|
פרשה פו: יוסף הורד למצרים
א [ויוסף הורד מצרימה]
כתיב (הושע יא) בחבלי אדם אמשכם, אלו ישראל.
(שיר א) משכני אחריך נרוצה בעבותות אהבה.
דכתיב (מלאכי א) אהבתי אתכם אמר ה'
(הושע יא) ואהיה להם כמרימי עול, שרוממתי צריהם עליהם.
כל כך למה?
על לחיהם, בשביל דבר שהוציאו מלחייהם, שאמרו: אלה אלהיך.
וסוף, ואט אליו אוכיל, אני מטה עליהם אכילות הרבה.
(תהלים עב): יהי פסת בר בארץ.
דבר אחר:
בחבלי אדם אמשכם, זה יוסף, וימשכו ויעלו את יוסף מן הבור.
בעבותות אהבה, וישראל אהב את יוסף מכל בניו.
ואהיה להם כמרימי עול, שרוממתי צריו עליו.
ואיזו זו?
זו אשת פוטיפר.
כל כך למה?
על לחייהם, בשביל דבר שהוציא מלחייו, ויבא יוסף את דבתם רעה אל אביהם.
וסוף, ואט אליו אוכיל, אכילות הרבה:
ב [השכינה ירדה עם יוסף]
ויוסף הורד מצרימה
ויוסף הוא השליט, ויוסף הורד מצרימה
שלט בהון, היך מה דאת אמר: (שם): וירד מים עד ים.
כבש בהון, היך מה דאת אמר: (מלכים א ה): כי הוא רודה בכל עבר הנהר.
נסחין נחת עליהון, היך מה דאת אמר: (שופטים יד): וירדהו אל כפיו, הוריד לאבינו יעקב למצרים.
ר' ברכיה בשם ר' יהודה בר סימון אמר: לפרה שהיו מושכין אותה למקולין ולא היתה נמשכת.
מה עשו לה?
משכו את בנה לפניה והיתה מהלכת אחריו על כרחה, שלא בטובתה.
כך היה יעקב אבינו ראוי לירד למצרים בשלושלאות ובקולרין.
אמר הקב"ה: בני בכורי! ואני מורידו בבזיון?!
ואם ליתן בלבו של פרעה איני מורידו פומבי?!
אלא, הריני מושך את בנו לפניו והוא יורד אחריו על כרחו, שלא בטובתו והוריד את השכינה למצרים עמו.
ר' פנחס בשם ר' סימון אמר:
מנן לן שירדה השכינה עמו?
מדכתיב: ויהי ה' את יוסף.
מצרימה
תני בשם ר' נחמיה: כל דבר שצריך למ"ד בתחלתו, ניתן בו ה"א בסופו, סדומה שעירה מצרימה.
איתיביה, והא כתיב (תהלים ט): ישובו רשעים לשאולה?!
אמר רבי אבא בר זבדא: לביטי התחתונה שבשאול:
ג [ויקנהו פוטיפר איש מצרי]
הקנויין קונין וכל העבדים מחסרין את בית רבן, אבל זה, ויברך ה' את בית המצרי בגלל יוסף.
כל העבדים חשודים על הגזל, אבל זה, וילקט יוסף את כל הכסף.
כל העבדים חשודים על הערוה, אבל זה, ולא שמע אליה.
רבי יהושע דסכנין בשם רבי לוי אמר: כל העבדים, רבן מאכילין תרומה לעבדיהם, אבל זה האכיל את רבו תרומה.
דאמר רבי יהושע בן קרחה: מבנות יוסף לקח אלעזר.
פוטיפר
הוא פוטיפרע.
פוטיפר, שהיה מפטם עגלים לעבודת כוכבים.
פוטיפרע, שהיה פורע עצמו לעבודת כוכבים.
כיון שירד הפר לשם, נעשה פויטנון סריס פרעה, שנסתרס בגופו, מלמד שלא לקחו אלא לתשמיש, וסרסו הקדוש ברוך הוא בגופו.
משל לדובה, שהיתה משכלת בבני אדוניה. אמר: פכרון ניביה.
כך, מלמד, שלא לקחו אלא לתשמיש וסרסו הקב"ה, הה"ד (תהלים לז): כי ה' אוהב משפט וגו'.
חסידיו חסידו כתיב.
ואיזה?
זה יוסף.
לעולם נשמרו וזרע רשעים נכרת, מלמד, שלא לקחו אלא לתשמיש וסרסו הקדוש ברוך הוא.
ויקנהו פוטיפר איש מצרי
גבר ערום.
ומה הוות ערימותיה?
אמר: בכל מקום גרמני מוכר כושי, וכאן כושי מוכר גרמני, אין זה עבד.
אמר להם: הביאו לי ערב ואין לשון מיד זה, אלא ערב, היך מה דאת אמר: (בראשית מג): אנכי אערבנו וגו', על כן אמר מיד הישמעאלים.
אמר רבי לוי: עבדא זבין, ובר אמתא מזבין, ובר חורין עבד לתרויהון:
ד [ויהי ה' את יוסף]
הא עם שאר שבטים לאו?!
אמר ר' יודן: לבהמי שהיה לפניו שתים עשרה בהמות טעונות יין, נכנסה אחת מהם לחנותו של עובד כוכבים, הניח י"א והלך לו אחריה.
אמרו לו: מה אתה מניח י"א והולך לך אחרי האחת?
אמר להם: אלו ברשות הרבים הם ואיני חושש להן שמא יעשה יין נסך.
כך, אלו גדולים וברשות אביהם, אבל זה שהוא קטן וברשות עצמו, לפיכך, ויהי ה' את יוסף.
ויהי איש מצליח
רבי ברכיה אמר: גבר קפוז, כמה דתימא (שמואל ב יט): וצלחו הירדן לפני המלך.
משל לדובה, שהיתה עומדת בשוק מקושטת באבנים טובות ומרגליות.
אמרו: כל דקפיז לה, נסיב ביה מה דעלה.
היה שם פקח אחד, אמר להם: מסתכלין אתון במה דעלה ואנא מסתכל בניביה.
אמר רבי ברכיה: כל אותה דובה קפוז קפז, ואת רב מדין אתמהא?!
ה [וירא אדוניו כי ה' אתו]
ר' הונא בשם ר' אחא אמר: מלחש ונכנס מלחש ויוצא, הוה אמר ליה: מזוג רותחין, והיו רותחין. פושרין, והיו פושרין.
אמר: מה יוסף תבן לעפריםאתה מכניס?! קדרים בכפר חנינא?! גזזין בדמשק?! חרשין במצרים, באתר דחרשין חרישין?!
עד היכן?
אמר רבי חייא: עד שראה שכינה עומדת על גביו, הה"ד: וירא אדוניו כי ה' אתו:
ו [ויעזוב את כל אשר לו ביד יוסף]
תני, רבי שמעון בן יוחאי: בכל מקום שהצדיקים הולכים השכינה הולכת עליהם, שתים עשרה שנה עשה שם, שש בבית ושש בשדה.
ויעזוב את כל אשר לו ביד יוסף כי אם הלחם אשר הוא אוכל
לשון נקי.
ויהי יוסף יפה תואר ויפה מראה
אמר רבי יצחק: זרוק חוטרא לארעא, ועל עיקרא נפיק, לפי שכתוב (בראשית כט): ורחל היתה יפת תואר וגו', לפיכך ויהי יוסף וגו'.
|
