|
פרשה פה: יהודה ותמר
א [וירד יהודה מאת אחיו]
(מלאכי ב) בגדה יהודה ותועבה נעשתה וגו'
אמר לו: כפרת יהודה, שקרת יהודה, ותועבה נעשתה בישראל. יהודה נעשה חולין.
(שם:) כי חלל יהודה קדש ה' אשר אהב.
ויהי בעת ההיא
(מיכה א) עוד היורש אביא לך יושבת מרשה
עד עדולם יבא מלכן וקדושן של ישראל,
עד עדולם יבא כבודן של ישראל,
עד עדולם יבא, דכתיב: ויט עד איש עדולמי.
ויהי בעת ההיא
רבי שמואל בר נחמן פתח: (ירמיה כט) כי אנכי ידעתי את המחשבות
שבטים היו עסוקין במכירתו של יוסף,
ויוסף היה עסוק בשקו ובתעניתו,
ראובן היה עסוק בשקו ובתעניתו,
ויעקב היה עסוק בשקו ובתעניתו,
ויהודה היה עסוק ליקח לו אשה,
והקב"ה היה עוסק, בורא אורו של מלך המשיח.
ויהי בעת ההיא וירד יהודה
(ישעיה סו) בטרם תחיל ילדה
קודם שלא נולד משעבד הראשון נולד גואל האחרון, ויהי בעת ההיא
מה כתיב למעלה מן הענין?
והמדנים מכרו אותו אל מצרים:
ב [סמיכות פרשת מכירת יוסף לירידת יהודה]
ולא היה צריך קרייה למימר, אלא ויוסף הורד מצרימה.
ומפני מה הסמיך פרשה זו לזו?
רבי אלעזר ור' יוחנן
רבי אלעזר אמר: כדי לסמוך ירידה לירידה.
רבי יוחנן אמר: כדי לסמוך הכר להכר.
ר' שמואל בר נחמן אמר: כדי לסמוך מעשה תמר, למעשה אשתו של פוטיפר. מה זו לשם שמים, אף זו לשם שמים.
דאמר רבי יהושע בן לוי: רואה היתה באסטרולוגין שלה, שהיא עתידה להעמיד ממנו בן, ולא היתה יודעת אם ממנה אם מבתה, הה"ד (שם מז): מודיעים לחדשים מאשר יבואו עליך.
ר' איבו אמר: מאשר ולא כל אשר.
ודכוותה (בראשית ב): ולא יתבשושו, והנחש היה ערום, לא היה צריך קרא למימר, אלא (שם):
ויעש ה' אלהים לאדם ולאשתו וגו'.
ר' יהושע בן קרחה אמר: להודיעך מאיזה חטא קפץ עליהם אותו רשע, מתוך שראה אותן מתעסקין בדרך ארץ נתאוה להם.
אמר רבי יעקב דכפר חנין: שלא להפסיק בפרשתו של נחש.
ודכוותה (דניאל ד): ודי מהלכין בגווה יכיל להשפלה.
(שם ה): בלשצר מלכא (שם ו): ודריוש מדאה.
והיכן הוא אויל מרודך?
ר' אלעזר אמר: כדי לסמוך רשע אל רשע, קוצץ לקוצץ, גיותן לגיותן.
ר' שמואל בר נחמן אמר: כדי לסמוך הפסק מלכות להפסק מלכות.
ודכוותה (שם ה): ביה בליליא קטיל בלשצר מלכא כשדיא, ודריוש מדאה וגו', והן הוא (שם ח): בשנת שלוש למלכות בלשצר המלך.
ר' הונא אמר: שלא יאמרו דברי פיוטין הם, כדי שידעו הכל, שאמרו ברוח הקודש.
רבנן אמרי: כדי לסרג על הספר כולו, שאמרו ברוח הקודש, אף הכא נמי מתבעי מימר, ויוסף הורד מצרימה.
וכתיב: וירד יהודה מאת אחיו.
אמר: בואו ונפזר עצמנו, שכל זמן שאנו מכונסין, השטר מצוי להגבות.
אמר להם הקדוש ברוך הוא: עשרה בני אדם שנמצאו בגניבה, אין אחד נתפס ע"י כולם?! וכיון שנמצאו בגביע, אמרו (בראשית מד): האלהים מצא את עון עבדיך.
אמר רבי יצחק: מצא בעל חוב מקום לגבות שטר חובו.
אמר רבי לוי: כזה שהוא ממצה את החבית, ומעמיד אותה על שמריה.
