פרשת מקץ |
פרשה צב: תפילת יעקב על בניו
א [ואל שדי יתן לכם רחמים]
ר' פנחס בשם ר' חנין דציפורין פתח:
(תהלים צד) אשרי הגבר אשר תיסרנו יה, ואם בא להקפיד, ומתורתך תלמדנו.
מה כתיב באברהם (בראשית יב): ואברכך ואגדלה שמך, כיון שיצא, קפץ עליו רעבון, ולא הקפיד, ולא קרא תגר, אף את, אם באו עליך יסורין, לא תהא מקפיד, ולא קורא קטיגור.
אמר ליה רבי אלכסנדרי: אין לך אדם בלא יסורים, אשריו לאדם, שיסורים באים עליו מן התורה, שנאמר: ומתורתך תלמדנו.
אמר רבי יהושע בן לוי: כל יסורים, שהם באים על האדם, ומבטלין אותו מדברי תורה, יסורים של תוכחת הם, אבל יסורים, שהם באים על האדם, ואין מבטלין אותו מדברי תורה, יסורים של אהבה הן, כדכתיב (משלי ג): כי את אשר יאהב ה' יוכיח.
רבי חמא, חזא חד סגי נהורא יתיב לעי באורייתא.
אמר לו: שלום לך, בר חריא!
אמר לו: מהיכן שמע לך, דההוא גברא בר עבדים?!
אמר ליה: לא, אלא שאת בן חורין לעולם הבא!
אמר ר' יודן: כתיב (שמות כא): ואם שן עבדו או שן אמתו יפיל, לחפשי ישלחנו.
ומה הללו, שאינן בכל גופו של אדם, אלא באחד מאבריו אמרה תורה: לחפשי ישלחנו, מי שיסורים באים עליו, שהן בכל גופו של אדם, על אחת כמה וכמה!
רבי פנחס בשם רבי הושעיא אמר: אשרי הגבר אשר תיסרנו ה', אין כתיב כאן, אלא אשר תיסרנו יה, כזה שהוא נדון לפני הדיין צועק ומצטער, ואומר: יה יה, די די!
כך אמר יעקב: מי שעתיד לומר ליסורים די, הוא יאמר ליסורי די! שנאמר: ואל שדי יתן לכם רחמים לפני האיש וגו':
ב [על זאת יתפלל כל חסיד]
זבדי בן לוי ורבי יהושע בן לוי, ורבי יוסי בר פטרון, תלתיהון אמרין: אלין קריא כד דמכין, חד מנהון אמר: על זאת יתפלל כל חסיד (שם לג) כי בו ישמח לבנו.
ואוחרנא אמר (שם כג) תערוך לפני שלחן (שם ה) וישמחו כל חוסי בך וגו'.
ואוחרנא אמר (שם פד) כי טוב יום בחצריך (שם סג) כי טוב חסדך מחיים.
וי"א (שם לא) מה רב טובך.
רבי פנחס בשם ר' הושעיא אמר: נטל הקב"ה (כביכול) רגליו של אבינו יעקב, והעמידן על הים ואמר לו: ראה נסי שאני עושה עם בניך, הה"ד (תהלים קיד): בצאת ישראל ממצרים, ישראל סבא.
רבי הונא בשם ר' אחא אמר: אף רגליהם של אבות, העמיד על הים, הה"ד (שם עח: נגד אבותם עשה פלא
לעת מצוא, לעת מצוי היום,
לעת מצוי הדין,
לעת מצוי הנפש,
לעת מצוי החשבון.
כיון שראה יעקב אבינו שנתמצה החשבון, התחיל שופך תחנונים, ואל שדי יתן לכם רחמים וגו':
ג [ואל שדי יתן לכם רחמים - לגלויות ישראל]
ואל שדי יתן לכם רחמים (שם קו) ויתן אותם לרחמים.
לפני האיש, הקדוש ברוך הוא, שנאמר (שמות טו): ה' איש מלחמה ה' שמו.
ושלח לכם את אחיכם, אלו עשרת השבטים.
אחר ואת בנימין, זה שבט יהודה ובנימין.
