אמר לו: אמרין לך כלום?
אמר לו: מיכתת אנא גביהון.
ויאמר למצא חן וגו'.
ויאמר עשו יש לי רב, מכות.
אחי יהי לך וגו'.
דבר אחר:
ויאמר עשו יש לי רב וגו'
אמר רבי אייבו: לפי שהיו הברכות מפוקפקות בידו.
והיכן נתאוששו לו?
כאן. מן דאמר לו: אחי! יהי לך, אשר לך.
אמר רבי אלעזר: אין קיום הגט אלא בחותמיו, שלא תאמר: שאלולי שרימה יעקב אבינו את אביו, לא נטל הברכות.
תלמוד לומר: אחי, יהי לך, אשר לך:
יב [קח נא את ברכתי]
כראות פני אלהים
מה פני אלהים דין, אף פניך דין.
מה פני אלהים?
ולא יראו פני ריקם, אף את ולא יראו פניך ריקם.
קח נא את ברכתי אשר הובאת לך
אמר לו: כמה יגיעה יגעתי, עד שתבא לידי, אבל אתה מאליה היא באה אצלך.
אשר הבאתה אין כתיב כאן, אלא אשר הובאת, מאליה באה לידך.
ויפצר בו ויקח
מתחמי חזר, וידיה פשטה.
יהודה ב"ר סימון אמר: (תהלים סח): מתרפס ברצי כסף, מתיר את הפס ומתרצה בכסף.
ריש לקיש סליק למשאל בשלמיה דרבינו אמר לו: צלי עלי, דהדא מלכותא בישא סגין.
אמר לו: לא תסב מן בר אנש כלום, ולית את יהיב כלום, מן דיתיב גביה, אתא חדא איתתא טעינא ליה חדא דסיקרין, וחדא סכין בגווה. קם נסב סכינא והדר לה דיסקרא. אתא חד בלדר מן מלכותא וחמא יתה, וחמדה ונסבה.
בפתי רמשא סליק ריש לקיש למשאל בשלמיה דרבינו, וחמא יתיה שחיק.
אמר לו: למה את שחיק?
אמר לו: ההיא סכינא דחמיתיה יתיה, אתא חד בלדר מן מלכותא, וחמא יתיה וחמדה ונסבה. אמר לו: לא כן אמרית לך, לא תיסב מן בר נש כלום, ולית את יהיב כלום?
חד עמא דארעא, אמר לו לר' הושעיה: אין אמרת לך חדא מילתא טבא את אמרת בצבורא מן שמי?
אמר לו: מה היא?
אמר לו: כל אותן הדורונות, שנתן אבינו יעקב לעשו, עתידין אומות העולם להחזירן למלך המשיח לעתיד לבא.
מאי טעמיה?
(שם עב) מלכי תרשיש ואיים מנחה ישיבו, יביאו אין כתיב כאן, אלא ישיבו.
אמר לו: חייך! מלה טבא אמרת, ומן שמך אנא אומר לה:
יג [כי הילדים רכים]
והצאן והבקר עלות עלי, אלו ישראל, שנאמר (יחזקאל לד): ואתן צאני צאן מרעיתי אדם אתם.
ר' הונא בשם ר' אחא אמר: אילולי רחמיו של הקב"ה, ודפקום יום אחד, כבר מתו כל הצאן, בימי אדריינוס.
ר' ברכיה בשם ר' לוי אמר: אדוני יודע כי הילדים רכים, זה דוד ושלמה.
והצאן והבקר עלות עלי, אלו ישראל, שנאמר: ואתנה צאני וגו'.
ר' הונא בשם ר' אחא אמר: אלולי רחמיו של הקדוש ברוך הוא, כבר מתו כל הצאן, בימי המן:
יד [ואני אתנהלה לאטי]
אמר לו: מבקש את שנהא שותף עמך בעולמך.
אמר לו: יעבר נא אדוני לפני עבדו.
אמר לו: ואין אתה מתיירא מדוכסי, ומן אפרכי, ומן אסטרטילי (אסטרלטי)?
אמר לו: ואני אתנהלה לאטי, להוני, להוני אנא מהלך, כמה דתימא (ישעיה ח): את מי השילוח ההולכים לאט.
דבר אחר:
בפנים כרוכות אני מהלך, כמה דתימא (ש"א כא): הנה היא לוטה בשמלה.
עד אשר אבא אל אדוני שעירה.
אמר רבי אבהו: חזרנו על כל המקרא ולא מצאנו, שהלך יעקב אבינו אצל עשו להר שעיר מימיו, אפשר יעקב אמתי היה ומרמה בו?
אלא אימתי הי' הוא בא אצלו?
לעתיד לבא, הה"ד (עובדיה א): ועלו מושיעים בהר ציון, לשפוט את הר עשו:
טו [וישב ביום ההוא עשו לדרכו שעירה]
בקש ללותו ולא קבל עליו. רבינו כד הוה סליק למלכותא, הוה מסתכל בהדא פרשתא, ולא הוה נסיב ארמאה עמיה. חד זמן לא אסתכל בה, ונסב עמיה רומאין (ארמאין), ולא הגיע לעכו עד, שמכר הסוס שלו.
וישב ביום ההוא עשו לדרכו שעירה
וד' מאות איש, שהיו עמו היכן הם?
נשמטו, כל אחד ואחד הלך לדרכו.
אמרו: שלא נכוה בגחלתו של יעקב.
אימתי פרע להן הקב"ה?
להלן (ש"א ל): ולא נותר מהם איש, כי אם ד' מאות איש נער אשר רכבו על הגמלים וינוסו:
טז[ כמה זמן שהה יעקב בארץ עד שהגיע לבית אביו?]
כמה שנים עשה אבינו יעקב בסוכות?
ר' אבא אמר: י"ח חודש סוכות ובית וסוכות, ובבית אל ששה חדשים.
ר' ברכיה בשם ר' לוי אמר: כל אותן חדשים שעשה בבית אל, היה מכבד את עשו באותו דורון.
ר' אבין בשם ר' חוניא אומר: תשעה שנים היה מכבד את עשו באותו דורון.
ר' פנחס בשם ר' אבא אמר: כל אותן השנים, שעשה יעקב אבינו בבית אל, לא נמנע מלנסך.
אמר רבי חנן: כל מי, שהוא יודע כמה נסוכים ניסך יעקב אבינו בבית אל, יודע לחשב את מי טבריה.
|