רבנן אמרי: בואו ונפרנס עצמנו. לשעבר היה זקוק להשיאנו נשים, ועכשיו הוא עסוק בשקו ובתעניתו, אינו בדין שיהא עסוק להשיאנו נשים.
אמרו לו ליהודה: ולא את הוא הראש של כלנו, עמוד אתה ופרנס את עצמך! מיד, וירד יהודה ירידה היא לו, שנשא לגויה, ירידה היא לו, שקבר את אשתו ובניו:
ג [אין המצוה נקראת אלא ע"ש גומרה]
ממי אתה למד?
מיהודה, ויאמר יהודה אל אחיו מה בצע וגו',
היה לו להוליכו על כתיפו אצל אביו, מה גרם לו, קבר אשתו ובניו.
רבי הונא, בשם רבי אליעזר בנו של רבי יוסי הגלילי: כל מי שמתחיל במצוה ואינו גומרה ואחר בא וגומרה, היא נקראת על שמו של שני, הה"ד (יהושע כד): ואת עצמות יוסף אשר העלו בני ישראל, והלא משה העלם, שנאמר (שמות יג): ויקח משה את עצמות יוסף עמו, אלא לפי שנגזר עליו שלא יכנס לארץ, ואלו נטפלו בהם, לפיכך נקראת על שמם, ואת עצמות יוסף וגו'.
מושלים אותו למה הדבר דומה?
לליסטים שנכנסו למרתף אחד של יין, נטלו קנקן אחד ושתו. הציץ עליהם בעל המרתף.
אמר להם: יערב לכם, יבושם לכם, ימתק לכם, שתיתם את היין, החזירו את הקנקן למקומה.
כך, אמר הקב"ה לשבטים: מכרתם את יוסף, החזירו עצמותיו למקומן.
דבר אחר:
אמר להם יוסף: למקום שגנבתוני שם תחזירוני. הלוא אחיך רועים בשכם.
כן עשו בני ישראל, שנאמר (יהושע כד): ואת עצמות יוסף אשר העלו בני ישראל ממצרים קברו בשכם:
ד [משמעות שמות בני יהודה]
רבנן אמרי: חירה הוא חירם, שהיה בימי דוד, שנאמר (מלכים א ה): כי אוהב היה חירם לדוד כל הימים, למוד היה האיש הזה, להיות אוהב לשבט הזה.
רבי יהודה ב"ר סימון אמר: חירם אחר היה.
על דעתהון דרבנן, חיה קרוב לאלף ומאתים שנה.
ועל דעתיה דר' יהודה, חיה קרוב לחמש מאות שנה.
וירא שם יהודה בת איש כנעני ושמו שוע, בר גברא תגרא, בוצינא דאתרא.
ותהר ותלד בן ותקרא שמו ער, שהוער מן העולם.
ותהר עוד וגו' אונן, שהביא אנינה לעצמו.
ותהר עוד וגו' שלה, שנשתלשל מן העולם.
ותוסף עוד וגו', כזיב, פסקת שם מקום.
ויהי ער בכור יהודה רע בעיני ה', שהיה חורש בגנות ומערה לאשפות:
ה [יהודה היה הראשון שקיים מצות ייבום]
יהודה התחיל במצות יבום תחלה.
תני, כל דבר שהיה בכלל היתר ונאסרה, וחזר והותרה, לא להתירה הראשון חזר, אלא להתירה השני.
יבמה, לפי שהיתה בכלל היתר ונאסרה וחזרה והותרה, יכול תחזור להתירה הראשון?!
ת"ל: יבמה יבא עליה, מצוה.
רבי יוסי בר חלפתא: יבם אשת אחיו, וחמש בעילות בעל, ודרך סדין בעל, ונטע חמש נטיעות בישראל.
ומאן נינהו?
ר' ישמעאל ב"ר יוסי
ור' אלעזר ב"ר יוסי
ור' מנחם ב"ר יוסי
ורבי חלפתא ב"ר יוסי
ור' אבדימוס ב"ר יוסי
הוין עינוהי זמורן ודמיין לאמיה.
וידע אונן, היה דש מפנים וזורה מבחוץ.
ויאמר יהודה לתמר כלתו
אמר רבי אלעזר: אע"פ שאין נחש, יש סימן, כי אמר: פן ימות גם הוא כאחיו.
רבנן אמרי: בית תינוק ואשה, אף על פי שאין נחש, יש סימן:
ו [יהודה בתמנה]
וירבו הימים, שנים עשר חדש.
על גוזזי צאנו, בכל מקום שנאמר גזיזה, עושה רושם. וכן מצינו, בנבל, ולבן, ואבשלום.