ואני כאשר שכולתי, בחורבן ראשון, שכלתי בחורבן שני, כאשר שכולתי בחורבן ראשון, ובשני, לא אשכל עוד.
דבר אחר:
ואל שדי יתן לכם רחמים לפני האיש, זה השלטון.
ושלח לכם את אחיכם, זה יוסף.
אחר, זה שמעון.
ואת בנימין, כמשמעו.
ואני כאשר שכולתי, ביוסף.
שכלתי, בשמעון לא אשכל עוד:
ד [האחים בבית יוסף]
והכן, ואין הכן אלא שבת, היך מה דאת אמר: (שם טז): והיה ביום הששי והכינו וגו'.
הדא אמרה: ששמר יוסף את השבת קודם שלא תנתן, ויעש האיש וגו'.
וייראו האנשים וגו' ויגשו אל האיש, מלמד שהיה דוחפן בפנים והן דוחפין אותו לחוץ.
ירוד ירדנו, ירידה היא לנו, בארצנו היינו מפרנסים לאחרים, עכשיו צריכין אנו לפרנסתך! ויאמר שלום לכם אל תיראו, בין בזכותכם בין בזכות אבותיכם.
אלהיכם נתן לכם מטמון וגו', מכל מקום כספכם בא אלי.
ויוצא אליהם את שמעון
ר' חגי בשם רבי יצחק אמר: כהדין צרצורא עביד, כשאסרו, כדכתיב: ויאסור אותו לעיניהם ויכינו ויבא יוסף וגו':
ה [יוסף מארח את אחיו בביתו]
רבי חייא רבה חמא, חד בבלאי אמר לו: מה עבד אבא?
אמר לו: אמך שאלה בך.
אמר לו: אנא אמר לך כדין, ואת אומר לי כדין!
אמר לו: שואלים על החיים ואין שואלים על המתים.
כך, השלום אביכם, זה יעקב הזקן.
אשר אמרתם, זה יצחק.
ויאמרו שלום לעבדך לאבינו וישא עיניו וירא את וגו'
אמר רבי בנימין: לפי ששמענו חנינה בי"א שבטים, ולא שמענו חנינה בשבט בנימין.
והיכן שמענו?
כאן שמענו, ויאמר: אלהים יחנך בני, וימהר יוסף וגו'
וישבו לפניו וגו'
נטל את הגביע והיה עושה עצמו כמערים ומריח בגביע.
אמר יהודה, שהוא מלך יושב בראש, ראובן, שהוא בכור ישב שני לו, וכן כולן.
אמר: אנא לית לי אמה, ובנימין לית ליה אמה, כד ילידת ליה אמיה מיתת, מן בגין דא ייתי ויתן ראשיה גביה דידי. לפיכך, ויתמהו האנשים וגו'.
וישא משאת מאת פניו וגו', נתן לו יוסף, ונתנה לו אסנת, נתן לו מנשה, נתן לו אפרים, וחלקו עם אחיו, הה"ד: ותרב משאת בנימין ממשאות כולם.
וישתו וישכרו עמו, עמו שתו, אבל חוץ ממנו לא שתו.
דאמר רבי לוי: כל כ"ב שנה, שלא ראה אותן, לא טעם טעם יין, אף הן לא טעמו טעם יין, עד שראו אותו, הה"ד: וישתו וישכרו עמו, עמו שתו, חוץ ממנו לא שתו:
ו [לעולם יצא אדם לדרכו ב"כי טוב"]
אמר רבי לוי: עובדא הוה בדרומית, מן חד פונדקי והוה קאים ולביש זוגוי בליליא.
ואמר להון: דהוו תמן קומו פוקו לכון, דלוייתא אנא עבדא, והוון נפקין, ולסטייא קדמין להון ומקפחין עליהון, ועלין ומפלגין עמיה.
חד זמן, אזל רבי מאיר ואתקבל תמן, קם ולבש זוגוי.
אמר לו: קום פוק לך, דלוייתא אנא עבדא.
אמר לו: אית לי אח, ואנא יתיב מסכי ליה.
אמר לו: ואן הוא?
אמר לו: בכנישתא.
