פרשת מקץ |
פרשה צ: גדולתו של יוסף
א [הנמצא כזה]
(שיר ו) אחת היא יונתי תמתי אחת היא לאמה וגו'
אחת היא יונתי תמתי, זה אברהם, שנאמר (יחזקאל לג): אחד היה אברהם, ויירש את הארץ. אחת היא לאמה, זה יצחק, שהיה יחיד לאמו.
ברה היא ליולדתה, זה יעקב, שהיה ברור ליולדתה, שהוא צדיק.
ראוה בנות ויאשרוה, אלו השבטים, (בראשית מה): והקול נשמע בית פרעה.
מלכות ופילגשים ויהללוה, זה יוסף, ויאמר פרעה אל עבדיו הנמצא כזה, אם מהלכים אנו מסוף העולם ועד סופו אין אנו מוצאים כזה:
ב [ועל פיך ישק כל עמי]
ועל פיך ישק כל עמי, שלא יהא פרוקופי חוץ ממך.
רק הכסא
אמר ריש לקיש: שתי פרשיות הכתיב לנו משה בתורה, ואנו למדים מפרשת פרעה הרשע. כתוב אחד אומר: והיית רק למעלה.
יכול כמוני, אתמהא?!
ת"ל: רק גדולתי למעלה מגדולתכם.
ואנו למדים אותה מפרעה הרשע, אתה תהיה יכול כמוני?! ת"ל רק גדולתי למעלה מגדולתך.
והדין (ויקרא יט): דבר אל כל עדת בני ישראל ואמרת אליהם קדושים תהיו.
יכול כמוני?
ת"ל: כי קדוש אני ה' אלהיכם, קדושתי למעלה מקדושתכם.
ואנו למדים אותה מפרעה הרשע.
אני פרעה, יכול כמוני?!
ת"ל: אני פרעה, גדולתי למעלה מגדולתך.
ר' יהושע דסכנין בשם ר' לוי אמר: מן אני של בשר ודם, את למד אני של הקב"ה.
מה אני של בשר ודם, על ידי שאמר פרעה הרשע ליוסף: אני פרעה! היה לו כל הכבוד הזה, לכשיבא אני של הקדוש ברוך הוא, (ישעיה מו): אני עשיתי ואני אשא עאכ"ו!
ג [מידה כנגד מידה]
אמר רבי שמעון בן גמליאל: יוסף משלו נתנו לו.
פיו שלא נשק בעבירה, ועל פיך ישק כל עמי.
גופו שלא נגע בעבירה, וילבש אותו בגדי שש
צוארו שלא הרכין לעבירה, וישם רביד הזהב על צוארו.
ידיו שלא משמשו בעבירה, ויסר המלך את טבעתו מעל ידו ויתן אותה על יד יוסף.
רגליו שלא פסעו בעבירה, ייתון וירכבו על קרוכין, וירכב אותו במרכבת המשנה אשר לו. מחשבה שלא חשבה בעבירה, תבא ותקרא חכמה, ויקראו לפניו אברך אב בחכמה ורך בשנים.
אבל נבוכדנצר טפסר, טפש בחכמה, ושר בשנים.
ויאמר פרעה אל יוסף אני פרעה ובלעדיך לא ירים איש את ידו, כלי ידים ואת רגלו כלי רגלים:
ד [משמעות השם צפנת פענח]
אמר רבי יוחנן: צפונות מופיע ונחות לו לאמרם.
רבי חזקיה אמר: צפונות מופיע בדעת, מניח רוחן של בריות בהן.
ורבנן אמרי: צד"י צופה
פ"א פודה
נו"ן נביא
תי"ו תומיך
פ"א פותר
עיי"ן ערום
נו"ן נבון
חי"ת חוזה
אמר רבי אחא: צפונה אחת, שיש כאן באת לגלות עליה, שאת בנה בכולן, כתיב (בראשית לג): ותגשן השפחות ותגש גם לאה וגו'.
וביוסף כתיב: ואחר נגש יוסף ורחל.
אמר יוסף: הרשע הזה עינו רמה וכו'.
אמר הקב"ה: אתה הצנעת לאמך מן העין והגבהת עצמך, אני פורע לך ומגביהן, ויוסף בן שלושים שנה:
ה [ויקבוץ את כל אוכל]
ר' יוחנן אמר: מן קוצץ (קומץ) לריחיא, דקמצתא ובלא קמצתא.
רבנן אמרי: דקמצתא ודלא קמצתא.
ויקבוץ את כל אוכל וגו'
אוכל שדה העיר, אשר סביבותיה, נתן בתוכה, נתן מה שבתחום טבריה, בטבריה. ומה שבתחום ציפורי, בצפורי. מפני שכל ארץ וארץ מעמדת פירותיה.
רבי נחמיה אמר: נתן בהם עפר וקטמיות, דברים שהן מעמידין פירות.
ורבנן אמרי: אם מתכנסין הם כל בני טבריה לאכול מה שבתחום טבריה, וכל בני ציפורי לאכול מה שבתחום ציפורי, אין בה קומץ. קומץ הדא אמרה: שהברכה נתונה באוצרות. ויצבור יוסף בר כחול הים הרבה מאד וגו':
ו [ויהי רעב בכל הארצות]
יצאו מכוללת ותחילנה וגו', נכנסו חולניות, עד שהם יושבים על השלחן, בקשו אפילו פת קיבר ולא מצאו.
אמרו: לא כך אמר יוסף: והיה האוכל לפקדון וגו'.
ויהי רעב בכל הארצות, בשלוש ארצות בפנקיא ובערביא ובפלסטיני.
ותרעב כל ארץ מצרים וגו', אשר יאמר לכם תעשו
ר' אבא בר כהנא אמר: כפאן למול.
ר' שמואל בר נחמן אמר: חייתנו אין כתיב כאן, אלא החייתנו, נתת לנו חיים בעוה"ז, וחיים בעוה"ב.
והרעב היה וגו' את כל אשר בהם, את המאושרין שבהם.
|