ויוגד לתמר לאמר וגו'
רב אמר: שתי תמניות הם:
אחת של יהודה
ואחת של שמשון.
ולמה הוא מזכיר בה עלייה וירידה?
אלא עלייה ליהודה, שהוא מעמיד מלכים, וירידה לשמשון שהוא נושא גויה.
ר' סימון אמר: תמנתה אחת היא.
ולמה הזכיר בה עלייה וירידה?
אמר רבי אייבו בן אגרי: כהדא בת מעון, דסלקין לה מן טבריה, ונחתין לה מן כפר שובתי:
ז [שכרה של תמר]
שתים הם שנתכסו בצעיף, תמר ורבקה ושתיהם ילדו תאומים.
רבקה, ותקח הצעיף ותתכס.
תמר, ותכס בצעיף ותתעלף.
ותשב בפתח עינים
אמר רבי אמי: חזרנו על כל המקרא ולא מצאנו מקום ששמו פתח עינים.
ומה הוא בפתח עינים?
אלא, מלמד שתלתה עיניה בפתח, שכל העינים תלויות בו, ואמרה: יהי רצון מלפניך ה' אלהי, שלא אצא מן הבית הזה ריקנית.
דבר אחר:
בפתח עינים
מלמד, שפתחה לו את העין.
אמרה לו: טהורה אני ופנויה אני:
ח [צניעותה של תמר]
אמר רבי חייא בר זבדא: צריך אדם להזהר עצמו באחות אשתו ובקרובותיו, שלא יכשל באחת מהם.
ממי אתה למד?
מיהודה, ויראה יהודה וגו'.
למה?
כי כסתה את פניה, עד שהיא בבית חמיה.
דבר אחר:
ויראה יהודה
לא השגיח, כיון שכסתה פניה.
אמר: אילו היתה זונה היתה מכסה פניה?!
אמר ר' יוחנן: בקש לעבור, וזימן לו הקדוש ברוך הוא מלאך, שהוא ממונה על התאוה.
אמר לו: יהודה,
היכן אתה הולך?
מהיכן מלכים עומדים?
מהיכן גדולים עומדים?
ויט אליה אל הדרך, בע"כ שלא בטובתו:
ט [מידה כנגד מידה]
אמר רבי חוניא: נצנצה בה רוה"ק, חותמך זו מלכות, היך מה דאת אמר:
(שיר ח): שימני כחותם על לבך.
(ירמיה כב) כי אם יהיה יכניהו בן יהויקים מלך יהודה חותם על יד ימיני
ופתילך, זו סנהדרין, שהן מצויינין בפתיל, היך מה דאת אמר (שמות לט): פתיל תכלת.
ומטך, זה מלך המשיח, היך מה דאת אמר: (ישעיה יא): ויצא חוטר מגזע ישי.
(תהלים קי) מטה עוזך ישלח ה' מציון ויתן לה וגו'.
ותהר לו, גבורים כיוצא בו, וצדיקים כיוצא בו.
וישלח יהודה וגו'
יהודה בר נחמן בשם ריש לקיש: (משלי ח): משחקת בתבל ארצו
משחקת לפניו בכל עת התורה, שהיא משחקת על הבריות.
אמר הקב"ה ליהודה: אתה רמית באביך, בגדי עזים, חייך! שתמר מרמה בך, בגדי עזים:
י [הוציאוה ותשרף]
מנין שאין העובר ניכר במעי האשה אלא עד שלושה חדשים?
מהכא, ויהי כמשלוש חדשים.
ר' הונא בשם ר' יוסי: לא סוף שלושה של ימים, אלא רובו של ראשון, ורובו של אחרון, ואמצעי שלם, ולא סוף דבר שלושה שלמים, וגם הנה הרה לזנונים?!
אלא מלמד, שהיתה מטפחת על כריסה ואומרת: מלכים אני מעוברת, גואלים אני מעוברת.
הוציאוה ותשרף
אפרים מקשאה תלמידו של רבי מאיר אמר משום רבי מאיר: תמר בתו של שם היתה, דכתיב: (ויקרא כא): ובת איש כהן, לפיכך הוציאוה ותשרף:
יא [הכר נא למי החותמת]
אמר רבי יודן: מכאן, שנאבדו והמציא הקדוש ברוך הוא אחרים תחתיהן, היך מה דאת אמר: (שם ה): או מצא אבדה וגו'.
אמר רבי הונא: הוא מוצאת, היא והוא צריכין לצאת.
והיא שלחה אל חמיה לאמר וגו', בקש לכפור.