אמר לו: ומה שמיה? ואנא אזיל קרי ליה.
אמר לו: כי טוב, כל ההוא ליליא אזל ההוא פונדקאה, צווח על תרעא דכנישתא: "כי טוב" "כי טוב", ולא הוה שום בר נש עני ליה.
בצפרא קם רבי מאיר ושוי חמרא, דיזל ליה.
אמר לו ההוא פונדקאה: אן הוא ההוא אחוך דאמרת?
אמר לו: הא אתא ליה, (בראשית א): וירא אלהים את האור כי טוב:
ז [עשרה ק"ו בתנ"ך]
תני, רבי ישמעאל, זה אחד מעשרה קלים וחמורין, שכתובים בתורה.
הן כסף וגו' השיבנו אליך, ק"ו ואיך נגנב!
(שמות ו) הן בני ישראל לא שמעו אלי, וק"ו ואיך ישמעני פרעה!
(במדבר יב) ויאמר ה' אל משה ואביה ירוק ירק בפניה, ק"ו לשכינה י"ד יום!
(דברים לא) הן בעודני חי עמכם היום ממרים הייתם, ק"ו ואף כי אחרי מותי!
(ירמיה יב) כי את רגלים רצתה וילאוך, ק"ו ואיך תתחרה את הסוסים!
(שם) ובארץ שלום אתה בוטח, וק"ו ואיך תעשה בגאון הירדן!
(שמואל א כג) הנה אנחנו פה ביהודה יראים, וק"ו ואף כי נלך קעילה!
(משלי יא) הן צדיק בארץ ישולם, ק"ו ואף כי רשע וחוטא!
(אסתר ט) ויאמר המלך לאסתר המלכה בשושן הבירה וגו', וק"ו בשאר מדינות המלך מה עשו!
(יחזקאל טו) הנה בהיותו תמים לא יעשה למלאכה, ק"ו אף כי אש אכלתהו ויחר!
ח [וימצא הגביע באמתחת בנימין]
אני איני עושה כן אלא, אשר ימצא אתו יהיה לי עבד.
ויחפש בגדול החל ובקטן כלה
ולמה עבד כן?
שלא יאמרו יודע היה היכן הוא מונח.
וימצא הגביע באמתחת בנימין, כיון שנמצא הגביע, אמרו לו:
מה? גנבא בר גנבתא!
אמר להון: גברא דיוסף יש כאן, שעירים יש כאן! אחים שמכרו אחיהם, אתמהא.
ויקרעו שמלותם וגו'
רבי פנחס בשם רבי יהושעיא: שבטים גרמו לאביהם לקרוע, לפיכך לקו גם הם.
ויעמוס איש על חמורו וגו'
חד מנהון הוה נסיב טעוניה בחדא ידא, ויהיב ליה על חמריה.
וישובו העירה וגו'
אמר רבי אבהו: מטרפולין היתה, ואת אמרת וישובו העירה?!
אלא מלמד, שלא היתה חשובה בעיניהם, אלא כעיר של עשרה בני אדם:
ט [וידויו של יהודה]
מה נדבר, בכסף שני.
מה נצטדק, בגביע.
מה נאמר לאדוני, במעשה תמר.
מה נדבר, בבלהה.
ומה נצטדק, בדינה.
מה נאמר, לאבא שבארץ כנען, ביוסף.
ומה נדבר, בשמעון.
ומה נצטדק, בבנימין.
אם נאמר לך חטאנו, גלוי וידוע שלא חטאנו.
ואם נאמר לך שלא חטאנו, האלהים מצא את עון עבדיך!
אמר רבי יצחק: מצא בעל חוב מקום לגבות שטרו.
אמר רבי יצחק: כזה שהוא ממצה את החבית, ומעמידה על שמריה.
ויאמר חלילה לי וגו'
רבי הונא בשם רבי אחא: נער פורפוריה.
האיש, אשר נמצא הגביע בידו הוא יהיה לי עבד ואתם עלו לשלום אל אביכם
אמרין ליה: השלום דכוליה נשפה, ורוח הקודש צווחת (תהלים קיט): שלום רב לאוהבי תורתך.
|