אמרה ליה: הכר נא את בוראך, שלך ושל בוראך הן, הכר נא למי החותמת.
אמר רבי יוחנן: אמר לו הקב"ה ליהודה: אתה אמרת לאביך, הכר נא!
חייך! שתמר אומרת לך: הכר נא!
יב [ויכר יהודה ויאמר צדקה ממני]
רבי ירמיה, בשם רבי שמואל בר רב יצחק: בשלושה מקומות הופיעה רוח הקודש.
בבית דינו של שם.
בבית דינו של שמואל.
בבית דינו של שלמה.
בבית דינו של שם, ויכר יהודה ויאמר צדקה ממני.
מהו ממני?
רבי ירמיה בשם ר' יצחק, אמר הקדוש ברוך הוא: אתם תהיו מעידים מה שבגלוי, ואני מעיד עליו מה שבסתר.
בבית דינו של שלמה, (מלכים א ג): היא אמו.
מי אמר?
אמר רבי שמואל: בת קול צווחת ואומרת: היא אמו ודאי!
בבית דינו של שמואל, (שמואל א יב): הנני ענו בי, ויאמר: עד ה' בכם. ויאמר עד, יצתה בת קול ואמרה:
עד מהו?
אומר בבני עלי (שם ב): ותהי חטאת הנערים גדולה וגו'.
וכתיב (שם): אשר ישכבון את הנשים הצובאות וגו'.
אפשר כן בניו של אותו צדיק היו עושין אותו מעשה?!
אמור מעתה, על ידי שהיו משהין את קיניהם לשילו להטהר, והן משהין אותן חוץ לבתיהם לילה אחד, העלה עליהם הכתוב כאלו שמשו עמהן.
ודכוותה (שם ח): ולא הלכו בניו בדרכיו ויטו אחרי הבצע.
אפשר בניו של שמואל הצדיק היו עושין אותו המעשה?!
אמר רבי ברכיה: מברכתא היתה עוברת בבאר שבע, והיו מניחין צרכי צבור ועוסקין בצרכי עצמן, ומכח אותו מעשה, מעלה הכתוב כאלו לקחו שוחד.
ודכוותה: ותשב בפתח עינים, כדכתיב לעיל:
יג [והנה תאומים בבטנה]
כאן חסרים ולהלן מלאים.
והנה תאומים בבטנה
תאומים, מלא כאן, שניהם צדיקים.
ולהלן כתיב: תומים חסר, אחד צדיק ואחד רשע.
ויהי בלדתה ויתן יד,
אמר רבא בר רב חסדא:שלושה נאמנין לאלתר, ואלו הן:
החיה
והשיירא
והמטהרת את חברתה.
חיה, דכתיב: ותקח המילדת ותקשור על ידו שני, לאמר: זה יצא ראשונה.
שיירא
כדאמר ר' סימון אחוי דר' יהודה בר זבדי בשם רב: תינוק כל זמן שמושלך בשוק, אביו ואמו מעידין עליו, נאסף מן השוק, צריך שני עדים.
והמטהרת את חברתה
כדתנן, שלוש נשים ישנות במטה אחת, ודם תחת אחת מהן, כלן טמאות.
בדקה אחת ומצאה דם, היא בלבד טמאה.
אמר רבא: בלבד מעת לעת:
יד [לידת פרץ למה היא מרמזת]
זה רבה על כל הפריצים.
ממך יעמוד, (מיכה ב): עלה הפורץ לפניהם וגו'.
רבי בשם רבנן אמרי: כל הפורצים ממך עומדין, שנאמר: עלה הפורץ לפניהם.
ואחר יצא אחיו
כמה ידות כתיב כאן?
ר' יודן ור' הונא
ר' יודן אמר: ארבעה, כנגד ד' חרמין, שהוא עתיד לפשוט את ידיו בהן, ואלו הן:
ד' חרמו של עמלק
וחרמו של סיחון ועוג
וחרמו של יריחו
וחרמה של כנענים (נ"א מדין).
ר' הונא אמר: כנגד ד' דברים, שהוא עתיד ליטול מן החרם, הה"ד (יהושע ז): ואראה בשלל,
אדרת שנער אחת טובה וגו'.
ר' הונא אמר: פורפריא בבליא.
ומה בבל עבדא הכא?
אלא תני ר' שמעון בן יוחאי: כל מלך ושלטון, שלא היה לו שולטן בארץ, הוא אמר איני שוה כלום, ומלך בבל אנטיקיסר שלו היה יושב ביריחו, והיה זה משלח לו (לזה) כותבת, וזה משלח לו (לזה) דוריות.
|
